כאשר נחנך לפני 140 שנה בית-הספר הראשון לעיתונאות בארצות-הברית, הזדעזעו כמה עורכים ותיקים מעצם הרעיון שניתן ללמד עיתונאות. "חיות מאולפות", אמר אחד העורכים, "לא יביאו תועלת למערכות העיתונים". אני מכיר אמנם כמה עורכים שחשדנותם כלפי בתי-הספר לעיתונאות לא פגה לחלוטין, אבל כבר יותר ממאה שנה מדובר בתחום לימודים אקדמי לגיטימי ומוכר, המכשיר כתבים ועורכים לעבודה באמצעי התקשורת.
הקשר בין לימודי עיתונאות לחיות מאולפות עלה בזכרוני לפני שבועות אחדים, כשהגיע דוא"ל המבשר על פתיחת תוכנית לימודים מיוחדת בקולג' אמריקאי, שתלמידיה יתמחו במה שניתן לתרגם לעברית כ"עיתונאות סוסים". כן, יש חיה כזאת.
המדובר בווילסון קולג' בשמברסברג שבמדינת פנסילבניה, מכללה קטנה שבה כ-800 סטודנטים, הידועה זה שנים באחד החוגים האקדמיים שלה, המתמחה בלימודי סוסים. תלמידי החוג יכולים לבחור בין המסלול העוסק בניהול אורוות וסייסות למסלול המתמקד ברכיבה ובהוראת רכיבה, ובכלל זה רכיבה טיפולית לנפגעי נפש וגוף. לרשות התלמידים עומדים מרחבי רכיבה בקמפוס הכפרי, המשתרע על כ-1,200 דונם, אורוות מרווחות (אפשר להביא סוס פרטי מהבית או לרכוב על סוסי המכללה) ומשטחי אימון סגורים ופתוחים.
מימין: סמל קולג' וילסון; ד"ר מייקל קורנליוס (מתוך אתר המכללה)
ברחבי ארצות-הברית יש מכללות נוספות המתמחות בלימודי סוסים, אבל לפני חודשים אחדים החליטו בווילסון לגבש תוכנית חדשה, ייחודית: מסלול שישלב סייסות עם עיתונאות. אחד מאנשי הסגל האקדמי העלה את הרעיון, לאחר ששמע על ההצלחה הגוברת של חוגי לימוד בקמפוסים אחרים המתמחים בכתיבה עיתונאית על מדע או טכנולוגיה.
"אני מוכרח להודות שבתחילה גם אני הייתי קצת ספקן לגבי הרעיון", כתב לי ד"ר מייקל קורנליוס, ראש המחלקה לאנגלית ולתקשורת המונים במכללה. "נראה היה לי שמדובר בתוכנית ספציפית מכדי למשוך תלמידים. אבל ככל שבדקתי את האפשרויות, השתכנעתי שיש מקום ללימודים כאלה. מדובר בתעשייה משגשגת, שיש בה דרישה לעובדים עם יכולות כתיבה ועם ידע עמוק בתחום". לדברי קורנליוס, מיד לאחר הפרסום הראשון התקבלו בחוג פניות רבות של נערים שגילו עניין רב בתוכנית החדשה.
על-פי החוזר שמפיצה המכללה, בוגרי החוג ללימודי סוסים כבר משתלבים בתעשייה שהמחזור השנתי שלה מוערך בארצות-הברית בכמיליארד דולר (לפני המשבר הגדול). תלמידי התוכנית החדשה, הסביר לי ד"ר קורנליוס, ילמדו כל מה שצריך לדעת על הסוס מבחינה ביולוגית, על אורוות, סייסות, רכיבה ויתר עסקי הסוסים, ובמקביל ישתפשפו בכתיבה עיתונאית לסוגיה. כך יוכלו להשתלב עם תום לימודיהם ככתבים המסקרים את התחום, או להיקלט בחברות ובארגונים הקשורים בתחום כאנשי יחסי-ציבור או כעורכי פרסומים.
כתבי-עת שעניינם סוסים, כולל ה"Horse Illustrated"
אפשר לקנא בעולם דובר האנגלית: כמו בכל תחום אחר, גם בכל הקשור לרכיבה, מירוצים וגידול סוסים, יש שפע של כתבי-עת מודפסים ומקוונים. באחד המדריכים ברשת מצאנו לא פחות מ-66 מגזינים על עניינים הקשורים לסוסים, כולל שמונה מגזינים על מירוצי סוסים ועוד חמישה על טיפוח וגידול סוסים גזעיים, ואפילו כתב-עת אחד שמתמחה בחמורים ובפרדות.
אבל יותר מן ההיצע העצום, ראוי להערכה המאמץ האקדמי המכוון להבטיח שעיתונאים יגיעו אל תחומי הסיקור שלהם לאחר הכשרה אקדמית, עם לימודי יסוד רלבנטיים והיכרות עמוקה עם הנושא שעליו הם כותבים.
תעשיית הסוסים בישראל איננה מפרנסת, ככל הידוע, עיתונאים, אבל בזה לא תם ההבדל בינם ובינינו: באמצעי התקשורת בישראל נזרקים לא פעם כתבים ועורכים למים הקרים של סיקור בתחומי המדע, הרפואה, המשפטים או הכלכלה כשהם חפים מידע מקצועי, בלי שקראו מאמר אחד בתחום, שלא לדבר על לימודים מסודרים או תואר אקדמי רלבנטי. גם בשדה הזה אנחנו אלופי האלתור, חסידים גדולים של שיטת ה"סמוך" והלימוד תוך כדי תנועה. לפעמים זה עובד, אבל במקרים רבים סופו של הכתב ההדיוט שהוא נופל מן הסוס.