איור: בתיה קולטון

הקרב בצהרי היום היה צמוד: ג'ון מק'קיין, הכוכב העולה של הפוליטיקה הרפובליקאית, וג'ורג' בוש הבן, המועמד המוביל של המפלגה, נאבקו "צוואר אל צוואר", כהגדרת כתבים פוליטיים ותיקים, על קולותיהם של הבוחרים במדינת מישיגן. זה היה בפברואר השנה, בעיצומו של אחד המאבקים המסקרנים ביותר בבחירות המקדימות של המירוץ לנשיאות 2000 בארצות-הברית. לדרמה הפוליטית נוסף הפעם הממש התקשורתי: לראשונה יכלו הבוחרים לקבל מידע עוד במהלך יום הבחירות על תוצאות קלפיות המדגם, שבהן התבקשו המצביעים להצביע בדיוק כפי שעשו בקלפיות האמת.

במישיגן, כמו במדינות אחרות שבהן נערכו הבחירות המקדימות, נשבר השנה טאבו נוסף בשורה של איסורים ההולכים ומתפוגגים בעולם התקשורת. במשך יותר משני עשורים הקפידו אמצעי התקשורת שלא לפרסם את תוצאות קלפיות המדגם בטרם נסגרו קלפיות האמת. הסיבה לאיסור: ההערכה שפרסום מוקדם כזה עלול להשפיע על התנהגותם של המצביעים, ובעיקר החשש כי מצביעים שישמעו כי מועמד מסוים כבר מוביל במדגם, עלולים להחליט שלא ללכת כלל לקלפי, או להפך – לרוץ להצביע, כדי לנסות לשנות את התוצאה.

הפעם, מי שגלש באינטרנט יכול היה לקבל מידע עדכני על מצב התוצאות בקלפיות המדגם. מגזין האינטרנט "סלייט", המקדיש מקום נרחב לסיקור הבחירות, העביר את המידע כבר בצהרי יום המאבק במישיגן. ואפילו שדר החדשות הבכיר של רשת הטלוויזיה איי.בי.סי, פיטר ג'נינגס, שניהל צ'אט עם גולשים באתר האינטרנט של הרשת, דיווח להם על תוצאות קלפיות המדגם. בשידור על המרקע, לעומת זאת, דבקה הרשת במדיניות הישנה האוסרת פרסום מידע לפני שנסגרות הקלפיות.

הכללים הישנים, מנקודת ראותם של כמה מעיתונאי האינטרנט, הם "בדיחה גדולה", כפי שהגדיר זאת בטורו ב"סלייט" העיתונאי ג'ק שאפר. בעיניו, זו צביעות שלא לפרסם את תוצאות קלפיות המדגם בזמן אמת, שהרי המידע נמצא בידי יותר מ-150 ארגוני תקשורת, המפעילים יחד את קלפיות המדגם, ואלה מוכנים תמיד לטפטף מידע למכרים ועמיתים – אך לא לציבור הרחב.

שאפר משקף בכך את התפיסה הנפוצה בקרב רבים מעיתונאי האינטרנט, שעל-פיה ארגון התקשורת איננו צריך לשמור בידיו מידע, אלא להעבירו במישרין לצרכני התקשורת, עם מינימום סינון.

"זה הדבר המטופש ביותר ששמעתי", הגיב בראיון ל"לוס-אנג'לס טיימס" סגן עורך סוכנות הידיעות אסושייאטד-פרס, ג'ונתן וולמן. בעיניו הפרסום המוקדם פוגע ביכולת לנהל את מערכת הבחירות בצורה הוגנת, ומעבר לכך, בצהרי היום מדובר עדיין ב"חומר עיתונאי בשלב הפקה, ויש חומר רב כזה אשר נמצא בידינו ואיננו משדרים או מפרסמים אותו".

וולמן, וכמוהו בכירים אחרים אמצעי התקשורת ה"ישנים", מתקשים לקבל את נורמות העבודה של עיתונות האינטרנט. בחלק מן המקרים מדובר כמעט בוויתור על תהליך העריכה של הכתבות והידיעות שמעבירים הכתבים, תהליך שבו עוסקים עורכים ומשכתבים בבדיקת החומר כדי לתקן שגיאות, לשפר את הסגנון ולהבטיח שלא יימצאו בו עבירות על החוק, כדוגמת לשון הרע, פגיעה בפרטיות או חוקים ואיסורים אחרים.

