מנהיגי שמונה המדינות המפותחות, ה-G8, המתכנסים מדי שנה לוועידת פסגה מתוקשרת, עוסקים בדרך כלל בנושאים הנוגעים לכלכלת העולם ולאיכות הסביבה. אך השבוע, כשאירח הנשיא ניקולא סרקוזי את המפגש המקדים לפסגה, נקשרו לסדר היום גם סוגיות מסוג אחר לחלוטין. אחת מהן היתה פרשת הרומן שניהל שחקן קבוצת הכדורגל הבריטית מנצ'סטר יונייטד עם כוכבת תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול".
באופן מקרי, ממש לפני שנאם סרקוזי לפני הבעלים והמנהלים של חברות האינטרנט הגדולות בעולם במוזיאון הלובר בפריז, מצאה עצמה בריטניה טרודה בסיפור רכילות שאחד מהיבטיו נגע ישירות לדיונים. הפרשה החלה להיות פומבית כאשר יותר מ-70 אלף ציוצי טוויטר חשפו לעולם את שמו של השחקן, ריאן גיגס, שנהנה עד אז משכפ"ץ משפטי נדיב בדמות צו איסור פרסום גורף על ששת חודשי הרומן שניהל עם הדוגמנית אימוג'ן תומס. וכך, בשעה שעורכי הטבלואידים בלונדון צייתו לצו בית-המשפט, היה כל ילד בבריטניה שיש לו גישה לרשתות החברתיות יכול לדעת במי מדובר.
"הסאנדיי הראלד" הסקוטי חושף את ריאן גיגס
המנהיגים עצמם לא דנו, ככל הידוע, בפרטי הפרשה העסיסית המעסיקה את צהובוני לונדון. הם התמקדו בשאלה עקרונית יותר: האם וכיצד ניתן להנהיג רגולציה כלשהי בחלל הווירטואלי והגלובלי של האינטרנט, כדי לשמר כללים וערכים שהיו מקובלים בעולם התקשורת הישנה. הדילמה הזו, המעסיקה כבר שנים משפטנים, פילוסופים, סוציולוגים ומומחי מחשב, נוגעת בעקרונות מופשטים, אך גם בשני עניינים מעשיים: הגנה על זכויות יוצרים ושמירה על פרטיות.
שמירת הפרטיות, והרצון להגן על משפחתו ממלתעות צהובוני לונדון, היו הנימוק שהעלה לאחרונה גיגס, בן 37, נשוי ואב לשני ילדים, כשפנה לבית-המשפט כדי לקבל צו איסור פרסום גורף על הפרשה. השופט נענה לבקשה, באותה נדיבות שבה נוהגים רבים מעמיתיו לכס השיפוט, בעיקר כאשר מדובר בידוענים המבקשים להסתיר את מעלליהם מהעין הציבורית.
היומון "אינדיפנדנט" בדק ומצא כי לא פחות מ-333 צווים כאלה הוצאו בחמש השנים האחרונות. אבל איש אינו יודע מהו המספר המדויק. אפילו השופט הבכיר הלורד דייוויד אדמונד נויברגר, שמונה בשנה שעברה כדי לחקור את ריבוי הצווים והשפעתם, הודה שאין בידיו מידע מלא ומהימן. מדובר בהליך סודי לחלוטין שאינו חשוף לציבור, כתב הלורד נויברגר בדו"ח שהגיש, ומעורר חשש של פגיעה בחופש העיתונות וחבלה בזכות הציבור לקבל מידע על הליכים משפטיים.
התחקיר של "אינדיפנדנט" גילה כי לפחות 69 צווים ניתנו לבקשת אנשי ידועי שם, ביניהם 28 גברים שנעזרו בצווים כדי למנוע חשיפה של מערכות יחסים שקיימו מחוץ לנישואים ועורך-דין שברשותו נמצא חומר פורנוגפי רב. גם שחקן כדורגל שטען כי הוא נסחט לאחר שמישהו צילם אותו בטלפון משתתף באורגיה בחדר מלון זכה בצו הנכסף. כמוהו גם אשה שהתלוננה על גניבת המחשב הנייד שלה, שבו שמרה סרטים שבהם היא נראית מקיימת יחסי מין.
