פגרת הכדורגל הפכה בשנים האחרונות למתכון בדוק לאירועים אפוקליפטיים. אסטרונומים מספרים שבימים אלה ממש מייצרת השמש התפרצויות חזקות. הקרינה שנפלטת אל הפלנטה משפיעה בעיקר על כתבי ועורכי כדורגל בארץ הבחירה. וכמו לא שקע האבק מעל סיומה של עונה סוערת נוספת, הדרמות האמיתיות בכדורגל הישראלי רק מתחילות. השחקנים טסו לנפוש בחו"ל, האוהדים הלכו לים, אפשר לתת ביטוי גם לענפים אחרים, אבל עיתונאי הכדורגל הבלתי נלאים דואגים לשמור את כולם עם רמת אדרנלין גבוהה.

הקיץ עד עכשיו מספק סערות על המשקל: המשטרה חוקרת את ענף הכדורגל, הפועל פתח-תקווה בדרך לפירוק, בית"ר ירושלים במצב קשה, הפועל תל-אביב מסוכסכת עם עצמה, תככים חברתיים במכבי חיפה, ומכבי תל-אביב בעימות פסגה עם אחד מכוכביה. במעגל השני מככבות ספקולציות עטופות בקומבינות שנרקחות בין עיתונאים לסוכני שחקנים וראשי קבוצות. זוהי סירקולציה מופלאה שמזינה את עצמה בטבעיות – התפרצויות וולקניות של מים ואש בחסות מדורי הספורט.

"הם רוצים מלחמה, הם יקבלו מלחמה", זעק אביו של יעקב בוזגלו, שחקן מכבי תל-אביב, בכותרת ענק השבוע ב"ידיעות אחרונות". הוא מגדיר בדיוק את הכיוון הרצוי של תקשורת הספורט. הקוראים רוצים קצת שקט, אבל העיתונות לא תרפה. שעת מלחמה היא, ואף קורא לא הולך לשום מקום. התככים עובדים ללא הרף, ואתם תקבלו מנה מרוכזת בכל שעה עגולה.

"הסכסוך עלה מדרגה", קובעת הידיעה על בוזגלו ב"ידיעות". ובאמת, יום קודם לכן עצרו כל אתרי הספורט את שידוריהם הדרמטיים לפריצה דרמטית עוד יותר: מכבי תל-אביב הורתה למאור בוזגלו לפנות את דירתו. ONE: "מערכת היחסים בין מכבי תל-אביב ובין מאור בוזגלו ממשיכה להידרדר והערב היא מגיעה לשיאים חדשים". כמה ימים קודם נרשם שיא חדש אחר, תקשורתי: שידור ישיר מסלון דירת משפחת בוזגלו בחולון. עשרות עיתונאים וצלמים נדחקו לבית כדי לשמוע מה יש לאבא לומר על מכבי תל-אביב הרשעה שרוצה להתנער מהילד שלו. אתר ספורט שלא שידר לא היה קיים.

דף הבית של ערוץ הספורט. מצאו את ההפניה לשידורי האתלטיקה

דף הבית של ערוץ הספורט. מצאו את ההפניה לשידורי האתלטיקה

יש גם שידור ישיר שיוזמת הפועל תל-אביב בשעת בוקר מוקדמת, כדי לבשר על רכישת חלוץ מכבי פתח-תקווה, ויש שידור ישיר של הפועל פתח-תקווה, שמודיעה בצער על הידרדרותה לכינוס נכסים, ויש שידור חי ממשרדי ההתאחדות, שרוצה להגיב על החקירות, ויש גם מסיבות עיתונאים מטעם מכבי תל-אביב ומכבי חיפה. נראה שכל הצדדים מרוצים משיתוף הפעולה המפרה. תן עניין ורייטינג, קח יחסי-ציבור.

יש רק מפסיד אחד בסיפור הקיץ הזה: הספורט. ספורט נטו. ענפים שבהם מדוושים בפדאלים, קופצים במוט, רצים 100 מטר וחובטים כדורים לעבר הרשת. הם היו יכולים לקבל מקום בולט יותר ושטחים גדולים יותר, אלמלא ההתעקשות להמשיך לדבוק במכנה משותף נמוך.

ובכל זאת, בכאוס המטורף נמצא לפחות אחד שלא נותן לרעש לבלבל אותו. אי בודד של שפיות ויציבות. המוני קוראי ספורט אינם צובאים בשעת בוקר מוקדמת על חנויות שמוכרות גליונות אחדים של "הארץ". קשה למכור לקהל הרחב בישראל מדור ספורט שבשער שלו מככבים קופצת מוט, נהג פורמולה, כדורסל נשים ותחקיר על תשתיות ספורט במגזר הערבי. "הארץ" מתמרן באלגנטיות בין צורך קיומי להישאר רלבנטי עם כדורגל ישראלי ובין צורך נפשי להצדיק את היותו מדור ספורט אמיתי, בלי להיות פרובינציאלי מדי.

