מה שטוב לחברה

הכותרת הראשית והכפולה הפותחת של "מעריב" מוקדשות הבוקר לסגירת המפעל פרי-גליל. עדי חשמונאי מדווחת בעמ' 2 כי העובדים הגיעו אמש למפעל וגילו כי השערים ננעלו. "למעלה מעשרה מאבטחים חמושים באקדחים חסמו את דרכם", היא מדווחת. הידיעה על סגירת המפעל הגיעה אל העובדים "עם כניסת השבת". חשמונאי מדגישה כי רבים מהם שומרי שבת, ולכן שמעו על כך לראשונה רק אמש. לפי הידיעה, העובדים המומים, הנהלת המפעל מטילה את האחריות על הממשלה, שלא העבירה מענק למפעל, ואילו ההסתדרות מאיימת לנקוט צעדים.

לצד הידיעה המרכזית מתפרסמת תיבה המוקדשת לאחת המפוטרות, יעל סקיאנו, בת 45, אם חד-הורית לחמישה ילדים, שעבדה במפעל 18 שנה והשתכרה 3,500 שקל בחודש. "הבת הבכורה שלי, בת 22, הצליחה להתקבל לעבודה בפרי-גליל והיתה אמורה להתחיל לעבוד כאן בחודש מרץ", היא אומרת.

גם הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לסיקור סגירת המפעל. הכותרת לידיעה: "על הגב של העובדים". אושרת נגר-לויט, גד ליאור ונעם ברקן מדווחים כי העובדים במפעל הוצאו לחופשה ללא תשלום, שעשויה להסתיים בפיטורים. יו"ר ועד העובדים, מוטי חזיזה, מספר כי סגירת המפעל הפתיעה את העובדים, אך במבט לאחור נראה כי ההנהלה התכוננה לכך מבעוד מועד. "במהלך השבוע ראיתי שמעבירים כמות אדירה של סחורה מהמפעל", הוא מספר.

"העובדים לא אשמים", מצוטט אושיק אפרים, הבעלים והמנכ"ל של החברה המפעילה את המפעל, ומוסיף: "אנחנו גוף עסקי, וזה מה שטוב לחברה". משרד האוצר מכחיש שהיה אמור להעביר סיוע למפעל. "גורם בכיר" במשרד מצוטט כאומר: "לא מגיע להם שום מענק. הם מפעל רווחי, שלא עמד בהבטחות מצדו". "מצפוננו נקי", אומר מנגד אפרים, שטוען כי הממשלה דווקא הבטיחה להעביר לו סיוע. תיבה נפרדת מוקדשת לשמחה ויצחק טל, זוג נשוי שעובד יחדיו במפעל, אחד מבין שבעה זוגות שאיבדו בבת אחת את כל הכנסות משק הבית שלהם.

"לפני כמה חודשים היה כאן נתניהו ואמר שחצור תהפוך לעיר. איזה עיר נהיה, עיר המובטלים?", מצוטט ראובן בן-חיים, בן 52, מחצור-הגלילית, בידיעה מאת אלי אשכנזי המתפרסמת בעיתון "הארץ".

גם ב"ישראל היום" מוזכר ביקורו של נתניהו ביישוב, אם כי הנוסח אחר: "לפני שלושה חודשים היה נדמה כי נמצא הפתרון שיאפשר את המשך קיום המפעל. ההנהלה והעובדים זכו לתמיכה מלאה של ועדת הכספים של הכנסת, ואפילו רה"מ בנימין נתניהו התארח בחצור-הגלילית והבטיח לסייע. אבל ביום שישי נדהמו העובדים לגלות כי אחרי שעזבו את שערי המפעל בשעות הצהריים, נעלה ההנהלה את השערים, הציבה מאבטחים והוציאה את כל הסחורה", מדווח דני ברנר.

יהודים יהודים

שני העיתונים הנפוצים בישראל מקדישים הבוקר את כותרותיהם הראשיות לאירוע שהתרחש בחיפה, בלילה שבין שישי לשבת. "כמעט לינץ' בחיפה", היא הכותרת של "ידיעות אחרונות". "זעזוע מנסיון הלינץ' בחיילים", לשון הכותרת של "ישראל היום".

