סבטקסט

באופן נדיר, מתאחדים הבוקר ארבעת עיתוני הדפוס המרכזיים בישראל תחת כותרת ראשית אחת, המופיעה בניסוחים שונים: ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אתמול לנשיא ארה"ב ברק אובמה כי טרם החליט אם לתקוף את איראן. באופן שגרתי, כל עיתון מאיר את הפגישה שבה נאמרו הדברים באור שונה.

בכמה מהעיתונים פוטרים את הקוראים מהצורך לדעת לקרוא. לנוחות מנויי עיתוני הדפוס האנאלפביתים מגישה מערכת החדשות של "ישראל היום", עיתון הבית של נתניהו, תצלום [AFP] שבו נראים שני המנהיגים לוחצים ידיים. לעומת זאת "הארץ", העיתון שדוגל בחזון מדיני הפוך לזה של נתניהו, מדפיס תצלום של אותה סוכנות ידיעות, מאותה פגישה, מאותה זווית פחות או יותר, אך כזה שתיעד את הרגע שבו כל מנהיג הביט לכיוון אחר. המתבונן בתצלום של "הארץ" אינו יכול שלא לשים לב לפער הגדול בין השניים.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו לפרסם בשער תצלום של עמוס בן-גרשום מלשכת העיתונות הממשלתית, שבו נראה ברק אובמה, עיניו עצומות, מניח ידו על כתפו של בנימין נתניהו, המתבונן בו בארשת פנים רצינית. מה המשמעות של הנחת היד? ריסון או חיבה? כדאי לשאול את אורלי אזולאי, כתבת העיתון בוושינגטון, שמשמשת הבוקר מומחית לפענוח תנוחות ישיבה ומיקומי כפות ידיים.

הידיעה המרכזית בכפולה הראשונה של "ידיעות אחרונות" נפתחת בניתוח ארוך ומפורט של שפת הגוף של שני המנהיגים. לפי אזולאי, "הנשיא אובמה ישב על הכורסה ליד ראש הממשלה נתניהו והשעין את גבו לאחור. ידו האחת היתה מונחת על קצה הכיסא והשנייה על רגלו הימנית. בבית-הלבן יודעים: כאשר הנשיא נשען לאחור, פירושו של דבר שהוא מגן עוד יותר על המרחב הפרטי שלו, ונשאר מרוחק". בבית-הלבן יודעים זאת, אזולאי יודעת זאת, עכשיו גם קוראי "ידיעות אחרונות" יודעים זאת.

אזולאי ממשיכה: "ראש הממשלה נתניהו ישב בתנוחה של רגל על רגל, ואת ידיו המשולבות בחוזקה הוא הצמיד לברכו. גם שפת הגוף שלו שידרה ריחוק מסוים: היתה זו תחילתה של פגישת עבודה של שני מנהיגים שבמבט מהצד היה קשה לאתר ביניהם ניצוץ של חמימות או שביב של אמון. שני המנהיגים לא רכנו איש לעבר רעהו. הם היו קפוצים, חשוקים, מרוחקים. הם נראו כמו שני אנשים שנקלעו לחדר אחד, כי כך קובע הפרוטוקול, אבל באמת אין להם הרבה לומר איש לרעהו".

מדוע אזולאי מקדישה את שורות הפתיחה של דיווחה לניתוח תנוחת הישיבה של נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל? מתי הפכו עיתונאים לפרשני שפת גוף? ברגע שבו אסרו עליהם לשאול שאלות. לפי הדיווחים, הישיבה הפומבית של אובמה ונתניהו היתה קצרה, ולא כללה אישור להפניית שאלות מצד עיתונאים. במצב עניינים כזה, יתרונו של "איש השטח" על פני המתבונן בסצינה באמצעות שידור לווייני ממרחק אלפי קילומטרים הוא ביכולת להבחין בניואנסים הקטנים הללו. כל שנותר לשליח כלי תקשורת ברגע הפגישה הוא לעמוד ולהתבונן. זה לא אומר שהוא חייב לחלוק עם הקוראים את התרשמויותיו בפתח הידיעה שלו, כמובן.

