שקט, טובחים

אתמול ביקרו "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" את התגובה הרפה בעולם לאלפי ההרוגים בסוריה. "בגנות השתיקה", קראה כותרת מאמר המערכת של "הארץ", וב"ידיעות אחרונות" כתב על הטבח נח קליגר, תחת הכותרת "העולם שוב שותק".

מובן שלא רק "הארץ" וקליגר פעלו אתמול. גם מכונת הרצח של שלטון בשאר אסד עשתה את שלה. 135 סורים נהרגו על-ידי כוחות הביטחון הסוריים, רובם בעיר חומס. ב"הארץ" מדווח על ההרוגים בראש עמ' 8, בידיעה מפורטת מאת אבי יששכרוף, שרובה עוסקת בתוצאות משאל העם שנערך במדינה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח על 137 הרוגים בפינה התחתונה של עמ' 24, בידיעת תצלום. סמדר פרי כותבת בקצרה על המצב בסוריה מתחת לתצלום [AFP] של גופות שניים מההרוגים.

"מעריב" מדווח על 30 הרוגים בסוריה, בידיעה מאת צח יוקד ועמית כהן המתפרסמת בתחתית עמ' 18. עיקר הידיעה מוקדש לדיווח על דליפת רשימה של אלפי אזרחים סורים החשודים בפעילות נגד אסד. ב"ישראל היום" מתפרסם דיווח קצר מאת דניאל סיריוטי בטור צד של עמ' 25, ולפיו לפחות 125 סורים נהרגו אתמול מירי כוחות אסד. זה אינו הפרסום היחיד בעיתון שעוסק בסוריה. במדור הדעות כותב יהושע סובול על "שתיקת הצבועים" ביחס לנעשה בסוריה.

אף לא עיתון אחד מזכיר את ההרוגים בסוריה בשערו.

משמעת עיתונאית

הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" עוסקות במחיר הדלק ("בעקבות הדלק: גל של עליות מחירים במשק" ו"לחץ על האוצר: להוריד מס הדלק", בהתאמה).

זו של "מעריב" מובילה לעמ' 6, שם מדווחת רוית נאור כי "הנסיקה במחירי הדלק תייקר את הטיסות בקיץ". בדיווחה מצטטת נאור "גורם בכיר בעולם התיירות", שאמר: "אנשים פשוט יצטרכו לשנות את התוכניות שלהם בקיץ הקרוב בעקבות העלייה הצפויה. כשכרטיס טיסה לארה"ב יעלה 5000 שקלים, אנשים יעדיפו לנפוש באירופה או ביעד קרוב אחר".

למרות הכותרת על "גל התייקרויות במשק", נאור מדווחת אך ורק על טיפה אחת בגל: מחירי הטיסות לחו"ל. ועל אף שחברות רבות מטיסות נוסעים מישראל לחו"ל ובחזרה, נאור מדגישה כי הנפגעת העיקרית תהיה חברת אל-על, "שצי המטוסים שלה עדיין כולל מטוסים 'זוללי דלק' דוגמת הבואינג 767 וה-757". בידיעה מוזכר כי אל-על העלתה לאחרונה את מחירי הכרטיסים, בפעם השנייה השנה, וגם התצלום הנלווה לידיעה [אלי דסה] מציג מטוס של אל-על, כשבכיתוב מודגש כי זהו מטוס של אל-על ונכתב כי הוא נחשב ל"זולל דלק". כך, מכותרת ראשית על גל של התייקרויות במשק, מגיע "מעריב" לידיעה שרובה עוסק במחיר הגבוה של מחירי כרטיסי הטיסה של חברת אל-על.

במדור הראיון היומי של "מעריב" מראיינת יעל דראל את דורון כהן, ממלא-מקום מנכ"ל משרד האוצר, שאומר: "זה לא הזמן לוותר על מסים מדלק ולוותר על המשמעת התקציבית". לדבריו, "באופן עקרוני מחירי הדלק בישראל אינם גבוהים יחסית". נראה כי בכירים באוצר תידרכו גם את כתבי "דה-מרקר" ו"ממון" והסבירו להם כי המשרד אינו מתכוון לאשר הפחתה במסים על הדלק. ב"דה-מרקר" ההפניה לידיעה בשער מלווה משום מה בהגדרה "בלעדי".

