פחד בשכונת שפירא

בשער "הארץ" מתפרסם תצלום [אורן זיו] של שרידי חצר גן ילדים בשכונת שפירא, לאחר שהוצתה בלילה שבין יום חמישי לשישי בבקבוקי תבערה. "מתקפת שנאה נגד זרים אפריקאים בדרום תל-אביב", נכתב בכותרת שלצד התצלום. בגיליון הראשון שלאחר התבטאות דיסקין על נתניהו וברק (על כך בהמשך) מוקדש כל עמ' 3 של "הארץ" לסיקור המתקפה בשכונת שפירא, שכוונה נגד גן הילדים ושתי דירות שבהן מתגוררים מבקשי מקלט מאפריקה.

אילן ליאור ויניב קובוביץ מדווחים בהרחבה על הרקע, המעשה והתגובות לו. "בעת השלכת בקבוק התבערה ישנו שני מבקשי מקלט מאריתריאה על מזרנים בחצר, מטרים ספורים ממקום הפיצוץ. הם התעוררו ומיהרו לכבות את האש, שהספיקה לכלות שתי כורסאות, שמיכות ובגדים. בדירה עצמה, חדר אחד בלבד, היו באותה שעה שבעה דיירים. בקלות רבה זה עלול היה להיגמר עם נפגעים בנפש", מדווח. אחד הדיירים בדירה שהוצתה, גבריאל ברהן, מבקש מקלט בן 29 מאריתריאה, מצוטט כאומר: "אני מפחד".

"מתקפת בקבוקי התבערה היתה בלי ספק עליית מדרגה במאבק לגירוש הזרים", נכתב בהמשך. "היא התרחשה בשלושה מוקדים, בין אחת לשתיים בלילה. נראה כי התוקפים בחרו בקפידה את היעדים. בשכונה מתגוררת אוכלוסייה יהודית גדולה, אך בקבוקי התבערה כוונו רק אל דירות של זרים, כולם ממוצא אפריקאי. באותו בניין שבו מתגורר ברהן הושלך גם בקבוק תבערה לתוך דירה, דרך חלון קטן, אך הוא לא התפוצץ. אחר בער במעין מסדרון צר בין הדירות. במרחק כמה מאות מטרים משם, ברחוב מסילת-ישרים, התפוצץ בקבוק על אדן החלון של דירה שבה מתגוררים אריתריאים. בין שני המוקדים האלה, ברחוב רלב"ג, הושלכו בקבוקי תבערה לעבר דירה קטנה המשמשת גן לילדי זרים. הם התפוצצו בחצר, ושרפו ספה, עגלת תינוקות, כיסא, שולחן וצעצועים. העדויות החרוכות נותרו בסוף-השבוע ברחוב, שעונות על גדר".

בלסינג אקצ'וקו, פליטה ניגרית בת 29, שמפעילה את הגן בדירת שני חדרים שבה היא מתגוררת עם בעלה ושני ילדיה, אומרת: "הילדים מבינים מה קרה כי הם ראו שהכל נשרף. הם שאלו, 'למה מישהו שרף הכל?'. אמרתי להם שרוצים להרוג אותנו. הם שאלו, 'למה', ועניתי שאני לא יודעת".

הדיווח של ליאור וקובוביץ אינו חד-צדדי. לצד תיאור המתקפה, ניתן פתחון פה נרחב לתושבי השכונה הוותיקים יותר. גם הם פוחדים. "על-פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, ב-2011 הסתננו לישראל יותר מ-17 אלף איש, רובם מסודאן ומאריתריאה. הזרם נמשך גם השנה, כאשר בינואר עמד מספר המסתננים לישראל על כ-2,200. לרוב, לאחר הליך זיהוי במתקן המעצר בקציעות, מובלים המסתננים לאזור התחנה המרכזית בתל-אביב", נכתב בידיעה. "[...] השינוי הדמוגרפי הוביל את תושבי דרום תל-אביב לנקוט צעדי מחאה. הם ערכו כנסים, הפגנות ואפילו פוצצו ישיבה של מועצת העיר בשנה שעברה. לטענתם, ריבוי הזרים הפך את החיים בשכונות הדרום לבלתי אפשריים. התושבים מתלוננים על תקיפות, הטרדות מיניות, פריצות לבתים, גניבות, סמים ושתיית אלכוהול מופרזת ברחובות ובגינות הציבוריות".

