ילדים מחופשים לכבוד פורים (צילום: יואב ארי דודקביץ')
JOY OF PINK
"התאריך 8 במרץ החל את דרכו במדינות סוציאליסטיות כמחווה לציון הישגיהן של נשים ולפמיניזם. אך כפי שקורה לעתים תכופות, המשמעות הפוליטית שלו נעלמה, והוא הפך ל'יום האשה'", מציינת פרופ' אווה אילוז במאמר המתפרסם במדור הדעות של "גלובס". בהמשך מזכירה אילוז כי "בישראל קיימות לפחות שתי מפלגות פוליטיות – אגודת-ישראל (יהדות-התורה) וש"ס – שאוסרות רשמית על השתתפות נשים בפוליטיקה".
בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר מתפרסמת הפניה למהדורה מיוחדת של מוסף "24 שעות" המוקדשת ליום האשה הבינלאומי, ולכתבות במוספים "ממון" ו"ספורט" על נשות עסקים וספורטאיות נבחרות. לצד מיזמים ראויים ומכובדים בעיתון זה ובאחרים, שהופקו לרגל המועד, מופיעים הבוקר פרסומים שמשמעותם הפוליטית פחותה.
בשער "ידיעות אחרונות" מופיע תצלום גדול [אלעד גרשגורן] של שני חזן, בת 19, שנבחרה אתמול למלכת היופי החדשה של ישראל, בתחרות שאירגן המגזין "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות". מרבית כפולת האמצע של העיתון מוקדשת לדיווח מאת ליאור אל-חי על תחרות מלכת היופי. "חשוב לי להראות לכולם שישראל היא מדינה מדהימה, מדינה חזקה", מצוטטת הזוכה המאושרת.
כרגיל, לנותני החסות ניתן מקום של כבוד בידיעה החדשותית. המותגים שמוזכרים בדיווח הם: שמלות הכלה של גליה יהב; בגדי ים של אינטימה; קולקציית הקיץ של גולף; תכשיטים של ה.שטרן; נעליים של TO GO; חברת הקוסמטיקה של חוה זינגבוים; חברת האיפור פופה; בושם JOY OF PINK של לקוסט; חברת טיפוח השיער וולה קולסטון; המכונית סוזוקי אלטו; מלון קראון-פלזה; וכמובן מגזין "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות".
במרכז שער "מעריב" תצלום גדול [יהודה לחיאני] של ארבע חיילות ועליו מוטבעת חותמת ורודה הקוראת: "יום האשה הבינלאומי". אורי בינדר מראיין את הארבע במוסף "המגזין" של העיתון. "אני לא מקבלת שוביניזם", אומרת סג"מ שקד בנימיני, "חשוב לי לשרת במקום משמעותי של גברים, כדי להוכיח שאנחנו מסוגלות למלא כל תפקיד". "נשים הן המין השולט ואני מאמינה בכך", אומרת סגן נטע פרדו. "אנו חיות באוכלוסייה של לוחמים, ולא חושבות איך אנחנו נראות, מריחות או מתלבשות", אומרת סג"מ אביטל כהן. "מזל שיום האשה מזכיר לנו את זה".
במדור הדעות של "מעריב" מקדיש דרור רפאל חלק מטורו לנשים ומונה את מה שהוא מכנה 22 ההישגים המשמעותיים ביותר של התנועה הפמיניסטית: "זכות הצבעה; טיפולי אנטי-אייג'ינג; ישיבה בקדמת האוטובוס; קלוריות שמוטבעות על כל מוצר; פריכיות אורז; פריכיות תירס; פריכיות בטעם טבעי; טקס מלכות היופי; אבקת כביסה שהיא גם מרכך; שלוש נשים בממשלה (לימור, אורית, סופה) ושלוש מנהיגות לאופוזיציה (שלי, ציפי, זהבה); משכורת שמתקרבת לחצי ממשכורתו של גבר; חנויות להלבשה תחתונה; עיתון 'לאשה'; עיתון 'את'; תוכנית אחת של אשה ברדיו קול-ברמה; רקפת רוסק-עמינח; סיליקון; גוזייה; זוס; 'טרופותי הבת'; חיישני רוורס".
משפחת המלוכה שלנו
בשער האחורי של "מעריב" ידיעה מאת דוד ליפקין על דירוג המיליארדרים שערך המגזין "פורבס". "1,226 מיליארדים יש בתבל, בתוכם 13 משלנו", נכתב בכותרת המשנה. מנוסח זה ניתן ללמוד כי יש ככל הנראה מקום לגאווה ב-13 המיליארדרים הישראלים.
