אם חשבתם שהתקשורת המקוונת מביאה בכנפיה בעיקר דמוקרטיזציה, והאינטרנט מממש את חלומו של האיש הקטן להשמיע את קולו ברבים – טעיתם. כי כאשר הכתבים והעורכים הולכים הביתה, ומשאירים את הדלתות פתוחות, לא רק "אנשים קטנים" יכולים להיכנס להיכלי התקשורת המתרוקנים. הרבה לפניהם מתפרצים פנימה גם גורמים עתירי כוח וממון.
זהו אחד מממצאי הדו"ח על מצבה של תעשיית החדשות בארצות-הברית שהתפרסם השבוע: מתברר שכאשר כוח האדם העיתונאי מצטמצם, ואמצעי התקשורת הישנים והחדשים מתמכרים לסיפורים המיידיים (Breaking News) ולמבזקי החדשות, מתמלא האוויר יותר מאי-פעם בהודעות לעיתונות של חברות כלכליות, משרדי ממשלה וגופים בעלי אינטרסים.
(לוגו האתר "מצב תעשיית החדשות 2010")
כמה מהגופים הללו גם מקימים לעצמם אתרי אינטרנט ומסגרות אחרות שבאמצעותם הם יכולים לשווק את מסריהם למרחב הציבורי ביתר קלות מאשר בעולם התקשורת הישן, שבו עמדו בדרכם כתבים ועורכים. באוקיאנוס הקישוריות ומלקטי הכותרות למיניהם הם זוכים לחשיפה גדולה מתמיד, כשרוב הגולשים אינם יודעים מי עומד מאחורי המידע.
זו אינה הבשורה הרעה היחידה למי שהתפעם מכך שהאינטרנט ניפץ את הריכוזיות וחיסל את שליטתן של האליטות העיתונאיות והמסחריות בשוק המידע. מבדיקה שערכה חברת הרייטינג הוותיקה נילסן ב-4,600 אתרי מידע וחדשות עלה כי 80% מכלל הכניסות היו ל-7% מן האתרים, ורובן ל-20 אתרים בולטים. כל היתר נאלצו להסתפק בשאריות.
זאת ועוד: רבים מאתרי המידע והחדשות הכבדים, הנהנים מתנועה של יותר מחצי מיליון גולשים בחודש, קשורים ישירות לארגוני תקשורת ותיקים – עיתונים ותחנות רדיו וטלוויזיה. מרביתם משווקים את המידע בשיטות הקלאסיות, שבהן השתתפות הגולשים מעטה. "מדיה מסורתית", מכנים זאת באמריקה (Legacy Media), להבדיל מן הרשתות החברתיות (Social Media), שבהן לגולש הממוצע נדמה שהוא בעל הבית.
אבל בדיקה שהקיפה כמיליון בלוגים ורשתות חברתיות העלתה כי 80% מהקישוריות שהופיעו בהם הובילו למידע שהתפרסם באתרים של מדיה מסורתית. במלים אחרות, הממסד העיתונאי הישן נשחק אמנם בהתמדה, אבל הוא עדיין לא איבד את מקומו המרכזי.
הדו"ח, שהוכן זו השנה השביעית על-ידי "הפרויקט למצוינות בעיתונאות" מטעם קרן פיו, אינו מבשר טובות גם למי שקיווה שאפשר יהיה לבסס בקרוב תשתית כלכלית שתממן עיתונאות של ממש ברשת.
לא רק תרבות החינם מקשה על איתור מקורות המימון. מתברר שבניגוד לעולם הישן, שבו שמרו הקוראים האמריקאים בנאמנות על זוגיות מתמשכת עם העיתון שלהם, העיתונות המקוונת היא עולם של אהבה חופשית: רק 21% מהנשאלים בסקר שנערך לאחרונה סיפרו שהם שואבים מידע ממקור אחד קבוע ברשת. רוב האחרים הם "מלחכי מידע" המדלגים בין מגוון של מקורות.
עקרונית אין רע במגוון מקורות, אלא שניידות מתמדת כזו מקשה על המפרסמים לזהות מאפיינים קבועים של גולשים, ובהעדר פילוחים מוגדרים, הם מהססים להפנות בקביעות דולרים של פרסום לאתרים כאלה.
(צילום: Great Beyond, רישיון cc)
מציאות זו מציבה עתה את התקשורת הישנה ואת התקשורת החדשה לא משני צדי המתרס, אלא זו לצד זו. שתיהן נאבקות על קיומן הכלכלי. יחד הן עוסקות בחיפוש אחר מקורות מימון יציבים שיאפשרו להן להמשיך במלאכה המסורתית של עיתונאות מקצועית שאוספת מידע, עורכת תחקירים ותורמת משמעותית לשיח הציבורי.