לפי הדיווח של ליאור-אל חי, בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות", בשעה שתיים בלילה הגיעו שני צעירים בני 19, חיילים בחופשה, לחניון בית-חולים בחיפה. הידיעה, הנסמכת בלעדית על עדות הצעירים, מתארת כיצד לטענתם חנתה לידם מכונית ונוסעיה שאלו אם הם יהודים ומיד צעקו "יהודים יהודים", תפסו אותם והחלו להכותם. בין 15 ל-20 איש תקפו אותם, הם מספרים, במוטות ואבנים. עוד מדווח כי על ראשו של אחד הפצועים נחרטו בסכין המלים "יא כלב".

לידיעה מלווה תצלום [ערן יופי-כהן] של הראש הפצוע מעל הכיתוב "חרטו על הראש 'יא כלב'". אפשר שזה אכן מה שחרוט על הראש, די קשה לפענח מהתצלום (על-פי אתר ynet, דודו של אחד המותקפים טען אתמול שהיו בין 30 ל-40 תוקפים וכי המלה שנחרטה היא "אש"ף"). כך או אחרת, ב"ידיעות אחרונות" מדווחים שכאשר מאבטחי בית-החולים שמעו את הצעקות, הם נזעקו למקום והתוקפים נסו.

אביו של אחד הפצועים מצוטט בעיתון כאומר: "הם הותקפו רק בגלל שהם יהודים. [...] ברור לי לגמרי שהרקע למעשה לאומני". דודו של אחד הפצועים אומר: "לא האמנו שבמדינה שלנו אדם יכול להיות מותקף רק בגלל שהוא יהודי. ביקשתי שיביאו דגל ישראל כדי לתלות אותו מעל המיטה של האחיין שלי – זה המעשה הכי נכון והרגשתי שצריך לעשות את זה".

דומה שעורכי "ידיעות אחרונות" השתכנעו, כמו בני משפחותיהם של הפצועים, כי הרקע למעשה לאומני. הטענות אמנם מיוחסות לפצועים ובני משפחתם, אך בשער העיתון מודגשת העדות כי התוקפים צעקו "יהודים", ודגשים דומים ניתנים גם בכותרת הידיעה ובלידים. הפצועים מוגדרים כ"חיילים" אף על פי שניתן להבין שלא לבשו מדים ולא היו בתפקיד בעת האירוע.

ב"ישראל היום" הגישה זהירה יותר, ובאופן נדיר למדי הסיקור נרחב ומעמיק יותר מאשר זה שמתפרסם בעיתון המתחרה. "המשטרה חוקרת: האם הרקע לקטטה האלימה – לאומני?", לשון כותרת הגג העילגת שמתפרסמת מעל לכותרת הראשית.

במלים אחרות, להבדיל ממסקנות משפחות הצעירים והדגשים הניתנים ב"ידיעות אחרונות", לא ברור עדיין מה הרקע למעשה. המלה "קטטה" רומזת על שני צדדים שמחליפים מהלומות, לא אחד. בסיום כותרת המשנה לראשית נכתב כי נבדק החשד "האם הקטטה החלה לאחר שהחיילים קיללו". גם כותרת המשנה לידיעה [דניאל סיריוטי] כוללת שאלה: "אירוע לאומני או אלימות לשמה?".

הדיווח מציג תמונה מורכבת יותר מזו שעולה מ"ידיעות אחרונות". עדות החיילים מצוטטת בהרחבה, כמו בעיתון המתחרה, אך לצדה מובאים סימני שאלה. "גורם במשטרת חיפה המעורה בחקירת האירוע" מוסר לעיתון כי נבדקות גרסאות אחרות, שלפיהן שני הצעירים (גם בעיתון זה הם מכונים לאורך כל הדרך "חיילים", אף כי ניתן להבין שבעת האירוע לא לבשו מדים או סממנים אחרים שזיהו אותם כחיילים) קיללו את תוקפיהם, ובעקבות כך פרצה קטטה. זאת ועוד, בידיעה מובא ציטוט גם מפי אחד מקרובי המשפחה של אחד העצורים בחשד לתקיפה, שאומר: "אם יש אפשרות שהם מעורבים, זה בוודאי לא על רקע לאומני".

