נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אהרן ברק (במרכז), משוחח עם נשיאת בית-הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד (שנייה מימין), אתמול בבית-המשפט העליון (צילום: דוד ועקנין)

הפרוזה של החיים

בית-המשפט העליון בצרפת פסל אתמול את זיכויו של פיליפ קרסנטי, ציוני נלהב וחוקר פרשת א-דורה, מהוצאת דיבה, והחזיר את הדיון בתביעה לערכאת ערעורים תחתונה. קרסנטי מטיף שנים מעל כל במה שניתנת לו כי הכתבה ששודרה בערוץ פראנס 2 בראשית ימי האינתיפאדה השנייה על-ידי הכתב שארל אנדרלין, הכתבה שבה נראים הילד מוחמד א-דורה ואביו ג'מאל מסתתרים מפני חילופי ירי בין צה"ל לפלסטינים, התבססה על תרמית, הפקה מבוימת. לא דם ירד מגופו של הילד, הוא החזיק מטפחת אדומה. הילד לא מת, אלא רק עשה עצמו מת. פראנס 2 תבע אותו על הוצאת דיבה, וזכה. קרסנטי עירער, וזכה. אתמול נפסל הערעור.

מה באמת קרה בצומת נצרים באותו יום לפני למעלה מעשור? שאלה טובה. לא פחות טובה ממנה היא השאלה מה קרה אתמול במערכות "ישראל היום" ו"מעריב".

לפני שבועיים, כאשר בית-המשפט בצרפת קיבל את ערעורו של הרופא הישראלי ד"ר יהודה דוד וזיכה אותו מהוצאת דיבה, חגגו זאת שני העיתונים כניצחון לישראל, לציונות, לגרסה כי הילד א-דורה כלל לא מת מירי חיילי צה"ל, וזאת על אף שהמשפט עסק אך ורק בפציעותיו של האב ג'מאל א-דורה ובשאלה אם היה הרופא יכול להצהיר כי כמה מהצלקות של האב נגרמו לו מאירוע שהתרחש שנים לפני הירי בצומת נצרים (קראו נא את הניתוח של הארגון קשב את ההבדל בין פסיקת בית-המשפט לסיקור הפסיקה).

בראש שער "ישראל היום" התפרסם לפני שבועיים התצלום המפורסם של א-דורה ובנו בצומת נצרים לצד כותרת חגיגית, "ניצחון לרופא הישראלי בפרשת מוחמד א-דורה". כל הכפולה הפותחת של הגיליון הוקדשה להחלטת בית-המשפט הצרפתי. הכותרות קראו: "צדק מאוחר"; "רה"מ לד"ר דוד: 'אתה מופת למאבק על האמת'"; "ביהמ"ש בצרפת קבע: ד"ר יהודה דוד אמר אמת כשסיפר כי פציעת אביו של מוחמד א-דורה לא נגרמה במהלך האירוע שהפך לסמל האינתיפאדה השנייה"; "דוד: 'ניצחון לישראל'".

דרור אידר הוסיף מאמר פרשנות תחת הכותרת "ניצחון בזירת הקרב העולמית" ("עוד עלילת דם קרסה אל מול מבחן האמת. הפלסטינים טובים בכתיבת סיפורי אלף לילה ולילה, לא בפרוזה של החיים"). גם עיתון "מעריב" דיווח לפני שבועיים בהבלטה על החלטת בית-המשפט הצרפתי. רוב הכפולה השלישית הוקדשה לרשימה מאת בן-דרור ימיני. "העלילה ספגה עוד מכה", כתב.

ואילו הבוקר, לא כותרת ולא תצלום, לא מאמר דעה ולא עמדת ראש הממשלה, לא בראש עמוד השער ולא בתחתית מדור חדשות החוץ. לא סיפורי אלף לילה ולילה ולא הפרוזה של החיים. דממה. דממה אחת גדולה ומעיקה.

