משפחה בחוף קופאקבנה, ברזיל (צילום: alobo, רשיון cc-by-nc-nd)

הנסיעה השתלמה

כזכור, רוב העיתונים לא שלחו נציג לנסיעתו של ראש הממשלה לארצות-הברית. לפי "הארץ", הם נהגו כך "בשל העלויות הכבדות". לעומת זאת, יותר עיתונים מצאו לנכון לשלוח נציג למסעו של נשיא המדינה לברזיל. היום בעמ' 4 ב"מעריב" אנו קוצרים את פירות ההשקעה שהשקיע "ידיעות אחרונות" בטיול של איתמר אייכנר לדרום אמריקה: "פרס מחמם את המיטה לאחמדינג'אד" היא כותרת הידיעה, ובה מתגלה כי, הסכיתו ושמעו: "ימים ספורים לאחר שיעזוב נשיא המדינה את הסוויטה שלו בברזיל – יתארח נשיא איראן בדיוק באותו חדר". כעת נותרה פתוחה השאלה, מי יישן במיטתו של אייכנר?

נתניהו ונסראללה

מה באמת נסגר בפגישה של נתניהו ואובמה? ה"פגישה, חצי פגישה", כפי שכינו אותה העיתונים, מצליחה לרתק את תשומת לבם גם ימים לאחר שהסתיימה. היום בעמ' 4 ב"ידיעות אחרונות", מתחת לחדשות מברזיל, מובאת ידיעה של שמעון שיפר תחת הכותרת "פגישת אובמה-נתניהו התמקדה באיראן". כותרת המשנה: "בכירים בממשל האמריקאי מנסים לשכך את המתיחות שנוצרה סביב הפגישה: 'היא היתה טובה וחיובית'".

אבל עם כל הכבוד לנסיונות התיקון של לשכת ראש הממשלה ושל בכירים אמריקאים, הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לחסן נסראללה, מזכ"ל החיזבאללה. "יודע עלינו הכל", דבר הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", כולל הכותרת "בלעדי" (כי יש דברים שאפילו נסראללה לא יודע, רק כשהוא קורא עליהם ב"ידיעות אחרונות"). הידיעה, של רונן ברגמן, היא כנראה חלק מכתבה אחרת, שתפורסם מחר ב"7 ימים". לפי ברגמן, מסמך פנימי של חיזבאללה "ממחיש עד כמה הצליח המודיעין של האויב לחדור לתוך צה"ל ומוכיח שלאנשיו של נסראללה יש מקורות מודיעיניים לא רעים בכלל". לשון כותרת המשנה: "רוצים לדעת הכל על מערך התצפיות של אוגדה 91? להכיר את תורת הלחימה של יחידת הכלבים 'עוקץ'? ללמוד על פעילות המזל"טים בלבנון? הכל מופיע בדו"ח של חיזבאללה שהגיע לידי 'ידיעות אחרונות'".

חסן נסראללה בכרזה, דמשק 2007 (צילום: Delayed Grafitication, רשיון cc-by-nc-ca)

עוד מזכיר ברגמן שני אירועים שקרו אתמול בלבנון: נאום נסראללה שבו איים כי הטילים שברשותו מגיעים עד תל-אביב, ועונש המוות שנגזר על ארבעה לבנונים שהואשמו בריגול לטובת ישראל (שניים מהם הצליחו לברוח ונשפטו שלא בפניהם). והכותרות הראשיות של "ישראל היום" מהדהדות את כל האירועים שנזכרו לעיל: "אם אסד יספק לחיזבאללה עוד טילים – נגיב". כותרת הגג: "נתניהו השאיר בפריז מסר כפול לאסד: בוא למו"מ – ותיזהר". כותרת המשנה: "המסר – בעקבות לכידת אוניית הנשק שהיתה בדרכה ללבנון. אחרי נתניהו: אסד מגיע היום לפריז. ונסראללה מתרברב: 'הטילים שלנו יגיעו לתל-אביב'".

