נגיד בנק ישראל סטנלי פישר מודיע על פרישה, אתמול (צילום: מרים אלסטר)
פרישת פישר
"הפרישה של פישר באמצע הקדנציה השנייה שלו אינה מפתיעה. כבר כשקיבל על עצמו את המינוי לקדנציה הזו, הוא לא התחייב להשלים אותה, ולפני כשנה הוא אף ביקש להתמודד על תפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומי, אך נפסל מפאת גילו", כותב סמי פרץ, עורך הגיליון המודפס של "דה-מרקר", בפתח טור בעמוד הפותח של העיתון. בפתיח לטורו הוא כותב גם כי פישר הסכים לבקשת ראש הממשלה נתניהו לפרוש בפועל רק ביוני, ולא באפריל כפי שהתכוון. גם איתן אבריאל, באותו עיתון, וגם דן מרגלית ב"ישראל היום" מעירים כי הודעת הפרישה של נגיד בנק ישראל היתה צפויה.
"הפתעת פישר", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הודיע במפתיע על פרישה שנתיים לפני סוף כהונתו", נכתב בכותרת הגג לראשית של "כלכליסט". נגיד בנק ישראל החליט "לסיים את כהונתו במפתיע", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "גלובס" (ושל "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב" ושב"מקור ראשון" מתכוונים כנראה לצרף גם למהדורת שישי של העיתון). לפי "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", פישר "הטיל פצצה" בהודעה על ההתפטרות (שזה, בתרגום מהעגה הטבלואידית, "הפתיע". "הטיל פצצה" היא הקלישאה חסרת הדמיון שבה בוחר גם "ישראל היום", תאומו הטבלואידי של "ידיעות", בכותרת המשנה לראשית שלו). "הנגיד פישר פורש במפתיע שנתיים לפני תום כהונתו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", שמתחת לה מופיעה גם הפניה לטורו של פרץ.
ואולם, העובדה שהתרחשות כלשהי היא צפויה אינה מוציאה מכלל אפשרות שתצליח להפתיע. עובדה. גם העובדה שההתרחשות הצפויה תתרחש בפועל רק בעוד חמישה חודשים אינה מורידה מעוצמת ההלם של העיתונים. "חדשות", המלה המתארת את הסחורה שמוכרים העיתונים ללקוחותיהם, היא הרי מלה נרדפת ל"הפתעות", וממילא אין שום הפתעה בהפתעה הגדולה של העיתונים מהתרחשות צפויה; זו התנהגות צפויה מאוד. צפויה גם הפרשנות שנותנים העיתונים להתפטרות, בטווח שבין אכזבה לשמחה לאיד (של נתניהו).
ב"ישראל היום" רגילים דווקא לחכך ידיים בהנאה בדיווחים על "הפתעות" בדמותם של תמרונים פוליטיים מבית-מדרשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפעם הידיים נפכרות בדאגה. הודעתו של פישר מוגדרת לא פחות משלוש פעמים כ"פצצה"; זאב קליין קובע בידיעה הראשית כי "תגובת השרשרת של השווקים לפרישתו של פישר היתה צפויה ומאופקת", בניגוד לכל העיתונים הכלכליים, המדווחים על ירידות חדות בבורסה; חזי שטרנליכט תובע באופן יוצא דופן "תשובה שקופה ומלאה" לשאלה מדוע בחר פישר בעיתוי הזה להודעה ו"לא היה יכול לחכות עוד כמה חודשים עד להרכבת ממשלה ולכניסת כל הגורמים הכלכליים לתפקיד", לנוחותו של נתניהו. מכל מקום, כל זה טבול בחנופה שמנונית לנגיד היוצא, העוטפת את הכפולה הפותחת כולה ("הנגיד המעוטר בעולם", "גוליבר כלכלי בליליפוט", "נתניהו שיבח").