במדור הדעות של "מעריב" מציע יהודה שרוני לנתב את המחאה הציבורית מחטיפי שוקולד אל עבר מחיר הבנזין. "המוחים חייבים לדרוש מהאוצר רפורמה אמיתית, שבמסגרתה יוצעו לנהגים חלופות שינוע במחירים סבירים", כותב שרוני, בלי לפרט (ואז תוקף פעם נוספת את מסקנות ועדת התחרותיות).

ב"ידיעות אחרונות" מסביר עמיתו סבר פלוצקר מדוע מחיר ליטר בנזין מגיע לכמעט 8 שקלים (בגלל המיסוי), ומציע להוריד את המס. כדי להימנע מהפרת המשמעת התקציבית מציע פלוצקר למצוא מקור הכנסה חלופי. יש לו גם הצעה מעשית: "הטלת מס מיוחד על הכנסות מעל 100 אלף שקלים לחודש, כפי שהמליצה ועדת טרכטנברג". ההצעה של פלוצקר אינה מובלטת בכותרת, בכותרת המשנה, בכותרת הגג או בכל צורה אחרת.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מקבלת ידיעה מאת חזי שטרנליכט וזאב קליין על מחירי הדלק את הכותרת "רה"מ הורה לבחון חלופות להתייקרות".

בין החיים לפשיטת רגל

בכל העיתונים מדווח על פתיחתו מחדש של מפעל פרי-גליל, בעקבות הסכמות בין המדינה לבעלי המפעל. יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, הבטיח לבעלים, אושיק אפרים, כי יפעל לקידום חוק שיביא להזרמת 18 מיליון שקל למפעל בעתיד הקרוב. בעקבות זאת הוחלט לפתוח מחדש את שערי פרי-גליל.

הדיווח של "ישראל היום" מעלה חיוך. דני ברנר וזאב קליין מדווחים בכפולה הפותחת על המפנה בגורלם של עובדי המפעל, ונותנים כמובן את הקרדיט הראוי לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ("פריצת הדרך התאפשרה לאחר שיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, שוחח בעניין עם רה"מ בנימין נתניהו. ראש הממשלה אמר כי הוא מעוניין לפתור את הנושא").

לצד הדיווח מודפס תצלום של שער העיתון מאתמול, שנשא את הכותרת הראשית "להציל את פרי-גליל", וגזיר עיתון אלקטרוני של המאמר שפירסם אתמול אהרון לפידות תחת הכותרת "קנו תוצרת הגליל". אף כי בידיעה לא נטען במפורש שבזכות הפרסומים של "ישראל היום" ניצל מפעל פרי-גליל מסגירה, זה המסר (המופרך) שמשתמע מהצמדת גזירי העיתון מאתמול לדיווח של היום.

בדיווח של "ידיעות אחרונות" משולב חידון לילד המפגר. במקום להדגיש את ההבדל בין הדיווחים של העיתון אתמול והיום כפי שעשו בעיתון המתחרה, במרכז הכפולה הפותחת של העיתון מתפרסמים שני תצלומים של בני הזוג יצחק ושמחה טל, העובדים במפעל. הקורא מוזמן לעמוד על ההבדלים בין שני התצלומים. זה מסוף-השבוע מציג אותם בפנים נפולות, מחוץ לשערי המפעל הנעולים. זה מאתמול מציג אותם בביתם, מחייכים חיוך רחב תוך גיהוץ בגדים.

דווקא לצד פיסת האופטימיות האינפנטילית הזו מופיע טור הפרשנות הנוקב ביותר שמתפרסם הבוקר. גדעון עשת מסביר כי ההישג של העובדים במפעל זמני ורעוע. "המפעל בחצור-הגלילית היה ונשאר 'גבולי'. מפרפר בין החיים ובין פשיטת רגל. [...] לממשלה, הנוכחית כמו קודמותיה, אין מושג מה עושים עם יצור שכזה. לסגור אותו קשה כי כמעט חמישית מכוח העבודה בעיירה מועסק שם. להביא מפעל חלופי מנוגד לאידיאולוגיה הממשלתית שהיזמות אמורה להיות פרטית. [...] הפתרון הרציני אינו בסובסידיה, אלא בתעסוקה שיכולה להתקיים ברווחיות בשכר גבוה בהרבה מהמינימום. זה דורש יזמות ציבורית".

