הגרון העמוק של "ישראל היום"

"יש 'הבנות' – וגם שביתה" היא הכותרת הראשית הרב-משמעית של "ישראל היום", העיתון היחיד שמקדיש הבוקר את כותרתו הראשית לשביתת הרשויות המקומיות, שנכנסת ליומה השני. כותרת הגג לראשית מנוסחת באופן ברור יותר: "ראש עיריית נתניה הפסיקה את השביתה; 'ניגוח פוליטי'". במלים האחרות, הסיפור הוא שוב בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

עמ' 5 בעיתון מוקדש לסיקור השביתה, והוא בנוי לתפארת (לתפארת נתניהו). בראשו ידיעה מאת יהודה שלזינגר ושלמה צזנה, המתפרסמת תחת הכותרת "דרישת הרשויות – מיליארדים". כותרת זו נתונה בין מרכאות. מנוסח כותרת המשנה לא ברור מי אחראי לציטוט נגד הרשויות, אך מקריאת גוף הכתבה עולה כי מדובר בגרון העמוק של "ישראל היום", "גורם במשרד רה"מ".

"בשעות הערב הושגה התקדמות בפגישה בין שר הפנים אלי ישי לבין ראשי הרשויות, לאחר שהצדדים ניסחו מסמך דרישות, שהועבר לאישורו של בנימין נתניהו", מדווח בידיעה. "רק אם רה"מ וראשי האוצר יאשרו את הבקשות, עשויה לצאת במהלך היום הודעה על סיום השביתה". בעיתונים האחרים מדווח כי נתניהו דחה את הבקשות.

בצד העמוד טור קצר מאת זאב קליין תחת הכותרת "הנזק: עשרות מיליוני ש' ליום". כותרת הגג מהדהדת אותו מסר: "שביתה יקרה". בתחתית העמוד ידיעה מאת מתי טוכפלד, המבשר: "'מפלגת לפיד': המחלוקות התחילו". מה הקשר לשביתה? ובכן, על-פי כותרת המשנה: "יאיר לפיד כתב בדף הפייסבוק שלו: 'השביתה אינה מוצדקת'. ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, שעשויה להצטרף למפלגתו, דווקא תומכת נלהבת". המסרים המרכזיים שעולים מסיקור "ישראל היום" את השביתה: היא יקרה, לא ברור אם מוצדקת, כדאי שתיפסק מה שיותר מהר, ואל דאגה – יש סימנים שסופה קרב.

ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לשביתה עמ' 8. למרות ההזדמנות לנגח את ראש הממשלה, אם להאמין לדברי ראש עיריית נתניה ב"ישראל היום", בסיקור של עיתון זה תופס נתניהו פסקה אחת בלבד. את רוב תשומת הלב תופס "הציבור", כלומר נפגעי השביתה. ידיעה מאת תלם יהב (ועוד שמונה כתבים) מתפקדת בעיקר כמודיעין לקוראים – מה שובת ומה לא. על השאלה "למה?" קשה למצוא תשובה. טור הצד בעמוד, מאת איריס בר-לב, אינו מוסיף מידע. להפך. נכתב בו על חוויותיה של אם המתקשה להבין אם לימודי ילדיה מתקיימים או לא. ב"מעריב" התפיסה דומה, אך השטח כפול בגודלו. שני עמודים מוקדשים לשביתה ובעיקר להשפעותיה על הציבור, כך שיש אפשרות להרחיב מעט ולהוסיף פרטים ואינפוגרפיקה על השירותים המושבתים.

בעמ' 2 של "הארץ" מדווחת רויטל חובל על השביתה תחת הכותרת "נתניהו דחה את ההבנות שגיבש ישי לסיום השביתה". להבדיל מהעיתונים האחרים, מתחת לתצלום המלווה ידיעה זו מודגשות באדום ההבנות שגובשו והוצגו לראש הממשלה: הקפאת ההנחה בארנונה לסטודנטים, חיילי מילואים ועמותות, הקמת צוות שיבחן את ההשלכות הכלכליות של השינויים שהוקפאו, משיכת הצעות חוק פרטיות המעניקות פטור מארנונה למוסדות, הצגת פתרון להורדת מחיר המים לכלל הצרכנים בתוך 45 יום; המשך אישור מתן תרומות, לפי שעה, מחברות עסקיות לרשויות המקומיות ("גורמים בלשכת ראש הממשלה אמרו אמש כי ההבנות יעלו לקופת המדינה מיליארדים", מצוין).