ב"מעריב" הדיווח על האירוע אינו תופס את הכותרת הראשית, אך מסוקר בהרחבה בכפולה השנייה של העיתון. המסגור דומה יותר לזה של "ישראל היום" – עדויות הפצועים מחד, ופקפוק מאידך. "תקיפה על רקע לאומני או סכסוך אישי בין צעירים?", שואלת כותרת הגג לידיעה מאת יונתן הללי, אחיקם משה דוד ואבי אשכנזי.

הידיעה נפתחת בציטוט של קצין משטרה לא מזוהה שאומר: "אנחנו לא שוללים סוג של פיגוע שתוכנן מראש, כי החיילים לא הגיעו במדים, וכן הם לא היו מזוהים בלבושם". כלומר, דווקא חוסר היכולת לזהותם כחיילים מעיד על הזדון של התוקפים.

בהמשך מתואר המעשה כשהטענות לתקיפה על רקע לאומני מיוחסות למותקפים, ולצדם ניתן פתחון פה גם למפקפקים. אחד מאנשי האבטחה של בית-החולים אמר שלא שמע צעקות "יהודים, יהודים" ועד ראייה פלוני מצוטט כאומר: "לפני שאומרים שהכיוון הוא לאומני צריך לבדוק טוב-טוב מה היה שם. יש את הגרסה של החיילים, ושום דבר שתומך בה". להבדיל מ"ידיעות אחרונות" ומ"ישראל היום", הציטוטים הדרמטיים של שני הפצועים מובאים בידיעה נפרדת, לצד הידיעה המרכזית על האירוע, כך שהקורא מתייחס אליהם באופן טבעי כסובייקטיביים.

ב"מקור ראשון" כנראה בדקו טוב-טוב. עובדה היא שהגיעו למסקנה חד-משמעית. "חיילים הותקפו באכזריות על רקע לאומני בחיפה", לשון כותרת המתפרסמת בעמ' 2 של עיתון זה הבוקר. בגוף הידיעה מדווח שבתי גרברציק כי ניצב-משנה משה כהן, מפקד משטרת חיפה, אישר שהרקע לתקיפה הוא לאומני, "ככל הנראה".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה קצרה על האירוע [רויטל חובל] בעמוד החדשות האחרון לפני מדור הספורט. זו ידיעה יחידה בכפולת עמודים המוקדשת למודעות אבל והודעות בענייני תכנון ובנייה. הכותרת גוזלת מהמותקפים את התואר "חיילים" ונמנעת מלכנות את האירוע "לינץ'". היא גם מקבלת את גרסת הפצועים בעירבון מוגבל. "שני צעירים בחיפה: קבוצה של 10 ערבים תקפה אותנו", לשונה.

ההחלטה של "הארץ" למקם את הידיעה בעומק העיתון משמעותית עוד יותר מנוסח הכותרת. קטטות בין צעירים מתלקחות בישראל מדי סוף-שבוע. שתיים בלילה, אחרי בילוי, ניתן להניח שסם מסוכן מסוג אלכוהול זרם בדם של שני הצדדים. על פניו, אין הצדקה לדווח על קטטה שהסתיימה בפצועים קל עד בינוני בעמודים הראשונים של העיתון, ובוודאי שלא בכותרת הראשית. רק הרקע הלאומני לכאורה מבדיל בין המקרה הזה ובין עשרות מקרים דומים. הרקע לאומני לכאורה, ואחד הפצועים מקורב לקצין משטרה בכיר.

הבוקר מדווח כי לפי המשטרה מסתמן שהרקע אינו לאומני. אם כך, מדוע התוקפים צעקו "יהודים"? ובהקשר התקשורתי, מדוע העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מקור ראשון" לא מצאו לנכון לתת מקום כלשהו לספקות ביחס לגרסת הפצועים? האם הספק לא הגיע לידיעת הכתבים, או שבדרך אל הדפוס נעלם כלא היה?