לצד הדיווחים על עובדי פרי-גליל, מקדישים העיתונים ידיעות רבות לענייני תעסוקה. בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר כי שומרי-הראש של שרי ממשלת ישראל, המועסקים על-ידי חברת השמירה מיקוד, הכריזו אתמול לראשונה על סכסוך עבודה במחאה על תנאי עבודתם. בשער "הארץ" מדווחת גילי כהן כי מנקי הרחובות במודיעין, המועסקים כעובדי קבלן על-ידי חברת פורד מערכות מוניציפליות, נדרשים לממן מכיסם הכשרה מקצועית שתאפשר להם להמשיך להשתכר מעט, בלי זכויות סוציאליות. ב"דה-מרקר" מדווח חיים ביאור כי בית-הדין לעבודה בתל-אביב דחה את בקשת ההסתדרות להכיר בה כארגון יציג של טכנאי הוט. בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווחת מיטל יסעור בית-אור כי לאחר שביתה של יממה, ישובו הבוקר האחיות לעבודתן ולשולחן המשא-ומתן.

מלה טובה לביניש

הכפולה הפותחת של "מעריב" מוקדשת להשבעתו של נשיא בית-המשפט העליון החדש השופט אשר גרוניס. לצד ידיעות חדשותיות מפרסם "מעריב" שני טורי דעה: בן-דרור ימיני אומר מלה טובה על הנשיאה היוצאת השופטת דורית ביניש ומוסיף עוד כמה מלים פחות טובות. נועם שרביט מסכם את כהונתה של ביניש עם מחמאות רבות, לצד מה שנראה כאנחת רווחה על החלפתה בגרוניס.

כל עמ' 3 של "הארץ" מוקדש אף הוא לחילופים בבית-המשפט העליון. תומר זרחין מסכם את כהונת ביניש ובעיקר מתבונן קדימה, אל בית-המשפט שהיא מותירה אחריה. מחלקת האינפוגרפיקה מספקת חלוקה של השופטים לפי פרמטרים של מין, דת, מוצא וניסיון קודם, ועולה ממנה כי בית-המשפט העליון הוא ברובו המכריע גברי, חילוני, אשכנזי ומורכב משופטים שכיהנו בערכאות נמוכות יותר.

הפיצול המשמעותי בין השופטים בבית-המשפט העליון נוגע לתפיסת עולמם המשפטית. שבעה מוגדרים כ"נחשבים לשמרנים" ואילו שישה מוגדרים כ"נחשבים לליברלים" (שניים נמלטים מההגדרות הללו לכאן או לכאן). זרחין מפרט ביחס לחלוקה אחרונה זו, ומוסיף כי "ההערכה הרווחת בקרב משפטנים היא שנשיאותו של גרוניס אינה מעידה בהכרח על הקו הפסיקתי הצפוי של בית-המשפט העליון. באופן עקרוני, נשיא העליון לא מעורב בשיבוץ שופטים להרכבים. בתיקים בהם נקבע הרכב מורחב של שופטים ישנה מסורת בבית-המשפט שהשופטים מצטרפים לפי שיטת הסניוריטי, כדי למנוע טענות על שיבוץ מכוון של שופטים". לא נמסר אם אותם משפטנים שהעריכו הערכה זו נחשבים לשמרנים או ליברלים.

היכן מוטלים מתינו

חלף כבר למעלה מחודש מאז החל "מעריב" לפרסם במוסף "המגזין" את המדור לענייני צבא ההגנה לישראל של הכתב חנן גרינברג. מדי שבוע עוסק גרינברג באירועים הקשורים לצבא ואינם מגיעים לעמודי החדשות. הבוקר, לדוגמה, כותב גרינברג על אימון למפקדי מחלקות שנערך השבוע ועל הסכנות בגבול עם ירדן, ואילו אחיקם משה דוד מוסיף שני דיווחים קצרים על נושאים שוליים: סגן אלוף ישראל בטניס לנוער שלא קיבל הכרה כ"ספורטאי מצטיין" ונגדת שהורשעה בגניבת כרטיסי תדלוק צבאיים.

