ניוט גינגריץ', 16.6.11 (צילום: Gage Skidmore, רישיון CC BY-SA 2.0)

כמו "הארץ", רק ההפך

כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "מעריב", מוקדשות להחלטת אירופה להטיל סנקציות כלכליות על איראן. ב"מעריב", לעומת זאת, סדר יום אחר. "חומר החשוד כאנתרקס נשלח לשש נציגויות ישראל בעולם", נכתב בכותרת הראשית של העיתון הבוקר. ידיעה קצרה, מאת אלי ברדנשטיין, מתפרסמת בראש עמ' 3 ובה מדווח כי מעטפות עם אבקה לבנה הגיעו אתמול לשלוש שגרירויות ישראל באירופה ולשלוש קונסוליות בארה"ב. "הנהלת משרד החוץ ביקשה תחילה לשמור על סדרת האירועים בסוד, ולא לשתף את התקשורת בהם", מציין ברדנשטיין. "[...] היום תימשך הבדיקה האם אכן מדובר באנתרקס שהגיע לנציגויות ישראל, שמשמש ככלי נשק ביולוגי".

על-פי ידיעה קצרצרה מאת איתמר אייכנר, המתפרסמת בתחתית עמ' 6 של "ידיעות אחרונות", בדיקת האבקה הסתיימה ועלה ממנה כי החומר החשוד כאנתרקס אינו אנתרקס, אלא "אבקה לא מזיקה". אם המידע בידיעה של אייכנר מדויק, הרי שהכותרת הראשית ב"מעריב" נראית כהימור שנעשה ברגע האחרון, לפני ירידת הגיליון לדפוס, ולא עלה יפה. "זו לא הפעם הראשונה בה עולה החשד כי גורמים עוינים עושים שימוש בחומר החשוד כאנתרקס", כותב ברדנשטיין, ומזכיר כי בעבר היו בהלות מוצדקות, אך גם כמה בהלות שווא.

ודאי שלו האבקה הלבנה היתה מתבררת כאנתרקס, האירוע היה ראוי להתייחסות בולטת. אך אם נזכור את הכותרת הראשית של "מעריב" על איום כלפי יאיר לפיד שנכתב על-ידי גולש באתר פייסבוק וכותרת ראשית נוספת על אודות עצומה של כמה עשרות חיילים המתנגדים לשירת נשים, נראה כי מסתמן בעיתון זה דפוס מדאיג של הפיכת מידע המגיע בשעת ערב מאוחרת לכותרת ראשית מפוקפקת.

הדאגה גוברת לאור הכותרת השנייה בחשיבותה בעמוד השער של "מעריב". גם זו אינה מוקדשת למצור הכלכלי על איראן, אלא לסיפור פלילי לכאורה שמתרוצץ כבר כמה ימים בנוגע לחשד להתעללות הורים בתינוקותיהם התאומים ("אביהם של התאומים: מד"א אשם בחבלות"). הכותרת הזו דחוקה בצד השער.

רוב חלקו המרכזי של שער "מעריב" מוקדש לתצלום ["מתוך דף הפייסבוק"] שבו נראים שני ההורים ושני התינוקות בימים מאושרים יותר. ביתר דיוק, בתצלום לא נראים לא ההורים ולא התינוקות. הפנים של ארבעת המשתתפים בתצלום מפוקסלים לחלוטין, כך שקוראי "מעריב" יכולים לראות רק את החולצה של האב, את השיער של האם ועגלת תינוק העומדת ברקע.