בזמן שהותקפנו

כל הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת לסיקור הקטטה בחיפה, למעט טור צד המוקדש לעניין אחר.

על-פי הדיווח הקצר מאת איציק סבן, דניאל סיריוטי, גדי גולן ולילך שובל, טלעאת ראמיה, בן 25 מהכפר א-ראם, נהרג שלשום מירי חיילי צה"ל בחזהו במהלך הפגנה במחסום קלנדיה. שישה פלסטינים אחרים נפצעו קל עד בינוני באותו אירוע ("מדובר צה"ל ציינו כי 'האירוע מתוחקר'", נכתב). אתמול, במהלך הלווייתו של ראמיה, החל עימות נוסף עם כוחות הצבא, החיילים ירו גז מדמיע ופצעו תשעה פלסטינים נוספים קל עד בינוני.

עוד מדווח כי ברקע האירועים הללו גילויי הסתה באתר של הימין הקיצוני, שהובילו למהומות ביום שישי בהר-הבית. פלסטינים יידו אבנים לעבר שוטרים, פצעו 11 מהם פציעות קלות ופוזרו באמצעות רימוני הלם.

במלים אחרות, הידיעה מדווחת על הרוג פלסטיני אחד, 15 פלסטינים פצועים קל עד בינוני, ו-11 שוטרים פצועים קל, הכל בעקבות גילויי הסתה באתר של הימין הקיצוני. איכשהו כל המידע הזה מתפרסם תחת הכותרת "מהומות ביו"ש בעקבות מותו של פלסטיני". כיצד הוא מת? מה חלקו של הפרסום באתר הימני? רק מיטיבי לכת שיקראו את גוף הידיעה יגלו.

ב"ידיעות אחרונות" המסגור של האירועים בסוף-השבוע לקוי עוד יותר, שלא לומר מטעה, שלא לומר מתחת לכל תקן עיתונאי ראוי. בתחתית עמ' 10 מתפרסמת ידיעה קצרה מאת ירון דורון ורוני שקד תחת הכותרת "שוטרים ומפגינים נפצעו במהומות בהר-הבית". העובדה שנהרג מפגין פלסטיני אינה מוזכרת. בכותרת המשנה נכתב כי "11 שוטרים ועשרות פלסטינים נפצעו", אך שוב לא נמצא מקום לדווח לקוראי העיתון על כך שהיה גם הרוג פלסטיני במהלך סוף-השבוע.

גם פסקת הפתיחה של הידיעה משמיטה איכשהו את העובדה שלצד הפצועים נהרג מפגין. איכשהו, סולם החשיבות העיתונאי הועמד על ראשו, כך שדיווח על פצועים הפך משמעותי יותר מדיווח על הרוג. רק בפסקה האחרונה של הידיעה מוזכר כי במהלך הפגנה נורה ונהרג טלעת ראמיה, בן 24, "אחד הפעילים החברתיים" בשכונת א-ראם, לאחר שהשליך זיקוק ופגע בחייל.

על-פי הידיעה ב"ידיעות אחרונות", המתח סביב הר-הבית גבר לאחר שאתר בשם "הר הבית שלנו" "קרא להחריב את המסגדים ולבנות עליהם את בית-המקדש". דורון ושקד מדווחים כי "במהלך השבוע שעבר עצרה המשטרה את מפעיל האתר, וככל הנראה יוגש נגדו כתב אישום".

"מעריב" מקדיש את כל עמ' 8 לדיווח על העימותים בסוף-השבוע בין חיילים לפלסטינים, וזאת תחת הכותרת "בעקבות המהומות בהר-הבית: במשטרה נערכים למקרי אלימות נוספים". בכותרת המשנה מוזכר כי אדם אחד נהרג ועשרות נפצעו במהלך העימותים.

יוסי אלי, עמרי מניב, רימון מרג'ייה, עמיחי אתאלי ואחיקם משה דוד מדווחים כראוי כבר בפסקת הפתיחה כי במהלך סוף-השבוע נהרג אדם אחד ועשרות נפצעו בהתנגשויות בין פלסטינים לחיילים. שמו של ההרוג ונסיבות מותו מוזכרים בפסקה השנייה של הידיעה, וגרסת דובר צה"ל מובאת בהרחבה לקראת סיום הידיעה.