על אף שעברו כבר כמה וכמה שבועות מאז פורסם לראשונה המדור, בדיקה זריזה בגליונות קודמים מעלה כי לא דווח בו עד היום על התאבדות חיילים. אם זה אכן המצב, אפשר להעלות על הדעת כמה הסברים. הסבר אחד הוא שבשבועות האחרונים חלה ירידה דרמטית במספר החיילים המתאבדים ולמעשה נוצר מצב שבו אף חייל צה"ל לא טרף נפשו. הסטטיסטיקה העגומה של התאבדויות חיילים לאורך השנים מלמדת שסביר יותר כי בשבועות האחרונים התאבד לפחות חייל אחד.

התקשורת הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל על כמה עשרות חיילים שמתאבדים מדי שנה. זה אינו מידע שמגיע מדובר צה"ל, זה לא נעים לקורא ולמשפחת החייל, זה מוריד את המורל של מתגייסים חדשים, זה עלול להביא לחקיינות קטלנית, זה פוגע בפרה הקדושה האחרונה של החברה בישראל. ובאמת, אפשר שעמודי החדשות של העיתונים היומיים אינם המקום הנכון לדיווחים שכאלה. אך מדור שבועי, במוסף של אחד מעיתוני הדפוס, יכול לשמש אכסניה הולמת לאזכור התאבדויותיהם של חיילים. בכל זאת, מדובר במחיר שמשלמת החברה על החלטתה לגייס גיוס חובה את כל הצעירים בני 18 (שלא משתחררים מסיבה זו או אחרת). גם לקורבנות הללו של מציאות החיים בישראל ראוי לייחד מקום בכרוניקה של התקשורת הישראלית.

דרמה קומית

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת לבחירות הקרובות לתפקיד יו"ר ההסתדרות וקוראת "דרמה בהסתדרות: פרץ וכבל נפסלו".

מתי טוכפלד מדווח בראש עמ' 5 של העיתון על טענה לאי-סדרים ו"חשד לפלילים" ברשימות תומכיהם. "אף שהשניים הגישו רשימה ובה מספר תומכים גבוה בהרבה מהמינימום הנדרש", כותב טוכפלד, "קיימים ברשימותיהם מאות תומכים כפולים, יותר מ-1,000 שלא רשומים בכלל בספר הבוחרים, ומאות אחרים שהביעו תמיכה גם בכבל וגם בפרץ, דבר המנוגד לתקנון". נוסף על כך נטען כי מאות מבין החתומים כלל לא חתמו על הטפסים, כך לפי בדיקה של ועדת הבחירות של ההסתדרות.

בעיתונים האחרים אותה הדרמה מתמצה בידיעות קצרות בתחתית עמודים פנימיים. ב"ישראל היום" החשד לפלילים נכלל בכותרת הידיעה. ב"מעריב" ו"הארץ" הוא מוזכר בכותרת הגג. משום מה, בידיעה מאת נעם ברקן ויובל קרני המתפרסמת בתחתית עמ' 8 של "ידיעות אחרונות", לא מודגש החשד לפלילים. לא בכותרת הידיעה, ולא בכותרת המשנה. רק מי שיקרא את הידיעה עצמה ילמד על כך.

עושים לביתם (ולבית מנכ"ל בזק)

בראש עמ' 30 של "ידיעות אחרונות" ידיעת תצלום נטולת קרדיט שמקדמת את טקס "בחירת מלכת היופי של ישראל", שעורך השבועון "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות".

בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מדווח ראובן וייס על אירוע פרסומי שערכה חברת בזק: מירוץ למרחק 20 מטרים. בתצלום נלווה של עמית מגל נראים ספורטאים ישראלים בחולצות שעליהן הלוגו של בזק, ובדיווח מבהיר וייס למען הסר ספק כי "המרחק הקצרצר לא נבחר במקרה. הוא נועד להדגים את מהירות ההורדה החדשה שמציעה לגולשים יוזמת התחרות בזק: 20 מגה לשנייה". מיד בהמשך מצוטט המשנה למנכ"ל בזק, שאומר: "ניתן לראות מגמה של עלייה בדרישה לרוחב-פס גבוה".