איזה מידע רלבנטי מקבל הקורא מהדפסה בולטת של תצלום מפוקסל כל-כך? לא כלום. איזה מידע לא רלבנטי? הרבה. שבעיתון "מעריב" יודעים מי הם ההורים (חוכמה קטנה), ושיש שם מי שמצא תצלום שלהם בפייסבוק (חוכמה קטנה גם כן). בעיקר מקבל הקורא את התחושה כי אולי הוא מכיר את הזוג הזה. פניהם המפוקסלות גורמות להם להיראות כמו כמעט כל זוג הורים לתאומים, וחיש קל עוברות לו בראש דמויותיהם של מכריו שיש להם תאומים. זו טקטיקה נלוזה, סנסציונית למהדרין ומהלך שמרחיק את "מעריב" מהמטרה ששם לעצמו, להיות מעין טבלואיד איכותי, המגיש עיתונות רצינית בסגנון "הארץ".

הקמפיין הצליח

בעיתונים האחרים, כאמור, הכותרות הראשיות עוסקות בסנקציות על איראן. בעוד הכותרת של "הארץ" עניינית ("אירופה אישרה מצור כלכלי על איראן: הנפט יוחרם, נכסי הבנק המרכזי יוקפאו"), כותרות הטבלואידים ציוריות ("מכה לאיראן" ב"ידיעות אחרונות" ו"מהדקים את החבל" ב"ישראל היום").

שלוש הכותרות הראשיות מלוות בתצלומים של ספינות. ב"הארץ" מתפרסם תצלום פסטורלי [רויטרס] של שתי נושאות-מטוסים אמריקאיות שטות לעבר השקיעה (או הזריחה) באזור המפרץ הפרסי. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום מאיים [רויטרס] של אותן נושאות-מטוסים מציגות לראווה להק מטוסי קרב מוכן לזינוק על הסיפון. ב"ישראל היום" מתפרסם תצלום [GettyImages] של מכלית נפט. הסיבה: חלק עיקרי בסנקציות נוגע להחרמת הנפט האיראני.

"ישראל היום" ו"הארץ" מצרפים לכותרת הראשית את תגובת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. "בישראל מרוצים מהסנקציות על טהרן: 'צעד בכיוון הנכון'", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום", ובכותרת המשנה מוסיפים: "נתניהו מברך: 'להגביר את הלחץ'". בכותרת המשנה של "הארץ", לעומת זאת, נכתב כך: "למרות העיצומים החריפים, נתניהו הביע אתמול פסימיות: הכיוון נכון, אך איראן ממשיכה לייצר נשק גרעיני בלי הפרעה". בשער "ידיעות אחרונות" נתניהו אינו מוזכר.

"נראה כי הקמפיין הישראלי מהסתיו שעבר, שבאמצעותו הופצו שמועות על התקפה ישראלית קרובה על איראן, השיג את מטרותיו", כותב סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות". נזכיר כי הקמפיין הישראלי הזה קיבל דחיפה נאה מ"ידיעות אחרונות", שהדפיס בכותרתו הראשית באחד מגליונות יום שישי הפניה לטור מאת נחום ברנע שעסק באפשרות של תקיפה ישראלית באיראן.

גם הבוקר נמשך הקמפיין. ברק רביד ודנה הרמן מדווחים ב"הארץ" כי "עד הימים האחרונים המשיך נתניהו וטען כי הסנקציות האירופיות אינן מספקות וכי ביצוען לא יהיה מיידי, אך אתמול התברר כי לא כך הדבר. בירושלים היתה שביעות רצון רבה מהחלטת האיחוד-האירופי, אבל בפומבי נתניהו המשיך גם אתמול בקו פסימי וספקני וטען כי מה שיכריע לגבי היעילות של המהלך הוא 'מבחן התוצאה'". משום מה, בכותרת המשנה לראשית בחרו ב"הארץ" להבליט את המסר הפסימי שהובע כלפי חוץ, ולא את התחושות האופטימיות מאחורי הקלעים.