אלונה וסימה, שתי תושבות השכונה שביקשו שלא לפרסם את שם משפחתן, אמרו ל"הארץ": "אנחנו מפחדות לצאת מהבית בערב". אלונה הוסיפה: "אני מאוד מחבבת פיליפינים. עובדים, שקטים, מתנהגים כמו בני-אדם. גם ההודים מאוד נחמדים. זה לא עניין של גזענות". לעומתם, כך אמרה, הסודאנים והאריתריאים נוהגים באלימות ובגסות, והופכים את החיים בשכונה לבלתי אפשריים.

יניב קובוביץ ודנה ויילר-פולק מוסיפים ידיעה על הפגנה שנערכה ביום שישי בצהריים בשכונת שפירא, בגנות המתקפה. בידיעה מובאים דבריה של אוריין צזנה, אם לשני ילדים בת 30, שמתגוררת בשכונה. "אנחנו לא גזענים, אנחנו נגד אלימות ולא משנה כלפי מי", היא אומרת. "אנחנו חיים עם הסודאנים והאריתריאים בשכנות טובה, אבל לא יכול להיות ששכונה אחת תישא בנטל של הקליטה שלהם. מדינת ישראל החליטה שהם יכולים להגיע ולהישאר פה, אז שידאגו לפזר אותם אצל כולם. לא יכול להיות שאנחנו ניתן יד לקליטה שלהם, ובצפון העיר לא ייתנו אפילו ציפורן".

בשער "מעריב" אין זכר למתקפה על אפריקאים, אך כל עמ' 8 מוקדש לסיקור האירוע. המחצית העליונה של העמוד תפוסה על-ידי תצלום [נאור רהב] של גן הילדים השרוף. מתחתיו הכותרת "התקפה אלימה נגד זרים: בקבוקי תבערה הושלכו על גן ילדים". תצלום נוסף מתעד עימות בין מפגינים לתושבי השכונה, ומשבצת אינפוגרפיקה ממקמת את מוקדי האירוע על מפת האזור. בשטח שנותר מהעמוד מדווחים יובל גורן ואבי אשכנזי על מה שאירע בלילה שבין חמישי לשישי. "מתקפה חזיתית ומתוכננת כלפי התושבים הזרים", הם מגדירים זאת. חלק מהידיעה מוקדש לעמדת משטרת ישראל.

"תל-אביב: בקבוקי תבערה על זרים", נכתב בתחתית שער "ישראל היום". הקורא מופנה לעמ' 17, שם, בראש העמוד, מתפרסמת ידיעה קצרה מאת אבי כהן ויעל ברנובסקי. "ידיעות אחרונות" מספק את הסיקור המצומצם והמוצנע ביותר לאירוע – ידיעה קצרה בתחתית עמ' 20. אדוה כהן ותלם יהב מדווחים כי המשטרה בודקת אם מדובר ב"פשע שנאה" שנועד להניס אפריקאים מהשכונה. "עם זאת", נכתב, "נבדקים כיוונים נוספים".

כאשר מדברים על תפקידה של תקשורת חופשית בחברה דמוקרטית מתייחסים פעמים רבות ליכולת של כלי תקשורת לבקר את הגופים הגדולים והחזקים בישראל, מהשלטון על זרועותיו השונות ועד ההון. אבל גם בלי תחקירים שחושפים אי-סדרים ושחיתויות בקרב מקבלי ההחלטות בישראל, לתקשורת חופשית במדינה דמוקרטית יש תפקיד חשוב: הנחלת עקרונות דמוקרטיים בסיסיים, כדי שהעיתונות תמשיך להיות חופשית והמדינה תמשיך להיות דמוקרטית.

