הליך השימוע התמוה שלפני פיטורים שעבר השבוע כתב הכדורסל אריאל פלקסין חושף מעט מאחורי הקלעים של הטמעת מערכת הספורט של ynet אל תוך מדור הספורט של "ידיעות אחרונות". המהלך נעשה משיקולים כלכליים, ונכון להשבוע, כחודשיים לאחר שהחל, מספר הכתבים והעורכים ב-ynet צומצם בכמחצית. ראשי מדור הספורט, העורך יוסי אהרוני וסגנו ניקי לוי (האחראי בפועל על ספורט ynet), לא נאלצו לחוות את המעמד הלא נעים של פיטורי עובדים: עד עכשיו עזבו מרצונם עשרה עובדים, בשל חוסר רצון להיות חלק מהמערכת החדשה או בגלל כרסום במעמדם ובסמכויותיהם.
רשימת העוזבים: העורך הראשי עודד שלו (כיום סגן עורך ספורט "ישראל היום"), סגנו מיקי שגיא (עבר לדסק החדשות של "ישראל היום"), העורך עמרי פולק (כעת העורך הראשי של ספורט nrg), הכתב נרי ברנר (עבר לערוץ הבריאות של ynet), הכתב בצפון עדי סרדס (משרד יחסי-ציבור), צלם הסטילס אלי אלגרט (חדשות ynet), צלם הווידיאו יועד כהן (הלך הביתה), צלם הווידיאו והסטילס דרור עינב (עבר לוואלה), המפיק בחצי משרה אלי שטרן ("ישראל היום") והמפיקה שחר כהן.
הפרסום ב"הארץ" לפני שבוע על בילוי של שחקני נבחרת הכדורסל בקזינו ערב משחק עלול לחרוץ כעת את גורלו של פלקסין, שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet לאליפות אירופה בליטא, שם אירע המקרה. פלקסין חטף על הראש מאחר שידע ולא פירסם. סיפור על ספורטאים בבילוי לילי בקזינו ערב משחק תפור מצוין על העיתון חובב הסנסציות. אלא שבילוי בקזינו הוא דבר שגרתי במסעות לחו"ל של כדורסלני הנבחרת. כתבי העיתון לאורך השנים, ובראשם ראש דסק הכדורסל רפאל נאה, שהתלוו לנבחרת, ידעו, ראו והעדיפו לא לדווח, גם מפני שאין בהתנהלות הזו עבירה על התקנון. "אני לא מבין מה 'ידיעות' רוצים מהילד הזה", אומר אחד מכתבי הכדורסל על פרשת פלקסין. "זה לא סקופ כזה היסטרי. כנראה שהם רצו להיפטר ממנו, ומצאו תירוץ רופף להיתלות בו".
ספורט ynet, דף הבית (צילום מסך)
עד למיזוגו ב"ידיעות" היה ספורט ynet חממה שקטה. מדור ספורט ענייני וקורקטי, שגאוותו על עורכיו, שלצד עבודתם השוטפת כתבו בזמנם החופשי על ענפים וספורטאים הקרובים ללבם. ספורט ynet לא חיפש בקנאות פרסומים ראשונים כמו ONE וערוץ הספורט, וגם מיעט ליצור עניין ופרובוקציות מתחכמות כמו וואלה. אף שמחלקת הספורט היתה השנייה בגודלה ב-ynet אחרי החדשות, היא לא הצליחה למצב את עצמה כמדור משפיע בתקשורת הספורט. בסופו של דבר, שיקולים כלכליים הכריעו את גורלה. האנשים המובילים הבינו שהם לא ימצאו את עצמם בגלגול החדש, וכמה מהם העדיפו לעזוב מרצון עוד לפני שידעו להיכן.
העוזבים טוענים שאפשר היה לנהל את האיחוד בצורה טובה יותר, אבל מסכימים שייתכן כי ההתנהלות הזו היא תוצאה הגיונית של מהלך מפתיע ומעניין, שבו נתנו לפרינט להשתלט על האינטרנט. מערכות עיתונים נוהגות לחזק את קאדר האתרים, ומי שלרוב נמצאים בסכנה הם דווקא אנשי מערכות הדפוס. אלא שבמקרה זה בחרו בממלכת מוזס בפתרון מקורי: הם חיזקו את הפרינט בכך שהזליגו אותו לאתר, תוך שהם גורמים לאנשי האינטרנט להרגיש מיותרים ולעזוב.