מידע זה, על ההבנות/דרישות, מופיע בכל העיתונים, אך רק ב"הארץ" הוא תופס את קדמת הבמה. בעוד ש"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדברים בגובה העיניים של הקוראים ו"ישראל היום", כרגיל, מדבר מגרונו של משרד ראש הממשלה, "הארץ" מדבר בגובה העיניים של מי שמכונים "מקבלי ההחלטות". מאמר המערכת של העיתון מציע מעין פשרה: הוא יוצא גם נגד השביתה ("אופי אלים", "האמצעי הפסול מעיקרו") וגם נגד שר הפנים אלי ישי, שגרם לה ("בדרכו הפופוליסטית", "נושא דגל הכרסום בהכנסות של השלטון המקומי").

בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מופיעה התשובה לשאלה שהוצגה שם אתמול: "האם השביתה המתוכננת ברשויות המקומיות מוצדקת". 62% מהמשיבים ענו בחיוב.

לקראת הקיץ הקרוב

לצד הדיווח ב"הארץ" על השביתה, ידיעה מאת אילן ליאור ועוז רוזנברג תחת הכותרת "האוהלים שבו לשדרה, חסרי דיור הפגינו בבירה" (ב"דה-מרקר" מוקדש למהלך עמוד שלם). את סיקור הימים הראשונים בסיבוב הקודם של המחאה החברתית הובילו "ידיעות אחרונות" ואתר הקבוצה ynet, אך לקראת ההפגנה הגדולה האחרונה בשלהי הקיץ, יחסי הכוחות השתנו.

הבוקר, לעומת הידיעה בכפולה הפותחת של "הארץ", ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת תלם יהב בכפולה האחרונה של העיתון (מעליה ידיעה קצרצרה נוספת, מאת נעם ברקן, ולפיה "כל משפחה חמישית בישראל נזקקת לעזרת שירותי הרווחה, כל נער רביעי רשום במשרד הרווחה, ושני שלישים מעולי אתיופיה זקוקים לסיוע"). ב"מעריב" ו"ישראל היום" מתעלמים מהניסיון להצית מחדש את ניצוץ המחאה ברוטשילד.

ב"כלכליסט" מונה שאול אמסטרדמסקי "4 סיבות להעריך שלשנת 2012 יש פוטנציאל נפיץ להפוך לשנת שינוי". בין היתר הוא מזכיר כי "מתחת לפני השטח כוחות המחאה עוד ממשיכים לעבוד, להכין את התשתית לגל הבא. [...] עיקר הפעילות הזו תתמקד בהפצת מידע כלכלי-חברתי ברחבי ישראל באופן בלתי אמצעי וניפוץ מיתוסים כלכליים שמפזר ראש הממשלה".

את הדגש יש לשים על האופן הבלתי אמצעי של הפצת המידע. קשה להאמין שהתקשורת המסחרית תספק לגל מחאה הבא את הרוח הגבית שנתנה לה בקיץ האחרון. נראה כי ראשיה השתכנעו שהמחאה היא האחראית להרעת המצב בשוק העיתונות, הפרסום ומה לא, ולא המדיניות הכלכלית שנגדה יצאה.

קהל שוחרי הצבא

במוסף "המגזין" של "מעריב" הופיעו באחרונה מדורים חדשים של כתבי העיתון. "הפינה הכחולה" של כתב הפלילים אבי אשכנזי מתפרסמת זה שבועיים בימי רביעי. הבוקר מתפרסם המדור "תנאי שירות" של הכתב הצבאי חנן גרינברג.