נשוב ונשאל: מה קרה אתמול במערכות "ישראל היום" ו"מעריב"? האם כמו לפני שבועיים הגיעה מפריז הידיעה כי בית-המשפט הכריע בסוגיית א-דורה? האם מדסק החוץ העבירו את המידע לעורך מדור החוץ, או שהיה ברור להם שלא ירצה לדעת? האם העורך של מדור החוץ יידע את העורך הראשי בדבר פסילת הזיכוי של קרסנטי, או שידע שאין טעם לעשות זאת? האם העורך הראשי שקל ברצינות את האפשרות לדווח על החלטת בית-המשפט העליון לקוראים, או שהיה ברור לו שאת המידע הזה צריך להסתיר, להעלים? האם הצדיק את החלטתו למנוע את המידע הזה מהקוראים באופיה הטכני של החלטת בית-המשפט בצרפת? האם אמר לעצמו, "ממילא יהיה עוד דיון בערכאת ערעורים תחתונה, אולי קרסנטי ינצח שם שוב ואז נדווח"? האם המניע היה חשש לבשר לקוראים על פסיקה בלתי נוחה לישראל?

יהיו התשובות אשר יהיו, התוצאה ברורה ומבישה. "ישראל היום" ו"מעריב", שאך לפני שבועיים מילאו את תפקיד המעודדות של קבוצת ישראל-ציונית-תמיד-צודקת-מול-העולם-האנטישמי-הנורא, נאלמו לפתע דום. אולי שמעו מקרסנטי כי כל מה שהתרחש אתמול בבית-המשפט בצרפת היה מבוים, מההתחלה ועד הסוף, והאמינו לו.

העניין חורג מעבר לזה של המקרה היחיד, כמובן. הפער בין סיקור היתר של זיכוי ד"ר דוד לאי-סיקור פסילת זיכויו של קרסנטי הוא דוגמה מובהקת למגמה מדאיגה בעיתונות הישראלית – קרתנות מהסוג המזיק ביותר. העיתונות הפטריוטית בישראל מעדיפה לעטוף את קוראיה בבועה של הצדקה עצמית. היא מעלימה מהקורא מידע שעלול לגרום לו לפקפק בצדקת דרכן של ממשלות ישראל לדורותיהן, ומנפחת עד לכדי אבסורד אירועים שעשויים למלא את החזה בגאווה. התוצאה היא קורא נבער, בעל השקפת עולם מעוותת, ביטחון עצמי מופרז וחוסר הבנה מסוכן של העולם שבו הוא חי. במקום להפוך את קוראיה לידענים יותר, העיתונות הופכת אותם לבורים. במקום לתת לקוראיה את הכלים להבין את מציאות חייהם, היא מטרפדת יכולת זו על-ידי סיקור מוטה או תת-סיקור נטול בושה.

ההסתגרות הגוברת של העיתונות הישראלית בנארטיבים הפנימיים שהיא מייצרת לעצמה ולקוראיה מלמדת על התגברות תודעת הגטו של החברה בישראל. וילה בג'ונגל, אם אתם מעדיפים את הדימוי הקולוניאליסטי על פני השואתי. ובאמת אולי אין מקום להשתמש בדימוי הגטו. הרי יש הבדל בין הטקטיקה שנוקטת העיתונות הישראלית בימינו לזו שאיפיינה את העיתונות בגטאות היהודיים בתקופת השלטון הנאצי. העיתונות בישראל אינה עיתונות כמו זו שהופיעה בימים הראשונים של הגטאות, זו אינה סתם עיתונות שמנסה להקל על הקוראים את החיים בתנאים שהולכים והופכים לבלתי אפשריים. העיתונות בישראל היא עיתונות כמו שהיתה יכולה לראות אור בבונקר של הגטו, בימיו האחרונים של המרד. עיתונות בפאניקה, עיתונות של חרדת השמדה מתמדת.

ילדים

במוסף "ספרים" של "הארץ", במדור "ספרים חדשים", בתת-מדור "ילדים", נמסר על ספר חדש מאת אורה מורג בשם "בחזרה אל הבונקר". "נער גרמני מתנועת הנוער ההיטלראי יוצא להילחם בצבא הרוסי בברלין המופגזת. שנה לאחר המלחמה, פטר מגיע לבונקר של היטלר עם נערה מארץ ישראל, ומספר לה מה קרה בימים האחרונים של היטלר", נכתב. הספר יצא בהוצאת ידיעות-ספרים, מחזיק 358 עמודים ומחירו 88 שקל.