הו, הא, מי זה בא, היועץ לממשלה

"שר המשפטים יעקב נאמן חותר תחת שלטון החוק. הוא גם עוין את עצמאות התקשורת", כתב ביום חמישי שעבר דן מרגלית במדור הדעות של "ישראל היום". מרגלית נסמך על דברים שאמר השר לכתבי משפט: "במפגש שקיים השבוע עם עיתונאים, כדי להסביר את תוכניתו לפורר את תפקיד היועץ המשפטי, הסתער על אורחיו. את דורית גבאי מ'מעריב' הציג כבלתי אמינה, בלשון המעטה. לעדנה אדטו מעיתון זה אמר כי היא 'עובדת אצל מרדכי (מוטי) גילת ב'ישראל היום' ותקף את העיתון".

היום הכותרת הראשית של "מעריב" היא "מזוז נגד העיתונות". "היועץ המשפטי לממשלה מותח ביקורת חריפה על התקשורת. 'העיתונות לא דמוקרטית ולא אובייקטיבית, זה מצב מסוכן'. בשיחות סגורות הודיע שיפעל לשינוי המצב עד סיום כהונתו", לשון כותרת המשנה. לפי שלום ירושלמי, מזוז אמר את הדברים "בדיונים סגורים", והוסיף התבטאויות כמו "העיתונות במדינה אינה חופשית, ולכן היא לא ראויה לחופש שהיא נהנית ממנו"; "הפרצוף של העיתונות הוא לא דמוקרטי, אלא מקארתיסטי"; "זו לא העיתונות שאני הכרתי. אין בה מינימום של אובייקטיביות נדרשת ודיון אמיתי". ההתבטאויות שמייחס ירושלמי למזוז חריפות עשרות מונים מאלו שמייחס מרגלית לנאמן. הן חריפות עשרת מונים גם משום שמזוז עומד, כנראה, גם לעשות, לא רק לדבר.

לפי ירושלמי, מזוז "ייצא לקמפיין שמטרתו להגביל ואפילו לחנוק את הפריבילגיות שיש לעיתונים". הפריבילגיות הן: הקלות בכל מה שנוגע לתביעות דיבה, הקלות בענייני רישיון (לפתיחת עיתון), העדר דרישה להכשרה מוקדמת של עיתונאים. הפעולות האפשריות הן, מצטט ירושלמי משפטנים: "הנעת תהליכי חקיקה שיחייבו את העיתונים להחיל על עצמם עקרונות של מינהל ציבורי תקין; צמצום עודף המרחב שניתן לעיתונות במסגרת תביעות דיבה על-ידי שליחת נציגיו לבית-המשפט; והגשת תביעות וקובלנות פליליות בלשון הרע בשם עובדי מדינה שנפגעו".

מזוז מתייחס לעניין בעייתי: הכוח שיש למו"ל מול העיתונאי שהוא מעסיק, כוח לכפות את דעותיו, לשלוט על הסיקור ולעוות אותו. "מעמדו החוקי של היועץ מאפשר לו לחשוף הצלבת בעלויות שהציבור לא מכיר", מצטט ירושלמי עוד משפטנים, "לחייב גילוי נאות של כל העסקים האחרים של כלי התקשורת או לאסור עסקאות משולבות של טלוויזיה, אינטרנט ועיתון". הצעות כאלו, שהן כולן במסגרת החוק הקיים ממילא, יכולות להיות חיוביות מאוד, אבל אי-אפשר להתעלם מהריח העולה מהתבשיל הזה, גם אם הוא מזין: היועץ המשפטי לממשלה אינו מרוצה מהסיקור שהוא מקבל בתקשורת במחלוקת על פיצול סמכויותיו ומאיים כי ישתמש בכוחו כדי להעניש אותה. אי-אפשר להתעלם גם בגלל הכותרת שנתנו עורכי "מעריב" לידיעה: "היועץ ומלחמתו בעיתוני ישראל". ואם גם את זה לא הבנתם, בא טור הפרשנות של בן כספית וצועק זאת בקול רם עוד יותר (ומאשים את "הארץ" ו"ישראל היום" כי הם מסקרים את מערכת המשפט באופן מוטה, "על-פי הוראות מלמעלה", בניגוד ל"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", ש"בהם יש ויכוח פנימי ומדי פעם נשמעת דעה אחרת").