"עתה, כצפוי, תטען האופוזיציה כי פרישתו היא סטירת לחי למדיניות הממשלה, ואילו היא תכחיש. האמת תיוודע בבוא היום מפיו. מכל מקום, ברור כי כלכלת ישראל נכנסת לעידן של קשיים ושל גזירות, וחבל שהוא לא יהיה שם לנווט את המדיניות הפיסקאלית של הבנק המרכזי", כותב מרגלית באותה כפולת עמודים (ואגב כך חושף סיפור הממחיש את הקשר ההדוק בין נתניהו כשהיה שר אוצר לבין הטייקון הנופל נוחי דנקנר). עתה, כצפוי, מנצל "ידיעות אחרונות" את הודעת הפרישה לחבטה בנתניהו (ומסמן כי בחירתו של איש העיתון, יאיר לפיד, כשותפו הטבעי החדש של ראש הממשלה אינה עתידה לשכך את הג'יהאד נגד הפוליטיקאי הישראלי החביב על שלדון אדלסון).
"אי-אמון בנתניהו", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "אין טעם להתכחש לאמת ולייפותה", כותב סבר פלוצקר בטור הפותח את העיתון, "פרישת סטנלי פישר מבנק ישראל היא מכה כואבת למשק הישראלי ומכת מחץ אדירה לקואליציית נתניהו הבאה. הבעת אי-אמון בה, גם אם תוכחש מפיו של פישר עצמו". הטיפול של "ידיעות אחרונות" בפישר זהה לזה של "ישראל היום" מבחינת מעמד האליל שפישר זוכה לו בשני העיתונים ("האיש שיש לו מחליף אבל אין לו תחליף", קובעים פרשנים בעיתון ובחינמון, ופלוצקר, לשעבר עורך העיתון הסוציאליסטי "על המשמר", שמדור הכלכלה שלו נקרא "הכלכלה והאדם", מגזים עד כדי טענה שפישר אחראי ל"שליש מהצמיחה במשק"), אלא שב"ידיעות אחרונות" מצרפים לו כמשקל נגד ביקורת על נתניהו. לפי פלוצקר, הסיבה לפרישתו של פישר היא עוינות למדיניות הכלכלית האולטרא-ימנית של נתניהו, ויותר מכך למדיניותו הדומה בנושאים מדיניים.
"הנגיד פישר פורש במפתיע שנתיים לפני תום כהונתו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "פישר צפוי לשוב לארה"ב ואינו מתכוון לכהן כשר האוצר. טרכטנברג במועמדים להחליפו", נכתב בכותרת המשנה. ההפניות לטורי הפרשנות: "עיתוי פרישה גרוע במיוחד" (מירב ארלוזורוב), "שוק ההון והנדל"ן בלחץ" (סמי פרץ) ו"לנגיד דרושה עצמאות" (איתן אבריאל). הכותרות מפנות ל"דה-מרקר", שכותרתו הראשית קוראת: "פישר פורש ברגע שברירי לכלכלת ישראל". "נגיד בנק ישראל מתפטר כשנתיים לפני תום כהונתו. 'הנגיד הכוכב' עוזב דווקא בשעה של אי-ודאות תקציבית ופוליטית ושל משבר במשרד האוצר", נכתב בכותרת המשנה לראשית, מאת מוטי בסוק, סיון איזסקו וערן אזרן.
"פישר ברח? התפטר מתפקידו", נכתב בכותרת במעלה שער "גלובס". הכותרת הראשית היא "התוכנית הכלכלית של ביבי". "נתניהו עוקף שוב את האוצר: מקורבו אורי יוגב ומנכ"ל משרדו ינהלו את גיבוש תקציב המדינה הבא". אותה כותרת מנוסחת על שער "גלובס על הבוקר" כך: "הכלכלה של ביבי: יוגב ולוקר ינהלו את התקציב". "נתניהו בהחלט הופתע", קובעת סטלה קורין-ליבר, הטוענת כי נתניהו ידע שפישר לא ישלים את כהונתו, אולם לא ידע שיפרוש מיד אחרי הבחירות. עוד היא מספרת כי פישר רצה לפרוש עוד קודם, אולם חיכה עד אחרי הבחירות, "כי לא רצה להיראות כמעורב" בתוצאותיהן.