באשר למודעה שלטענת המשטרה העלתה את המתח באזור, מדווח כי היא קראה לחברי מרכז הליכוד, בראשות יו"ר חטיבת מנהיגות-יהודית משה פייגלין, לעלות להר-הבית. "עם פרסום המודעה, הבהירו בסביבתו של פייגלין כי מדובר במודעה פיקטיבית ודרשו מהמשטרה לחקור מי עומד מאחוריה". לצד הידיעה טור דעה מאת שי גולדן, המתריע מפני השלכות העלולות להיות להרג מפגינים פלסטינים.

ב"הארץ" מדווח אבי יששכרוף על העימותים בסוף-השבוע תחת הכותרת "פיאד: השקט הבטחוני עלול להתמוטט בכל רגע". כותרת הגג קוראת: "פלסטיני נהרג מאש צה"ל בקלנדיה; עשרות פצועים במהומות בהר-הבית". יששכרוף מעריך כי "הרחוב הפלסטיני, שהיה אדיש בארבע וחצי השנים האחרונות למתרחש סביבו, מראה מוטיבציה רבה להתעמת עם חיילי צה"ל. [...] ההפגנות של השבועות האחרונים אולי לא יהפכו כל-כך מהר לאינתיפאדה שלישית, אך ספק רב אם ייעלמו בקרוב".

"מקור ראשון" הוא היחיד שבוחר למקם בכותרת הידיעה על העימותים במהלך סוף-השבוע את עובדת מותו של הפלסטיני. יוחאי עופר ושבתי גרברציק מדווחים על האירוע, והם גם היחידים שאינם מזכירים בדיווחם את הכרוז המסית שפורסם באתר ימני ולטענת המשטרה העלה את המתח באזור.

אף אחד מהעיתונים אינו מזכיר הבוקר בעמוד השער שלו את העימותים בשטחים ומותו של הפלסטיני מירי כוחות צה"ל.

בינתיים, בסוריה ובחיפה

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לנעשה בסוריה: "לחץ ערבי לפעול בסוריה, המערב מהסס". אבי יששכרוף ונטשה מוזגוביה מדווחים על 170 הרוגים בסוף-השבוע האחרון. בעמודי הפנים בעיתון מדווח ג'קי חורי כי בחיפה התקיימה אתמול הפגנת תמיכה במשטר אסד בהשתתפות ח"כ סעיד נפאע מבל"ד ומזכ"ל מק"י מוחמד נפאע. "נפאע אמר בשיחה ל'הארץ'", מדווח חורי בלי שיהיה ברור איזה מבין הנפאעים דיבר איתו, "כי לא מדובר במפגן תמיכה באסד, אלא תמיכה בסוריה ובתהליך הרפורמות שהחל בה".

בלי קשר לאלפיון העליון

בקונטרס החדשות של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום תחת הכותרת "בנק הפועלים נרתם למלחמה באיידס". כיתוב התצלום, מאת מורן רייכמן, מעלה כי בבניין הנהלת הבנק נערכה אתמול תערוכה של יצירות אמנות, שמרבית הכנסותיה (83%) יועברו למלחמה באיידס והיתר לאמנים. בתצלום הנלווה [סיוון פרג'] נראים מנכ"ל הבנק ציון קינן, ג'ייסון אריסון (בנה של בעלת השליטה בבנק שרי אריסון) ורעייתו אליטל, ויו"ר דירקטוריון הבנק יאיר סרוסי.

אותו התצלום ממש [הפעם ללא קרדיט] מתפרסם בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "תרומה אמנותית: 1.5 מיליון שקלים למאבק באיידס". דניאל אדלסון מדווח על המכירה ומציין כי כל ההכנסות יועברו למלחמה באיידס. גם ציטוט של סרוסי נכלל בידיעה ("התערוכה היא חוויה אמנותית מרגשת שבצדה גם תרומה ממשית לחברה הישראלית") ואפילו נמצא מקום לציין כי בישראל למעלה מ-5,000 נשאי הנגיף.

