חציה מהירה של עיתונאי לצד השני של הכביש מעניקה שיעור מאלף בהלכות אינטגריטי. רגע אחד הוא מטיף ומוכיח, ורגע שני הופך לדוברו של ממסד שהיה אחד ממושאי ביקורתו. כך אפשר לראות את הדילוג המהיר והמפתיע של אמיר אפרת, פרשן ספורט "ידיעות אחרונות", שעזב החודש את העיתון לאחר כ-20 שנה והפך לראש מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל.

במהלך שנות ה-90 היה אפרת עורך המדור במשך שש שנים. אין עורכים רבים שנשארים במערכת אחרי שסיימו את תפקידם וממשיכים לעבוד תחת מי שהיה כפוף להם, אך אפרת נשאר. הוא המשיך בספורט "ידיעות" ככתב שסיקר את ההתאחדות (בקדנציה של גברי לוי כיו"ר), ובהמשך כפרשן ובעל טור ("אפרת בשני"). אגב, גם ניר חפץ, עוד עורך לשעבר של ספורט "ידיעות" (ושל "7 ימים"), חצה את הקווים מהיום למחר והפך לראש מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה למשך כשנה וחצי (עד לסוף השנה שעברה).

מוסד הדוברות בהתאחדות גדל לאחרונה באופן משמעותי. הדובר הקודם, גיל לבנוני, הוסט לתפקיד קצין העיתונות של הנבחרת ובמקומו מונתה מיכל גרונדלנד, ששימשה שדרית קווים במשחקים בכלי תקשורת שונים, כתבת ONE, עורכת תוכנית רדיו ומגישת מבזקי רכילות ספורט באותה תוכנית. אמיר אפרת יעמוד בראש הפירמידה הזו.

ייתכן שהגידול במוסד הדוברות בהתאחדות בא גם כהיערכות לקראת אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 ("יורו"), שתיערך בארץ בעוד כשנתיים. אפרת מכיר את העסק מהצד העיתונאי – הוא סיקר עבור "ידיעות" כמה מונדיאלים ואליפויות אירופה. מצד שני, מי שמארגן ומפיק את כל נושא התקשורת ביורו הוא אופ"א.

מדוע בהתאחדות, שעד עכשיו הסתדרה עם דובר אחד, יש פתאום צורך בשלושה? כמה הם עולים למערכת? ואיך זה שבהתאחדות מינו דוברת ללא כל ניסיון קודם, וראש מערך הסברה שלא ניהל מעולם מערכת הסברה? מעניין מה היה כותב על כך הפרשן אמיר אפרת.

אבי רצון, פרשן "מעריב", לא עשה הנחות למינויו של אפרת. בטורו ביום ראשון הוא ירה: "לפני שאבי לוזון ממנה דוברים שישרתו אותו כעובדי ההתאחדות, אולי כדאי היה לו להשאירם במקום העבודה שבו שירתו אותו באדיקות, בנאמנות ובעיקר בכישרון רב". בטוריו לאורך השנה האחרונה אפרת אכן ביקר את ההתאחדות באופן מינורי, בוודאי יחסית לשני עמיתיו כותבי הטורים הבכירים ב"ידיעות", עמיר פלג ואריה מליניאק, שיורדים בכל הזדמנות לחיי המוסד וראשיו.

ובכל זאת, לפני כשנה היה לאפרת פרסום משמעותי על ההתאחדות: בנק דיסקונט הגיש הצעה למכרז על מכירת הכרטיסים למשחקי הנבחרת, כולל פרסום ושיווק. אפרת פירסם כי בוועדת המכרזים של ההתאחדות יושבים שלושה אנשי בנק דיסקונט (יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, הוא בכיר בבנק). מיד לאחר הפרסום הודיע הבנק כי הוא מסיר את הצעתו. ההתאחדות הפסידה בכך ספונסר רציני, שהיה עוזר מאוד למלא את האצטדיון.

