מנקים את מצבתו של יצחק רבין, לקראת הטקס שייערך היום לזכרו (צילום: אביר סולטן)
שינויי מזג האוויר
החורף הגיע, "הארץ" לא.
פסטיבל רבין
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" אינה מוקדשת ליום הזיכרון לרצח רבין. העיתונים מקדישים לכך את הכותרת השנייה בגודלה, אבל העליונה ("14 שנה בלעדיו" ב"מעריב", "מתגעגעים" ב"ידיעות אחרונות"). על שער "מעריב" מודפסת תמצית טורו של נדב איל, היוצא נגד הציונות הדתית ו"הימין הקשה", המנצלים, לדבריו, את יום הזיכרון כדי למחות נגד "פסטיבל רבין" ולטעון ש"אנחנו מרגישים נורא מנוכרים כי האשימו אותנו ברצח". איל מאשים אותם כי לא עשו חשבון נפש: "אין בהם לא חשבון ולא נפש", הוא כותב. אבל חשבון נפש על מה?
"ידיעות אחרונות" מפרסם בכפולה הפותחת ידיעה אינפורמטיבית על טקסי יום הזיכרון, טור של איתן הבר וידיעה של צביקה ברוט: "פרובוקציה ביום הזיכרון". הפרובוקציה: ח"כ מיכאל בן-ארי יחרים את הטקס שייערך בכנסת.
הכותרות
אז למה מוקדשות הכותרות הראשיות? ב"מעריב" זהו אליאור חן, החשוד בהנהגת כת קבלית שהתעללה בכמה ילדים לאורך זמן (העובדה שהוא בחזקת חשוד אינה ניכרת בסיקור העיתונאי: ב"מעריב" נכתב ליד תמונתו "'הרב' המתעלל"; ב"ידיעות אחרונות" הכותרת על השער היא "סדיסט באזיקים"). "השלב הבא: העימות", נכתב בכותרת, המתייחסת למפגש שמתכננת המשטרה בין חן לאמם של הילדים, שהיתה חברה בכת, נישאה לחן וכעת הפכה לעדת מדינה. פרקליטו של חן טוען כי האם הפכה את עורה רק לאחר שהובטח לה עונש קל.
אגב, כמה זמן נמשכת טיסה מברזיל לישראל? זה היום השני שכתב המוזיקה של "ידיעות אחרונות", גון בן ארי, מפרסם מרשמיו כנוסע בטיסה שמובילה לכאן את אליאור חן (מדובר באותם רשמים בדיוק).
הכותרת של "ידיעות אחרונות" מרעישה יותר: "ח"כים קוראים למרד מסים". כותרות הגג והמשנה: "אל תשלמו את מס הבצורת"; "קבוצת חברי-כנסת מדריכים את אזרחי המדינה איך להימנע מלשלם את היטל הבצורת ומכריזים: אנחנו לא מתכוונים לשלם". הח"כים הם אחמד טיבי, רונית תירוש, רחל אדטו, אורי אריאל ואורית זוארץ. בהחלט נבחרת מגוונת.
הח"כים מצטרפים לראשי ערים שלפי הכותרת הראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מה-5.7.09 ("מרד ראשי הערים"), קראו לתושבים, דרך מרכז השלטון המקומי, "לא לשלם את היטל הבצורת בחשבונות המים: 'זו פשוט עוד דרך לגבות מס ולעשוק את הישראלים'. מספר ראשי רשויות מצהירים כי פשוט לא יגבו את המס מתושביהם". האם ראשי הערים אכן מרדו? לא ממש. נראה מה יעלה בגורלם של הח"כים. אולי עוד חודשיים נקרא ב"ידיעות אחרונות" על מגזר אחר שמורד בהיטל הבצורת. בינתיים הנה הזדמנות להיזכר בפוסט מוצלח של יובל דרור על מדיניות המסים של ממשלתנו הנוכחית והעומד בראשה, בנימין נתניהו.