המסר הפסימי מחלחל גם לטורי הפרשנים. אלכס פישמן פותח את דיווחו בכפולת 3-2 של "ידיעות אחרונות" בדימוי הבא: "הסנקציות על איראן יצאו מדרכי העפר ועלו סוף-סוף על האוטוסטרדה. אלא שהאוטוסטרדה הזו כל-כך ארוכה, שיש חשש שהנסיעה עליה כבר לא תהיה אפקטיבית". על-פי פישמן, אפשר שאיראן תחיש את פיתוח הנשק הגרעיני ותשיגו בטרם ייכנסו הסנקציות לפועל. "הרעיון האירופי טוב, אבל לוח הזמנים בעייתי", טוען גם בועז ביסמוט ב"ישראל היום".

הן פישמן והן ביסמוט משרטטים שתי אפשרויות: באחת, משיג הלחץ הכלכלי את מטרותיו והקריסה של כלכלת איראן מביאה ללחץ של תושבי המדינה על השלטון. באחרת, נוצר אפקט הפוך והקריסה דווקא מאחדת את השורות באיראן מול האויב החיצוני.

 ב"הארץ" מתמקד צבי בראל באפשרות השנייה, שלדבריו כבר מתממשת: "חודשיים לפני הבחירות לפרלמנט לא נשמע קולה של האופוזיציה, ובכל הנוגע לסנקציות קשה למצוא התבטאויות של הנהגת האופוזיציה המפולגת כנגד מדיניות המשטר. המאבקים הפוליטיים, המחלוקות בין הנשיא אחמדינג'אד לבין עלי חמינאי והיריבות בין תומכי הנשיא בפרלמנט למתנגדיו, שבזמנים רגילים היו תופסים את עיקר השיח הציבורי, עברו לשוליים. כעת 'האחדת השורות מול התנכלות המערב' תופסת את מרכז השיח הציבורי בקרב האליטות".

ב"ידיעות אחרונות" מזכיר סבר פלוצקר כי הבנק המרכזי של איראן טרם סולק מהבנק הבינלאומי לסילוקין בבאזל, ומוסיף בסוגריים כי גם הבנק המרכזי של גרמניה הנאצית לא סולק ממנו במהלך מלחמת העולם השנייה, וזאת על אף שאיראן טרם פתחה במסע כיבושים נרחב ואף לא החלה לרכז ולהשמיד באופן שיטתי קבוצות אוכלוסייה שלמות.

"ממשל לא שפוי כמו האיראני", כותב פלוצקר, "מתנהג לעתים קרובות כמהמר ליד שולחן הרולטה: ככל שהוא מפסיד יותר, כך הוא מסתכן יותר. אבל מגיע הרגע שבו אפילו המהמר הכבד ביותר מפסיד את מכנסיו ונזרק החוצה מהקזינו. איראן קרובה יותר למצב זה מכפי שחושבים. ואפשר שעוד קודם לכן תפקע סבלנותו של העם האיראני והוא יתמרד אל נוכח החזון להפוך לצפון-קוריאה".

בראל, לעומת זאת, כותב כך: "'העמידה האיתנה' נגד המערב הפכה לסיסמה שגורה בשבועות האחרונים, כאשר אישי ציבור משתמשים דווקא בנסיון העם העיראקי, שעמד מול סנקציות במשך 12 שנים, כמופת להתנהגות לאומית ראויה. מי שמצפה לפיכך למרי אזרחי חדש בעקבות הסנקציות עלול להתבדות". בעתיד נדע מי מהשניים דייק. לכל היותר בעוד 12 שנה.

מכפיל את ההימור

"לקראת פלורידה: גינגריץ' מתחזק", לשון הכותרת בראש מדור חדשות החוץ של "ישראל היום". יוני הרש מדווח על תוצאות סקרים אחרונים שלפיהם "גינגריץ' הפך למועמד המוביל גם בפלורידה, ומחזק את מעמדו בכלל המצביעים הרפובליקאים בארה"ב". בסיום דיווחו מזכיר הרש כי "באתר האינטרנט 'פוליטיקו' התייחסו אתמול לעובדה כי למרות קורות החיים המושלמים של מיט רומני, למרות המראה המושלם שלו ולמרות צוות עוזרים מיומן, 'הוא יצא מהפריימריז בדרום קרוליינה עם בעיה מושלמת'".