אחרי פירוט זהות המיליארדים "שלנו", מעידן עופר (6.2 מיליארד דולר) ועד מוריס קאהן (מיליארד דולר), מוזכרים האנשים המחזיקים בצמרת הטבלה העולמית. לבסוף מובהר: "בעולם ישנם השנה 1,226 מיליארדרים, והונם הכולל הוא שיא בתולדות הדירוג הנקבע זה 25 שנה – 4.6 טריליון דולר. ובספרות: 4,600,000,000,000 דולר". כלומר, יש השנה מספר שיא של אנשים עשירים מדי ברחבי העולם, וקוראי "מעריב", על משכורותיהם הצנועות, מתבקשים לראות בכך חדשות טובות.
אגב, לפי הידיעה של "מעריב", במקום ה-14 בעולם ממוקם איש העסקים שלדון אדלסון ("בעל בתי-הקזינו", הוא מוגדר), הבעלים של העיתון המתחרה "ישראל היום". מידיעה דומה בחגיגיותה, המתפרסמת בעמ' 16 של "ידיעות אחרונות" [בנימין טוביאס], נעדר שמו של אדלסון, מסיבות ברורות. ידיעה מאת חזי שטרנליכט ב"ישראל היום" מתעלמת אף היא מעושרו של אדלסון, מסיבות הפוכות.
ב"גלובס" מדווחים על התפתחות מדאיגה במעקב האובססיבי אחר ממונם המופרז של מתי מעט. לפי ידיעה שהתפרסמה אמש בעיתון [שירות "גלובס"], חברת בלומברג מציעה כעת דירוג חדש של עשירי תעשיית הטכנולוגיה שיתעדכן מדי יום. "האנשים האלו הם משפחת המלוכה שלנו, בגלל שאין לנו משפחת מלוכה", מצוטט בידיעה פול מקמנוס, מנהל המכון ליזמות ומסחור טכנולוגיה באוניברסיטת בוסטון. "למי עוד נוכל לשאת עיניים?".
לשלמה אליהו, לדוגמה. כותרות כל העיתונים הכלכליים מוקדשות לו לאחר שאתמול נודע כי ירכוש את השליטה בחברת הביטוח מגדל תמורת כ-4.2 מיליארד שקל. מסגור העסקה חיובי ביותר. בעיתונים מסופר כיצד אליהו החל את דרכו בענף הביטוח כנער שליח בחברת מגדל, התקדם אט-אט במעלה הפירמידה, חלם לרכוש את בנק לאומי, אך החליט כעת לוותר על חלום זה ולרכוש את החברה שבה התחיל. המחיר, כך מוסבר, זול יחסית ונובע מלחץ שבו היתה נתונה המוכרת, חברת ג'נרלי האיטלקית.
"קיבלתי החלטה קשה לרדת מחלום חיי ולחזור למקורות", מצוטט אליהו בכותרת הראשית של "גלובס". "עסקת חייו", לשון הכותרת הראשית של "כלכליסט". "אליהו רוכש את מגדל – וישלוט ב-135 מיליארד שקל מכספי הציבור", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". באף אחת מכותרות המשנה בשערי העיתונים הכלכליים לא עולה השאלה מאיפה יש לאליהו 4.2 מיליארד שקל כדי לקנות את מגדל. הוא הרי לא נמנה עם אחד מ-13 המיליארדים "שלנו".
בידיעה המרכזית של "דה-מרקר" [נועם בר, מירב ארלוזורוב, סיון איזסקו, אורה קורן ושלי אפלברג] נכתב: "אליהו לא צפוי להתקשות לממן את העסקה. כבר אתמול הפקיד אליהו אצל יובנק, המשמש נאמן לעסקה, סכום של 630 מיליון שקל (125 מיליון יורו), המהווים 15% מהעסקה. תוכנית המימון צפויה לכלול את מקורותיו העצמיים, נטילת אשראי כנגד מניות בנק לאומי ובנק איגוד שהוא מחזיק ומשיכת דיווידנד בהיקף גדול ממגדל. [...] בשונה מחברות ביטוח אחרות, שכבר מיצו כמעט לגמרי את יכולות גיוס ההון שלהן, מגדל רק בהתחלה וביכולתה לגייס בתנאים טובים עוד 1.5–2 מיליארד שקל. ההערכה היא כי אליהו יעשה שימוש גם ביכולת הזאת כדי לממן חלק משמעותי מהעסקה".
פרשני "דה-מרקר" מתייחסים לסוגיה זו בטוריהם. "אליהו יזדקק גם להלוואות (מינוף) כדי להשלים את רכישת השליטה במגדל", מבהירה מירב ארלוזורוב. "מה תעשה רכישת שליטה ממונפת לחברת ביטוח ענקית כמו מגדל? [...] קיומו של בעל שליטה לחוץ בחברת ביטוח אינו עניין מלבב. במיוחד לא מלבבת העובדה כי בעל שליטה לחוץ עלול למשוך דיבידנדים מהחברה שבבעלותו גם בתקופות חלשות, שבהן גם הוא וגם חברת הביטוח סובלים ממצוקה".