עיתון שאינו מדווח בבולטות והרחבה על מתקפה אלימה נגד מבקשי מקלט (או מהגרי עבודה, זה לא משנה) חוטא לתפקידו. עיתון שמפרסם ראיון מחניף עם פוליטיקאי שמבקש לשוב לזירה הפוליטית לאחר שהורשע באמירת שקר מערער את יסודות שלטון החוק. עיתונים שמפרסמים תוצאות סקר דעת קהל על מצבה של מדינת ישראל, תוך ניכוי כחמישית מאזרחי המדינה רק בשל דתם או מוצאם, פוגעים ישירות בתפיסה הבסיסית שלפיה קולם של כל אזרחי המדינה הדמוקרטית שווה.

וכעת, לסערה השבועית

סערה חדשה התרגשה על הציבור הישראלי במהלך סוף-השבוע, סערה הנושאת את שמו של ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין. בעת שהתארח בפורום המתכנס במסעדה בכפר-סבא, התבטא דיסקין בחריפות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. סיקור דבריו, והתגובות להם, מספק תמונה עדכנית של מיקום העיתונים בישראל על המנעד שבין כלי תקשורת אופוזיציוני לבטאון לשכת ראש הממשלה.

השערים

עורכי "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" בחרו פחות או יותר באותו הציטוט של דיסקין לכותרת הראשית. "אין לי אמון במשיחים מאקירוב ומקיסריה", נכתב בשער "ידיעות אחרונות". "ראש השב"כ לשעבר הסיר את הכפפות ויצא למתקפה חריפה נגד נתניהו וברק", נכתב בפתח כותרת המשנה. תגובת "מקורבי רה"מ" ("הוא מתוסכל מכך שלא נבחר לראש המוסד") נכללת אף היא בכותרת המשנה לראשית, אך מיד לאחריה מתפרסמת תגובת דיסקין לתגובה, כפי שאמר "למקורביו" ("נתניהו הוא שהציע לי את התפקיד").

עיצוב שער "ידיעות אחרונות" מרתיע. הרקע אדום מזהיר, ציטוטים נוספים מפי דיסקין מודגשים ברקע צהוב זרחני ("לא הייתי רוצה שיחזיקו את ההגה במקרה של מלחמה"; "פעולה צבאית באיראן עלולה להאיץ את תוכנית הגרעין"), ובראש עמוד השער, שחור על גבי צהוב, החותמת הבלתי נלאית "סערת דיסקין". עוד בשער, מלות פתיחה לטור מאת נחום ברנע תחת הכותרת "המלך עירום" וחידוש שמציע הבוקר "ידיעות אחרונות" לקוראיו בדמות ציטוט שדיסקין אמר אמש "למקורביו": "בעתיד אומר דברים חמורים יותר על המנהיגות בישראל".

"דיסקין: נתניהו וברק פועלים ממשיחיות, אין לי אמון בהם", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". במשנה לראשית מובאת תגובות לשכותיהם של נתניהו וברק ("דבריו חסרי אחריות, הוא מונע מתסכול אישי כי לא מונה לראש המוסד"). ארבעה ציטוטים נוספים מפי דיסקין מתפרסמים בשער בגופן אדום (ביניהם: "אומרים לציבור שאם ישראל תפעל לא תהיה פצצה גרעינית. זה מצג שווא"; "לא מדברים עם הפלסטינים כי לממשלה הזו אין עניין לפתור שום דבר עם הפלסטינים"). בצד השער מופיעות מלות פתיחה של שני מאמרי פרשנות, האחד מאת יוסי ורטר ("משיח לא בא"), האחר מאת עמוס הראל ("מתקפה חזיתית").