ב"הארץ" אין ידיעה יחצנית דומה בקונטרס החדשות. אבשלום חלוץ מדווח על התערוכה, המכירה והתרומה במדור הרכילות של "דה-מרקר" תחת הכותרת "הון וכישרון: 1.5 מיליון שקל נאספו בתערוכת בנק הפועלים למאבק באיידס". לפי חלוץ, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר, שהוא גם הבעלים של "מעריב" ודירקטור בחברה, הגיע לאירוע יחד עם בנו עומר, אף הוא דירקטור בעיתון.

במדור הרכילות של "כלכליסט" מושם דגש [ללא קרדיט לכותב] על העובדה שיו"ר אגודת הסטודנטים איציק שמולי הגיע לאירוע. "הגעתי לפה כדי לתמוך במאבק של הוועד למלחמה באיידס", אמר שמולי. "אין לזה כל קשר לאלפיון העליון. אני באמת פה כדי לתמוך בוועד".

ב"ישראל היום" אין דיווח על האירוע. עיתון זה ככל הנראה לא יזדקק לעולם להלוואה מבנק הפועלים כדי להמשיך לראות אור.

ענייני תקשורת

רוני שקד מדווח בתחתית עמ' 8 של "ידיעות אחרונות" כי 134 אזרחים סורים נהרגו במהלך סוף-השבוע. בדיווחו מוזכר כי גופותיהם של הכתבת האמריקאית מארי קולווין ושל הצלם הצרפתי רמי אולשיק טרם הוצאו מהעיר חומס, שבה מצאו את מותם. עוד מדווח כי בעיר עדיין נצורים שני אנשי תקשורת שנפצעו ביום רביעי, העיתונאית הצרפתייה אידית בובייה והצלם הבריטי פול קונרוי.

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי היום בשעות אחר הצהריים צפויה להתקיים אסיפת עובדים על גג עיתון "הארץ". מנע מצטטת באריכות ממכתב ששלחו חברי הוועד בעיתון למו"ל עמוס שוקן. הידיעה מקבלת הפניה מראש שער המוסף.

בשער "מקור ראשון" תמצית מאמר מאת יואב שורק תחת הכותרת "מוכרים את 'הארץ'". שורק מתייחס לרשימה מאת דויד גרוסמן, שפורסמה ביום שישי האחרון ככותרת הראשית של העיתון, ועסקה במותו של הפלסטיני עומר אבו-ג'ריבאן, שהושלך למות בצד הדרך. גרוסמן כתב, בין היתר, על "מי שזורק עם שלם לצדי הדרך כבר ארבעים וחמש שנה, שמפנה לו גב ועורף, ומצליח לבנות לעצמו חיים לא רעים בכלל, תוך כדי הדחקה משוכללת להפליא, גאונית, של אחריותו למצב".

שורק מכנה את ההשוואה של גרוסמן בין המקרה הפרטי למקרה הכללי "עלילה" ובהמשך כותב: "מאמרו של גרוסמן מקומם, והוא מעמיד אותו בשורה אחת עם מבקשי רעתנו, שמוכנים לעוות את המציאות כדי להוציא את ישראל אשמה. [...] גם דויד גרוסמן וגם 'הארץ' עשו מעשה נבלה. ניצול כוחם הציבורי כדי להצטרף לגרועים שבשונאינו כדי לקדם אג'דה אופנתית ופסבדו-מוסרית, שהיא נוחה הרבה יותר מאשר לעסוק בבעיות המוסריות האמיתיות: במנהיג הערבי ה'לגיטימי' הטובח בבני עמו, ובצעירים בני ה'עם' שכביכול הושלך לצדי הדרך המכינים, בדיוק בשעה שגרוסמן כותב, מטענים כדי להרוג איתם ילדים משני הצדדים. זוהי, בעיני, דוגמה מפוארת של מחיקת העיתונות את עצמה לדעת, לטובת הילה של אג'נדה הנגועה עמוקות בשנאה עצמית. אוי לאותה בושה".

עוד ב"מקור ראשון", בעמ' 2, רשימה מאת דוד מרחב תחת הכותרת "גרוסמן וקץ מדינת היהודים".