"הוא יצטרך בכל מקרה הלוואות גישור כדי לבצע את העסקה", כותב סמי פרץ בטור נפרד, "אבל בסביבתו יותר מרומזים כי הלוואות גישור נדרשות רק כדי להתגבר על פערי עיתוי בין רכישת מגדל למימוש אחזקותיו האחרות. למעשה, כך טוענים בסביבתו של אליהו, זו תהיה רכישה שרובה המכריע יהיה ממקורות עצמיים. הנקודה הזו חשובה למדי, שכן בעסקות העברת שליטה שנעשו כאן בשנים האחרונות (תנובה, קופות הגמל וקרנות הנאמנות של הבנקים, פסגות, פרטנר) ראינו מצב שבו רכישות ממונפות עלו לציבור בהעלאות מחירים שנועדו לממן את ההלוואות היקרות. אליהו יצטרך לשכנע את המפקח על הביטוח שזה לא יהיה המקרה שלו".
נראה שאת העיתונות הכלכלית בישראל אליהו שיכנע. מקורביו מצוטטים בכל הידיעות כאומרים שהמימון לעסקה ייעשה ממקורותיו העצמיים, ורק ב"דה-מרקר" מתייחסים הפרשנים גם לאפשרות שחלוקת דיבידנדים של החברה כדי לממן את ההלוואה לרכישתה עלולה לייצר בעיה עתידית לחסכונות הציבור.
כתום
רק שתיים מארבע הכותרות הראשיות הבוקר נוגעות לאפשרות שישראל תתקוף באיראן. בראש שער "מעריב" הכותרת "הדיל: ישראל תדחה התקיפה, ארה"ב תספק מטוסים ופצצות". בכפולה הפותחת מספק בן כספית (שמו נעדר מעמוד השער) פרטים על "עסקת חבילה" שהתרקמה בין נשיא ארה"ב ברק אובמה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. לפי הדיווח של כספית, "המדובר בפצצות חודרות בונקרים החדישות שפיתח צבא ארה"ב, ובמטוסי תדלוק המסוגלים לתדלק באוויר מטוסי קרב לטווחים ארוכים". במלים אחרות, ארה"ב תספק לישראל את האמצעים לתקוף את איראן בתמורה להבטחה שישראל לא תנצל את האמצעים הללו בקרוב. הסיכום הזה מוצג בעיתון כהגיוני, בלי הסבר כלשהו.
הדיווח, שמתבסס על "מקורות דיפלומטיים וגורמי מודיעין מערביים", מציין כי ישראל התחייבה לדחות את השימוש באמצעי הלחימה שהיא אמורה לקבל מארה"ב בכמה חודשים. במקום לתקוף את איראן השנה, ישראל תוכל לעשות זאת רק בשנה הבאה, לאחר הבחירות בארה"ב. בידיעה של כספית אין הערכה באשר לסיכויי ההצלחה של התקיפה לולא היתה ישראל מקבלת מארה"ב את הנשק החדשני. לעומת זאת מדווח כספית על גון האות שהציג אובמה בפני נתניהו. "אובמה לא נתן לישראל אור ירוק לתקיפה", כותב כספית, "וגם לא הציב בפני ישראל אור אדום לאיסור התקיפה, אלא העדיף לאותת לנתניהו במה שהם [המקורות] מכנים 'אור צהוב בוהק'. לדבריהם, האור הצהוב של אובמה הוא 'כמעט אור אדום'". כספית לא נוקב בשם המפורש "כתום".
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" קוראת: "ההוכחה: איראן מפתחת נשק גרעיני". על הכותרת החד-משמעית הזו טבועה חותמת השואלת "אקדח מעשן?". בעמ' 4 של העיתון מדווח בנימין טוביאס כי סוכנות הידיעות AP פירסמה אתמול ידיעה שלפיה תצלומי לוויין שנעשו באחרונה מעל המתקן הצבאי בפארצ'ין "מצביעים על האפשרות" שאיראן ערכה ניסוי ברכיב המכונה "הדק ניוטרונים", המשמש אך ורק להפעלת ראש נפץ גרעיני.
על-פי דיפלומטים בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם (סבא"א), תצלומי הלוויין תיעדו משאיות וטרקטורים שעבדו לאחרונה בשטח המתקן, שבו אמורים לבקר בקרוב פקחי הסוכנות. פעילות המשאיות והטרקטורים "לכאורה מהווה עדות לכך שהאיראנים מפנים מהמקום אדמה, שייתכן ונותרו עליה שיירי קרינה רדיואקטיבית". כאמור, למרות הספק בדבר תנועת המשאיות והטרקטורים במתקן, ואי-הוודאות באשר למידת הרדיואקטיביות של האדמה שאולי פונתה, הכותרת הראשית בעיתון חד-משמעית.