תהליך העריכה, שעיקרו בדיקה ובקרה של החומר לפני הפצתו ברבים, מצטמצם במידה רבה בחלק מעיתוני האינטרנט. כך, למשל, טורי הבחירות של ג'ייקוב וייסברג, איש המגזין "סלייט", אינם עוברים עריכה כלל, כעדותו של עורך המגזין, מייקל קינסלי.

וייסברג עצמו סיפר ל"ניו-יורק טיימס" כי הוא נהנה מאוד מן הכתיבה למגזין אינטרנט, המאפשר לו לדווח ולהגיב כמעט בו במקום על התרחשויות. כשכתב בעבר לשבועון מודפס, כך סיפר, היה עליו להעביר את החומר למערכת ביום רביעי בבוקר, כדי שזה יתפרסם ביום שני בשבוע שלאחר מכן, לאחר תהליך ממושך של עריכה. עכשיו הכל מיידי.

הקצב המהיר הוא יתרון משמעותי בעיני עיתונאי האינטרנט, אך כתבים ועורכים שחונכו בעידן הקודם רואים בו דווקא חסרונות עצומים, ואיום חמור על סדרי עבודה עיתונאיים שהיו קיימים מאז ומעולם. הכתב הפוליטי הוותיק של ה"וושינגטון פוסט", דייוויד ברודר, סיפר לאחרונה כיצד גילה לתדהמתו שידיעות שהעביר למערכת הופיעו מיד במהדורות האינטרנט של העיתון, ללא כל עריכה. ברודר הציג את הנזקים שגורם הקצב המהיר של עידן האינטרנט לעיתונות ב"שולחן עגול" שכונס בחוד פברואר השנה במועדון העיתונות הלאומי בוושינגטון, לדיון בבעיות אתיקה עיתונאית במציאות המקצועית החדשה.

הבעיה איננה נעוצה רק באינטרנט, קבל ברודר, אלא גם בסגנון העבודה של תחנות טלוויזיה המרבות בשידורים ישירים של חדשות. "הייתי באולפן כאשר שליח בן 12 רץ ומשהו רץ פנימה, מניח בידי המגישים ידיעה, והם קוראים אותה מיד בשידור חי", סיפר ברודר, "ורק אחר-כך, בעת ההפסקה לפרסומות, מגלים המגישים שיקול דעת ושואלים את עצמם – מאיפה לכל הרוחות צצה הידיעה הזו, אבל בינתיים החדשות כבר שוגרו לחלל...".

השורה התחתונה, מבחינת ברודר, היא ברורה ומסוכנת: הבהילות לפרסם ולשדר – ללא תהליך יסודי של עריכה – פוגעת באיכות החדשות שמקבלים צרכני התקשורת. החיפזון גורם לכך שבמקרים רבים המידע המתפרסם איננו בדוק ואיננו מדויק, וכתוצאה ישירה מכך נשחק עור יותר האמון שרוחש הציבור לאמצעי התקשורת.

עיתונאים רבים שותפים לחששותיו של ברודר כי הטכנולוגיות החדשות, שהפכו את שוק התקשורת למהיר ותחרותי יותר, מכרסמות בקצב מסוכן בכמה מן העקרונות המקצועיים של עולם העיתונות. "המהירות שבה המידע עובר בעולם מעניקה לנו פחות ופחות זמן לבדוק כל דבר", מודה עורך העיתון "שיקגו סאן טיימס", נייג'ל וויד. "האינטרנט שילב את הכל להילוך גבוה יותר. יש לנו מידע בלתי מאומת שמסתובב באינטרנט, החודר משם לתוכניות חדשות בטלוויזיה והופך לנושא שיחה לאומי. האם אנחנו מתעלמים מכך, או שעלינו להתמודד עם התופעות הללו?".

לא ניתן כמובן להחזיר את הגלגל לאחור, אמר משתתף אחר ב"שולחן העגול" בוושינגטון, נשיא סוכנות אסושייאטד-פרס, לואיס בוקרדי, אבל כולנו חייבים להבטיח כי המידע שמתפרסם אכן יעבור בדיקה ועריכה, כדי לשמור על אותם סטנדרטים מקצועיים שתמיד הנחו את ארגוני התקשורת.

גיליון 26, מאי 2000