הידיעה המרכזית עוסקת במיגון בסיסי לוגיסטיקה, טור פרשנות הטוען שהצבא אכן במצוקה תקציבית ("לצבא חסרים חמישה-שישה מיליארד שקל רק ב-2012"), ומדור מינויים שמעניין את הברנז'ה הצבאית בלבד ("סא"ל אורלי שטרן תתמנה לראש מחלקת תשתיות באגף התכנון"). בטור הפרשנות מזכיר גרינברג את הקיצוצים שעורך הצבא בניסיון להותיר די כסף לאימונים. בין היתר הועלתה האפשרות לסגור את המגזין "במחנה", על אף עלותו הקטנה יחסית.

אם "במחנה" אכן ייסגר, קהל שוחרי הצבא בישראל לא ירעב מחוסר אינפורמציה. התקשורת הישראלית מקדישה תשומת לב עצומה לצדדים הבלתי חשובים של הצבא (עסקנות, יחצנות וכדומה). בתחתית עמ' 7 של "ישראל היום" הבוקר מדווחת נצחיה יעקב על שלוש חיילות שעלו לארץ יחדיו ויהפכו מחר לקצינות. כן, זוהי ידיעה חדשותית בכפולה השלישית של העיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים ביותר בישראל, וכמוה ניתן למצוא כמעט מדי יום בכל עיתון שאינו "הארץ". ב"פסים וכוכבים", המקבילה האמריקאית של "במחנה", ניתן למצוא מדי פעם ביקורת ותחקירים נוקבים על הצבא האמריקאי שכמוהם נדיר לראות בתקשורת הישראלית העצמאית.

איך להשיג כותרת ראשית ב"מעריב"

"עצומה בישיבות הסדר: לא להתגייס בגלל שירת נשים", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב". לפי כותרת המשנה "עשרות נערים כבר חתמו". כל עמ' 6 בעיתון מוקדש לידיעה מאת עמיחי אתאלי על העצומה. "המאבק בשירת הנשים עולה מדרגה", נכתב. "בעקבות סערת שירת הנשים חתמו כמאה צעירים מהציונות הדתית על עצומה חריפה הקוראת להשתמטות מצה"ל". בידיעה עצמה נטען כי מדובר לא רק בעליית מדרגה אחת, אלא בשתיים.

אתמול הופיעה באתר "הקול היהודי" ידיעה דומה על העצומה, עם קישור לעצומה עצמה. נכון לשעת כתיבת שורות אלה חתומים עליה 23 איש. כזכור, בשבוע שעבר התבססה כותרת ראשית של "מעריב" על סטטוס בפייסבוק. מתברר שמאז הרף עלה. פחות מ-20 איש לא שווה כותרת.

שכניק הביא את מרגול

"האקרים ערבים ניסו לתקוף גם אתרי ממשלה", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". בתחתית השער משבצת גדולה המפנה את הקוראים לראיון מאת רז שכניק שיתפרסם בגיליון יום שישי הקרוב. "מרגול בראיון ראשון על פרשת הסחיטה, על החזרה לבמה ועל החיבוק מהקהל". כן, שכניק הוא העיתונאי שהצליח להביא את הראיון הראשון עם מרגול, הוא ולא נחום ברנע, ו"ידיעות אחרונות" מקדם את הראיון שיתפרסם בסוף-השבוע כבר ביום שלישי בבוקר (ניחוש: עוד יקבל את התואר "הראיון שכולם חיכו לו").

מקריאת ההפניה לראיון עם מרגלית צנעני קשה לזכור שהיא זו שהורשעה בעבירת סחיטה באיומים. הכותרת היא "רציתי רק לשרוד", והציטוט שמובא מפיה קורא: "היו הרבה רגעים קשים, הייתי בהלם גמור. העולם פתאום סוגר עלייך. את נבלמת. לא חשבתי רחוק. חייתי את השנייה". לרגע נראה כאילו היא היתה הקורבן במה שמכונה "פרשת הסחיטה".