את הידיעה מקנח ירושלמי בדברים שאומר פרופ' מרדכי קרמניצר, איש המכון לדמוקרטיה: "הייתי נזהר מאוד מלפגוע במעמד החסינות של העיתונות. אם נלך בדרך הזו נידרדר למדרון שאין לו קצה. גם אם העיתונות מתנהגת באופן לא מושלם, אסור להגביל אותה או להחליש אותה".

הפרקליטות, מצדה, הספיקה כבר לשחרר הבוקר הכחשה גורפת לפרסום ב"מעריב": "מניפולציה מכוערת ומשוללת יסוד של דברים שונים לחלוטין, שהוצאו מהקשרם, שנאמרו על-ידי היועץ בפורום סגור. הדברים התייחסו לסוגיה העקרונית-כללית של הגנה על חופש העתונות, ככלי מרכזי להבטחת הדמוקרטיה וחופש הביטוי בעידן של אינטרסים כלכליים וזיקות אחרות, והצורך להבטיח כי השימוש זכויות-היתר והחסינויות הניתנות לעיתונות על-ידי החברה לא ינוצלו לרעה. סוגיה זו מצויה בשיח המשפטי-ציבורי מזה מספר שנים ואין בדברים כל חידוש. הדברים גם לא נאמרו בהקשר של יוזמה עכשווית או עתידית קונקרטית של היועץ. הדברים נאמרו בהקשר עיוני-כללי ולא התייחסו לסיקור בתקשורת של סוגיית פיצול תפקיד היועץ, אשר מתאפיין בריבוי דעות, או כל נושא קונקרטי אחר. הפרסום המופרך היום ב'מעריב' מדגים את הבעיה האמורה".

בינתיים מדווחים העיתונים כי ועדת האיתור למועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אינה מצליחה להגיע להסכמה על מועמדים להמלצה בפני שר המשפטים. חבריה חלוקים בדעתם באשר לבחירתו של מועמד מן המערכת הציבורית או עורך-דין מהשוק הפרטי. כדי להבין את האוריינטציה של הקבוצות המעורבות בוויכוח אפשר לקרוא את הכותרת הראשית של "הארץ": "חבר בוועדה לאיתור היועץ המשפטי: הפוליטיקאים כופים עלינו את סולברג".

בקשר לגזענות

מוסף "סופשבוע" של "מעריב" מקדיש כתבה לתיקון העוול שנעשה לבני העלייה הרוסית בעקבות רצח משפחת אושרנקו, הכתם המכליל שהטילו עליהם גורמים שונים, וגם כמה דיווחים לא מאוזנים בעיתונות. שרי מקובר-בליקוב מראיינת את יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי, ש"נזעק להגנת העולים מרוסיה". בפתח כותרת המשנה מופיע משפט מעורר מחשבה: "מי שהולך לפילהרמונית יודע שזו עלייה של מוזיקאים. מי שהולך לבתי-חולים יודע שזו עלייה של דוקטורים ופרופסורים. ומי שהולך לבתי-בושת יודע שזו עלייה של זונות". שרנסקי קובע גם כי "הקביעה שיש בישראל גזענות מצוצה מהאצבע [...] להפך, אין סובלנית ממנה. החברה שלנו בנויה משכבות של תרבויות ועולים, אבל בגלל הקליטה, הצבא והאתגרים החיצוניים, מתגבשת אצל כולם זהות יהודית כמעט אחידה".

בקשר לתחרות בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב"

בשבוע שעבר עיטרה את שער המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" תמונתה של שרון פנאן. שרון פנאן היא אשתו של מוני פנאן, מנהל מכבי תל-אביב לשעבר, ששמו עלה מכותרות עיתוני הספורט לכותרות הראשיות אחרי שהתאבדותו חשפה חשד להתנהלות כספית לא כשרה במכבי ובעולם הכדורסל בכלל. היום מופיעה על שער מוסף "סופשבוע" של "מעריב" תמונתה החתוכה של י', מי שטוענת שהיתה המאהבת של פנאן ב-15 השנים האחרונות.