שינויי מזג האוויר
כותרת על שער "ידיעות אחרונות": "הלילה: החורף מגיע בסערה". צבי זינגר, באמצעות חברת מטאוטק, מדווח על "גשם, רוחות וסופות רעמים" באיחור של חצי יממה. הוא עוד מקדים. על שער "מעריב" כותרת המפנה לעמוד האחרון: "היכונו לחורף: הגשם מגיע בסוף השבוע".
לבייב, אנחנו והעיתונות
"וור איז דה בילדינג", תוהה כותרת פוסט שפירסם אתמול רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר", בבלוג שלו. שטרקמן יוצא בביקורת נגד הסרט של מיקי רוזנטל על לב לבייב, ששודר לאחרונה בערוץ 10. "לא עשו כלום, לקחו הכסף ולא בנו", הציטוט הזה של מיקי רוזנטל הוא גם התיזה העיקרית שלו בסרט על פרשת אפריקה-ישראל, כותב שטרקמן. רוזנטל יצא לרוסיה להתחקות אחר המיזמים והנכסים הנדל"ניים של לבייב שם, כדי להראות כי "חלק מהפרויקטים נעצרו, אחרים עוד לא קיבלו אישורים ושבכלל המצב ברוסיה לא משהו", כותב שטרקמן.
אלא ש"לא רק שהסרט לא הוכיח כלום, גם המסקנה שלו שגויה", ממשיך שטרקמן. "הפעילות ברוסיה היא לא הבעיה של אפריקה-ישראל. לא לשם הלכו המיליארדים שלנו. אפילו להפך. ההנפקה של אפי פיתוח, שגייסה 1.4 מיליארד דולר במאי 2007 ושלכבודה נכתבו המצגות שאותן היטיב רוזנטל לתאר ושבנכסים שלה הוא ביקר, היא דווקא אחת מנקודות האור של אפריקה. אותם 1.4 מיליארד דולר גויסו בכלל ממשקיעים גדולים וזרים בבורסה של לונדון, ולא מפנסיונרים ישראלים. זה גם היה גיוס של מניות ולא של חוב, כך שמי שהחליט להשקיע באפי כסף ידע מה הסיכון שהוא חשוף אליו.
"[...] המצב ברוסיה לא מזהיר, אבל זה לא מה שהפיל את הפנסיה שלנו. מה שהפיל את אפריקה ומונע ממנה לפרוע חובות לפנסיונרים בישראל היא ההסתבכות שלה בארה"ב. לשם הלך רוב הכסף. אפריקה מחקה על בניין ה'ניו-יורק טיימס' שבמרכז מנהטן (השקעה של 711 מיליון דולר) ובעוד כמה השקעות מטורפות 3 מיליארד דולר [...] לבייב עשה טעויות, על כך אין חולק. הוא ניהל את אפריקה בצורה כושלת ומגלומנית, רכש נכסים במחירים מטורפים ובעיתוי אומלל. אבל הוא לא נפל בגלל רמאויות ושטיקים ברוסיה, וגם אם נצלם מגדלים באוויר לא נמצא אותם.
"הסיכום של רביב דרוקר היה במקום. המשא-ומתן בין בעלי האג"ח לאפריקה-ישראל חשוב מאין כמוהו, ושם ייקבע התקדים שלאורו ילכו כולם. לשם, אמר דרוקר, צריך לכוון את הפרוז'קטור. חבל שהוא לא אמר את זה לרוזנטל, שלקח את הפרוז'קטור ועלה על המטוס למוסקבה. נכון שהאנשים העצובים שנכנסים למשרד של עו"ד ליפא מאיר, שבו נערכים הדיונים, משעממים בהרבה וגם הם בכלל לא רוצים לדבר. אבל שם המפתח לסיפור. אלו האנשים שצריכים להחליט האם לוותר ללבייב ולבנק הפועלים ולפגוע בפנסיה שלנו, ולא בטוח שהאנשים האלו דואגים לנו מספיק".