במקביל, שער מוסף "24 שעות" של העיתון וכפולת העמודים השנייה שלו מוקדשים למחאת קורבנות האנס המורשע חנן גולדבלט. דני ספקטור ואתי אברמוב מדווחים כי כי גולדבלט עובד על אלבום חדש, תוך שיתוף פעולה עם ארקדי דוכין, קובי אושרת ואתי לוי. האווירה הכללית היא של "איך הוא מעז". נכון, הבדל גדול בין אונס לסחיטה באיומים, ובכל זאת קשה להאמין שמשהו מהטון הביקורתי כלפי משתפי הפעולה בתוכנית הקאמבק של גולדבלט ייוותר בראיון הראשון שייתן גולדבלט לאחר צאתו מהכלא, לרז שכניק ב"ידיעות אחרונות" כמובן.

ידידיה הטובים והנאמנים

הכותרת הראשית אתמול ב"דה-מרקר" קראה: "חזקיהו וטלמון לא הגישו מועמדות לתפקיד מנכ"ל לאומי". סיון איזסקו הביא הסבר מפי מקורבים לחזקיהו: הוא לא רוצה לשמש עלה תאנה לבחירת רקפת רוסק-עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק ומי שסומנה על-ידי המנכ"לית היוצאת, גליה מאור, כממשיכת דרכה.

ב"גלובס" פורסמה אמש ידיעה מאת עירן פאר ולפיה יו"ר הבנק דוד ברודט דחה עד ליום חמישי את המועד להגשת מועמדות, וכי חזקיהו דווקא מתכוון להתמודד על התפקיד. "מקור יודע דבר הגדיר פרסומים אחרים בנושא זה בכלי התקשורת כ'ספקולטיביים ולא נכונים'".

סטלה קורין-ליבר קראה לברודט בטור פרשנות נלווה לעמוד במבחן ולהבטיח שוועדת האיתור שבראשה הוא עומד תבצע "הליך הוגן והגון". על רוסק-עמינח הרעיפה מחמאות, "יעילה, מוכשרת ועוד כמה סופרלטיבים", רק כדי לבקר אותה מיד על חוסר נסיונה ולהזכיר שבעבר טסה לחתונתו של עידן עופר במטוסו הפרטי וצולמה "מצחקקת ומאושרת לצד עוד כמה יפהפיות, במעגל הזוי סביב כסאו של סמי עופר המנוח". התצלום (ניתן לראות אותו כאן, באתר "דה-מרקר") הופיע צמוד לטור הפרשנות. "אבל", סייגה קורין-ליבר, "אפשר שלמרות זאת, היא-היא הראויה מכולם. בתנאי שזה לטובתנו – לא לטובתה, ולא לטובת קבוצת ידידיה הטובים והנאמנים".

לפי דיווחו הבוקר של איזסקו ב"דה-מרקר", רוני חזקיהו טרם הגיש את מועמדותו לתפקיד מנכ"ל בנק לאומי. ההחלטה לדחות את המועד האחרון להגשת המועמדויות "עשויה להתפרש כאמצעי של הוועדה להביע פתיחות ורצון לקבל פניות ממתמודדים נוספים לתפקיד המנכ"ל, לאור הביקורת הנשמעת מצד כמה מהמתמודדים כאילו רוסק-עמינח כבר סומנה מראש כמועמדת המובילה". בידיעה מצוין כי חזקיהו אישר אתמול כי עדיין לא הגיש את מועמדותו. פרשן מחווה דעה כי אפשר שחזקיהו ממתין להזמנה אישית מוועדת האיתור.

"רקפת רוסק-עמינח ורוני חזקיהו הם היחידים עד כה שהגישו את מועמדותם לניהול בנק לאומי", מדווח בידיעה מאת מורן רייכמן, המתפרסמת במוסף "עסקים" של "מעריב".

חבל שלא מצוין הבוקר בכל עיתון סך חובותיו, אם יש לו כאלה, לבנק לאומי.