תחזיות 2009

"העולם לא יחזור למה שהיה, וזה דבר טוב", קובעת הכותרת הראשית של "כלכליסט". לצד הציטוט מודפס תצלומו של הדובר: פרופ' נוריאל רוביני. הפנים נראות מוכרות. לא בכדי. בשבועות האחרונים נדמה שלא היה יום שאיור פרצופו של רוביני לא קישט את שער העיתון או את אחד הדפים הפנימיים שלו. ידיעות הנוגעות רק באופן קלוש לפרופסור נקשרו אליו בכוח, ושמו נחרת בעט ברזל במוחם של קוראי "כלכליסט". הדברים הגיעו לידי כך שהיום על שער העיתון ניתן לרוביני התואר "הכלכלן המשפיע ביותר בעולם", שזה נכון כמו להגיד על "כלכליסט" שהוא העיתון הכלכלי המשפיע ביותר בארץ.

וכל הטררם הזה למה? משום שרוביני הוא אורח הכבוד בכנס "תחזיות 2010" שמארגן "כלכליסט" ושיתקיים היום, ומשום שדריסת רגל בשוק האירועים והכנסים היא אוויר לנשימה ל"כלכליסט", שמתחריו ותיקים יותר ומנוסים בכגון דא. הרי לכם תחזית 2010: אחרי הימים הקרובים ייעלם הכלכלן המשפיע ביותר בעולם מדפיו של "כלכליסט".

עוד ב"כלכליסט": מיקי פלד מביא את הדיווח הבא: "החשב הכללי במשרד האוצר, שוקי אורן, עומד לבטל בימים הקרובים חוזר שהוא הפיץ בעצמו בחודש מאי, שקובע שעובדי השמירה והניקיון במשרד הממשלה יקבלו תקבולי פנסיה כבר מיום עבודתם הראשון". הידיעה אינה מופיעה על השער תחת הכותרת "החשב מזגזג על הגב של עובדות הניקיון", אלא בעמ' 10 למטה, תחת הכותרת "עובדי שמירה לא יקבלו פנסיה מתחילת עבודתם".

הכלב של לבייב

אתמול הסעיר תצלום של לב לבייב בעיתונים הכלכליים את רוחם של כמה אנשים, שמיהרו לשלוח אימיילים למערכת "העין השביעית". אחד מהם הזכיר את טורו של חנוך מרמרי על הצילום ההוא של שר הביטחון אהוד ברק, חבוש הכובע ועטוי הכפפות בשלג הוורשאי. "והנה, דווקא הביקור בפולין סיפק את המרכיב החזותי להמחשת גודל הקטסטרופה בפריז", כתב מרמרי לפני שלושה שבועות. "כיוון שבפרשה הזאת המרכיב הרגשי הוא גבוה במיוחד – זעם, צרות עין, תחושת מיאוס – לא היה די בדיווחים מילוליים או בהצגת מספרים. נדרש משהו מייצג נוסף. משהו ששום דיווח מספרי או טקסטואלי, ואפילו צילום הפאר והעושר בסוויטה המלכותית, לא יוכלו לספק". הצילום של לב לבייב, יחד עם מנהלים בכירים של אפריקה-ישראל, בטקס פתיחת קניון בבוקרשט, היה יכול להיות עוד צילום יחצנות סטנדרטי, אלמלא הצטרף אל התמונה אדם לבוש תחפושת כלב, שנעמד בין לבייב לאיזי כהן, מנכ"ל התאגיד. באותו זמן, כזכור, היה הקרב התקשורתי והמשפטי על מימוש הסדר החוב של אפריקה-ישראל בעיצומו, ובמסגרתו שמר לבייב על השליטה בחברה אף שהחזיר רק חלק קטן מהחוב.