ביקורת חריפה נמתחה בבריטניה בשנים האחרונות על צווים מסוג זה, שבאמצעותם מנסים שחקנים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת למנוע פרסום מידע על חייהם הפרטיים. הנושא עלה לסדר היום לפני כחודשיים, כאשר התברר כי מגיש ופרשן בכיר ב-BBC, אנדרו מאר, נהנה במשך שנים אחדות משכפ"ץ משפטי כזה, שסייע לו למנוע פרסום על יחסים שקיים עם עמיתה למקצועה.
גם גיגס בחר בדרך הזו. בראשית החודש דיווח הטבלואיד "הסאן" כי ספורטאי ידוע מהפרמייר-ליג מנהל רומן זה שישה חודשים עם תומס, דוגמנית בת 29. תומס זכתה לפני שנים אחדות בתואר "מיס וולס", ואחר-כך שרדה 86 ימים בגרסה הבריטית של "האח הגדול". גיגס השיג בבית-המשפט את מה שביקש: דממה תקשורתית, שלא תביך אותו ברבים, ואולי גם תמנע אובדן הכנסות, שכן מפרסמים שמשלמים לו עבור שימוש בדמותו עשויים להתנתק ממנו אם תתפרסם שערוריית בגידתו.
שערי העיתונים הבריטיים "הסאן" ו"אינדיפנדנט", העוסקים בפרשת גיגס
קריאת התיגר על החלטת השופט בעניין גיגס לא איחרה לבוא, בדמות הציוץ ההמוני בטוויטר. "הסאן" פנה בעקבות זאת לבית-המשפט וביקש להסיר את הצו. השופט סירב, אבל מכאן כבר היתה הדרך קצרה לחשיפה נרחבת יותר, גם באמצעי תקשורת ממוסד: היה זה "הסאנדיי הראלד", המופיע בסקוטלנד, שפירסם את שמו של גיגס ואת תמונתו בעמוד הראשון.
עורך העיתון סיפר לאתר הבריטי "פרס גאזט" כי ההחלטה על הפרסום התקבלה ברגעים האחרונים לפני תחילת ההדפסה, לאחר התייעצויות עם כמה עורכי-דין. רק אז נחה דעתו של העורך שצו איסור הפרסום שהוצא בלונדון אינו תקף בסקוטלנד. יחד עם זאת טען למחרת עיתון אחר, "הסקוטסמן", כי אף שמערכות המשפט באנגליה ובסקוטלנד נפרדות, עדיין עלולים עורכי "ההראלד" להיחקר על הפרת צו איסור הפרסום.
הנה אפוא שני מאפיינים של עולם התקשורת המסכלים כמעט כל ניסיון למנוע פרסום ידיעה. האחד – קיומה של התקשורת החדשה ובמיוחד של הרשתות החברתיות, המאפשרות מה שמכונה "דמוקרטיה של הפצה". במקרה זה, מי שמעביר את המידע לקהלים נרחבים אינו העיתונאי איש השטח, המלקט מידע וחושף פרטים בלתי ידועים, אלא האזרחים. המאפיין השני הוא הגלובליזציה התקשורתית. זו היתה קיימת גם בעבר, אבל עתה חוצות ידיעות את הגבולות המדיניים והגיאוגרפיים במהירות רבה הרבה יותר.
ויש גם מי שחסינים מהצו הגורף: חבר בית-הנבחרים הבריטי ג'ון המינג ניצל את חסינותו כדי להציג במליאת הפרלמנט את הגיחוך שבצו איסור הפרסום. "אם 75 אלף איש ציינו את שמו של ריאן גיגס בטוויטר – הרי אי-אפשר לכלוא את כולם", אמר.