הביקורת של שטרקמן מאלפת, והעיתון שהוא כותב בו אכן מכוון את הזרקור בעוצמה אל הדיונים על הסדר החוב בין לבייב לבעלי האג"ח. אבל הגרסה של שטרקמן מעניינת מסיבות נוספות. למשל, משום ש"דה-מרקר" שיתף פעולה עם הכתבה של רוזנטל: גיא רולניק התראיין במסגרת הכתבה, ואתמול התראיין אצל ירון דקל ברשת ב', יחד עם רוזנטל, על עסקיו של לבייב. בעמ' 20 של גליון "דה-מרקר" מאתמול מתפרסמת רשימת עשר הכתבות הנקראות ביותר באתר "דה-מרקר". הכתבה הראשונה בדירוג היא "מיקי רוזנטל יצא לחפש את הנכסים של לבייב במוסקבה והתאכזב".
אם כן שטרקמן, סגן העורך, יוצא נגד כתבה ותוכנית שזוכות לתמיכה והשתתפות של המערכת. יש כאן היבט ראוי להערכה, בשל החופש העיתונאי שניתן לסגן העורך לצאת נגד עמדת המערכת, אולם אם נתייחס בכל זאת לתוכן הדברים, הרי ששטרקמן מאיר כאן מאפיין מובהק של המתח המקצועי ש"דה-מרקר" שרוי בו; המתח בין האופי הצהובוני של העיתון, שממנו נגזרת האהדה לקמפיינים רועשים, מאמרים מתלהמים, קביעות פסקניות וגם תוכניות טלוויזיה רועשות, מתלהמות ופסקניות – ובין הנטייה של אנשיו (או לפחות כמה מהם) להעמיק חקר, להטיל ספק ולהעלות סימני שאלה. כמובן שאותו מתח מאפיין גם את עבודתו העיתונאית הטלוויזיונית של רוזנטל, כפי שהוא עצמו העיד כמה פעמים.
ואם כבר חופש מערכתי: הטקסט של שטרקמן לא התפרסם בעיתון, אבל לפי גוגל הטקסט הופיע, נוסף לבלוג, גם באתר "דה-מרקר", והועבר לאתר "עכבר העיר". מקרה? אולי.
ומה בעיתונים? הכותרת הראשית של "כלכליסט" מכריזה כי "לבייב מוכן להזרים יותר כסף לאפריקה". כמה יותר? 100 מיליון יותר, ובסך-הכל 700 מיליון. החוב עומד, כזכור, על כמה מיליארדים (לפחות 7.5). את תנאי ההסדר כפי שהם עכשיו מוכנים לקבל כל המוסדיים (בעלי החוב), חוץ מהגדול שבהם, פסגות, בהנהלתו של רועי ורמוס. הלה דורש כי אפריקה-ישראל תתומחר לצורך ההסדר בסכום קטן בהרבה מזה שמציע לבייב, מה שישפיע כמובן על גובה ההסדר.
ועוד קצת על דו"חות השכר
"חגיגה של דמגוגיה" היא כותרת טורו של שי ניב, שהתפרסם אמש ב"גלובס". "דו"ח השכר במגזר הציבורי, שהתפרסם השבוע בקול תרועה רמה כמו בכל שנה, הוא סמל לדמגוגיה שבה חוטאים כולם", כותב ניב. "אלה שחיברו את הדו"ח באוצר, אלה שמתגוננים מפניו באיגודי העובדים ובהסתדרות ואלה שנהנים כל-כך לפרסם אותו - אנחנו העיתונאים".
ניב מתייחס להעדרו של נתון אחד מדו"ח השכר: זה של בעלי השכר הנמוך. "בדיקה פשוטה מגלה כי ממוצע השכר של בעלי השכר הגבוה בגופים הציבוריים גבוה ב-200%-100% מממוצע השכר באותם גופים, ובכמה מהמקרים הוא גבוה ב-300%-400%. כך, למשל, 20 בעלי השכר הגבוה בחברת דואר-ישראל מרוויחים 35 אלף שקל בחודש בממוצע, אולם 4,800 עובדי החברה יחד מרוויחים 10,920 שקל בממוצע. עכשיו נסו לנחש כמה מרוויחים בעלי השכר הנמוך בדואר, אלה שרק חולמים לדגדג את הממוצע".