בספורט "ידיעות" התלהבו מהצעצוע החדש שעבר לשליטתם. תוך זמן קצר החלו לנשוב רוחות חדשות בספורט ynet, שעוצב בדמותו וברוחו של העיתון: הרבה כדורגל, מדור רכילות חדש ומאמץ לפלס דרך אל קדמת הבמה באמצעות פרסומים ראשונים. כשיוסי בניון עזב את צ'לסי, ב-ynet התהדרו ב"פרסום ראשון", על אף שבתקשורת כבר עסקו בכך ימים רבים לפני כן. ראיונות עם אריק זאבי וטל בן-חיים קוטלגו כ"ראיון מיוחד", הגם שבמקביל היו פרסומים דומים באתרים אחרים.
ניכרה יד קלה מדי בשימוש "פרסום ראשון", "מיוחד" ו"בלעדי", שימוש שהזכיר מאוד את הפרקטיקה הנהוגה ב-ONE ובערוץ הספורט. "רבים מאיתנו סולדים מהקו הזה", אומר אחד העוזבים. "אם כבר עובדים ככה, אז אפשר לעבוד באתרי המקור. הכיוון הפופוליסטי לא התאים לנו. אפילו את הלוגו 'פרסום ראשון' הם לקחו מהגרפיקה של העיתון, ולא מהגרפיקה של האתר. בגלל זה רבים מאיתנו החליטו ללכת מיד".
ב-ynet החדש אפשר למצוא כיום תכנים שהם הליבה של ספורט "ידיעות", בעיקר הטורים הפופולריים מאוד של עמיר פלג ואריה מליניאק. עוד תכנים שמגדילים את הטראפיק הם תקצירי המשחקים בליגת-העל, שנרכשו לאחרונה מערוץ הספורט. ספורט ynet החדש מביא עימו את הנוסחה הידועה מהמערכת ברחוב מוזס, ובאמצעותה יילחם בגזרה של ערוץ הספורט ו-ONE. מי שאוהב את הסגנון של ספורט "ידיעות", יתרגל במהירות ל-ynet המתחדש.
מהצד של כתבי העיתון נרשמת קורת רוח. במקרים רבים בעבר הסקופרים הבולטים, וביניהם נדב צנציפר, גידי ליפקין ודוד בן-שימול, ידעו משהו עוד לפני כולם, אבל הפרסומים שלהם למחרת הפכו לאטריות קרות. עכשיו הם עולים לאוויר בתוך חמש דקות. מצד שני, עבודתם הפכה לאינטנסיבית הרבה יותר.
למיזוג יש גם השפעות פנים-מערכתיות על האתר: נוצר מחסור בעורכים ובצלמי וידיאו. בינתיים רק עורך אחד מ"ידיעות" מתגבר את משמרות העריכה של ynet. היתר לא כל-כך מעוניינים, גם בגלל העובדה שנוסף לעריכה השוטפת, הם צריכים לעקוב אחר הנעשה בעולם ולכתוב את הידיעות הללו בעצמם.
"מבפנים זה נראה עגום, קצת עצוב, מדי פעם יש רגעים של אופטימיות, אבל זה בעיקר מעייף ומתיש", אומר אחד מאנשי ynet, שמתגעגע לתקופה הקודמת. כמה מכתבי ועורכי ynet שנותרו במערכת החדשה אמורים לקבל עד סוף 2011 הודעות פיטורים, כדי להשלים את מהלך ההתייעלות. עד אז הם יכססו ציפורניים במתח, ובעיקר ישתדלו לא להחמיץ סיפורים מהסוג שעלול לשלוח אותם הביתה כבר עכשיו.
אורן פרסיקו, כתב "העין השביעית", פנה למערכת הספורט של "ידיעות אחרונות", אבל שם סירבו להגיב.
עדכון, 22.9: לאחר פרסום הכתבה נודע כי פלסקין פוטר מ-ynet.
הסקנדל הלא נכון
חשיפת "הארץ" בנוגע לכדורסלני הנבחרת שבילו בקזינו בליטא ערב משחק צמחה לכיוונים לא צפויים ומכוערים. זה התחיל בדובר הנבחרת, שלא היסס להפנות אצבע מאשימה לכתב "הארץ" שהפר, לדבריו, את קוד היחסים הבעייתי בין העיתונאים לנבחרת ו"הלשין" על השחקנים. זה המשיך בגידופים וחרפות שספג הדובר מהשדרן רון קופמן, שבעטיים הוא מאיים כעת בתביעה, וזה נגמר, נכון לעכשיו, בעיתונאי "ידיעות אחרונות" שמועמד לפיטורים (ובינתיים פוטר) מאחר שלא דיווח על הסיפור. האש הוסטה לגמרי מהשחקנים ומאיגוד הכדורסל, משמע מהסיפור המרכזי, והיא בוערת כעת על כובעיהם של אנשי ברנז'ת העיתונות.
