פצצה הוטלה בחיפה, אבל קוראי "ידיעות אחרונות" טרם שמעו עליה. זאת אומרת, הם שמעו וקראו, הם יודעים הכל, הם מחוברים לאינטרנט, לטלוויזיה ולרדיו, אבל מצדו של עיתון הבית שלהם, הפצצה החיפאית לא היתה ולא נבראה. מדוע? כי איתרע מזלה של פיסת המציאות הזאת – אמנם לא יותר מהתגוששות בוץ עונתית, אבל עבור אוהדי הכדורגל היא תכך מסעיר ורווי יצרים – להיוולד ביקום המקביל, כלומר ב"מעריב".
ב-1.6.11 פירסם יונתן הללי, כתב "מעריב", ראיון עם שוער מכבי חיפה, ניר דוידוביץ', שיצא נגד הקפטן יניב קטן ("התפוצצתי מכעס כשקטן הזמין את בנאדו להניף איתו את צלחת האליפות. קטן לא מספיק חכם להבין שמה שעשה לא אמור להיות כך"). הראיון הצית בגזרת הכרמל והקריות אש, שהתפשטה במהירות משם והלאה.
דוידוביץ' סיפק לתקשורת הספורט כביסה מלוכלכת נדירה בענף: שחקן בכיר, ותיק ונאמן (דוידוביץ' בן 34, עמוס בתארים שבהם זכה עם חיפה), משגר טיל ישיר אל עבר קפטן הקבוצה האלופה. לא היה מדור ספורט אחד בכל המדיה שלא עסק בסיפור, שייצר אלפי טוקבקים והפך לשיחת היום, יום אחרי יום. גם ברגע כתיבת הטור הזה, יום שלישי בבוקר, שבועיים אחרי שהראיון המדובר התפרסם, יוצאים ynet וערוץ הספורט בכותרת ראשית בעניין. רק עיתון אחד עומד בצד, שותק ונעלב, ועד לרגע זה מסרב להכיר במציאות.
יניב קטן, הקפטן המושמץ, חזר ביום ראשון השבוע מנופש בחו"ל, והופתע למצוא בנתב"ג גדוד עיתונאים ממתין לו. כולם רצו לשמוע מה יש לו לומר על דברי חברו לקבוצה. גם סירובו להתייחס אליהם ("דבריו של ניר לא ראויים לתגובה ממני") היה מספיק כדי לתפוס את הכותרות הראשיות של מדורי הספורט באתרים. אפילו ynet והמקומון "ידיעות חיפה", שניהם מבית היוצר של אימפריית "ידיעות", לא נותרו אדישים והצטרפו לסיפור בלי לעשות עניין מזהותו של העיתון שגרם למהומה.
שער ספורט "מעריב" מה-1.6.11
התעלמויות של כלי תקשורת מסיפורים שפורסמו אצל המתחרה אינן מחזה נדיר. הפנקסנות עובדת שעות נוספות. ובכל זאת, יש מקרים שאין ברירה, אחרת אתה הופך ללא רלבנטי. "מעריב" ו"ידיעות" מסקרים אותה מציאות ופונים לאותה אוכלוסייה. בלא מעט מקרים הם הזדנבו מאחורי הסקופ של המתחרה, לרוב בלי לתת קרדיט. לפחות בשני מקרים בולטים הצטרפו ברחוב מוזס לסקופים שנולדו בקרליבך: בפרשת נערות הליווי מ-1999 ובפרסום עברו הפלילי של פיליפ חבאבו סולומון ב-2006, שכניסתו כמשקיע למכבי תל-אביב בכדורגל טורפדה בעקבות החשיפה ב"מעריב".
החשבון שפתח דוידוביץ' אמנם לא נמצא באותה ליגה עם שתי החשיפות הללו, אבל הוא מספיק בולט ומהדהד מכדי שמישהו יוכל להרשות לעצמו להתעלם. מה בדיוק קרה בישיבת המערכת של ספורט "ידיעות" בבוקר ה-1 ביוני? האם הוחלט שם על דממה גורפת בהנחה שהסיפור יתאייד כעבור יומיים? האם ביום השלישי נוכחו שהסולם שטיפסו עליו גבוה מדי ולא מצאו דרך לרדת?
נחום ברנע הזכיר את המלה "מעריב" ב"מוסף לשבת" האחרון, אבל נראה שאנשי הספורט של "ידיעות" אדוקים יותר ממנו בנצירת זכרון הפוטש ב-1948, עת עזריאל קרליבך הנהיג את רוב אנשי "ידיעות אחרונות" בדרך להקמת עיתון מתחרה.
באמצע שנות ה-90 היה מדור הספורט של "ידיעות" מלך השכונה. "מעריב" נשרך הרחק מאחור, והאינטרנט היה בבחינת נוסע שמיני מנומנם בבטנו של עולם התקשורת. הימים ההם חלפו לבלי שוב. עד שהמציאות החדשה לא תחלחל לראשם של פרנסי העיתונות המודפסת, עד שהם לא יבינו שהם נלחמים במלחמה שכבר מזמן מעלה אבק בספרי ההיסטוריה, הם ימשיכו לנעוץ במו ידיהם את המסמרים בארון המתים של הפרינט.
בקטנה
מייל מצופה נזעם: "משחק מס' 5 בגמר ה-NBA נערך בלילה שבין חמישי לשישי, שודר בערוץ הספורט והסתיים בשבע בבוקר. רבים, ובכללם אנוכי, החמצנו את השידור הישיר ולכן חיכינו לשידור החוזר. מיהרתי הביתה מהעבודה רק כדי לגלות שבמקום לקבל שידור חוזר בשעת צהריים נורמלית עבור רוב חובבי הספורט הישנים בלילה, קיבלנו בשני ערוצי הספורט הפתוחים שידורים ישירים של ליגת החופים.
"שידורים אלו הם חלק מהסכם של ערוץ הספורט, אבל האם זה הגיוני לשבץ את השידור החוזר מה-NBA דווקא ביום שישי בחצות? ואיפה ההתחשבות בשומרי השבת? האם בערוץ הספורט לא יכולים להפעיל שיקול דעת פשוט ולאפשר לצופים לראות את המשחק בשעה נורמלית באחד הערוצים הפתוחים?".
התיקונים
תיקון: בטור הקודם כתבתי כי ב-ONE מיהרו לקבוע שהמשחק החמישי הוא האחרון בסדרת הגמר ב-NBA. כוונתם היתה שזהו המשחק האחרון בטקסס, והטעות היא שלי.
יש שיראו בכיתוב התמונה הזו שוביניזם, בטח שהוא מתפרסם באתר "הארץ".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il