אפרת יצטרך לדברר מוסד שעליו כתב, בין היתר, כי הוא אינו מנוהל נכון משום שהוא ממנה מאמנים לא מתאימים לנבחרות, ושהיו"ר אבי לוזון לא קבע עדיין דרך אחידה של משחק וניהול לכולן. הוא יצטרך להסביר לעיתונאים בצורה משכנעת מדוע, בניגוד לדעתו, ההתאחדות אינה קובעת תקרת תקציבים לקבוצות ובכך יוצרת אי-שוויוניות ("מצחיק לראות את לוזון יושב בחיבוק ידיים ולא עושה כלום").

אפרת ייתקל במסדרונות לא פעם במאמן הנבחרת, לואיס פרננדס, שעליו מתח פעמים רבות ביקורת קשה. "כולנו ראינו שלנבחרת הזו אין דרך טקטית, השחקנים לא יודעים מה רוצים מהם כי פרננדס לא יודע מה הוא רוצה מעצמו", כתב על המאמן בקיץ 2010. בהזדמנויות אחרות כתב: "גם בלהתבכיין הוא כבר טוב מאיתנו [...] בשביל מה בדיוק היה צריך להביא אותו לכאן?". את יו"ר הבקרה התקציבית כינה פטפטן שמדבר "שטויות שרק עושות נזקים [...] מישהו צריך לשים לו רסן, אותו מישהו שמשלם לו הרבה כסף".

עזיבתו של אפרת יוצרת חלל בתחום המגזין והפרשנות בספורט "ידיעות", שאחד מחסרונותיו הוא העדר כותבי עומק וצבע משמעותיים. שם יצטרכו להסתדר בינתיים עם פלג ומליניאק. נותר לראות אם עורכי העיתון יאשרו למדור הספורט שלהם להחתים כותב בכיר למשבצת שהתפנתה.

סניטה בלבד

בית-משפט השלום בקריית-שמונה קבע לאחרונה כי איזי שרצקי, הבעלים של קבוצת הכדורגל עירוני קריית-שמונה, יפצה את העיתונאי אלי סבתי (ערוץ הספורט) ב-2,500 שקל בגלל דברים שהטיח בו במסיבת עיתונאים. סבתי תבע את שרצקי על לשון הרע ודרש 50 אלף שקל.

בכתב התביעה טען סבתי כי במסיבת עיתונאים שנערכה ב-2008, בתשובה לשאלה, אמר לו שרצקי: "אולי נוסף להכל אתה צריך ללמוד חשבון. אני אשב איתך בשקט ואני אלמד אותך את החשבון הזה אחד על אחד, ותראה כמה אתה טועה. אתה תלמד חשבון. אולי אציע לך מורה למתימטיקה". בהמשך הוסיף שרצקי: "אם אני לא פה, אתה עד היום, כן, אתה מחפש מה לאכול [...] אני מימנתי את הלימודים שלך, אז לפחות תעריך את זה".

סבתי טען כי הדברים, שהושמעו באירוע שהועבר בשידור ישיר בכמה ערוצי ספורט ושפורסמו למחרת ב"ידיעות אחרונות", נועדו להציגו כאדם חסר כל שעתידו תלוי בשרצקי ולפגוע בכבודו. סבתי הצהיר כי הוא בעל תואר ראשון בחינוך ועוסק בלימוד מתימטיקה, וכי הדברים הציגו אותו כבור ועם הארץ. עוד טען ששרצקי איים עליו כי ידאג שלא יעבוד יותר בערוץ הספורט.

שרצקי טען בתגובה כי דבריו נאמרו לאחר שסבתי השתלח במאמן הקבוצה (אלי כהן) ובהמשך לעג לשרצקי והביע פקפוק ביושרו האישי. שרצקי טען כי אמר אמת כיוון שחברת איתוראן, שהוא אחד מבעליה, מימנה את לימודיו של סבתי במכללת תל-חי, במסגרת מלגות שהיא מעניקה לתושבי העיר, וכי סבתי פנה אליו אישית כדי שידאג כי ייכלל ברשימת הזכאים.