מעקב "ז'ורנל"

על פני כל השער תצלום של ג'ניפר לופז. בכפולת האמצע ביקורת של מאיר שניצר על סרטו החדש של סטיבן שפילברג עם כותרת המשנה היפה "סטיבן שפילברג רואה במערכת היחסים שבין האדם ובהמתו את גרעין הפיוס של הבריאה. עד כדי כך הוא נודניק". כל עמ' 9 מוקדש למדור מעקב אחר התוכנית "האח הגדול" [שני פישר].

קיפוח מזרחים? בישראל?

"בניגוד להצגה הכוזבת של מעוז, קיפוח המזרחים איננו אתני. גורמי העומק שלו חברתיים וכלכליים", כותבת אבירמה גולן בעמוד הדעות של "הארץ". לדבריה, התנשאות וגזענות איפיינו את היחס למזרחים בעבר. האחריות למצוקת מזרחים, ואחרים, היא מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב גדעון עשת על מחקר של פרופ' יונה רובינשטיין וד"ר דרור ברנר, שבחנו את הכנסותיהם של זוגות מעורבים בישראל, שבהם אחד ממוצא מזרחי ואחד ממוצא מערבי.

"החוקרים הפרידו את קבוצת הזוגות המעורבים לשניים: קבוצה אחת כללה את הזוגות שבהם הגבר הוא מזרחי, והשנייה את הקבוצה שבה הגבר הוא מערבי. למה, מה ההבדל בין שתי הקבוצות? ההבדל הוא בשם המשפחה כמובן. החוקרים אספו זוגות בעלי שמות משפחה מזרחיים בעליל וזוגות בעלי שמות משפחה מערביים בעליל, ואז הלכו לבדוק את השכר. וראו זה אין פלא: בוזגלו הרוויח פחות מגולדשטיין. זאת על אף שבכל שאר מאפייני הבדיקה – ההשכלה, הניסיון, הוותק – הם היו דומים להפליא".

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח [טניה ברניגאן] כי סוכנות הידיעות AP פתחה סניף ראשון בצפון-קוריאה, הנציגות המלאה הראשונה של גורם תקשורת מערבי במדינה.

ב"דה-מרקר" ידיעה [סוכנויות הידיעות] שלפיה הכלכלן ג'פרי סאקס מאשים את ה"וול-סטריט ג'ורנל" בעיוות נתונים.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק כי המגיש יגאל רביד, בן 54, הודח מהגשת "מהדורת השבת" של ערוץ 1. על-פי הידיעה, מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה, משה נסטלבאום, הודיע לרביד כי לא יגיש יותר את התוכנית משום שהוא "מבוגר מדי". מרשות השידור נמסר ל"ידיעות אחרונות" כי "מדובר בשקר גס שמפיצים גורמים אינטרסנטיים המעוניינים להפעיל לחוץ על הנהלת רשות השידור כדי לשנות החלטות מקצועיות וענייניות".

בשער "ישראל היום" הפניה גדולה תחת הכותרת "'ישראל היום' מבסס את מעמדו כעיתון מס' 1 במדינה". בכפולה הפותחת דיווח [כתב "ישראל היום"] על ממצאי סקר TGI האחרון. "העיתון הטוב ביותר", מגדירה הנהלת "ישראל היום" את המוצר הפופולרי שמחולק חינם במרכזי חלוקה ברחבי הארץ.

למעט "ישראל היום", רק "דה-מרקר" מקדיש תשומת לב נרחבת לממצאי הסקר. כפולת עמודים בעיתון מביאה את עיקר הנתונים, ואמיר טייג מספק טור פרשנות. "בעוד שהחשיפה לעיתונות המודפסת עלתה ב-10% בחמש השנים האחרונות, תקציבי הפרסום המוזרמים למדיה זו הצטמצמו ב-30%", הוא כותב. "[...] היכולת של העיתונים והערוצים המסחריים לייצר הכנסות בגין החשיפה הגבוהה שהם מייצרים מוגבלת מאוד. הם יודעים לייצר רייטינג, אך מתקשים לייצר הכנסות".