ש-ב-י-ת-ה, לא חשוב על מה

היא התבשלה על אש תקשורתית לא גדולה, והנה היא כאן בכל זאת. הכותרות הראשיות כולן פה אחד: "שביתה ברשויות" ("ידיעות אחרונות"), "הרשויות המקומיות: הולכים לשביתה" ("ישראל היום", המצליח תמיד, איכשהו, להיות עילג מכולם), "שביתה ברשויות המקומיות, שיבושים במערכת החינוך" ("מעריב") ו"השלטון המקומי החליט: שביתה ללא הגבלת זמן" ("הארץ").

בניגוד למשתמע מהכותרת של "מעריב", "הארץ" מוסר בכותרת המשנה שלו כי משרד החינוך הודיע שהלימודים יתקיימו כרגיל. באינפוגרפיקה המחליפה את כותרת המשנה ב"מעריב" מצוין כי ה"שיבושים בחינוך" יהיו בחינוך המיוחד ובמערך ההסעה והאבטחה. "המורים והגננות עובדים, אבל בתי-ספר וגנים ללא מאבטחים – לא ייפתחו", מדייקת כותרת המשנה של "ידיעות אחרונות".

כותרת המשנה של "ישראל היום", שהודפס כנראה אחרי כולם ("אחרי כולם", הנה סלוגן יפה לקמפיין הבא של העיתון), מסכמת יפה את המצב ומתבלת גם בעמדתו של השלטון: "01:30 אחרי חצות: המאמצים הליליים לא הועילו, ואם לא יחול שינוי של הרגע האחרון – השלטון המקומי יפתח הבוקר בשביתה ללא הגבלת זמן. מערכת החינוך אמורה לפעול כסדרה, אך קיים חשש לשיבושים עקב העדר מאבטחים, סייעות בגנים והסעות. נתניהו למקורביו: 'השביתה מיותרת'".

התוספת הזו של ציטוט מלשכת ראש הממשלה היא פריט המידע היחיד בשערי ארבעת העיתונים העוסק במהות השביתה ולא רק בניסיון להגדיר את ממדיה ולדווח על פרטיה. העיתונים מדווחים על שביתה נרחבת בכלל המשק הנוגעת לכלל האזרחים – מערכת החינוך תשובש, לא יפונה זבל, לא תהיה קבלת קהל ברשויות, לא יסופקו שירותי רווחה, מתנ"סים לא יפעלו, השיטור העירוני ועבודות האחזקה ייפסקו – כאילו היתה אסון טבע. הרי אין טעם לשאול למניעיהם של סופה או שיטפון.

גם הכותרות בכפולות הפותחות של העיתונים, המוקדשות כולן לשביתה, מתמקדות בדיווח אינפורמטיבי על קיומה של השביתה ואינן עוסקות בסיבות לה. אלו נידונות בכותרות המשנה. "מחאה על שורת צעדי החקיקה שצפויים לפגוע בהכנסות הרשויות המקומיות", מנסח "הארץ". "ראשי הרשויות זועמים על הכוונה לתת הנחות בארנונה על חשבון קופות העיריות" ב"ידיעות" ("ידיעות", יחד עם "ישראל היום", מתייחס בהבלטה גם לאינטרסים הפוליטיים שיש, או אין, בשביתה). "מחאה על הכוונה להלאים את כספי הפיס ולהעניק הקלה בארנונה למגזרים מסוימים", מפרטים ב"מעריב".

ב"ישראל היום" גם כותרת המשנה עוסקת רק בפרטים. המהות מתומצתת באינפוגרפיקה בתחתית הדף, שכותרתה, "על מה המהומה", מנסה לגמד את הסיבות לשביתה. ברם, דווקא טבלה זו מגישה באופן המפורט ביותר מבין כל העיתונים את דרישות השלטון המקומי (וממילא הופכת את הכותרת המזלזלת למגוחכת): ביטול המע"מ על המים והורדת מחיר המים לאזרח; החזרת חצי מיליארד שקל למערכת החינוך ולחינוך המיוחד; ביטול החלטות פופוליסטיות שיפגעו באזרח ויעלו את יוקר המחיה; ביטול החלטת שר הפנים להעניק הנחות בארנונה לאוכלוסיות מסוימות; ביטול הכוונה להלאים חלק מהכנסות מפעל הפיס מהרשויות המקומיות; ביטול האיסור לקבלת תרומות מהמגזר העסקי או מטייקונים, ודרישה כי "כל חקיקה הנוגעת לרשויות המקומיות תיעשה בהתייעצות עימן".