"משאיר את המשק להסתדר לבדו", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "הודעתו של פישר כי יסיים את תפקידו כבר ביוני הקרוב משאירה צמרת כלכלית מבולבלת להתמודד עם אחת התקופות המאתגרות בכלכלית ישראל. שמות המחליפים שכבר צפו: אבי בן-בסט, יוג'ין קנדל ומנואל טרכטנברג", נכתב בכותרת המשנה. גם שאול אמסטרדמסקי מעיר כי פישר, כלכלן שמרן בעצמו, "התרחק מנתניהו", שהקצין עוד ועוד. "לכתו של פישר, היחלשותו של האוצר ועלייתו מחדש של האורי-יוגביזם מאותתים שגם אם מישהו האמין לרגע שיש סיכוי שההגמוניה של הימין הכלכלי הישראלי תיחלש, הרי שהסיכוי הזה חלף", הוא מסכם.
"המבוגר האחראי של המשק הולך הביתה", נכתב בזו של המוסף הכלכלי "ממון". "המבוגר האחראי הולך", נכתב בכותרת ב"גלובס על הבוקר". ההפניה מהשער לטורו של אמנון אטד ב"כלכליסט" היא "המבוגר האחראי". "מבוגר אחראי לא נוטש ברגע האמת" היא כותרת טורו של גולן פרידנפלד בכפולה הפותחת של העיתון. כותרת הגג של הטור היא "ראש זרם מכחישי הבועה". הבועה היא בועת הדיור כמובן, שנוצרה בין השאר בשל הריבית הנמוכה שהנהיג פישר (כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי) והביאה לעלייה חדה במחירי הדיור. על נקודה זו מסכימים כל הפרשנים הכותבים היום על פישר, גם אלו הקושרים לו כתרים וגם אלו הסוגדים לו בהערצה (כלומר, כולם).
"זו אינה התכונה האנושית היחידה של פישר", כותב פרידנפלד, אחרי שהוא טוען שפישר הופתע מהמשבר הכלכלי של 2008 (מי לא?) על אף ש"נהנה מגלוריפיקציה חסרת תקדים בקדנציה שלו, שאותה הוא תיפעל ותידרך ביד רמה, בווירטואוזיות פוליטית ועם יחצן נלהב".
"אחד מתוצרי הלוואי המרכזיים של מדיניות הריבית הנמוכה של פישר", ממשיך פרידנפלד, "הוא בועת הנדל"ן שהתפתחה כאן. אפשר להתווכח אם מדיניות הריבית הנמוכה ומשך הזמן שלה היו בבחינת הכרח למשק הישראלי, אבל אי-אפשר להתווכח עם העובדה שבישראל בשנת 2013 יש בועת נדל"ן. פישר חשב אחרת. הוא שייך לזרם מכחישי הבועה, בעיקר כי זה פוגע בתדמית המוצלחת שלו. אז מה אם ישראל נמצאת במקום השני בעולם בעליית מחירי הנדל"ן בארבע השנים האחרונות, אז מה אם זוגות צעירים כבר לא יכולים לרכוש דירה גם בפריפריה, ואז מה אם בבנקים בישראל מחלקים כסף ללווי סאב-פריים בריבית נמוכה. המפלצת הנדל"נית תתפוצץ, וכשזה יקרה פישר יהיה כבר הרחק בתוך הג'וב המכובד הבא".
פישר, אגב, אומר כי הוא עוזב משום שהוא מתגעגע לנכדים בארצות-הברית.
פרשת הרפז
"מצ"ח תחקור את אשכנזי על מעורבותו באיסוף מידע נגד ברק", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "היועץ המשפטי לממשלה הורה לפתוח בחקירה פלילית נגד הרמטכ"ל לשעבר. החשד המרכזי: ידע על הפעלת הרפז כסוכן בלשכת שר הביטחון. אשכנזי דרש אמש לחקור גם את ברק והדגיש: 'לא חושש מכל בדיקה נוספת'", נכתב בכותרת המשנה.
"חקירה פלילית נגד וינר ואשכנזי", נכתב בכותרת במעלה שער "ישראל היום". בטור עמוס קלישאות אופייניות קובל גילת (הרואה בדרמת היצרים והטיפשות של אשכנזי וברק "שחיתות ציבורית מבהילה") כי הודעתו של היועץ המשפטי ("יועץ מנמנם בלי שיניים חדות ובלי רוח לחימה") היא בעצמה נודפת "ריח של מריחה", וגם "ריח של טיוח חריף" וגם "ריח של הורדת פרופיל", וכן, גם "ריח של הורדת הציפיות".