יתרון אחר שיש לאיש השטח על פני עמיתו באולפן הירושלמי נוגע ליכולתו לחלץ הערכות מפי מקורבים, להצליב את ההדלפות ולבנות תמונת מציאות כלשהי של האירוע שממנו נעדר. יש להניח כי לו נחום ברנע או שמעון שיפר היו נשלחים לוושינגטון, בזה היה נפתח דיווחם על הפגישה. מצד אחר, קשה לדמיין אותם במטוסו של ראש הממשלה לאחר הראיון שפירסמו ביום שישי האחרון.

מכל מקום, המסגור של "ידיעות אחרונות" לפגישה ברור. "עניינית ונטולת שבחים", היא מוגדרת בכותרת הגג של הכפולה הפותחת. "מרוחקת ומאופקת", נכתב בכותרת המשנה. בסיום הידיעה של אזולאי מוזכר כי לטענת לשכת ראש הממשלה, האווירה בפגישה היתה "נינוחה", אך בטור פרשנות נפרד של אזולאי (כאילו הידיעה החדשותית אינה עמוסה בפרשנות סובייקטיבית של הכתבת), מציינת שליחת העיתון לפגישה כי לטענת גורמים אמריקאיים, האווירה היתה "עגמומית, לעתים קודרת".

ב"מעריב" מציין אלי ברדנשטיין בשולי ידיעתו כי בתקשורת האמריקאית הקדישו תשומת לב רבה לשפת הגוף של שני המנהיגים, וזו הוגדרה "רגועה יותר" מאשר בפגישתם הקודמת.

ב"ישראל היום" מנתח בועז ביסמוט את שפת הגוף בפגישה, ובעצם רק את שפת הגוף של אובמה. "שפת הגוף במפגש שני המנהיגים חשפה בדיוק את מה שצפינו", הוא כותב. "אובמה, מבחינת ירושלים, עבר כצפוי את מבחן התיאוריה מול הנשיא פרס, אך נכשל בטסט מול נתניהו". עוד מעט ימליץ "ישראל היום" לנתניהו להפסיק את סיוע החוץ לארה"ב. ב"הארץ" אין התייחסות לשפת הגוף של השניים.

טקסט

שפת הגוף של אובמה ונתניהו מוזכרת בשולי הסיקור של "ישראל היום"; ההתמקדות היא במה שהשניים אמרו. ככותרת לידיעה נבחר (שבו נא, כדי שלא תיפלו מעוצמת ההפתעה) ציטוט של נתניהו: "ארה"ב הבינה: זכותנו להתגונן". שלמה צזנה פותח את דיווחו בהבלטת "ההישג הגדול ביותר של הפגישה": "האמירה הפומבית הישראלית וההבנה שהתקבלה לה בצד האמריקאי, כי לישראל הזכות להגן על עצמה לבדה – ונגד כל איום".

על האווירה בפגישה כמעט שלא נכתב בעיתון זה דבר. טענות האמריקאים לעגמומיות וקדרות לא הגיעו לאוזנו של צזנה, ובכל אופן לא לדפי העיתון שבו הוא כותב. נתניהו מצוטט בהרחבה כמי שאמר, בין היתר, כי הפגישה היתה "טובה". עיקר הטקסט מוקדש למסרים ששני המנהיגים העבירו בגלוי. את שבעת העמודים הראשונים שמוקדשים לסיקור הפגישה מלווה תיבה עם הכותרת "פסגה גורלית".

ב"הארץ" מדווח ברק רביד כי "השניים הסכימו להגביר את התיאום בנושא האיראני". דיווחו תופס רק חלק מעמ' 4 בעיתון. רביד מציין כי לדברי "גורמים בפמליית נתניהו ובכירים אמריקאים", הפגישה בין השניים "היתה טובה וכללה הסכמות רבות". לפי רביד, "שני הצדדים עשו מאמצים להפחית את המתיחויות וליצור אווירה חמה". רביד נותן דוגמה: אובמה בירך את המזכיר הצבאי של נתניהו, יוחנן לוקר, לרגל יום הולדתה של רעייתו.