ההיטפלות למסר שמעבירות הכותרות נראה אולי קטנוני, אך הרשימה הארוכה והמפורטת של דרישות בעלות משמעות ומשקל, לצד ההיקף וההשלכות של השביתה עצמה, מבהירים כי מדובר בנושא בעל חשיבות לאומית. מדוע, אם כן, העיתונים מתייחסים אליו, פחות או יותר, כאל גזירת גורל שנחתה עליהם, ועלינו, לפתע פתאום? נראה משום שזה מה שזה: משהו שנחת פתאום. צרכן תקשורת ערני שיתבקש למנות את הנושאים שעמדו בראש סדר היום בתקופה האחרונה יוכל לשלוף מיניה וביה רשימת נושאים: שירת נשים בצה"ל, קווי הפרדה, חרדים קיצונים, יאיר לפיד לפוליטיקה, נועם שליט לפוליטיקה, האיום האיראני, האיום הישראלי על האיראנים, ועוד ועוד. שינויי חקיקה ביחס לארנונה, או כל נושא אחר העומד בבסיס השביתה הנוכחית, לא יופיעו ברשימה, גם לא במקומות האחרונים.

"במשך חודשים ארוכים הם התריעו בפני כל מי שרק היה מוכן לשמוע והזהירו את חברי-הכנסת והשרים האמורים לייצג אותם בממשלה, אבל זה לא הועיל", פותח יובל גורן את הידיעה המרכזית ב"מעריב" (העיתון היחיד שמעניק היום פתחון פה לשלמה בוחבוט, יו"ר השלטון המקומי ומוביל השביתה, שמסביר את עמדותיו בראיון על פני עמוד שלם במוסף היומי). לא רק חברי-הכנסת והשרים האמורים לייצג את ראשי הרשויות התעלמו מהם; גם התקשורת, האמורה לייצג את הציבור שפחי הזבל שלו, על העיתונים שבהם, יעלו היום על גדותיהם.

אז מה נסגר?

"האם השביתה המתוכננת ברשויות המקומיות מוצדקת?" היא השאלה היומית במדור המאמרים הפותח את המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". התשובות: כן, ולא.

המחאה

"המחאה מיתנה את האינפלציה", נכתב בכותרת הידיעה הפותחת את "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "סיכום 2011", נכתב בכותרת המשנה, "המחאה החברתית הורידה את המחירים – מגבינות לבנות ועד פירות וירקות".

"מחאה מלאכותית", נכתב בכותרת טור הביקורת של שי בר-יעקב במוסף היומי של "ידיעות". "'עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני', האופרה המפורסמת של ברטולד ברכט וקורט וייל, לא מתרוממת באופרה הישראלית", נכתב בכותרת המשנה.

"עשרה עצורים בהפגנת מחאה בעקבות פינוי מאהל התקווה", נכתב בכותרת ידיעה של הילה ויסברג, אורן מג'ר ואשר שכטר ב"דה-מרקר". "מאות שוטרים ופקחים פינו את המאהל אתמול בבוקר. בהפגנה מול עיריית תל-אביב הוכה יגאל רמב"ם, ממובילי המחאה, ואושפז באיכילוב".

"הקופות והקרנות שלנו הפסידו השנה 3.5%", נכתב בכותרת אחרת במוסף "ממון" (אלי שמעוני). "הירידות בבורסה התבטאו בהפסדים לחוסכים", נכתב בכותרת המשנה. "הגיל הרך בחינם, אבל הפעוטונים מתייקרים", קובעת הכותרת הראשית של "כלכליסט". "נתניהו: אנחנו בולטים לטובה בזכות המדיניות האחראית שלנו", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס".

רשות השידור לנתניהו

"עורכי קול-המוזיקה מתריעים על נסיונה של רשות השידור לחסל את התחנה באטיות, תוך הסתמכות על הזדקנות אנשי הצוות שלה", נכתב בכותרת המשנה למדורו של נועם בן-זאב ("תיבת תהודה") במוסף "גלריה" של "הארץ". כבר עשור שמדי שלוש שנים מנסים לסגור את התחנה, כותב בן-זאב. כעת, לאחר נסיונות סגירה מפורשים שסוכלו, נותנת ההנהלה לזמן לעשות את שלו, עם מעט עזרה שלילית.

"כבר ב-2008 נותרו מ-20 העורכים המייסדים רק שמונה עורכים ועורכות בתקן מלא" (בשכר יסוד של 4,200 שקל בחודש, שיכול להכפיל את עצמו על-ידי שעות נוספות ותשלומים שונים", הוא מציין). "[...] גיוס כוחות חדשים הופסק בגלל אי-חידוש התקנים של היוצאים לגמלאות [...] והנה הגיעה 2011 ועימה צלילה דרמטית נוספת: פרישתו לגמלאות של מנהל התחנה זה 20 שנה, אבי חנני". בן-זאב ממשיך ומתאר את התלאות שמעבירה הנהלת רשות השידור את אנשי קול-המוזיקה, ומדווח כי הללו פירסמו גילוי-דעת המזהיר מפני דעיכתה של התחנה.

