"הכפתור לאות של הגול יכול לעצור מדינה שלמה", הגדיר במדויק שי נובלמן ("יועד אלפרון") את הקסם של "שירים ושערים" בכתבה ב"וואלה" לפני ארבע שנים. האות, המזוהה כל-כך עם הכדורגל הישראלי, חזר בשבת האחרונה (10.9.11) לרשת ב' של קול-ישראל. היסטריה גדולה לא היתה, אבל צדק היסטורי נעשה: התוכנית חוזרת אל מקומה הנכון והטבעי.
"שירים ושערים" המיתולוגית התמוססה מאז שמשחקי הליגה עברו לערוצי התשלום בטלוויזיה. אלה קבעו את הלו"ז החדש של אוהדי הכדורגל. המשחקים פוזרו על פני שעות וימים, ונטלו את העוקץ מתוכנית הרדיו. "שירים ושערים" של קול-ישראל הפכה בשלוש השנים האחרונות לצל חיוור: שדרניה לא יכלו להעביר את המשחקים היישר מהמגרשים, ועשו זאת מצפייה בטלוויזיה, מהאזנה לתוכניות רדיו שתפסו את מקומה ומהאינטרנט.
בשביל תוכנית שהמציאה את הגלגל עבור חובבי הכדורגל, זו היתה מציאות עלובה. אלא שכעת היה מי שהחזיר לה את הכבוד. מנהל הרדיו החדש, מיקי מירו, ספג ביקורות קשות על הפיכת קול-ישראל לשלוחה של משרד ראש הממשלה, אבל אוהדי הספורט חייבים לו תודה על החלטתו להשקיע בזכויות השידור מהמגרשים.
לחצן גול. מתוך הכתבה ב"וואלה" (צילום מסך)
התוכנית בשבת היתה רזה ויבשושית. היא שודרה מהמגרשים ללא פרשנים, בלי תגובות של שחקנים ומאמנים וכמעט ללא דיווחים חדשותיים על הנעשה בקבוצות. ייתכן שהסיבה לכך היתה הזמן הקצר שעבר מרגע ההחלטה לשוב לשדר, אבל הקולות הנוספים היו חסרים.
את ההצגה גנב העורך והשדרן הוותיק דני דבורין, שקולו תפס כ-60% משלוש השעות. ההגשה שלו ארכאית, פה ושם טרחנית, והשפה מיושנת: "חלפנו עברנו על פני כל המגרשים", או "סכנין מובילה בשיעור 0:2". דבורין מנוסה, ידען ושולט בחומר, אבל קורקטי ונעדר חוש הומור. ז'וז'ו אבוטבול, ששימש לצדו כינור שני, לא הצליח לשבור את האווירה הרצינית מדי. תוכנית בלי צבע ובלי שמחת חיים.
השדרים מחמשת המשחקים – קמי ברץ, בני פייסיק, אמנון פאר, איתם לחובר וקייסר קבהא – עשו את שלהם פחות או יותר: העבירו בתמצית את האירועים, פה ושם תפסו שער בשידור חי. אף גשש חיוור לא יעשה עליהם מערכון, אף אחד מהם לא שווה פארודיה. חסר בצוות איזה זוהיר בהלול שייתן קצב אחר וירתק בתיאורים ססגוניים.
נפילה משמעותית נרשמה לקבהא, ששידר מסכנין: הוא פיספס הרחקה של שחקן. קבהא דיווח על שער לסכנין, אבל אחרי שתי דקות דבורין חזר אליו ומסר לו: "מאינפורמציה שבידינו, הורחק שחקן לרמת-השרון". האינפורמציה התקבלה למעשה מדיווח באינטרנט. קבהא הופתע, ואבוטבול הציע לו: "אולי תספור את השחקנים על המגרש". קבהא: "אני סופר ולא רואה אף אחד שהורחק". רק בהמשך הודה הכתב שלא שם לב להרחקה. פשלה רצינית.
שידור התוכנית נקטע לקראת סיום המשחקים ל-11 דקות, שבהן הועברו בשידור חי דבריו של ראש הממשלה על הדרמה בשגרירות בקהיר. מאזיני הכדורגל נותרו מנותקים מהמגרשים, ועד עכשיו לא ידוע על מישהו ששבר בזעם את המכשיר. חידון ספורטיבי של שמוליק רוזן ("איזה רץ יודע לרוץ באלכסון, ומיהו מלך יפו הוא שכם" – התשובות: רץ בשחמט ושער) ודיווח מהעולם של גדעון הוד המעולה (המגיש הראשון של "שירים ושערים" ב-1970) חתמו את התוכנית בגלגולה החדש.
כתוכנית רדיו היא אנמית ורצינית עד מאוד, אבל במציאות הקיימת, עצם קיומה בשידור הציבורי הוא עובדה חשובה שמחפה על חסרונותיה.
עיתונות סלאמי ב"מעריב"
עיתון ספורט הייטקי צץ בשבועות האחרונים: "מעריב" גאה להציג מוסף משופר. ארבע שנים אחרי שהעיתון כולו עבר לעיצוב מאוורר, התיישר מדור הספורט עם הקו הכללי.
ספורט "מעריב" החדש הוא נקי עד מצוחצח. הרבה אוויר, טקסטים קצרים, אולי קצרים מדי, כותרות מתחכמות של שתיים-שלוש מלים, תצלומים גדולים, כרומואיים באופיים. הריח ריח בית-מרקחת, הטון הכללי עודנו סודות מיוזעים מחדר ההלבשה.