שער "מעריב" מלמד שיש גבול למה שראש מערך ההסברה לשעבר יכול לתרום לראש ממשלת ישראל בתפקידו החדש כעורך יומון. "אין לי אמון במשיחים מקיסריה ומאקירוב" הוא הציטוט שמשמש כותרת ראשית ב"מעריב". בסוף כותרת המשנה מוזכרת תגובת "מקורבי נתניהו". עוד לפני כן מקדמת כותרת המשנה את החידוש שמציע הבוקר "מעריב" לקוראיו: דיווח מאת בן כספית על אמירות של דיסקין "בשיחות סגורות" ("הרגלי שתיית הוודקה ועישון הסיגרים של ברק ונתניהו בדיונים הרגישים ביותר על איראן").

עיצוב שער "מעריב" נותר במגבלות המכובדות שקיבל על עצמו מאז נכנס נוחי דנקנר לעיתון. הרקע לבן, הגופן שחור או אדום. חותמת גדולה בכל זאת מוטבעת במרכז השער. "סערת דיסקין" נכתב בה, אלא מה?

עורכי "מקור ראשון" בחרו להתעלם בכותרת הראשית מהאמירות של דיסקין ולהבליט בראש שער העיתון דווקא את תגובת "מקורבי נתניהו". "דיסקין מתוסכל מאחר ולא נבחר לראש המוסד", מצוטטים הגורמים האלמוניים הללו בכותרת הראשית של עיתון זה. בכותרת המשנה ציטוט אחד של דיסקין בלבד ("נתניהו וברק מייצרים מצג שווא לציבור בסוגיית איראן").

הידיעה שמתפרסמת מתחת לכותרת הראשית של "מקור ראשון" [אריאל כהנא והדר רביד] נפתחת בחמש פסקאות המוקדשות לתגובות ביקורתיות – למעשה התקפות אישיות – מפי מקורבים אלה ואחרים. רק הפסקה השישית והאחרונה בידיעה מוקדשת להתבטאויות – התקפות אישיות אף הן – שחוללו את התגובות.

גם עורכי "ישראל היום" הגיעו למסקנה כי החדשה החשובה ביותר הבוקר אינה נוגעת לתוכן אזהרותיו של ראש השב"כ לשעבר, אלא לתגובות של לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון לאזהרות הללו, ובעצם למניעים הלא ענייניים שהובילו, לטענתם, את דיסקין לפתוח את פיו. "דיסקין נוקם; רצה להיות ראש המוסד", מצוטט גורם לא ברור בכותרת הראשית של "ישראל היום".

בכותרת המשנה לראשית ציטוט אחד של דיסקין, חלבי בהרבה מזה שהצליח להשתחל למשנה לראשית של "מקור ראשון" ("אין לי אמון בהם"). בצד השער כמה מלים מטור פרשנות שכותב דן מרגלית. המסר שעולה ממנו זהה למסר שעולה מהכותרת הראשית. תחת הכותרת "היכן היושרה" כותב מרגלית כך: "על השתלחותו חסרת הרסן של דיסקין מעיבה סוגיה אישית. דיסקין היה מעוניין מאוד להתמנות לראש המוסד בחסות נתניהו וברק, שהוא אינו סומך עליהם, ואילו נענתה לו הממשלה היה מוסיף לשתף פעולה עם מי שהוא מציג כ'משיחי שקר'. היכן היושרה?".

הסיקור

ההבדל בין "מקור ראשון" ל"ישראל היום" הופך משמעותי כשמדפדפים מעבר לעמוד השער ובוחנים את הכפולה הפותחת בעיתון. ב"מקור ראשון" מתפרסמת הכותרת "דיסקין: אין לי אמון ביכולת ברק ונתניהו להנהיג מלחמה עם איראן". עיקר הידיעה שתחתיה [הדר רביד ואריאל כהנא] מוקדש להתבטאויותיו של דיסקין; רק שתי הפסקאות האחרונות מוקדשות לתגובות.