השכנים
"סבא"א: לא היה פיצוץ במתקן גרעיני באיראן", נכתב בכותרת על גבי רצועה צרה באמצע שער "הארץ". ידיעה דומה מתפרסמת גם ב"ידיעות אחרונות", העיתון שהעניק את הבולטות הגדולה ביותר מבין העיתונים הישראליים לדיווח המפוקפק על הפיצוץ (שצוטט מפיו של גולה איראני באתר אמריקאי שמרני שולי), אולם היא מוגשת כך: "למרות ההכחשות הרבות מכל הצדדים, הידיעות השונות על אודות אותו פיצוץ ממשיכות להתפרסם ברחבי העולם", נכתב בפתח הפסקה השנייה של הידיעה מאת יניב חלילי. ארבע מחמש הפסקאות שמכילה הידיעה מוקדשות לאישוש הפרסומים הראשונים על הפיצוץ, ולא להכחשות של האיראנים, האמריקאים והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
האם "ידיעות אחרונות" התאהב בבדותה שפירסם, או שאולי עיתונאיו יודעים משהו שאנחנו איננו יודעים? כך או כך, הדיבור עכשיו הוא סוריה, לא איראן. ביום ראשון דיווחו העיתונים על דברים שאמר בנימין נתניהו בפתח ישיבת ראש הממשלה והריחו כספין עלוב במיוחד. "הארץ" האשים את ראש הממשלה כי הוא משתמש במתיחות בסוריה ככלי במשא-ומתן הקואליציוני, ואחר-כך הצטרפו להאשמות הללו עיתונים אחרים (תקציר העניינים אפשר לקרוא באתר "קשב"). היום ב"ישראל היום", כותרת בעמ' 13: "מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל: 'הנשק הכימי הסורי עלול להגיע לגבולותינו". "דיווח בסעודיה: רוסיה תקבל לידיה את הנשק הכימי - ישראל התחייבה לא לתקוף", נכתב בכותרת המשנה. דיווחים דומים מופיעים בשאר העיתונים.
בינתיים, אתרי האינטרנט ותחנות הרדיו מודיעות על פעילות אווירית בסוריה, במה שנראה בשפת הקודים של התקשורת הישראלית כהקדמה לדיווח על תקיפה של חיל האוויר. האם היתה באמת תקיפה? האם היה ספין? האם התקיפה היא ספין? ואולי הדיבורים על ספין הם ספין? נחכה למחר.
סימנייה
במוסף "ספרים" המתחדש לטובה (עורך: בני מר) מתפרסמת ביקורת מעניינת של אלון עידן על ספרו של עמרי אסנהיים העוסק באסון צאלים. הביקורת משרטטת, מתוך העולה מן הספר, את דמותו של דורון קמפל, מפקד סיירת מטכ"ל, כסוג של פסיכופת, וקושרת אותו לדמות של בוגר סיירת אחר, אהוד ברק, הרמטכ"ל דאז. גם ביקורותיהם של בן-עמי שילוני ודימיטרי שומסקי מאלפות.
ענייני תקשורת
ב"גלובס" מדווחים על דרישת אגודות העיתונאים מרשות השידור בנוגע למעבר השנוי במחלוקת של האולפנים בתל-אביב לעיר לוד. לפי הידיעה, האגודות פנו לבית-המשפט בעקבות הפרסום ב"גלובס" יום קודם לכן. כמה תיקונים קטנים: לא מדובר באגודות, אלא רק באגודה התל-אביבית; לא בבית-משפט, אלא בבית-הדין לעבודה; והבקשה הוגשה יום לפני הפרסום ב"גלובס".
"לפעמים לוקח המון זמן לשנות תודעה. אני מקווה שהגיע הזמן שיראו מעבר לבובת הפורצלן", מצוטטת הכוכבנית מיכל ינאי בכותרת המשנה לראשית של מוסף "המגזין" ("מעריב"), לצד תצלום שלה כבובת פורצלן המכסה את עמוד השער.
הראיון עצמו, אגב, הוא מצע לקידום חברה המציעה שירותים רפואיים.