הידיעה הזו היתה צריכה להיעצר ברגע שבו הקומוניקט הגיע לתא הדואר האלקטרוני של הכתב או העורך בעיתון. ההחלטה להפוך את ההצעה השיווקית לידיעה חדשותית למראה, לצרף לה תצלום שבו נראה לוגו החברה ולפרסמה בכפולת האמצע של קונטרס החדשות, מעוררת דאגה ביחס לסטנדרטים העיתונאיים ב"ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי העיתונאי עמנואל רוזן צפוי לחזור לחברת החדשות של ערוץ 10 ולהגיש את מהדורת יום שישי, לצד אלון בן-דוד.

ליאור זילברשטיין מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי היום צפוי בית-המשפט העליון בצרפת להכריע במשפט נוסף הנוגע לפרשת מותו של הילד מוחמד א-דורה. הפעם מדובר בערעור שהגישה פראנס 2 על זיכויו של פיליפ קרסנטי בערכאה נמוכה יותר מהוצאת דיבה. קרסנטי טוען בתוקף כי הכתבה ששידר הערוץ על מותו של הילד תיעדה אירוע מבוים. לפי זילברשטיין, בית-המשפט העליון בצרפת "צפוי לזכות את קרסנטי".

סמדר פרי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי אתמול נכשל הניסיון לחלץ מסוריה שני עיתונאים פצועים.

דרור אידר, המקבל עשרות אלפי שקלים בשנה מלשכת ראש הממשלה בעבור "כתיבת נאומים והרצאות" (לא עבור נתניהו, אלא עבור המשנה משה יעלון, ולטענת אידר, עבור ייעוץ בנושא האוונגליסטים), מותח הבוקר ב"ישראל היום" ביקורת חריפה על סיקור ראש הממשלה ורעייתו על-ידי שני עמיתיו מהעיתונים המתחרים, נחום ברנע ובן כספית. או כפי שאידר מכנה אותם: "נחום ברנע וההוא מ'מעריב' שחושב שהוא נחום ברנע".

אנשיל פפר מדווח ב"הארץ" כי ויקיליקס פירסם מיליוני אימיילים של חברת מודיעין אמריקאית בשם סטרטפור (למעשה, האתר רק החל לפרסם את האימיילים, ונכון לעכשיו פירסם 221 מהם בלבד). פפר מזכיר כי בהודעה לעיתונות של ויקיליקס נטען כי יוסי מלמן, שעד לאחרונה שימש כתב המודיעין של "הארץ", היה אחד ממשתפי הפעולה עם החברה האמריקאית. לפי ויקיליקס, מלמן קשר קשר עם כתב "הגרדיאן" כדי שיוכל לקבל ממנו את מברקי מחלקת המדינה של ארה"ב. "פעלתי במשימה עיתונאית לגיטימית לשם השגת מסמכי ויקיליקס", מצוטט מלמן בתגובה. "אסאנג' ניסה למנוע את פרסום המסמכים ב'הארץ' בטענה שהם שייכים לו. זה הרקע לפרסום השקרי".

בינתיים פורסם אימייל אחד שכולל תכתובת עם מלמן. באימייל, שנכתב ביוני 2010, מדווח פרד בורטון, סגן נשיא חברת סטרטפור, על מייל שקיבל ממלמן ונוגע לחיסול של מחמוד אל-מבחוח בדובאי ומעצרו של מי שכונה אורי ברודצקי בחשד שהיה מעורב בזיוף דרכון. מלמן כתב לבורטון כי ברודצקי נעצר לבקשת גרמניה ולא דובאי, ובורטון העביר תשובתו זו הלאה, לאדם בשם שון נונאן. "נראה שמלמן עושה את העבודה שלו", כתב בתשובה נונאן. "אהבתי את הרשימה שלו על הסוגיה", הוסיף ונתן קישור לידיעה הזו.