ב"ישראל היום", לעומת זאת, הכפולה הפותחת היא מופת של מסע צמצום נזקים. "חוסר אחריות ותסכול", נכתב בראש כפולת העמודים, בין מרכאות. הידיעה המרכזית בעמוד זה [שלמה צזנה ומתי טוכפלד] אינה מתמקדת בדבריו של דיסקין, אלא בתגובות להם. שתי תגובות מובלטות בלידים, זו של השרה לימור לבנת ("העיתוי והסגנון שבהם בחר דיסקין לתקוף את ראש הממשלה מעלים חשש כי הוא מונע משיקולים זרים") וזו של השר אביגדור ליברמן ("דיסקין היה ראש שב"כ מעולה, אבל אם אתה לא סומך על רה"מ ושר הביטחון – היית צריך להתפטר").

גם כותרת המשנה לידיעה מעדיפה להבליט את התגובות על פני דברי דיסקין. המשפט היחיד מפי ראש השב"כ לשעבר שנכלל בה הוא "אין לי אמון ברה"מ ושר הביטחון", אותה התבטאות שהוזכרה גם בשער העיתון.

עוד בכפולה הפותחת, מאמר הפרשנות המלא מאת דן מרגלית. הפרשן הבכיר של "ישראל היום" שוזר כמיטב יכולתו את כל דברי הביקורת על דיסקין. ראש השב"כ לשעבר לוקה ב"אני ואני ואני"; הוא נכשל בכך שלא השיב את גלעד שליט משביו; הוא רצה להיות ראש המוסד; הוא זועם על כך שנתניהו לא מינה את מי שרצה לראש השב"כ. בין לבין, מרגלית משלב גם התייחסות עניינית אחת לדברי דיסקין (התקפה על איראן לא תאיץ את פיתוח הפצצה הגרעינית שם, טוען מרגלית) וכמה ביטויים לתפארת המליצה (מרגלית ממליץ לדיסקין לא לבחור בקריירה של לימוד תנ"ך בתיכון, וטוען כי גרם "נזק רב יותר מכל מה שהמורשעת בעבירות פליליות חמורות, ענת קם, קמה למענו בשנים האחרונות").

קורא "ישראל היום" שרוצה לדעת על מה ולמה הגיבו ראש הממשלה ושר הביטחון ושרת התרבות ושר החוץ (ודן מרגלית) יכול למצוא את מבוקשו בתחתית הכפולה הפותחת של העיתון, שם מדווחת נצחיה יעקב על עיקרי דבריו של דיסקין, תחת הכותרת "לא סומך על המשיחים מאקירוב ומקיסריה".

ככלל, "ישראל היום" מסקר את התבטאות דיסקין כחלק ממערכת הבחירות הקרבה. מהסיקור בעיתון זה משתמע, גם בלי לקרוא ולו ידיעה אחת, כי דבריו של ראש השב"כ לשעבר נובעים מניסיון לפגוע בנתניהו מסיבות פוליטיות. בראש שער העיתון מודגשות תוצאות סקר דעת קהל שלפיו לו היו נערכות היום בחירות, היה הליכוד הופך למפלגה הגדולה בכנסת, ברוב גדול. כל העמודים הפותחים מלווים בלוגו הקורא "ניחוח של בחירות". גם הכפולה הפותחת, המוקדשת לדברי דיסקין, מתפרסמת תחת לוגו זה, בתוספת הביטוי "מתקפה אישית".

ב"מעריב" מחולקת הכפולה הפותחת באופן מתקבל יותר על הדעת מאשר זו של "ישראל היום": כשני שלישים לדברי דיסקין ושליש לתגובות של נתניהו וברק. כאמור, החידוש שמציע עיתון זה נוגע לדברים שאמר דיסקין בעבר שלא בפומבי. בן כספית מביא בהרחבה, בכפולה השנייה של העיתון, את גרסת דיסקין לפרשת פרישתו של עוזי ארד מתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי.

על-פי כספית, דיסקין התעקש לקיים לארד תשאול בנמל התעופה בן-גוריון, מיד עם שובו מחו"ל, משום שחשש שנתניהו ישבש את החקירה. כמו כן מצטט כספית חילופי דברים בוטים בין דיסקין לנתניהו בשיחת טלפון שהתקיימה ביניהם ומספר על התנהגותם של נתניהו וברק בדיונים סודיים במטה המוסד בתל-אביב.