השופטת רבקה אייזנברג קבעה כי לא התרשמה שאמירותיו של שרצקי היו מעליבות ופוגעניות באופן שהיה בהן כדי לבזות את התובע, אלא בתשובה עניינית. על התבטאותו של שרצקי "אם לא אני, אין לך מה לאכול", כתבה: "הדברים מהווים סניטה שהיה בה כדי להציג את התובע באור שלילי מסוים, ואולם המדובר בסניטה בלבד ואין המדובר בלשון הרע בדרגתה החמורה". אמירותיו של שרצקי, סיכמה השופטת, לא פגעו באמינותו של סבתי או בכישוריו באופן מהותי. בעקבות כך קבעה סכום פיצוי נמוך "אשר יהלום את היחס שבין עוגמת הנפש ותחושת אי-הנוחות שנגרמו לתובע לבין העובדה שהנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהאמירה הוא מזערי".

השופטת דחתה את תביעת סבתי לפרסום התנצלות. נוסף ל-2,500 השקלים ישלם שרצקי לסבתי הוצאות משפט בסך 1,500 שקל.

3 קטנות

במסגרת הפינה "כואב לי" ב"יציע העיתונות", דפק ביום חמישי האחרון רון קופמן על השולחן וזעם על מכתב הרבנים התומך במשה קצב. קופמן צעק שהמכתב מהווה זלזול במעמד האשה. הלוואי שיהיה אסרטיבי כזה בנוגע למעמד האשה בערוץ הספורט. כדורסל נשים, וספורט נשים בכלל, דוכאו עד עפר בערוץ, שעד לא מזמן שם לו למטרה לקדם את הספורטאיות. דוגמה לכך ניתנה ביום חמישי האחרון. כשיתר האתרים ליוו בעדכונים חיים את משחק הנשים בין אליצור רמלה לאתינייקוס היוונית בחצי גמר היורוקאפ, משחק ששודר בערוץ הראשון, התעסקו באתר ערוץ הספורט בהמון דברים, רק לא בזה. באמת מעניין גם מה חושבות על כך הנשים המזוהות עם הערוץ – מירי נבו, מאיה רונן, שירלי בר-דיין, מאיה חסון, מורן ברק ולימור בלדב.

סרטון וידיאו המתעד שחיין שגמא במהירות מסחררת 50 מטר כשכל כולו מתחת למים פורסם ב-nrg ב-12 בפברואר, כשבועיים אחרי שהמשחה התקיים באוניברסיטת טקסס. באתר של "מעריב" הסבירו את הפרסום המאוחר בכך שמדובר באירוע שטבע בים חדשות שוטפות ונשלף לטובת הקוראים. שבועיים אחרי הפרסום ב-nrg התגלה הסרטון גם לאנשי ynet. עוד באותו ערב שודר הקטע גם ב"חדשות הספורט". מסקנות: 1. קטעי יו-טיוב הם לפעמים להיט, אבל כדאי להיות גם עדכניים בפרסומם. 2. ב-ynet ובערוץ הספורט לא גולשים ב-nrg.

התיקונים

אם מעדכנים את התוצאה בכותרת, כדאי באותה הזדמנות להקדיש עוד שלוש שניות גם למשנה. אחרת, זה יוצא מגוחך כמו כאן באתר ערוץ הספורט.

כתבת שער במקומון של שרלרואה בבלגיה הספיקה ל-nrg כדי להכתיר את החלוץ דודו ביטון כמי שכבש את התקשורת הבלגית. אין כמו הלוקל-פטריוטיות.

ככה זה נראה כשרק חצי כתבה מעודכנת באתר ערוץ הספורט (לחצו להגדלה).

לתגובות: yegerm9@walla.co.il