האם לתמונת לבייב המחבק בובת כלב בגודל אדם אימפקט דומה לזו של ברק חבוש המגבעת היוקרתית? האם גם במקרה זה מדובר בביטוי ויזואלי תמציתי של המיאוס שמעורר הטייקון המנותק, החי בטירת שיש מנקרת עיניים בעודו מפר את התחייבויתיו למאות אלפי פנסיונרים? כנראה שכן, כי היום במדור הרכילות של "כלכליסט" הידיעה המובילה, תחת הכותרת "צניעות רומנית", נכתב כי "הסיפור המעניין" בקשר לפתיחת הקניון היה "איך דובריו [של לבייב] יצאו מגדרם להבהיר שהטקס היה צנוע, מן הסתם כדי לא להרגיז את בעלי אג"ח ט' ולהמשיך למשוך אש לכיוונו של לבייב".

החזה של מורן

"דב מורן מכה על חטא", מבטיחה כותרת ראיון עימו המתפרסם היום ב"כלכליסט". מורן מתייחס לכישלון שנוחלת החברה שלו, מודו, לאחר שפיטרה כמעט מחצית מעובדיה. אתמול ב"דה-מרקר" הוקדש עמ' 2 לכתבה על מורן ומודו תחת הכותרת "דב מורן מתרחק מהחלום". "כלכליסט" הקצה לסיפור מקום נרחב עוד יותר. אני מזכיר זאת משום ששלשום, כאשר התפרסם לראשונה, בקול ענות חלושה, דבר הפיטורים הנרחבים ב"מודו", כתבתי כאן:

"אם דב מורן, המייסד של מודו, היה ראש עיר או חבר-כנסת, הוא היה נקרע לגזרים ונטחן עד דק, דק יותר מהטלפון הדק שמודו מייצרת ומנסה למכור להודים. אבל עיתונות הכלכלה לא קורעת לגזרים ולא טוחנת עד דק. במקרים רבים היא גם לא מותחת ביקורת חריפה ומנומקת, אלא מעדיפה טיפול בכפפות של משי, מהסוג היקר והמלטף, כזה שטייקונים משתמשים בו כדי לתפור כפפות לעיתונאים שלהם".

מסתבר שהביקורת שלי לא היתה מוצדקת, והכישלון של מורן ושל מודו אכן סוקר בהרחבה, העיתונים כנראה היו צריכים יום נוסף כדי להתארגן על עצמם. מבין השיטין עולה החשיבות של סיקור כזה. עידו קינן הביא כאן לפני שנה את תלונתו של מורן על "כל הרשעות הזו, על התאווה לחזות בכישלון של האחר. אדם שנכשל מרוח פה מעל דפי העיתון, וכולם שמחים לאדו. אנחנו אומה צינית שמושפעת מתקשורת ביקורתית, עורכי עיתונים שסובלים ממחסור בכללי מוסר בסיסיים, פוליטיקאים שהופכים את הכוח לקרדום לחפור בו. הסקפטיות, הביקורתיות, העובדה שלכל אחד יש משהו רע להגיד, לא מעודדים באופן כללי מוטיבציה יזמית".

אתמול הוא צוטט ב"דה-מרקר" כך: "מורן אומר למקורביו שאם לא היה מנסה למכור לתקשורת דימוי של מוצר מהפכני מנצח, הוא לא היה מצליח ליצור את הבאזז הראוי לגיוס מהנדסים ומשקיעים". הנה, מפי הסוס, חשיבותה של תקשורת חזקה וביקורתית, שתמנע מבעלי מוטיבציה יזמית לעשות סיבוב על מהנדסים ומשקיעים.

ידיעת תקשורת אחת

"ועדת בדיקה ממליצה: להגביל את תוקף צווי איסור הפרסום", מבשרת כותרת ידיעה על שער "הארץ". לפי תומר זרחין, "המשטרה אמורה להודיע בקרוב על החלטתה לאמץ את המלצותיה של ועדה פנימית, שבחנה את נוהל הוצאת צווי איסור הפרסום על פרשות פליליות המצויות בחקירה. הדו"ח עתיד לשנות מהותית את נוהל הוצאת הצווים. על-פי המתוכנן, יוטל פיקוח הדוק על הגשת בקשות לצווי איסור פרסום. כמו כן, נציגי כלי התקשורת יזומנו לבית-המשפט באמצעות מועצת העיתונות, כדי להביע את התנגדותם להוצאת הצו החל משלבי החקירה הראשוניים".