צודק הרש. באמת כך נכתב באתר "פוליטיקו" [ג'ונתן מרטין וג'ון פ. האריס]. מעניין אם מחר יזכיר הרש דיווח נוסף שהופיע אתמול באתר "פוליטיקו", כמה שעות אחרי הדיווח שציטט. לפי דיווח זה [מגי הברמן], שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", יעניק עוד 5 מיליון דולר לקמפיין הבחירות של גינגריץ', נוסף ל-5 מיליון שכבר תרם. למען הדיוק, רעייתו של אדלסון, מרים אדלסון, היא שתעניק את חמשת מיליון הדולרים הנוספים לקמפיין הבחירות של גינגריץ'.

בכך מגיעה התמיכה הכספית של בני הזוג אדלסון בגינגריץ' לעשרה מיליון דולר. אין שום פסול בכך שעיתון "ישראל היום", שבבעלות בני הזוג, מתמיד בקו ברור התומך בגינגריץ', אך מן הראוי שיציין בפני קוראיו כי בעל הבית הוא תומך נדיב מאוד במועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב. נכון להיום, ההתעלמות של העיתון מהקשר בין הבעלים לגינגריץ' מגוחכת כמעט כמו הטענה שה-Super Pac שקיבלה מאדלסון את הכספים הרבים פועלת באופן עצמאי לחלוטין ובלי שום תיאום עם מטה הבחירות של גינגריץ', כפי שדורש החוק האמריקאי (למתעניינים: ניתוח טרי פרי עטו של יואב קרני).

אחוז לפה או לשם

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר. "פישר נגד מס העשירים: יבריח השקעות לחו"ל". מירב ארלוזורוב מדווחת כי פישר הביע התנגדות להעלאת המס המרבי ב-2% לכל מי שהכנסתו גבוהה ממיליון שקל בשנה, וזאת משום שחשש להסטת השקעות מישראל לחו"ל, "במיוחד על רקע האווירה הציבורית כיום, שאינה אוהדת עשירים". על-פי הדיווח, "ההערכה היא כי עמדתו של פישר היא אחת הסיבות שבעטיה שר האוצר, יובל שטייניץ, ביטל ברגע האחרון את חקיקת מס העשירים בכנסת".

לידיעה, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "דה-מרקר", נלווית תיבה קטנה מאת מיכל רמתי תחת הכותרת "בעולם דווקא גוברות הקריאות להחלת מיסוי כבד יותר על עשירים".

בכפולה הפותחת של "כלכליסט", שגם הבוקר, כמו בכל הימים האחרונים, מוקדשת לדמי הניהול הגבוהים שמשלמים החוסכים בישראל, מככב בנימין נתניהו. "ביבי לא משלם דמי ניהול, ביבי לא דואג", נכתב בכותרת שבראש העמוד.

תומר אביטל ושאול אמסטרדמסקי מדווחים כי "בזמן שמרבית אנשי מעמד הביניים שוברים את הראש כיצד להתמודד עם דמי הניהול שחותכים בין רבע לשליש מהחיסכון הפנסיוני שלהם, חלק גדול מנבחרי הציבור פטור לחלוטין מהדאגה הזו. למעשה, אם מתמקדים בארבעת הפוליטיקאים בעלי תפקידי המפתח למציאת פתרון לבעיה – ראש הממשלה, שר האוצר, יו"ר ועדת הכספים ויו"ר ועדת העבודה של הכנסת – מגלים שהעתיד הפנסיוני של ארבעתם מובטח להפליא. אין פלא שבעיית דמי הניהול לא נמצאת בראש מעייניהם".