בהנחה שללא הטוויטר לא היה צו איסור הפרסום נפרץ, סיפק אפוא הרומן בין גיגס לתומאס מקרה בוחן משובח לעיונם של המנהיגים שדנו בצרפת בשאלת הרגולציה של הרשת. עדות לכך שאין מדובר בשאלה פילוסופית מופשטת, אלא בבעיה של ממש הדורשת מענה. האם בכך שטוויטר חשף את הצביעות שבשיטת צווי איסור הפרסום המיועדים להגן על המפורסמים והעשירים הוא מילא שירות ציבורי חיובי? ואולי להפך: האם זו עדות לכך שהרשת מאיימת לשבש את הסדר החברתי התקין, ולאפשר לכל אזרח להפר צווים מפורשים של מערכת המשפט, גם במקרים שבהם ההגנה על הפרטיות מוצדקת ואולי אף חיונית?
לסרקוזי, למוד הרכילות על חיי הנישואים הקודמים והנוכחיים שלו, התשובה ברורה: חייבים להכניס סדר ביקום הווירטואלי האנרכיסטי. אבל הוא נאלץ לשמוע הרבה דעות הפוכות. לשם כך נזעקו לפגישת פורום ה-G8 כמה מראשי ארגוני הרשת הגדולים, ובהם נשיא גוגל אריק שמידט ומייסד פייסבוק מארק צוקרברג, שאפילו ענב עניבה באופן נדיר כדי להרצות באוזני המנהיגים על כוחה החיובי של הרשת.
"אנשים אומרים לי מצד אחד, 'זה נפלא שמילאתם תפקיד חשוב באביב הערבי, אבל גם מפחידה אותנו היכולת הזאת שלכם לאסוף כל-כך הרבה מידע על אנשים ולהפיץ אותו'", אמר צוקרברג בכנס על אתגרי הרשת שכינס סרקוזי בפריז ערב הפסגה. "אבל קשה לקבל דבר אחד ללא האחר. אי-אפשר לבודד את הדברים שאתם אוהבים באינטרנט, ולשלוט בדברים האחרים שאינכם אוהבים".
שער ה"סאן" על שתי פרשיות מין של סלבריטאים האסורות בפרסום
מי שתומך בקו של צוקרברג הוא ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, המתנגד לרגולציה בינלאומית של הרשת. לדברי פקידים הנלווים אליו לפסגה, גם אין זה סביר שבזמן הקרוב ניתן יהיה לפתח ולהשליט מנגנוני פיקוח. כאשר נשאלה שרת האוצר של צרפת קריסטין לאגארד על פרשת גיגס וטוויטר והשפעתה על הדיונים, השיבה לכתבים: "אנחנו מחפשים דרך, אנחנו מנסים לזהות מה יהיו הכלים הנכונים והעקרונות המשפטיים".
גיגס עצמו, בעודו מתכונן למשחק גמר ליגת האלופות האירופית במוצאי-שבת באיצטדיון ומבלי בלונדון נגד ברצלונה, מיהר להגיש תביעה נגד טוויטר על הפרת הצו ופגיעה בפרטיותו. גורמים בחברת טוויטר אמרו כי אם יידרשו על-פי חוק למסור את פרטיהם של גולשים-מצייצים יעשו זאת, אך במקביל יודיעו על כך לגולשים עצמם, כדי שאלה יוכלו להיערך להגן על עצמם.
חשיפתו של גיגס מטרידה ודאי עוד כמה ידוענים המסתתרים עדיין מאחורי צווים דומים. אחד מהם הוא שחקן קולנוע או תיאטרון ידוע, אשר על-פי עדותה של פרוצה שילם לה 195 ליש"ט תמורת קיום יחסים. כאשר נודע לו שהוא עלול להיחשף ביקש וקיבל צו איסור פרסום, גם הוא בטענה שרק כך יוכל להציל את חיי המשפחה שלו.
"הסאן" ציטט את הפרוצה, הלן ווד, בת 24, שקראה לשחקן האלמוני (בינתיים) "להיות גבר" ולבקש את הסרת הצו. "אחרי מה שקרה לריאן גיגס", הזהירה ווד, "זה רק עניין של זמן עד שגם שמו יתפרסם". היא טענה כי בעוד שמה שלה מתגולל בביבים, נהנה השחקן הנודע מהגנה שהשיג באמצעות עורכי-דין יקרים. מבחינתה של ווד הרשת היא אכן חברתית: בכוחה לקרוע את מסך הצביעות מפניהם של העשירים ועתירי הכוח.