נראה שגם ב"הארץ" התלבטו איך לנהוג בסיפור. העובדה שהידיעה התפרסמה בעיתון רק כשבוע לאחר המקרה, אף שכותב הידיעה, אייל גיל, ידע על כך בזמן אמת, מלמדת שגם בשוקן לא חשבו שיש להם סקופ מיוחד. גם הטיפול בסיפור היה מינורי: החשיפה הראשונה והפולו-אפ קיבלו הפניות לא בולטות בשער המדור. ספק אם העלו בדעתם שהידיעה שלהם, שמטבעה היתה רכילותית (שהרי לא נחשפה שום עבירה ממשית של השחקנים), תהפוך לכדור שלג שיחבוט דווקא בקולגות שלהם.
על פניו, הפרסום ב"הארץ" היה אמור לעורר שאלה מהותית באשר לקוד ההתנהגות הרצוי של שחקני נבחרת ישראל. הכתובת לשאלה הזאת היא איגוד הכדורסל, שבניגוד להתאחדות הכדורגל, נמנע עד כה מלנסח סייגים להתנהלות השחקנים לפני משחקים. אולי כי עד עכשיו לא היה צורך: כדורסלני הנבחרת לא היו מעורבים בסקנדלים. מצד שני, שוליו המנופחים של הסיפור מהותיים לא פחות לתרבות הספורט בישראל.
העובדה שהשאלה שתפסה את מרכז העניינים היא שאלת הדיווח עצמו, או אי-הדיווח, חשפה את אחורי הקלעים של תעשיית התקשורת. לא חשיפה מפתיעה אמנם, אבל עוצמת הרגשות שהתלוותה אליה מעוררת תהייה מהותית: עד כמה חסרי פניות יכולים עיתונאי הספורט להיות בבואם לטפל במפעלים ספורטיביים, כשהם חולקים עם העובדים בהם שולחנות רולטה ומנהלים איתם יחסי קרבה.
לרוב נחשפים הקוראים לאוזלת היד הזאת בטקסי ההכאה על חטא כשנחשפות שערוריות שהתרחשו שנים תחת אפם של עיתונאים, שרבים מהם בחרו להתעלם מהן. הפעם הם נחשפו לה דווקא כשעיתונאי אחד שבר את הכללים הלא-כתובים של המשחק העקום שמשחקים עיתונאים עם מושאי הסיקור שלהם כדבר שבשגרה. זו הזדמנות לחשבון נפש מצדם ולרענון שגרת עבודתם לטובת שירות מקצועי ואתי יותר.
בינתיים, כאמור, האש משתוללת בשדות הברנז'ה. הפרסום ב"הארץ" בשבוע שעבר הוליד דיון בתוכנית הספורט ברדיו 103. מוטי אקסמיט, דובר איגוד הכדורסל, ניסה לשכנע את שלושת מראייניו שאין כאן סיפור. אחרי שהאשים את "הארץ" בחציית קו אדום, הוא חשף כי גם עיתונאים היו בקזינו יחד עם השחקנים, ובצעד מאוד לא חכם סיפק פרטים על אחד מהם – חובש כיפה שהסיר אותה בעת שנכנס לשחק ברולטה.
הרמז העבה חשף את העיתונאי הדתי אריאל פלקסין, שליח ynet ו"ידיעות אחרונות", שכאמור, בינתיים פוטר. במהלך השיחה הותקף אקסמיט על-ידי רון קופמן, ששיגר כלפיו גידופים כמו "שקרן", אידיוט", "כלומניק" ו"סמרטוט רצפה". בתגובה שיגר אקסמיט לקופמן מכתב איומים לפני תביעה. מהסלט הזה קיבלנו דובר שתקף והותקף, פרשן רדיו לפני תביעה ועיתונאי שהולך הביתה. איגוד הכדורסל יכול לרחוץ בניקיון כפיו עד העונג (המפוקפק) הבא.
בקטנה
מחזור אמצע השבוע בליגת-העל יצר ערב שידורים אינטנסיבי, ובעיקר בחינם, או חצי חינם. זאת בשל העובדה שתוכנית הסיכום לא שודרה הפעם ב-5 פלוס לייב. יום רביעי בערב החל במשחק המרכזי בערוץ 1, ונמשך במהדורת "חדשות הספורט" (ערוץ 5+), שנמשכה שעה ארוכה והציעה את כל המשחקים. במקביל שודר בערוץ 5 משחק מספרד עם פריצות למשחק באיטליה. כל אלה שאינם מחוברים לערוצי התשלום קיבלו כארבע שעות וחצי של כדורגל נטו, בלי ערוצי הלייב וכל הבבל"ת.
התיקונים
בערוץ הספורט מיהרו עם עוד פרסום ראשון, ועל הדרך קבעו שהפועל באר-שבע זכתה בנקודה ראשונה. גם שעה ארוכה אחרי הפסדה של באר-שבע, עדיין טענה הידיעה הזו בתוקף שהמשחק נגמר 0:0. נס ספורטיבי.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il