WIN-WIN

הבוקר, בראש עמ' 24 של "ידיעות אחרונות", מתפרסמת ידיעה קצרה מאת ליאור זילברשטיין על פסילת זיכויו של קרסנטי בערכאה הגבוהה ביותר לערעורים משפטיים בצרפת. לצורך ההשוואה, לפני שבועיים, למחרת זיכויו של ד"ר דוד מהוצאת דיבה, לא דיווח על כך העיתון, אך בהמשך התפרסם בו ראיון מקיף עם ד"ר דוד.

אתמול דיווחה זילברשטיין כי בית-המשפט "צפוי לזכות את קרסנטי". גם לפני קרוב לשלוש שנים, כאשר קרסנטי העניק ראיון לאתר זה, הוא נשמע בטוח שבית-המשפט העליון ידחה את ערעור פראנס 2, אך הוסיף כי לדבריו יהיה מרוצה גם אם יפסיד. עצם העלייה המחודשת לכותרות תשרת את מטרתו ותעזור לו להפיץ את מסריו, הסביר אז.

יש לך את זה במרגש?

כותרות עיתוני הבוקר עוסקות במחיר הדלק הגבוה ובתחלופה בבית-המשפט העליון – השופטת דורית ביניש אינה עוד הנשיאה, את מקומה החליף אתמול השופט אשר גרוניס.

"סוף עידן ברק-ביניש, גרוניס הושבע לנשיא", נכתב בראש שער "מעריב", מעל תצלום [אלכס קולומויסקי] של הנשיאה היוצאת והנשיא הנכנס, זה נושק על לחיה של זו. בכותרת המשנה לראשית מודגש ההבדל בתפיסת העולם המשפטית של השניים. "עידן גרוניס יצא לדרך", נכתב בשער "ישראל היום" מעל אותו התצלום.

ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בגורם האנושי ולא בתפיסת העולם המשפטית. "נפרדה בדמעות" היא הכותרת בראש עמוד השער, ובכותרת המשנה נכתב: "השופטת הקשוחה, שספגה הרבה ביקורת במהלך כהונתה כנשיאת בית-המשפט העליון, נחנקה מהתרגשות כשסיפרה בנאום הפרידה שלה על משפחתה שנספתה בשואה". במלים אחרות, "הדמעה היא הכותרת".

לצד הטקסט הרגשני הזה תצלום [יוסי זמיר] של ביניש מחוץ לאולם בית-המשפט כשהיא אוחזת בידיה את נכדתה בת ה-8 חודשים. התצלום מקבל את החותמת "סבתא ביניש", למי שטרם הבין שביניש היא אדם ולא מכונה. ואפשר לנסח זאת גם כך: "הנכדה היא הכותרת".

הסיקור הזה עשוי על-פי תפיסת עולם של עיתונות צהובה ושטחית. הקלישאה שעוברת בראש של העורך שעיצב את ההפניה וניסח את הכותרות, ובראשו של הקורא שרואה זאת מול עיניו, היא "ביניש כפי שמעולם לא ראיתם אותה".

אין שום קשר בין זה ובין עיתונות מקצועית המדווחת על חילופי דורות (ותפיסות עולם) בבית-המשפט העליון. העיתונות בשער "ידיעות אחרונות" היא עיתונות של ידוענים, המדווחת על אירוע שבו השתתפה ידוענית, שהפעם היא במקרה נשיאת בית-המשפט העליון היוצאת.

ל"מעריב" היה די כבוד עצמי כדי להעביר את הדגש הרגשני לכפולה הפותחת, שם מודפס תצלום גדול של ביניש מוחה דמעה, לצד תצלום נוסף של ביניש עם נכדתה ("נשיאה – וסבתא", לשון הכיתוב). הכותרת המרכזית בכפולה קוראת "נפרדה בדמעות". ב"ישראל היום" הדגש על הרגש מופיע בשער, אך רק בכיתוב תצלום בפינה התחתונה. בכפולה השנייה הכותרת קוראת: "נפרדו בדמעות, קיבלו בתשואות".

עיתון "הארץ" אינו מחלק הבוקר לקוראיו פוסטר של הנשיא הנכנס גרוניס. למעשה הדיווח מצומצם למדי. גם התצלום בשער שונה. לא נראית בו נשיקה בין שני הנשיאים. בתצלום של אמיל סלמן נראה גרוניס מחייך, מבטו שלוח קדימה, ואילו ביניש עוצמת עיניים, ראשה מכוון כלפי מטה.