"יש שם, במטה, בר מאובזר במיטב סוגי האלכוהול המשובחים והיקרים, לצורכי אירוח ראשי שירותים זרים ושאר אורחים חשובים מחו"ל", כותב כספית. "ובכן, בדיונים האמורים היו שר הביטחון וראש הממשלה מעשנים את הסיגרים היקרים והעבים שלהם, הופכים את החדר כולו למאורת סיגרים ריחנית, ושר הביטחון היה גם סר מדי פעם לבר, מתקין לעצמו כוסית של וודקה משובחת או ויסקי יקר, וחוזר. ראשי הזרועות היו תוקעים מרפקים אחד בשני, מעבירים פתקים, מתלחשים, אבל מנהיגינו הערכיים, הרגישים, הקשובים לרחשי לב הציבור, לא שמו לב. הם המשיכו לעשן ולשתות כיד המלך".

כספית, ממבקריו הבולטים והחריפים של בנימין נתניהו, ממעט בתקופה האחרונה לפרסם רשימות ארוכות ומפורטות על התנהלות בעייתית בלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. גם כשהרשימות הביקורתיות שלו רואות אור הן אינן זוכות להבלטה כבעבר. לאחרונה אף הודה כספית כי החל לצנזר את כתיבתו על לשכת ראש הממשלה.

כעת, לאחר שדיסקין שיחרר את חרצובות לשונו, כספית מרשה לעצמו לשתף את הציבור בסיפורים שהודלפו לו. "מעריב", מצדו, מספק לו במה נרחבת. למעשה המאמר היחיד בעיתון שאינו תומך בעמדת דיסקין מתמקד בסוגיה הנתפסת כשולית יחסית: בן-דרור ימיני טוען כי דבריו של דיסקין לגבי אבו-מאזן שירתו את התעמולה הפלסטינית.

הסיקור ב"הארץ" מצומצם, יחסית. ידיעה אחת מקיפה מאת ברק רביד סוקרת את התבטאויותיו של דיסקין ומביאה גם את התגובות להן. "לכל אורך סוף-השבוע נמנעו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק מלהגיב על הדברים ושלחו את שרי הליכוד והעצמאות להשתלח בדיסקין. כמה דקות לפני מהדורות החדשות של מוצאי שבת בערוצי הטלוויזיה הוציאו מקורבי נתניהו וברק, בהפרש של שניות, תגובות שנראו מתואמות להפליא", מציין רביד.

בטור פרשנות נלווה מציב עמוס הראל את דברי דיסקין בהקשר של התבטאויות אחרות מפי בכירים במערכת הביטחון ובהקשר של המחלוקת העקרונית בנוגע לתקיפת איראן. בניגוד לפרשן הכללי של "ישראל היום", מרגלית, הפרשן הצבאי של "הארץ" אינו פוסל על הסף את הערכת דיסקין כי תקיפה באיראן תאיץ את מימוש תוכניתה הגרעינית. להפך, הוא מדגיש כי גם האמריקאים שותפים להערכה זו.

ב"ידיעות אחרונות" הסיקור הנרחב ביותר לדברי דיסקין. בכפולה הפותחת מדווח בהרחבה [איתמר אייכנר ואיתן גליקמן] על דברי ראש השב"כ לשעבר. כותרת הגג, כותרת הידיעה המרכזית, כותרת המשנה, הלידים, כולם מוקדשים לביקורת של דיסקין על נתניהו וברק. בידיעה עצמה נוספים כמה ציטוטים מדברים שאמר דיסקין אמש, "בפני מקורביו": "אינני מתחרט על אף מלה שאמרתי ביום שישי. נראה לי שהדברים אף חמורים יותר, ובבוא היום אומר גם דברים חמורים יותר על מצבה של המנהיגות בישראל". בטור נלווה מדגיש נחום ברנע כי הבעיה אינה דיסקין אלא נתניהו, וקובע כי ראש השב"כ לשעבר אמר אמת.