ב"מעריב" הדיווח שונה. "הערכה: נתניהו יצא בידיים ריקות", נכתב מעל דיווחו של אלי ברדנשטיין בכפולה הפותחת של העיתון. ברדנשטיין פותח את דיווחו באזכור טענות בתקשורת האמריקאית ל"אווירה קודרת ורשמית" בפגישה ובהמשך כותב, על סמך "מקורות אמריקאיים המקורבים לממשל", כי "נתניהו לא קיבל את שביקש". לפי דיווחו, "אובמה ונתניהו לא הגיעו להסכמה לגבי לוחות הזמנים למיצוי המאמצים הדיפלומטיים ופעולות הסנקציות" נגד איראן.

לדיווחו של ברדנשטיין נלווים שני טורי פרשנות, מאת בן כספית ושמואל רוזנר. "חילוקי הדעות בין אמריקה לישראל נותרו על כנם", קובע כספית וטוען כי בין שתי המדינות משתרע "שטח הפקר אפור של אי-הסכמה וחשדנות הדדית". רוזנר מחרה מחזיק אחריו וכותב: "הרבה לא השתנה אתמול. לא דובים ולא הכרעה".

ובינתיים, בטוויטר, תוהה הבוקר עורך "הארץ" אלוף בן: "האם ביבי חוזר כלוזר שנכנע לאובמה והבטיח לא לתקוף בינתיים באיראן? והאם זה ידחק אותו לפינה של מי שאיים ועכשיו צריך לקיים?".

התקבל דיווח

בשער "הארץ" מתפרסמת הכותרת הבאה: "בן 19 יידה אבנים, חייל צה"ל ירה בראשו רימון גז ופצע אותו אנושות". ג'קי חורי וגילי כהן מדווחים כי מוחמד תייסיר אבו-עוואד, בן 19 מביר-זית, נפצע אתמול אנושות מפגיעת רימון גז בראשו. לפי הדיווח, אבו-עוואד השליך אבנים על עמדת שמירה של צה"ל ליד מחסום עטרה. הוא הגיע למקום עם כמה מבני משפחתו כדי לציין שנתיים למותם של חמישה מבני המשפחה בתאונת דרכים בין מכוניתם לכלי רכב צבאי. עד היום איש לא נתן את הדין על התאונה, טוענת המשפחה. בן דודו של הפצוע סיפר ל"הארץ" כי הבחין בחייל כורע ברך ויורה לעברם רימון ממרחק של כ-30 מטר. בדובר צה"ל לא אישרו כי הרימון נורה בכינון ישיר, בניגוד לפקודות, אך הבהירו כי האירוע נחקר.

בתחתית עמ' 12 של "מעריב" מדווח רימון מרג'ייה על נסיבות פציעתו של אבו-עוואד תחת הכותרת "השני בתוך חודש: מפגין פלסטיני נפגע מרימון גז צה"לי בשטחים". אין הפניה לידיעה בעמוד השער. תגובת דובר צה"ל ל"מעריב": "כ-15 פלסטינים התקהלו באופן אלים ובלתי חוקי ויידו אבנים לעבר עמדה צה"לית סמוך לכפר ביר-זית, צפונית-מערבית לרמאללה. הכוח השיב לעברם באמצעים לפיזור הפגנות. התקבל דיווח לפיו פלסטיני נפגע באירוע".

