התמונה הזו היתה לחלק מן ההיסטוריה המצולמת של המאה ה-20: נערה שחורת שיער כורעת על ברכיה, מניפה את ידיה וזועקת. היא רוכנת לצד גופת סטודנט, המוטלת בין מדשאות הקמפוס בקנט, במדינת אוהיו בארה"ב.
ג'ון פילו היה טכנאי במעבדת הצילום של בית הספר לעיתונות באוניברסיטה, כאשר יצא ב-4 במאי 1970, חמוש במצלמה, להפגנת סטודנטים נגד החלטת הנשיא ריצ'רד ניקסון לפלוש לקמבודיה, כחלק ממלחמת וייטנאם. ארבעה סטודנטים נהרגו ותשעה נפצעו באותו יום מאש חיילי המשמר הלאומי. פילו צילם את ההתנגשות בין הסטודנטים לבין החיילים, כמעט חטף בעצמו כדור, ראה במו עיניו את מותו של הסטודנט ג'פרי מילר ואחר-כך תיעד את זעקתה של מרי אן ואקיו, נערה בת 14 שברחה מביתה בפלורידה והתגלגלה לאוהיו. אחרי ההפגנה חשש שמישהו ימנע ממנו לספר לעולם את האמת על מה שאירע בקמפוס, ולכן מיהר למדינת פנסילבניה הסמוכה ומכר את התצלום לעיתון מקומי, "וולי דיילי ניוז".
פילו תיעד רגע של היסטוריה אמריקאית. הוא זכה בפרס פוליצר בשנת 1971, והתצלום המדובר שלו הופיע אלפי פעמים, אולי רבבות, בעיתונים ברחבי העולם. ואולם ב-1995, כאשר מלאו 25 שנים להפגנה העקובה מדם בקנט, התברר שהתיעוד ההיסטורי כבר איננו כל-כך מדויק: כאשר הופיע הצילום המפורסם בגיליון מאי 1995 של הירחון "לייף", גילו כמה קוראים חדי עין כי בכמה פרטים יש הבדל לעומת התמונה המקורית: מישהו "תיקן" אותה.
התצלום המעובד, 1995 (צילום מקורי: ג'ון פילו, 1970)
התצלום המקורי, 1970 (צילום: ג'ון פילו)
ואכן, בתצלום המקורי מ-1970, ממש מעל לראשה של הנערה הזועקת, נראה אחד מעמודי הגדר שעל מדשאת הקמפוס. העמוד הזה נראה ממבט ראשון כמין אלת בייסבול הצומחת מקודקודה של ואקיו, או כסכין ארוך שמישהו נעץ בראשה. זאת היתה המציאות ברגע שבו לחץ פילו על הכפתור וצילם; אבל עמוד הגדר הפריע כנראה למישהו, שפשוט סילק משם את המטרד.
כאשר התגלה השיפוץ בתצלום ההיסטורי, היו מי שהפנו אצבע מאשימה לעבר מערכת "לייף", בטענה כי הירחון ניצל את טכנולוגיית המחשב - שבאמצעותה מעובדים תצלומים טרם פרסומם - כדי ליצור מציאות חדשה. קבוצות דיון של צלמים וחובבי צילום באינטרנט שפעו הערות עוקצניות וביקורתיות על הצעד הזה, שהוגדר, על-פי החשד, כ"מניפולציה ממוחשבת" של תצלום.
ואולם, מתברר כי ב"לייף" לא שיפצו את התצלום. דיוויד פריינד, האחראי על התצלומים בירחון, כפר באשמה. הוא בדק ומצא כי התצלום ה"מתוקן" הופיע בעבר עשרות פעמים בעיתונים ובכתבי עת, ובכללם "טיים" ו"פיפל", בשנות ה-70' וה-80'. מישהו כנראה טיפל בעמוד הגדר עוד לפני שהציוד הדיגיטלי המשוכלל נכנס לשימוש במערכות העיתונים. בדרך כלשהי הגיע התצלום נטול העמוד אל מאגר התמונות של "טיים-לייף", ומשם עשה את דרכו אל עמודי הירחון. "בשום מקרה אין מחלקת התצלומים, העיצוב או הייצור של 'לייף' מכניסה במתכוון שינויים בתצלומי חדשות", הכריז פריינד. "'לייף' לא נהג בעבר לעשות מניפולציות בתצלומים, והוא אינו עושה זאת כעת". החידה נותרה בעינה - מי שיפץ את התצלום המקורי - אבל הסוגיה האתית הכרוכה בכך עלתה שוב על סדר היום המקצועי בארה"ב.