ניב מותח ביקורת על הסיקור העיתונאי של הדו"ח: "גם אנחנו העיתונאים לא צדיקים גדולים. אנחנו רוצים מאוד לאזן ולהדגיש את העובדה שעשרות אלפי עובדים נזקקים להשלמת הכנסה, או את העובדה שהשכר הממוצע במגזר הציבורי עומד על 7,556 שקל בלבד, אבל בסופו של יום אנחנו צריכים לייצר כותרות - ומי שיצר את העיוותים שדיברנו עליהם קודם בהחלט סיפק לנו את הכותרות האלה. נורא מרגיז שעובדת סוציאלית משתכרת 4,000 שקל בחודש, אבל זה לא הסיפור שידברו עליו למחרת. מה שכן מצליח להרעיד את אמות הסיפים הוא נהג אוטובוס בחברת החשמל שמרוויח 41 אלף שקל בחודש. קטנוני? לא אם מביאים בחשבון שהחברה טוענת בעקביות כי חייבים להעלות את תעריפי החשמל שלנו. אז בואו נעשה הסכם לקראת השנה הבאה: אנו נשתדל להיות פחות דמגוגים אם ההסתדרות והאוצר יגבשו יותר מודלים ראויים לצמצום הפערים הבלתי נסבלים במגזר הציבורי".
הפיצול
כותרת עמ' 9 ב"ידיעות אחרונות": "נתניהו לנאמן: תמצא פשרה". הכוונה היא לפיצול סמכויותיו של היועץ לממשלה, ולפי הידיעה, של טובה צימוקי, מי שמחשקת את נתניהו היא מפלגת העבודה.
טורקיה
זוכרים את החרם על טורקיה? הוא הושק ב"ידיעות אחרונות" לפני שבועיים בכותרת ראשית, ובפרויקט מגוחך במוסף "ממון". כעת מתברר כי בעצם "זה לא ממש חרם, זה רק טרנד", כדבר הכותרת על שער "כלכליסט" מבית "ידיעות אחרונות", המובילה לכתבה המשתרעת על פני כפולת עמודים, ובה "בכירי ענף התיירות" קובעים כי "לא מדובר במשבר וכי אין תחליף לחופשה באנטליה". "בכל זאת טורקיה", מודיעה כותרת על שער "ממון". "למרות המתיחות: תע"ש במשא-ומתן מתקדם לחוזה השבחת טנקים עם חברה טורקית".
ציטוט
בספורט "מעריב" מסקרים את מעצרו של גומא אגייאר בפלורידה. אגייאר, שהשקיע לאחרונה מיליונים בקבוצות בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, כמו איש עסקים מפוקפק אחר, ארקדי גאידמק, נעצר בפלורידה כשהוא נוהג בהשפעת מריחואנה, ולטענתו הוכה על-ידי שוטרים על לא עוול בכפו. לראיה מודפסת תמונתו כשהוא מציג לראווה "פנס" מכובד בעין שמאל. "מעריב" מדווח כי אגייאר שכר את "פרקליט-העל אלן דרשוביץ", שמספק את הציטוט הבא: "אנו זקוקים לחקירה מעמיקה ונמנה צוות מומחים כדי להבין בדיוק מה קרה. אם זה קרה לבעל אמצעים כמו אגייאר, זה יכול לקרות לכל אדם".
ענייני תקשורת
"ישראל היום" מחולק עם "הארץ". עניין של שיתוף אינטרסים. מאחר ש"הארץ" לא הגיע היום, גם "ישראל היום" לא הגיע. כמו את "הארץ", גם את "ישראל היום" אי-אפשר להשיג בקיוסקים בחלק לא קטן של ישראל.
"גלובס" מתרגם ידיעה מה"פייננשל טיימס" על תעלול יחצני של חברת סלולר שבדית, שעלה לה בביטול חוזה עם לטביה.