בשני העיתונים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", לא מדווח כלל על האירוע. 44 עמודים מחזיק הבוקר קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", ולא נמצא בו מקום לידיעה על פציעתו הקשה של מפגין פלסטיני מירי כוחות צה"ל. עמודים שלמים בעיתון מוקדשים להמשך הטענות של מבוקרי דו"ח הרפז. ידיעה בעמ' 6 מדווחת כי לפי המגזין "ניוזוויק", ציפי לבני היא אחת הנשים המשפיעות בעולם. עמוד שלם מוקדש לבחירות ברוסיה. עמוד שלם לחגיגות פורים. מרבית הכפולה האמצעית למזג האוויר. תצלום גדול מציג תת-אלוף שקיבל דרגות אלוף. עמוד שלם מוקדש לאם ובתה שילדו באותו היום. על פני למעלה ממחצית העמוד מדווח על אב שפגש את בנו החייל לאחר 22 שנות פרידה. כרבע עמוד מוקדש לליהוקה הצפוי של חברת-כנסת לתוכנית מציאות. על פני כמחצית העמוד מדווח על רענון השורות ביחידת הכלבנים של הכנסת. ועל פציעתו האנושה של פלסטיני מירי כוחות צה"ל אין מלה. אפשר היה לקבור ידיעה על כך בתחתית עמוד פנימי בלי הפניה בשער, אפשר היה להדגיש בידיעה כי הוא סיכן חיי חיילים, אפשר היה לאמץ לחלוטין את גרסת דובר צה"ל, אבל על עצם הפציעה האנושה של מפגין פלסטיני מירי כוחות צה"ל יש לדווח.

גם בפעם הקודמת שירי רימון גז על-ידי כוחות צה"ל גרם לפציעה היה "הארץ" העיתון היחיד שדיווח על כך בהבלטה. גם אז ב"ידיעות אחרונות" לא נכתבה על האירוע מלה אחת. יתר על כן, בשבוע שעבר דיווח "ידיעות אחרונות" על מותו של מפגין פלסטיני מירי כוחות צה"ל בידיעה שהתמקדה בכלל בפציעתם של מפגינים אחרים באירוע. רק מי שטרח וקרא את הידיעה מעבר לכותרת ולפסקת הפתיחה, למעשה רק מי שהצליח להגיע עד לפסקה האחרונה בידיעה, למד שלצד הפצועים בקרב הפלסטינים היה גם הרוג מירי כוחות צה"ל.

הדפוס שמסתמן מהדיווחים של "ידיעות אחרונות" בשבועות האחרונים הוא של השתקה מכוונת וסיוע להדחקת מידע על נפגעים פלסטינים מירי כוחות צה"ל. נראה כי עורכי העיתון משתדלים שלא לעמת את קוראיו עם אירועים שמתרחשים בשטחים ועשויים לגרום להם אי-נוחות. אין דיווחים על שגרת הטרטורים וההגבלות שמאפיינת את היום-יום של הפלסטינים כמובן, אך אין גם סיקור ראוי של אירועים "חריגים" שבהם נפגעים פלסטינים מירי כוחות צה"ל. נכתב כאן בעבר, אך אין מנוס מלכתוב זאת שוב: זו לא רק פשיטת רגל מוסרית, זו פשיטת רגל מקצועית.

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

"שופרסל: הכנסות 2011 עלו ב-4.2%", מכריזה הכותרת בראש מדור "שוק ההון" במוסף "עסקים" של "מעריב". נורית קדוש מדווחת על דו"חות החברה ומצטטת בהרחבה מדברי יו"ר דירקטוריון החברה ומנכ"לה. בסיום הידיעה לא מצוין כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", השולטת גם בשופרסל.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", שזה זמן מצטייר כמי שמתייחס לנוחי דנקנר כאילו הוא היה הבעלים שלו ולא של העיתון המתחרה, מדווח על דו"חות שופרסל תחת הכותרת "שופרסל: יציבות במכירות, ירידה ברווח התפעולי".

