אחד הסימנים להיחלשותה של העיתונות מול הפרסום שמממן אותה הוא טשטוש הגבול בין התוכן המערכתי למודעות. אני לא מדבר על הגבול המטפורי, המכונה "החומה הסינית", שטשטושו מתבטא בכתיבה שמונעת מאינטרסים כלכליים ולא עיתונאיים. הפעם אני מדבר על טשטוש הגבולות הפיזי, שבמסגרתו המודעות אינן תחומות בגבולות משלהן, אלא פורצות וחודרות אל הטקסט העיתונאי עצמו.

אחת המודעות פורצות הגבולות הללו היא של משרד הפרסום גלר-נסיס-פובליסיס: מלבן שמצלעו העליונה פורצת מכונית שברולט קרוז, שהודפסה במדורי הרכב בעיתונים. הקורא צורי דאר הפנה את תשומת לבנו להופעתה של המודעה ב"דה-מרקר" (29.12.09): צלליתו של הרכב מסוג שברולט שבמודעה חדרה שם באופן מצחיק-עצוב לסקירה השוואתית בין מכוניות קטנות למכוניות עירוניות, כשהיא משתחלת בין סמארט פור-טו מימין ובין פולקסווגן פולו משמאל.

ההצלחה הקריאטיבית (המקרית?) של מחלקת הפרסום היא תאונת הדרכים של המערכת העיתונאית. איפה משטרת התנועה כשצריכים אותה?