"הארץ"הוא הצדיק הכמעט היחיד במערכה החמה על תשומת הלב של הקורא. אליפות ישראל באתלטיקה פתחה אצלו בימים רביעי-חמישי השבוע את עמודים 2–3 כי זה הדבר הכי ספורטיבי שהיה. מאור בוזגלו שנזרק מהדירה לא יהפוך לנתמך סעד, ולכן הידיעה בעניינו נדחקה בשוקן לחמש שורות בלתי מורגשות.

בערוץ הספורט שידרו ביום רביעי בערב את אליפות האתלטיקה באתר האינטרנט שלהם. תוכן חי, בלעדי, ספורט נטו. אם הם באמת אתר ספורט כמו שהם מחשיבים את עצמם, השידור הזה היה צריך להעיף הצדה את כל ידיעות הפח של הפגרה. האתלטיקה היתה חייבת לככב לפחות שעתיים בראש האתר. שעתיים של זמן איכות. העובדות אחרות: את שידור האתלטיקה הזה היה צריך לשלוף בפינצטה מדף הבית, שם הוא מוקם כידיעה תשיעית או עשירית בחשיבותה (ראו צילום מסך).

זה היה עוד פרק מאלף בסדרי עדיפויות בין מקום שקורא לעצמו ערוץ הספורט ובין מדור צנוע בעיתון שנקרא "הארץ". גם בגלל זה, תרבות של ספורט לא תהיה כאן גם בעוד 50 שנה.

להרוג את חמש פלוס לייב

תוכנית סיכום מחזור ליגת-העל בכדורגל, המשודרת בערוץ 5 פלוס לייב, אמורה לעשות צעד קטן לקראת כלל הצופים. צעד קטן, אבל רחוק מלהיות מספק. השבוע פירסמה המועצה לשידורי כבלים ולוויין שימוע לציבור, ובו ביקשה את חוות דעתו לאפשרות שתוכנית הסיכום תשודר בשידור חוזר בערוץ הבסיס עד שעתיים מרגע ששודרה בלייב, או לחלופין ישודרו תקצירי המשחקים.

לפני כשנה וחצי רכש ערוץ הספורט את הזכויות על תוכנית הסיכום. בשלב הראשון שודרה התוכנית בימי ראשון בערוץ הבסיס, אבל אחרי זמן קצר הועברה ל-5 פלוס לייב והפכה שם מדי מוצאי-שבת בשעה 23:00 לתוכנית דגל תחת הסלוגן המקומם "הבית של הכדורגל הישראלי".

תוכנית הסיכום, ששודרה כ-40 שנה בערוץ 1 בשעה 22:00 במוצאי-שבת (ושנים אחדות גם בערוץ 2), נעלמה לפתע מעיני הציבור הרחב. אותו ציבור משלם לחברות הכבלים כ-200 שקל בחודש עבור חבילה הכוללת רק את אחד מחמשת צאצאיו של ערוץ הספורט, אבל לא מסוגל או לא רוצה לשלם סכום נוסף לערוץ פרימיום. בחברת HOT, שבה אני מנוי, גובים 24.90 שקלים עבור ערוץ חמש פלוס, 31.90 שקלים עבור חמש פלוס לייב או חמש פלוס גולד, ואם ארצה חבילה מיוחדת של ארבעה ערוצי תשלום, ובהם 5 HD, עלי להיפרד מדי חודש מ-54.90 שקלים.

אם לתרגם את הסיפור למחאת הצרכנים האחרונה, יש בישראל אנשים שמאוד רוצים לראות כדורגל, אבל יעדיפו מסיבות כלכליות לקנות שישה גביעי קוטג' בחודש מאשר להתחבר לחמש פלוס לייב.

ההתאחדות לכדורגל היתה אמורה להבטיח שתוכנית הסיכום לא תברח לכלל האוהדים, אבל בחרה להעלים עין בתמורה לכסף ובכך לפגוע אסטרטגית במוצר שלה. מועצת הכבלים והלוויין, שאמורה להגן על האינטרסים של הצופים ובכוחה לתקן את העוול, הולכת על סוג של פשרה.

המשמעות היא שכדי לראות את שערי השבת ייאלצו אלפי צופים להמתין עד חצות או עד אחת בלילה. מרבית הצופים שלא מחוברים לחמש פלוס לייב הם מטבע הדברים אנשי עמל, ואינם מסוגלים להרשות לעצמם להישאר ערים כה מאוחר.

דין תוכנית סיכום המחזור צריך להיות כדין "חדשות הספורט", המחויבת על-פי הרגולציה להיות בערוץ הבסיס. למרות כוחות השוק החזקים שמעורבים בעניין, לא צריכות להיות בעניין הזה פשרות. אגב, למרבה הצער, ההחלטה הסופית לגבי תוכנית הסיכום אינה צפויה להינתן במהלך עונת המשחקים הקרובה.

