פליטת פה אומללה או הבעת דעה מחושבת? יורם ארבל בחר להביע הזדהות, גם אם בחצי פה, עם ענת קם, שהורשעה בגניבה והדלפה לעיתונאי של מסמכים צבאיים מסווגים, והסתבך בפרשייה שבוודאי תלווה אותו תקופה ארוכה.
זה קרה במוצאי-שבת, בתחילת שידור משחקה של נבחרת ישראל בכדורגל נגד לטביה. ארבל הזכיר את הראיון עם קם שהתפרסם ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות", ואז אמר: "בחורה ישראלית שעשתה מעשה נורא ואיום, ואפילו יותר מזה, יושבת סגורה בביתה כבר שנה, בצו כמובן. איך היא מעבירה את הזמן? היא אוהבת לראות כדורגל. אז לבחורה הזאת אנחנו נקדיש חלק מהשידור, כי מי שאוהב כדורגל – מגיע לו".
בראיון ב"ידיעות" סיפרה קם שאת השעות הרבות שבהן היא נאלצת להסתגר בבית היא מבלה בצפייה במשחקי כדורגל בטלוויזיה, וכי בבית-המשפט, בזמן ההרשעה בעבירות תחת הכותרת "ריגול חמור", חשבה הרבה על משחק של ליברפול ועל משחק דרבי שעמדו להתקיים באותו יום. הדברים נגעו ללבו של ארבל, שרשם לעצמו לתת לה מלה טובה, אף שלא הזכיר במפורש את השם "ענת קם".
אלא שהסולידריות עם מי שנתפסת אצל חלקים גדולים בציבור כבוגדת וכאויבת העם, לא עברה בשקט וערוץ 10 הוצף בטלפונים נזעמים. וכשהקליינטים מתלוננים, חייבת לבוא הבהרה. בתחילת המחצית השנייה אמר ארבל: "אם השתמע מדברי שאני תומך במעשה שלה, אני מתנצל".
דבריו, שפורסמו בכמה אתרים, ספגו תגובות ארסיות רבות, החל מ"טרחן", "זקנתו מביישת את נעוריו", וכלה בהמלצות נלהבות לפטר אותו או לאלץ אותו לבצע חרקירי. שידור ספורט אינו כזה שנהוג לשרבב בו אמירות פוליטיות, והעובדה שארבל בחר להקדיש שידור למי שהורשעה בגניבת מידע מצה"ל נתפסה כאמירה פוליטית.
יורם ארבל (צילום: משה שי)
המחווה של ארבל אולי לא מקובלת, אבל לגיטימית. הוא הפגין אומץ, ביטא מחשבה עצמאית והלך נגד הזרם. ארבל הביע הסתייגות מהמעשה של קם בכך שהגדיר אותו "איום ונורא", ולכן יכול היה לוותר על התנצלותו בהמשך. אלא שהוא נזקק למס השפתיים הזה בגלל הבהלה שאחזה, מן הסתם, באנשי ערוץ 10.
ארבל התייצב לימינה של בחורה שנרקבת בבית כבר שנה וחצי על עבירה שבה הודתה, נשפטה ובקרוב גם תיענש. רק בגלל נקמנות של מערכת הביטחון נמנע ממנה להסתובב בחוץ כמו כל אשם אחר, למשל נשיא מדינה שהורשע כאנס סדרתי ועונשו כבר נגזר.
בדבריו ביטא ארבל קורת רוח מאהדתה של קם לכדורגל ואולי גם מורת רוח מיחס שלטונות החוק אליה. חצי ההבהרה או חצי ההתנצלות שלו לא משכנעים, ונראה כי הוא נזקק להם כדי להציל את שמו. רק זה חסר לו, שעל סף גיל 70 ייהפך לפרסונה נון-גרטה בעיני העם ויאבד את מקומו כשדר המשחקים בערוץ 10. בישראל של היום אי-אפשר להביע עמדה המנוגדת לזרם המרכזי בלי לשלם מחיר. לארבל מגיעה מלה טובה.