בן-זאב מתייחס בפלצות גם לתגובה הלקונית של הנהלת רשות השידור, על-ידי הדוברת לינדה בר ("איננו מתייחסים למכתבים אנונימיים שמפיצים גורמים אינטרסנטיים מתוך רשות השידור. חלקם מככב בדו"ח מבקר המדינה החמור ביותר בתולדותיה", נכתב שם). "אנונימיות? אינטרסנטיות? דו"ח מבקר המדינה?", הוא מזדעק, "ברחוב הלני המלכה בירושלים מתחזקים עובדים אלה מוזיאון צלילי מפואר, שאוצרותיו יקרי ערך ומופצים לכל בית. היסטוריה שלמה של תרבות ישראלית משתקפת בהם [...] הם רואים בהתפוררותו של מפעל זה וקוראים להצלתו – רק כדי שיתעלמו מהם ויקראו להם אינטרסנטים".

איני יודע אם הדבר היה משמח את בן-זאב או מעציבו עוד יותר, אך הנוסח הבוטה של תגובת הנהלתה הנוכחית של הרשות (גילת, בן-מנחם, רבינוביץ, מירו) מוגש בתבנית מוכנה מראש כמעט לכל ביקורת המופנית אליהם. הוא אינו מעיד על בוז או שנאה מיוחדים לאנשי קול-המוזיקה דווקא. כך או כך, בן-זאב מסכם: "נדמה שאין מנוס, וגם הפעם הציבור צריך להיחלץ לעזרה".

עד שהציבור יתעורר, מאמר המערכת של "הארץ" – עם הפניה משער העיתון – מוגש תחת הכותרת "להציל את קול-המוזיקה". האם תשומת הלב המיוחדת שמקדיש "הארץ" לשימורה של תחנת קול-המוזיקה דומה, למשל, למאמציו הקדחתניים (ההיסטריים לעתים) לשימור הרכב מסוים של בית-המשפט העליון (אגב, הקשר כאן פרסונלי ממש: דורית ביניש, נשיאת בית-המשפט העליון היוצאת והעומדת בראש מחנה השופטים ש"הארץ" נלחם עבור המשך שלטונו, נשואה ליחזקאל ביניש, שהיה יו"ר – שנוי במחלוקת – של התזמורת הסימפונית רשות השידור)? כלומר: האם מדובר במאבק ציבורי כללי או במאבק סקטוריאלי (של מה שנהוג לכנות בימים אלו "השבט הלבן")?

לפי המספרים שמביא בן-זאב בסקירתו היום, מדובר בהחלט ביותר מאשר מיעוט קטן ודועך: כ-2,000 קונצרטים של מוזיקה קלאסית מתקיימים מדי שנה בארץ, ומושכים קהל של כמיליון רוכשי כרטיסים. גם מאמר המערכת עצמו מדגיש כי התחנה משדרת סוגי מוזיקה נוספים על זו ה"קלאסית" וכי הרייטינג שלה, "עד 9%", הוא "מהגבוה בעולם בתחומה". המאמר לא קורא לציבור אלא לשר – השר הממונה על רשות השידור, האוחז גם בתפקיד מיניסטריאלי נוסף: הוא גם שר הבריאות. חוץ מזה הוא גם ראש הממשלה.

"הטעם היחיד לתיאור מציאות מוזרה הוא כדי להאיר את הנורמלי והאוניברסלי", לשון ציטוט של אמה דונהיו ב"אינדיפנדנט" המודפס בעמ' 3 של "גלריה".

העילה התורנית

"דירוג צרפת והממצאים בלווייתן הפילו את הבורסה", נכתב בכותרת הראשית של מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר".

נמצא הכסף

"דה-מרקר" מקדיש את הכפולה הפותחת שלו לנעשה בחצרות העשירים: מוזי ורטהיים, בעל הזיכיון בישראל למכירת קוקה-קולה (דרך "החברה המרכזית למשקאות") ותוכניות ריאליטי (דרך קשת) ובעל מניות בבנקים (מזרחי-טפחות, יהב) וחברות אחרות (משק-צוריאל, מרינה-אשקלון, ישראכרט, קמור-מוטורס, אלוני-חץ, טרה, רוסאריו-קפיטל), מעביר את נכסיו לילדיו.