מבחינה ויזואלית, נעשתה עבודה טובה: המוצר אסתטי ומזמין, אין תחושת הכבדה טקסטואלית, והכותרות מגזיניות ברובן. כשגם ידיעות חדשותיות זוכות לכותרות מתחכמות, זה קצת פחות מוצלח, אבל מתברר שלעיצוב החדש יש גם מחיר: הוא מגביל את הכותרות למינימום, ולעורכים לא נותר אלא לשקוד על הברקות. עוד ועוד הברקות. ים של הברקות. העורכים מתמודדים עם האתגר, לא תמיד בהצלחה. כותרות של שתי מלים מקובלות בעיקר בסיקורי משחקים, אבל הן חייבות להיות שנונות ומדויקות, ולא לגרום לקורא להתגעגע למורה לספרות.
למשל "יצא נקניק", הכותרת שקיבל שער שוויון שהבקיע אלנתן סלמי. "יצא נקניק" זה אחד שיצא פחדן או סתם עלוב. אבל לנו יש סלמי, וסלמי הוא נקניק, ו"יצא נקניק" זה הדבר הראשון שעולה על הדעת, אז הנה תיקתקנו עוד כותרת קצרה וחמודה, לשמחת המעצבת. אמנם הנקניק במקרה הזה הוא שחקן שכבש שער שוויון, או בעגה העכשווית "מלך", אבל לצערו שם משפחתו הוא ממשפחת הקציצות התעשייתיות, והדדליין דוחק.
ספורט "מעריב" המתחדש
עוד אחד ששמו המיט עליו כותרת שרירותית, שלא לומר סתם בוטה, הוא מהרן ראדי, השחקן הבולט בנצחון סכנין: "אוהבת ראדי חזק". מי אוהבת ולמה דווקא "חזק", מה זה חשוב. ככה אומר השיר, אז בואו נשאיר. כנ"ל הכותרת "משולש במודה", משחק מלים שנון שהונפק לכבוד שלישיית החוד של הפועל פתח-תקווה. משולש ברמודה הוא אזור של אסונות ימיים ואוויריים, אבל שלושת החלוצים משויכים לשם מכוח איזושהי אופנה. כך לפחות קבעו ב"מעריב". גם דוד רביבו, שכבש שער ניצחון, זוכה לכותרת על שמו, ועוד המרכזית בשער: "קמפ דוד". קמפ דייוויד היה מפגש הפסגה שהביא שלום עם מצרים. המלה "פסגה" מוזכרת, ליתר ביטחון, גם במשנה. אבל מה אמורים הקוראים ללמוד מכותרת כזו על השחקן מאשדוד? נאדה, פחות או יותר.
ועוד בשער: "מדי יוסי החדשים", כותרת המתייחסת למשחק הבכורה של בניון בארסנל. הקורא המופתע ממהר לחפש באייטם אות לכך שבניון עירום, או לפחות מאחז עיניים שתפרו לו מדים מכלום, שהרי זו היתה כוונת המחבר, הנס כריסטיאן אנדרסן, ב"בגדי המלך החדשים". אבל ב"מעריב" דווקא מתכוונים באמת ובתמים שיוסי הוא מלך. האסוציאציה לסיפור המפורסם מתבררת כעירומה ממשמעות. באו לברך ויצאו מגדפים.
יש גם הברקות, כמו "טל בחיים", על טל בן-חיים, ששער שכבש החזיר אותו מדיכאון, או "אגף כוח אדום" על נצחון הפועל תל-אביב. ככה זה עם סיסמאות: לפעמים קולעים, לפעמים לא. אלא שהז'אנר החדש שאימץ "מעריב" מחייב את עורכיו למספר קליעות מרשים יותר אם הם רוצים לעקוף את "הארץ" בליגה לאינטליגנטים.
בחשבון אחרון, המוסף המחודש של ספורט "מעריב" הוא הקשבה נכונה לרוח הזמן. סיקורי המשחקים קצרים, לפעמים יותר מדי, אבל לפחות לא מייגעים ולא נותנים תחושה שהם חוזרים על טקסטים מהאינטרנט של אתמול. הטקטיקה מזמינה דפדוף קליל, אבל עדיין יש מה לקרוא. הספורט של קרליבך הוא כרגע שילוב טוב בין הרצון להישאר רלבנטיים עבור אוהדי הכדורגל ובין השאיפה לצלול קצת לעומק ולתת ביטוי לענפים אחרים. עוד קצת עבודה על הפוליש, והמוסף יבריק.
2 קטנות
אפילו לא ידיעות אחרונות. בין אם בגלל דדליין ובין אם סתם כי מישהו שכח – העובדה של"ידיעות אחרונות" של יום ראשון לא היה שום דיווח מהפלשינג-מדו בארה"ב, כולל המשחק בלילה הקודם בין דג'וקוביץ' לפדרר, היא תעודת עניות למדור הספורט. ועוד: משחקי ליגות ב' וג' נערכו בשבת, אבל ב"ידיעות" פירסמו אותם רק ביום שני. מוזר מאוד.
משדר מהיציע. דני נוימן, ערוץ 1, העביר ביום ראשון את אחד ממפגני הפרשנויות החד-צדדיים שהיו כאן. נוימן נשמע יותר כמו אוהד שרוף מהטריבונה, לא כאיש מקצוע שאמור להישמע אובייקטיבי. במשחקים הבאים של בית"ר ירושלים, רצוי שפשוט ילבש את מדי הקבוצה ויחזור לשחק בה. במקומו חובה להעלות לעמדה את אלון חזן המצוין, המשמש פרשן ב"פרי גיים" של המשחק המרכזי.
התיקונים
בתוצאות הלייב ב-ONE יש סימון של כדור לשער ושם של מבקיע, אבל התוצאה נותרת 0:0.
ב-nrg כתבו על שלשת ניצחון דרמטית של ראוטינס מול אורוגוואי, אבל הקורא שלא מכיר את השחקן לא יודע לטובת איזו נבחרת.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il