שי גולוב, יו"ר הארגון הארצי של אוהדי הכדורגל בישראל, שמתעתד להגיב לשימוע, הגדיר את המצב כ"חשיפת חסר" של הכדורגל הישראלי. ל"העין השביעית" אמר: "תוכנית הסיכום היתה פתוחה לקהל הרחב והיא בבחינת הלחם והחמאה של החשיפה לכדורגל הישראלי. מרגע שהיא בתשלום, היא פוגעת אנושות בחשיפת הענף ולכן חייבת להיות משודרת גם בערוץ פתוח".

השימוע החדש של המועצה לשידורי כבלים ולוויין מביא בשורות בשידורי המונדיאל (יותר משחקים בערוצי בסיס), אבל אין בו התייחסות למשחק המרכזי בליגה הלאומית, ששחה להנאתו במשך שנים בערוץ הבסיס עד שבא החמש פלוס לייב וחטף אותו לממלכתו. מבין חמישה משחקים בשתי הליגות הבכירות המשודרים בחי, רק אחד (המרכזי בליגת-העל) הוא חינם. הכדורגל הישראלי – משחק לצופים עשירים.

3 קטנות

מי האיש. בתיאום מופלא עסקו ביום חמישי שלושת שערי יומוני הספורט באיציק קורנפיין, יו"ר בית"ר ירושלים. ב"הארץ" מדובר בטור מערכת – האם הוא מסוגל להציל את המועדון, או שהוא בקבוצה בגלל התנאים המפליגים שהוא זוכה להם. ב"ידיעות אחרונות" פירסמו כפולה שעסקה בשכרו הגבוה על רקע מצוקת המועדון ("המיליונר של בית"ר"). ב"ידיעות" אף ביקשו תגובה של היו"ר וקיבלו ("בתחילת העונה שעברה קיצצתי בשכרי"). בשער "מעריב", הפלא ופלא, מוצג קורנפיין באור אחר לגמרי: הוא הסכים לדחות את שכרו לכל העונה הקרובה ("הוויתור של קורנפיין"). אז איך בעיתון אחד הוא מצטייר כרודף בצע ובשני הוא קדוש מעונה? האם קורנפיין הבין שהעיתון של המדינה הולך לשפד אותו ומיהר למתחרים כדי לשפר את תדמיתו?

הנחשנים. הטרנד האחרון של תקשורת הספורט הוא למהר לקטלג ספורטאי-על בהווה כגדולים ביותר בכל הזמנים, או כאלה שנמצאים בדרך לשם. זה החל עם קובי בריאנט שהושווה למייקל ג'ורדן, המשיך עם מסי שהועמד בשורה אחת עם מראדונה ופלה, ונדד בשבוע האחרון לג'וקוביץ', הזוכה הטרי בווימבלדון. השיטה פשוטה: התבססות על התלהבות רגעית תוך הסתמכות על זיכרון קצר. את ההשראה מספק עידן תוכניות הריאליטי. הקלות שבה קובעים שמישהו בדרך להיות "הטוב בכל הזמנים" מחזקת את מקצוע הניחושים ומוזילה את ענף הפרשנות. בספורט אי-אפשר להשוות בין שחקן ענק בשנת 2011 לשחקן נפלא מ-1970. הגיע הזמן לוותר על ההיסחפות הילדותית הזו.

ישראל שלהם. בעוד שב"ידיעות אחרונות" יצאו ביום שלישי בכותרת שלפיה אוהדי מכבי חיפה מוחים על העלאת מחירי המנויים, ב"ישראל היום" העדיפו לציין שבמכבי חיפה מרוצים מאוד מקצב המכירות הגבוה. בשרוליק לא הזכירו במלה את תלונות האוהדים. או שהם מנותקים מהעם, או שהם מעדיפים להבליט רק את גרסת הממסד. ועוד הערה לעורכי ספורט "ישראל היום": יש לכתוב מנויים, לא מינויים.

התיקונים

התצלום שקיבלתי במייל ביום שלישי בלילה היה ההזוי והמופרך ביותר שהגיע אלי. אתר ערוץ הספורט משדר את חדשות הספורט של ONE? האומנם ימות המשיח הגיעו ונמר עם גדי ירבץ? זה נראה תחילה כמו פברוק אחד גדול, עבודת פוטושופ מוצלחת. התעלומה נפתרה למחרת באתר ICE, שם פורסמה על כך ידיעה, כשבערוץ הספורט מודים בטעות המביכה ("באתר ערוץ הספורט יש מקום לכולם, גם לחברינו מבית בסר"). אפשר להבין את הטעות הזו: אתר ערוץ הספורט, בעיצוב החדש שלו, מורח על כל ידיעה שנייה פס צבעוני של "פרסום ראשון" או "בלעדי". אפילו הם התבלבלו לרגע לחשוב שהפכו ל-ONE.

יום השנה למותו של מוני פנאן חל באוקטובר 2010, מה שלא מנע מהערוץ האינטראקטיבי של ONE להעלות סתם כך, באמצע יום לוהט ביולי, כתבה פתטית על "שנה בלעדיו" עם שגיאות מביכות. אחת מהן נראית בתצלום.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il