עדכון [27.3]: לאחר פרסום הטור הודיע ערוץ 10 כי ישעה את ארבל ל-48 שעות בשל התבטאותו
מבחן בוזגלו(אית)
עלייתה של אליצור רמלה בנשים לגמר היורוקאפ סיפקה רגעים גדולים לתקשורת הספורט. בשבוע של שני משחקי רמלה מול אראס הצרפתית קיבלו הכדורסלניות חשיפה שלא היתה כדוגמתה, עד כמה שאני זוכר. השיא היה ביום משחק הגמר (24 במרץ), שחפף לזה של מכבי תל-אביב מול ויטוריה בספרד. "מעריב" ו"הארץ" נתנו לנשים שער ספיישל, ב"ידיעות אחרונות" פירגנו בשער משותף להן ולמכבי.
ברשת ב' שלחו את דני דבורין, והערוץ הראשון העביר את המשחק בשידור ישיר. נתוני הרייטינג היו טובים מאוד. בסביבות 6%, כשבשיא נרשם 9.1%. בערך פי שניים מ"מבט", ועוד בשעה מאוחרת (22:45). במספרים מדובר ב-203 אלף איש. כנראה רייטינג השיא למשחק כדורסל נשים בארץ.
היסטוריה. אתר ערוץ הספורט
כשהרמלאיות שיחקו, הכותרות הראשיות באתרי האינטרנט התמקדו בדיווח החי ממשחקה של מכבי תל-אביב. אבל דקה לאחר נצחונן ההיסטורי הופקעו מיד כל הכותרות באתרים (מדוע לוואלה זה לקח רבע שעה?) לטובת הנשים. זה כלל גם את אתר ערוץ הספורט, שקיפח העונה את כדורסל הנשים, אבל התעשת ברגע הגדול אף שקבוצת החסות שלו נאבקה במקביל (המשחק הועבר אצלם בערוץ ה-HD). ב"ידיעות" וב"מעריב" פירסמו ביום ראשון פוסטר של הקבוצה.
בניגוד לכל חוקי העיתונות, הפעם הנשים זכו למעמד שווה לגברים. זה היה מבחן בוזגלו(אית) שהוכתר בהצלחה. בהתמודדות בין אליצור רמלה למכבי תל-אביב אפשר לרשום הפתעה. אבל המבחן נמשך. הוא מתמקד בעיקר אצל עיתונים ואתרים שעבורם ספורט נשים מתחיל ונגמר באליצור רמלה ובשחר פאר.
2 קטנות
אנחנו נשארים בארץ. בטור הקודם הוזכר ש"ידיעות" לא שלחו כתב לשני משחקי מכבי תל-אביב מול ויטוריה בספרד. גם בסיקור גמר הנשים ביורוקאפ בצרפת לא הופיע ב"ידיעות" סיקור של שליח העיתון למשחק. ב"הארץ" לא שלחו אמנם כתב לספרד, אבל לפחות כיבדו את גמר הנשים. עיתונאי הספורט של "מעריב", כמו "ידיעות", נשארו אף הם בבית. אצלם, לפחות, זה מתקבל בהבנה על רקע המצב הלא ברור של העיתון. "ישראל היום" היה העיתון היחיד שפתח את הכיס וכיבד בנוכחותו את שני אירועי הספורט החשובים.
פולו-דאון. ביום שבו כלי התקשורת פירגנו לתחקיר ערוץ 10 על נתניהו, אף כלי תקשורת ספורטיבי לא הזכיר את תחקיר "מעריב" שחשף את מעלליו של סגן יו"ר איגוד הכדורסל מטעם אליצור, מנחם ויידהורן, ויביא כנראה להדחתו. בתחקיר "מעריב" מלפני כחודשיים, מאת אביעד פוהורילס, התגלה כי ויידהורן הקים קבוצות נשים פיקטיביות שעליהן קיבל הקצבות. ועדת בדיקה מטעם איגוד הכדורסל אישרה את הממצאים, אבל רק ב"מעריב" אפשר היה לקרוא על כך.
התיקונים
ב-ynet ביצעו תחקיר מעמיק בסוגיה כמה קבוצות חזרו מפיגור 2:0 לניצחון 2:3. אם בכלל, אולי, לא בטוח, ובקיצור לא כל-כך בדקנו.
בוואלה התפרסם טור שקרא לא לצפות במשחק הנבחרת כצעד מחאה, אבל מתחת לכותרת המשנה הפנו לערוצים שבהם ישודר המשחק. קצת מוזר.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il