פוטו-מונטאז' וריטוש היו מוכרים מאז ראשית ימי הצילום, אבל פעם זו היתה מלאכה מסובכת למדי, ומומחים היו מסוגלים לזהותה בעיון מדוקדק. המחשב הפך את המלאכה הזו למשחק ילדים כמעט: בתזוזת עכבר קלילה יכול עתה כל עורך תמונות לעצב מחדש את המציאות, להרחיק דמויות ולקרבן, לבנותן מחדש - ומה לא. טכניקה כזו, מתוחכמת עוד יותר, נוצלה כבר בסרטים: כך השתחל זליג של וודי אלן לכל מקום, כך "הונצח" פורסט גאמפ ביומני קולנוע ישנים לצד אלביס פרסלי והנשיא קנדי, וכך הפך רצח קנדי בידי הבמאי אוליבר סטון למותחן דוקומנטרי כביכול. אבל בקולנוע זו אמנות, בעוד שצילומי עיתונות אמורים לדווח לקוראים על המציאות.
"הקוראים יודעים שיש לנו יכולת לעשות זאת, ומדוע שיאמינו במה שהם רואים לנגד עיניהם? הם חייבים לדעת שמה שהם רואים הוא באמת הנצחה צילומית של מה שאכן התרחש", כתב צלם העיתונות בריאן מאסק מאגודת הצלמים של מישיגן.
איור: צחי פרבר
הטיפול בתצלומים בעזרת מחשב ובנייה מחדש של מציאות שהונצחה בשטח בידי צלמים הפכו לנושא אתי בוער בארה"ב עוד בתחילת שנות ה-80'. פעמון האזעקה הראשון שהתריע מפני הבעיות הטמונות בעיבוד הדיגיטלי של תצלומים צילצל לראשונה עם הופעת גיליון פברואר 1982 של הירחון היוקרתי "נשיונל ג'יאוגרפיק". על השער הופיע תצלום של שתיים מן הפירמידות בגיזה שבמצרים, סמוכות זו לזו. היה מי שגילה, כי אין במציאות זווית שממנה נראות שתי פירמידות כה צמודות. מכתבים נזעמים למערכת, שטענו כי נעשתה מניפולציה בצילום, הובילו להודאתו של העורך הגראפי כי בשלב העריכה אכן "הוזזה" אחת הפירמידות ממקומה הטבעי.
על מה הרעש, תהה העורך. אז מה אם מישהו הזיז קצת פירמידות שעמדו במקומן אלפי שנים, כדי לעצב שער מושך יותר? הרי מאז ומעולם התערבו צלמים ועורכי צילומים בהבניית המציאות בתמונות. שיירת הגמלים המופיעה בתצלום למרגלות הפירמידות הובאה למקום לבקשת הצלם, הסביר העורך. וחוץ מזה, הוסיף, מקובל שגון השמיים עובר שינוי באמצעות מסנן או במעבדות צילום. צלמים רבים לא השתכנעו. עד היום הם סבורים כי "נשיונל ג'יאוגרפיק" חצה את הקו האדום.
הזזת הפירמידות עוררה ויכוח נוקב בין צלמי עיתונות בארה"ב - ויכוח המתחדש אחת לכמה שנים, כאשר נחשפת פרשה דומה. כך סערה הקהילה המקצועית, כשהיומון הניו-יורקי "ניוזדיי" הציג את שתי המחליקות היריבות טוניה הרדינג וננסי קאריגן זו לצד זו בעיבוד ממוחשב. שורה של עיתונים גינו את מעשה שילובם של שני צילומים נפרדים לתמונה אחת של "מציאות כביכול".
גם בבתי הספר לעיתונאות בארה"ב ממשיכים לעסוק בסוגיית המותר והאסור בעריכת תמונות עיתונות. כותב פרופ' פול מרטין לסטר מאוניברסיטת קליפורניה סטייט בפולרטון: אחד הדברים המבטיחים לקורא כי התצלום המוצג בפניו הוא המציאות, ללא השמטות או תוספות, הוא שמם הטוב של ארגוני התקשורת המפרסמים את התצלומים, ואלה חייבים להקפיד על כך. זה ההבדל, הוא מוסיף, בין ה"ניו-יורק טיימס" לבין צהובון הסופרמרקטים "נשיונל אינקוויירר". שם המשחק הוא אמינות ומקצועיות. במקרים שבהם נעשה שימוש בטכניקה כזאת לצורך "צילום אילוסטרציה", צריך להדגיש זאת בבירור בכיתוב, כדי ששום קורא לא יחשוב בטעות שמדובר בצילום של המציאות.
בעקבות הפרשות הללו קבעו אגודת צלמי העיתונות האמריקאים וכמה ארגוני תקשורת איסורים מפורשים על הכנסת שינויים בתצלומים באמצעות מחשב. כך, למשל, קובעות במפורש ההנחיות של סוכנות הידיעות איי.פי., שתצלומיה מופצים בכל רחבי העולם, כי מותר לחתוך תצלום כדי להתמקד בעיקר, אבל אסור להוסיף לו דבר או לשנותו. הכל כדי להבטיח שצילום עיתונות יישאר תיעוד אמיתי ומדויק של המציאות.
גיליון 6, נובמבר 1996