בגלל העלייה בשכר

"גולף: הרווח ירד ב-16%, שכר ההנהלה עלה ב-20%", לשון כותרת לידיעה מאת אלי שמעוני ושהם לוי, המתפרסמת הבוקר בתחתית עמ' 14 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" (החברה שייכת לקונצרן אי.די.בי, שבבעלותו גם "מעריב").

לפי הדיווח, רשת האופנה וכלי הבית רשמה רווח נקי של 65.4 מיליון שקל בשנת 2011, ירידה של 16% לעומת השנה הקודמת. לעומת זאת, חמשת הבכירים ברשת השתכרו קרוב ל-9 מיליון שקל בשנת 2011, עלייה של כ-20% מהשנה הקודמת. עלות שכרה של המנכ"לית, אילנה קאופמן, הסתכמה ב-3.97 מיליון שקל בשנה האחרונה. עלות שכרו של סמנכ"ל הכספים אהליאב עזריה הסתכמה ב-1.7 מיליון שקל. עלות שכרה של מנהלת השיווק והתפעול ענת בוגנר הסתכמה ב-1.1 מיליון שקל, ואברהם וזנה, המכהן בתפקיד דומה, נהנה משכר דומה. מנהל לוגיסטיקה ורכש, אריה לואי, השתכר מיליון שקל בשנה.

לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", בגולף תולים את הירידה ברווחיות בשנה האחרונה בעלות השכר, אך לא בזה של המנהלים, אלא "בשכר הזבנים, המרוויחים שכר מינימום". לפי דו"ח דירקטוריון החברה, גולף העסיקה בשנה האחרונה 1,315 עובדים בשכר מינימום, ותיקון חוק שכר המינימום שהעלה אותו בחודש יולי האחרון ב-210 שקל הכביד על ההוצאות. שכר המינימום אמור לעלות ב-200 שקלים נוספים באוקטובר הקרוב, ובחברה כותבים על ההשפעה שתהיה לכך בשנה הבאה: "העלאת שכר המינימום תגדיל את הוצאות החברה בתשלומי שכר עבודה בהתאם, בהיקף שעשוי להיות מהותי מ-2012 ואילך".

בדיווח מאת גיל קליאן ב"כלכליסט" לא מוזכרת העלייה בשכר המנהלים הבכירים בגולף, אך מדווח על נתון הנוגע לעובדים המשתכרים שכר מינימום בחברה: מדובר ב-75% מהמועסקים בגולף.

סופר-נחמד

"האבטלה בשפל היסטורי", מכריזה כותרת בראש עמ' 11 של "ישראל היום". "שיעור עובדי הקבלן במשק ירד ב-24% בחצי שנה", לשון כותרת לידיעה מאת יוסי גרינשטיין המתפרסמת במוסף "עסקים" של "מעריב". מקריאת הידיעה עולה כי הנתון על שיעור עובדי הקבלן במשק אינו כולל מאבטחים ועובדי ניקיון. "אין במה להתגאות", כותב גד ליאור במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "בישראל כשליש מהעובדים מועסקים במשרות חלקיות, אף שחיפשו עבודה במשרה מלאה", מזכיר ליאור.

ב"דה-מרקר" מדווח צבי זרחיה כי משרד האוצר ביקש מוועדת הכספים של הכנסת לאשר העברת תקציבים בסך כ-3.7 מיליארד שקל בין משרדי הממשלה וכן שינויים נוספים בתקציב בסך 7.3 מיליארד שקל. "חלק ניכר מהשינויים קשורים בתקציב הביטחון", מדווח זרחיה. "מחד גיסא, מוצע לקצץ 280 מיליון שקל מתקציב משרד הביטחון במסגרת קיצוץ רוחבי בתקציביהם של משרדי הממשלה. מאידך גיסא, בניכוי הקיצוץ, מוצע להגדיל את תקציב הביטחון ב-2012 במיליארד שקל. במשרד האוצר הסבירו כי מהסכום יוקצו 500 מיליון שקל להקמת גדר גבול בין ישראל למצרים ו-250 מיליון שקל להקמת מתקן כליאה למסתננים".