התגובות לדברי דיסקין מקובצות בעמ' 4 של העיתון, בידיעה קצרה מאת איתמר אייכנר ויובל קרני, המתפרסמת תחת הכותרת "השרים נגד דיסקין". כתגובה לתגובה מתפרסם מתחת לידיעה טור מאת טלי בן-עובדיה, התוקפת את התוקפים את דיסקין. עוד בעמוד זה, ידיעה מאת איתן גליקמן על הזירה שבה בחר דיסקין לדבר – פורום ותיקי כפר-סבא, הנפגש אחת לשבועיים במסעדת מאג'די. לפי גליקמן, הפורום המכונה "פורום מאג'די" מונה כ-300 איש, יהודים, ערבים, פעילים ירוקים וחברתיים, הדנים בנושאי אקטואליה ושומעים הרצאות מפי אישי ציבור.

בעמ' 6 מזכיר ראובן וייס התבטאויות אחרות של ראשי מערכת הביטחון נגד נתניהו וברק. רונן ברגמן מסביר בטור נלווה כי עיתוי ההתבטאות של דיסקין אינו מקרי. ראש השב"כ לשעבר גזר על עצמו שנת שתיקה מיום פרישתו מהתפקיד. ביום שישי חלפה לה השנה. עוד מציין ברגמן כי בחירתו של דיסקין לדבר בפני פורום לא רשמי במסעדה בכפר-סבא, ולא להעניק ראיון מסודר לאחד מכלי התקשורת בישראל, פטרה אותו מהתמודדות עם החשבונאות של כלי התקשורת. יחד עם זאת, לא ברור כיצד יגיבו כעת חברי הפורומים שנפגשים מדי שבועיים במסעדות של רעננה, הוד-השרון והרצליה.

בשולי החדשות

עדי דברת-מזריץ מדווחת בעמ' 4 של "דה-מרקר" כי בשל סכסוך של רשת שופרסל עם חברת ליימן-שליסל, מורגש לאחרונה מחסור ברשת בשוקולד למריחה מתוצרת חברת נוטלה. בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח דניאל אדלסון כי יצרנית הממרח תשלם לאם אמריקאית שתבעה אותה 3 מיליון דולר. עילת התביעה: היצרנית שיווקה את הממרח כמוצר "בריא".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מגדיר גלעד שרון את יאיר לפיד במלים "חבר שלי".

ענייני תקשורת

העמודים הראשונים של "כלכליסט" מוקדשים לחופש המידע בממשל הישראלי, וביתר דיוק – לחסרונו. עומר כביר חתום על כל הטקסטים שמתפרסמים בעשרת העמודים הראשונים של העיתון. "בעמודים הבאים נעשה ניסיון ראשון לבחון לעומק את יישום עקרונות הממשל הפתוח בישראל", כותב כביר ברשימה הפותחת את המיזם. מומלץ לקרוא את המיזם בשלמותו.

בהקשר זה יש להזכיר כי בימים אלה יצא לאור גיליון חדש של המגזין "ארץ אחרת", המוקדש כולו למאגר הביומטרי (ומאגרי מידע אחרים) שמקימה מדינת ישראל. כרגיל, הגיליון ראוי לקריאה. מומלצת במיוחד כתבתו של עומר שרביט על הליכי החקיקה מאחורי המאגר.

רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי הערב יגיש יעקב אילון בפעם האחרונה את מהדורת החדשות של ערוץ 10.

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את התביעה שהגיש יו"ר רשות השידור לשעבר משה גביש נגד הרשות, וזאת בשל אי-סמכותו של בית-הדין לדון בתביעה.

ב"דה-מרקר" סוקרת דפנה מאור את השפעתו של רופרט מרדוק על השלטון הבריטי, בעקבות העדות שמסר בשבוע שעבר בפני ועדה שמונתה לחקור הפרות של אתיקה עיתונאית.