בשולי החדשות

בשער "ישראל היום" מתפרסם תצלום של דירה ירושלמית בבעלות אריה דרעי לצד כותרת המבשרת על התגבשות כתב אישום נגדו, ממש כמו בימים הטובים. הפעם מדובר בחשד לחריגות בנייה בדירתו בשכונת הר-נוף. יהודה שלזינגר מדווח על האפשרות שמהלך זה עומד מאחורי החלטתו של דרעי לעזוב את הדירה. חלק נכבד מהידיעה מוקדש לציטוט התגובה של יצחק בורנשטיין, עורך-הדין של משפחת דרעי.

ב"הארץ" מדווחת רויטל בלומנפלד על ממצאי דו"ח שהוכן לבקשת משרד הקליטה וממנו עולה כי אקדמאים ישראלים ותיקים מרוויחים פי שניים מאקדמאים ותיקים עולי אתיופיה העובדים באותם תחומים ובאותן שעות עבודה.

ב"מעריב" מדווח עמרי מניב כי משרד החינוך פירסם מכרז להעסקת חברת חקירות פרטיות כדי שזו תבצע למעלה מ-700 מעקבים אחר ישיבות, אברכים והורים לילדי גן הזוכים למלגות.

ב"ישראל היום" מדווחת לילך שובל כי איש קבע חשוד שהעתיק למחשבו הפרטי אלפי מסמכים סודיים ומיילים צבאיים מסווגים, חלקם רגישים במיוחד. "הפרשה הנוכחית חמורה ביותר", מציינת שובל, "בייחוד לנוכח פרשת ענת קם". הקצין טוען כי העתיק את המסמכים כחלק מהיערכות לקראת מעברו לתפקיד אחר בצה"ל.

כותרות ביקורת הטלוויזיה על תוכנית פתיחת העונה של "ארץ נהדרת" הן: "שמינית אמירה אמיצה" (מיה סלע, "הארץ"); "ארץ חיוורת", (שיר זיו, "ישראל היום"); "חוזרת ברברס" (איתי סגל, "ידיעות אחרונות"); ו"יריקה שווה זהב" (אלקנה שור, "מעריב").

ענייני תקשורת

רועי ברק מדווח ב"גלובס" כי משרד האוצר מאיץ ברשות השידור לקדם את הרפורמה על-ידי מימוש נכסי נדל"ן. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי הוועד המנהל של רשות השידור מנסה למנוע את מכירת המתחם של הרשות בשערי-צדק ומציע להעניק את מרבית השטח לקבלן המבצע בשטח את בניית קריית רשות השידור.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי מועצת הרשות השנייה אישרה אמש את הארכת זכיונו של ערוץ 10 עד לסוף השנה. לי-אור אברבך מביא ב"גלובס" מדברי יו"ר דירקטוריון החדשות של ערוץ 10, יורם שכטר, שכתב לרשות השנייה כך: "אני, שנבחרתי על-ידי הרשות השנייה, עומד במבוכה רבה וללא כל אפשרות לפעול בתחומים השונים שעלינו לפעול בתחום התוכן, ניהול החברה וכדומה". נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי לדברי מנכ"ל ערוץ 10, בימים הקרובים עשוי להיכנס משקיע חדש שיזרים כ-60 מיליון שקל לערוץ.

מאיה לקר מדווחת ב"הארץ" על פעילותה של סוכנות הידיעות AP בצפון-קוריאה.

בחלק ב' של "הארץ" כותב גבריאל שטרסמן על זאב סגל, במלאות שנה למותו.

מיזם השער במוסף "המגזין" של "מעריב" מוקדש לנסיעות בטרמפים. בכפולה הפותחת מתפרסמים זכרונות כתבי העיתון מהימים שבהם נהגו לתפוס ולהעניק טרמפים. אחד הטורים נכתב על-ידי "הראל סגל". מהלשון הבוטה ("הלילה שבו אספתי את השטן בצומת דרכים היה קר כמו ביצים של פינגווין") אפשר לנחש כי המחבר הוא אראל סג"ל.