ב"דה-מרקר" מתפרסמות שתי ידיעות באותו עמוד על שופרסל. התחתונה מופיעה תחת הכותרת "מנכ"ל שופרסל: 'נחזור לרווח תפעולי של 4% השנה'". יורם גביזון מנתח את הדו"חות, תוך הדגשת הבעיות העומדות בפני החברה. מעל ידיעה זו, כאמור, עוד ידיעה על שופרסל. "הנפילה במניית שופרסל לא פגעה בשכר של רוזנהויז והאנטר", לשון הכותרת. גביזון מדווח כי "מנייתה של חברת שופרסל ירדה ב-35% ב-12 החודשים האחרונים והגיעה לשפל של 3.5 שנים. [...] נתונים אלו הם רקע אומלל לפרסום התגמולים שלהם זכו שני המנהלים הפורשים של שופרסל". לצד הידיעה מתפרסמת טבלה תחת הכותרת "מרוויחים בלי קשר לביצועים". בראש הטבלה אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל לשעבר, שעלות שכרו הכללית עמדה על 6.9 מיליון שקל, חרף הירידה של 35% בערך מניית החברה.

ב"כלכליסט" לוקחים את הזעם על ביזת ההון של שופרסל לטובת שכר הבכירים צעד אחד קדימה. "ברשת שופרסל המחאה החברתית היא סיבה לבונוס", נכתב בראש הכפולה הפותחת של העיתון, שמוקדשת כולה לנושא. ניר צליק מציין כי שכרו של רוזנהויז בשנה האחרונה היה גבוה פי 78 משכרו של העובד הממוצע ברשת, שהסתכם בעלות שנתית של 88,572 שקל (7,381 שקל בחודש). הנתון הזה מודגש בענק בתחתית העמוד, בעזרתה האדיבה של מחלקת האינפוגרפיקה המוצלחת של "כלכליסט". בכפולת העמודים 29-28 מנתח גיל קליאן את מצבה של רשת הקמעונאות לאור הדו"ח שהגישה לבורסה לניירות ערך. הכותרת: "חורים ברשת".

עושים לביתם

הידיעה בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" [ללא קרדיט] היא מודעה בתחפושת, המקדמת את טקס בחירת מלכת היופי שמארגן המגזין "לאשה", מקבוצת "ידיעות אחרונות".

ידיעה בתחתית עמ' 32 של "ידיעות אחרונות" [ללא קרדיט] היא מודעה בתחפושת, המקדמת את הגיליון החדש של מגזין "פנאי פלוס", מקבוצת "ידיעות אחרונות".

פורים שמח.

ענייני תקשורת

בנימין טוביאס ובועז ארד מדווחים במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי שני עיתונאים בריטים שעבדו עבור רשת איראנית, ניק דייוויס ג'ונס וגארת מונטגומרי ג'ונסון, מוחזקים בלוב בחשד לריגול משום שבאמתחתם נמצאה תחבושת צה"לית.

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, משה נסטלבאום, אמר לחברי ועדת התוכן של רשות השידור שהעיתונאים במהדורת החדשות "מבט" אינם ראויים מבחינה עיתונאית וכי אינם עומדים בתחרות עם המהדורות המתחרות.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ערוץ 10 הודיע לחברה המפיקה את הסדרה "אלנבי" כי יעכב תשלומים שהיה אמור להעביר אליה.

ב"גלובס" דווח [שירות בלומברג] כי שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", הגיע למקום ה-13 במדד המיליארדרים העולמי של בלומברג, עם הון מוערך של 25.7 מיליארד דולר.

רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" על מעצרו של רון קובי, תושב טבריה, לאחר שפירסם בפייסבוק תצלום של ראש העירייה מבלה בבית-קפה בגבעתיים.

צפריר רינת מדווח באותו עיתון כי לוביסטים של תעשיית המכרות בארה"ב דורשים מכתבי-עת מקצועיים לא לפרסם ממצאי מחקר המגלה סיכון גבוה לסרטן במכרות.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי למועצת העיתונות הגיעו תלונות בעקבות איורה של גילה אדרעי, יו"ר ועד עובדי הרכבת, במדור "הציור השבועי לילד" שהתפרסם ביום שישי האחרון במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".