בטור הפרשנות שלצד הידיעה הנרחבת מזכיר רותם שטרקמן את סיסמת הבחירות שטבע יאיר לפיד, "איפה הכסף", ומזכיר כי ורטהיים הוא "אחד הטייקונים הגדולים במשק, מי שחתם עד יום שישי שעבר על הצ'קים הגדולים שקיבל לפיד מערוץ 2". "הסיפור האמיתי הוא שקוקה-קולה הוא מונופול כבר 40 שנה", כותב שטרקמן. "ורטהיים הקים אימפריה עסקית מכיוון שלקוחות קוקה-קולה שילמו יותר מדי בעבור המשקאות שהוא מכר להם. כששואלים 'איפה הכסף' צריך להזכיר גם את הרווחיות החריגה של מי שהיה מקורב במשך שנים לראשי המדינה".

ענייני תקשורת

במדור הדעות של "דה-מרקר", בעמ' 20, מתפרסם הטקסט הבא תחת הכותרת "הבהרה": "במהלך השנים האחרונות פירסם 'TheMarker' שורה של מאמרים הנוגעים לטיפול המדינה בשיקום מתיישבי גוש קטיף. במאמרים אלה נמתחה ביקורת על מהלכי הממשלה בכל הנוגע לפרויקט השיקום, בין היתר בהתבסס על מסמכים רשמיים של גורמי השלטון השונים. עם זאת, במאמרים אלה נמתחה גם ביקורת על חלק ממתיישבי קטיף, ובאשר לכך ברצוננו להבהיר את הדברים הבאים: אין אנו מזלזלים בעומק הטרגדיה ובסבל שעברו מתיישבי קטיף. אכן מדובר בפינוי טראומטי. העיתון אינו סבור שמפוני קטיף התעשרו על חשבון הציבור הישראלי. זאת, מבלי לגרוע ממסקנות ועדת החקירה הממלכתית לגבי שווי הקרקעות שקיבלו המפונים ומבלי לגרוע מהעובדה שרבים מהמפונים איבדו את מקור פרנסתם ונקלעו למצוקה כלכלית.

"יובהר כי אין בפרסומינו משום הטלת דופי או טענה נגד עובדת היותם של המפונים אזרחים שומרי חוק ופרודוקטיביים של מדינת ישראל. כן יצוין כי חברי הוועדים המוניציפליים של גוש קטיף לא קיבלו שכר על כהונתם. כאמור, מטרת סדרת המאמרים היתה לבקר את ההתנהלות של משרדי וגופי הממשלה, לא להיכנס לפולמוס הפוליטי ולא לזלזל במפוני קטיף ובחוויה הקשה שעברה עליהם. ככל שהדברים לא הובנו באור זה, אנו מצטערים על כך".

"מחכים לראות מי יירד מהעץ", מוסרת כותרת גג לידיעה של נתי טוקר באותו עיתון: "רה"מ עצר הצעה להמרת חובות ערוץ 10 במחויבויות תוכן"; "אם לא יימצא פתרון לערוץ, הוא צפוי להיסגר בתוך פחות משבועיים. ערוץ 10: 'אנו תומכים בכל מתווה שייאפשר את המשך פעילות הערוץ". ובמדור הרכילות דווקא, מדווח אבשלום חלוץ כי ב-ynet סירבו לפרסם במדור הדעות טור של יורם קניוק שמתח ביקורת על יאיר לפיד. קניוק עזב את האתר וחזר לכתוב ב"וואלה". גם "דה-מרקר" וגם "מעריב" (מיה מנע) מדווחים כי השר בוגי יעלון התבטא נגד סגירת הערוץ. "נתניהו לשר נאמן: מצא פתרון לערוץ 10", לשון כותרת ידיעה של גילי איזיקוביץ ואופיר בר-זהר ב"הארץ".

בתחתית שער "גלובס" מתפרסמת הפניה לראיון של לי-אור אברבך עם איל ההון ובעל המניות ב"הארץ" ליאוניד נבזלין, שיפורסם ב"פירמה", שיחולק ביום ג'. "צריך לתת לעשירים להתקדם", "לא צריך לפגוע בעשירים, אלא לדאוג לקדם את כל היתר", "יש לי חילוקי דעות עם עורך העיתון. אם אתה קורא את ה'מרקר', אתה חושב שהנושא הכי חשוב זה ריכוזיות. זה חשוב, אבל יש הרבה דברים חשובים הרבה יותר" – הם הציטוטים הנבחרים. עוד מדווח אברבך כי הרשות השנייה ממליצה להפחית את הערבויות של קשת, וכי אם תאושר ההצעה, יעמדו ערבויות קשת על 95 מיליון שקל במקום 120 מיליון שקל.

"שפם הוא השמלה של הגבר", צייץ רן שריג (תסריטאי) בטוויטר, ובמוסף התרבות של "מעריב", "ז'ורנל", ציטטו.