ב"הארץ" מדווחת דנה ויילר-פולק על מצבם של העובדים הסוציאליים בעמותות, שנה לאחר שהגיעו להסכם על תוספות לשכרם. לפי דיווחה, מאות עובדים סוציאליים טרם קיבלו את תוספת השכר שהיו אמורים לקבל בינואר השנה. שכרם היה אמור לעלות ל-6,400 שקל בחודש והם היו אמורים לקבל מענק חד-פעמי של 2,000 שקל. "כששאלתי באשר לתוספת השכר", מצוטטת עובדת סוציאלית בשם בדוי, "איש לא נתן תשובה עניינית. מסבירים שזה המצב ואני אמורה לחיות איתו".

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מדווחים סיון איזסקו ושרון שפורר על חגיגות 110 שנה לבנק לאומי, שנערכו שלשום בלונדון. הכתבים מתארים את האירוע כ"נוצץ" ומציינים שהנוכחים בו "היו חנוטים בחליפות ושמלות ערב מפוארות". לאורחים הוגש, כך מדווח, "מרק כופתאות ברווז, נתחי טונה צרובה, צלעות טלה ברוטב יין אדום ופטיפורים". עו"ד רם כספי, אחד המוזמנים, מצוטט כאומר בתגובה: "זה היה אירוע צנוע סופר-נחמד ומכובד".

יתר הכותרת הראשיות

הכותרת הראשית בעיתון "גלובס" אמש [אלה לוי-וינרב ויובל יועז] חשפה כי רשות המסים מנהלת חקירה נגד השר יעקב נאמן.

הכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר [ברק רביד] מוקדשת לפגישתם של בנימין נתניהו וברק אובמה בשבוע הבא: "נתניהו יבקש מאובמה לאיים בתקיפת איראן".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת למחיר הדלק, "כ-8 ש' לליטר דלק", נכתב בה. בכותרת הגג מצוין כי "גובר הלחץ הציבורי והפוליטי". גם בלב השער של "ידיעות אחרונות" מופיעה כותרת על מחיר הדלק, והיא מנוסחת כך: "הממשלה מתעקשת".

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווחת גבי גולדמן על חילוץ העיתונאי הבריטי הפצוע פול קונרוי מהעיר הסורית חומס. עדיין לא ברור מה עלה בגורלה של הצלמת הפצועה אדית בובייה, מדווח. "במהלך המבצע נהרגו עוד מאנשי הסיוע המקומי", נכתב, "ואחת ההערכות מדברת על כ-30 הרוגים". עוד מדווח כי הקשר עם עיתונאים אחרים שניסו להימלט מסוריה נותק.

ב"גלובס" דווח [סוכנויות הידיעות] כי עיתונאי ה"פייננשל טיימס" צפויים לשבות במחאה על תוספת שכר לא מספקת של 2% בלבד.

ב"דה-מרקר" מדווח על הצרות האחרונות של רופרט מרדוק בבריטניה, שם מואשם הטבלואיד שלו, ה"סאן", בטיפוח "רשת פקידי ממשל מושחתים".

ב"גלובס" סוקר דרור פויר כמה מודלים חלופיים למימון עיתונות מקוונת.

ב"דה-מרקר" מסביר עו"ד דרור ארד-אילון כי פסק הדין של בית-המשפט העליון שזיכה את אילנה דיין אינו סיבה לחגיגה עבור העיתונאים. "בית-המשפט מחייב את העיתונות בדרגת זהירות גבוהה יותר מזו שהיא חבה בה עד היום, ומאמץ את האתיקה המקצועית אל דיני לשון הרע, בניגוד לעמדתה של העיתונות המסורתית", הוא כותב.

ב"ישראל היום" שוב מעלים את האפשרות שכדור הארץ נע סביב מערכת העיתון ביד-אליהו. לצד ידיעה על הצעת חוק "הקלון הכלכלי", מתפרסם הבוקר גזיר מעיתון "ישראל היום" מאוגוסט האחרון, אז פורסם מאמר מאת אייבי נאמן, שהציע חוק שכזה. "נתן השראה?", נשאל בכיתוב שמופיע מתחת לגזיר העיתון.

עוד ב"ישראל היום", מאמר מאת ישי גולדפלם, העורך הראשי של האתר "פרספקטיבה", הקורא לדיוק ולאחריות בתקשורת הישראלית ודן בחלקם של צלמי עיתונות בעידוד ודרבון המעשים האלימים שהם מתעדים.