המשבר הכלכלי רק העצים בשנה שעברה את שאלת מיליון הדולר – מנין יבוא הכסף. ב-2009 חלה ירידה של 12.9% בהכנסותיהם של אמצעי התקשורת מפרסום בהשוואה לשנה הקודמת. זו היתה הצלילה התלולה ביותר מאז השפל הגדול של שנות השלושים במאה הקודמת. העיתונים ספגו אשתקד את המהלומה הגדולה ביותר כשאיבדו בשנה אחת 26% מהכנסותיהם, לצד 10% מתפוצתם. זה היה עשור קטלני: מאז שנת 2000 איבדו כלל עיתוני ארצות-הברית כ-26% מקוראיהם. ואיזה משקיע יניח את כספו על תעשייה מתכווצת?
המחשה עגומה למצב העיתונות המודפסת מובאת בדו"ח מפיו של מחלק בעיר ספוקיין במדינת וושינגטון, שהתלונן כי העיתון "ספוקסמן ריביו" נעשה קל כל-כך, עד שקשה להטיל אותו לתוך מרפסות הבתים. בהעדר מודעות, ועם מספר יורד בהתמדה של עמודים, קטנה המאסה העיתונאית עד שהגיליון עף ברוח ומחטיא את מטרתו. זו בדיוק הבעיה, כותב בדו"ח ריק אדמונדס ממכון פוינטר שבפלורידה, אמנם רק מעט עיתונים קרסו ונסגרו בשנה שעברה, אבל רוב העיתונים מאבדים ממשקלם, הפיזי והתוכני גם יחד, בשל הירידה במודעות והתכווצות מתמדת בכוח האדם העיתונאי.
הנתונים קשים: בשלוש השנים האחרונות איבדו עיתוני אמריקה 49% מהכנסותיהם ממודעות, 43% מהכנסותיהם ממנויים ומקונים יומיים, ו-27% מכוח האדם העיתונאי שלהם, עם פיטוריהם של כ-15 אלף כתבים, צלמים, עורכים וגרפיקאים. אובדן ההכנסות מוביל לכך שבראשית 2010 מערכות העיתונים נדרשות לבצע את עבודתן המקצועית עם תקציבים הנמוכים ב-1.6 מיליארד דולר מהסכום שעמד לרשותם מדי שנה בראשית העשור.
לא רק העיתונות המודפסת נפגעה. הפרסום באינטרנט, שלא חדל לטפס בשנים הקודמות, ובאחת מהן אפילו זינק ב-35%, ספג גם הוא מהלומה. ההכנסות מפרסום ברשת ירדו בכ-5%. אובדן הכנסות גדול עוד יותר היכה בתחנות הטלוויזיה המקומיות, שם מדובר בירידה של 27% בהשוואה לשנת 2008. אבל מנהלי תחנות הטלוויזיה מנסים להתעודד לשמע התחזיות על שיפור בשנה הנוכחית, עם סימני ההיחלצות מהמשבר הכלכלי. וגם הקונגרס נחלץ לעזרתם, כאשר הסיר את ההגבלות על היקף הפרסום של מועמדים למשרות פוליטיות – ובנובמבר שוב ילכו האמריקאים לקלפי, לבחירות לסנאט ולבית-הנבחרים ולתפקידים רבים אחרים במדינות השונות.
על המרקע יש מי שבכל זאת יכול לחייך. בעיקר ברשת פוקס-ניוז, שהפכה את השמרנות המתלהמת בכיכובם של מגישים כגלן בק, ביל אוריילי ושין האניטי לעסק משגשג. פוקס-ניוז, הרשת והאג'נדה, הצליחה בשנה שעברה למשוך בשעות הלילה 2.13 מיליון צופים לשידוריה בכל שעה, בשעה ש-CNN קירטעה מאחוריה עם 891 אלף צופים בממוצע לשעת לילה. בשעות היום מצטמצם הפער מעט, אבל פוקס-ניוז עדיין מובילה בשיעור ניכר.
הדו"ח מצביע על כך שב-2009 בחרה CNN להקטין את היקף הסיקור החדשותי שלה, שבעבר הקנה לה מעמד מיוחד בשידורי הטלוויזיה, ובחרה להרחיב את דיוני האולפן. זה יותר זול, ויש בכך ניסיון להתמודד עם הצלחת היריבה המובילה. עדות למצבה העגום של הרשת היתה בכך שאפילו אירועים דרמטיים כתקרית הירי בבסיס פורט-הוד בטקסס ורעידת האדמה בהאיטי, שפעם היו מצמידים את הצופים ל-CNN, לא הצליחו להדיח את הרשת השמרנית ממקומה בצמרת.
אז מה יהיה? כותבי הדו"ח מתקשים לחזות כיצד, מתי ואם בכלל תתייצב תעשיית החדשות, או שתזהה מודל עסקי ברור שיאפשר לה לתפקד. "יש יותר ויותר דיונים על דרכים אלטרנטיביות למימון החדשות", אומר טום רוזנטיל, העומד בראש הפרויקט, "אבל בינתיים אין התקדמות ממשית".