הכותרת הראשית של "הארץ" מדווחת על ממצאי סקר דעת קהל נוסף שבוצע עבור העיתון ובחן את מצב המפה הפוליטית נכון להיום.
הכותרת הראשית של "ישראל היום" משווה לחינמון שממומן בסיוע תרומות מהנדבן האמריקאי שלדון אדלסון מראה של צהובון זול שאינו בוחל באמצעים כדי לזכות בחשיפה שהוא זקוק לה כדי לשרוד כלכלית. "מלחמת אחים", לשון הכותרת הראשית בעיתון זה הבוקר, מתחת לכותרת הגג "דרמה משפחתית רוויית יצרים בבית-המשפט המחוזי בירושלים".
"כמו בסצינה הלקוחה מסדרת מתח", נכתב בכותרת המשנה, "סניגורו של דניאל מעוז, הנאשם ברצח אכזרי של שני הוריו, הטיח במפתיע באח התאום ניר – 'אתה רצחת אותם'. האח התעשת והשיב בנחרצות: 'זה שקר'. האחות לא האמינה וצעקה לעבר דניאל: 'חטא על פשע, אין לך בושה'". גם כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לתיאור האירועים בבית-המשפט.
משנכנס דנקנר
מוסף "עסקים" של "מעריב" התעבה בחודשים האחרונים (הבוקר הוא מחזיק 24 עמודים), אך שמר על משקל סגולי של מוסף בן 12-8 עמודים. למרות הצהרת הכוונות של נוחי דנקנר, המוסף הכלכלי של "מעריב" עדיין לא כבש לעצמו מקום של כבוד בעיתונות הכלכלית הישראלית.
הבוקר נפתח המוסף בכפולה המוקדשת לרכישת חברת מגדל, נמשך בכפולה המבקרת את עודף הרגולציה בישראל, ממשיך בשתי כפולות של ידיעות חדשותיות, מדור דעות, מדור משפט, מדור בינלאומי, מדור רכילות ומדור שוק ההון. אפשר היה לצפות ליותר עמודים המוקדשים לידיעות, אך מלבד זאת התמהיל נראה סביר. ובכל זאת, הדפדוף אינו מעורר רצון לעצור ולקרוא. לעתים נדמה כי ריבוי העמודים דווקא מדרדר את הרמה של המוסף במקום לתרום לה, ומאלץ את הצוות המצומצם יחסית שמאחוריו (בראשות העורך הכלכלי איתן מרקוביץ' ועורך המוסף הדר חורש) למלא את הדפים בתוכן ברמה בלתי אחידה.
בשולי החדשות
בכל העיתונים מדווח על זוכי פרס ישראל שעליהם הוכרז אתמול, הרב חיים דרוקמן וחוקר הטבע עזריה אלון. רק ב"מעריב" הדיווח מתרכז כולו ברב דרוקמן. אלון אינו מוזכר כלל.
ב"הארץ" מדווחת גילי כהן על תחילת בנייתו של "מתקן השהייה הגדול ביותר בעולם למסתננים". לפי כהן, "המתקן עצמו עתיד להיות מנוהל כ'מתקן פתוח' שבו המסתננים יורשו לצאת באמצע היום. עם זאת, הוא ייבנה כך שיוכל לתפקד גם כבית-כלא של ממש". אדם המוגדר "גורם בכיר במשרד הביטחון" מדגיש את קיומם של "עצים, פרחים ושיחים" במתקן, שנועדו למנוע מהשוהים את התחושה שהם "עטופים בברזל".
לידיעה נלווה איור הדמיה של המתקן ובו ניתן לראות כיצד ייראה. באיור, שהכין האדריכל תומס לייטרסדורף, נראים שלושה אפריקאים יושבים על הרצפה, אחד על כיסא ועוד שניים מתהלכים בפרוזדור נרחב עטוף צמחייה. עוד מדווח בידיעה מאת כהן כי "על-פי תוכנית המתאר הארצית שלפיה אושרה בניית המתקן (תמ"א 46), יוקצו 4.5 מ"ר לכל שוהה במקום. שטח המחיה הממוצע של אסיר בבתי-הכלא בישראל הוא 2.97 מ"ר בממוצע".
ב"עכבר העיר – תל-אביב", שצורף היום לעיתון "הארץ", מדווחת אודיה גנור כי המשטרה אישרה את שינוי תקנות התפוסה של מקומות בילוי בעיר: במקום מטר לאדם, 0.75 מטרים בלבד.