בדקה ה-30 של "שירים ושערים" בשבת האחרונה (5.1.12) העבירה המגישה שרון פרי את השידור לעורך המוזיקה, שבישר על השבתת התוכנית למשך שעה – בגלל שרון פרי עצמה. ב-30 הדקות שקדמו לכך זכתה פרי לברכות מכל שדרני המגרשים וחברי הפאנל של התוכנית, שאיחלו לה בהצלחה. על המופע הקומי-גרוטסקי-חלמאי הזה חתום קול-ישראל – מנהליו, עורכיו ועובדיו, לתפארת השידור הציבורי.
זו הפעם השנייה ברציפות שמאזיני התוכנית נפגעים. בשבוע שעבר הוקדש חלק ניכר מארבע שעות התוכנית ברשת ב' למופע פרידה ארוך כאורך הגלות מהשדרן הבכיר ומנהל מחלקת הספורט דני דבורין, שפרש לגמלאות. בשיאן הופקעה שעה שלמה (בין 20:00 ל-21:00) למען אירוע בסגנון "אלו הם חייך", שבמהלכו הועלו על הקו ראש הממשלה, פוליטיקאים, עסקנים, ספורטאים ומאמנים כדי לרומם ולשבח. בכל אותה שעה נזנח המשחק בין מכבי חיפה להפועל באר-שבע.
בתוכנית הבאה, הראשונה בלעדי דבורין אחרי שנות דור, איישה שרון פרי את עמדת המנחה, אלא שוועד עובדי קול-ישראל בתל-אביב סירב להשלים עם הצנחתה של שדרנית מבחוץ. "בשל הפגיעה הנמשכת בעיתונאי קול-ישראל בתל-אביב ובמחלקת הספורט, ובשל שיבוצה של שרון פרי להגשת 'שירים ושערים', התוכנית תיפסק לשעה. עימכם הסליחה", הקריא עורך המוזיקה איציק יושע את הודעת הוועד ועבר מיד להשמיע שירים.
מנהל חטיבת החדשות בקול-ישראל יאיר קורן (מימין) והעיתונאי יואב אביב (צילומים: "העין השביעית" ורשות השידור)
ביום חמישי האחרון כינס יאיר קורן, מנהל רשת ב', ישיבת עדכון מיוחדת של אנשי מחלקת הספורט. השדרן יואב אביב טען בישיבה כי ההחלטה למנות את פרי היתה חייבת לעבור תחילה דרך אנשי מחלקת הספורט והוועד, ולא לנחות עליהם בהפתעה. ז'וז'ו אבוטבול, חבר פאנל "שירים ושערים", תמך בהחלטת ההנהלה ואמר כי חייבים לקבל אותה ולעמוד מאחוריה. גם בשידור עצמו בשבת נשמע אבוטבול מפרגן לא אחת לשרון פרי.
יואב אביב היה המועמד הטבעי להחליף את דבורין בהגשת התוכנית, אלא שבמהלך השנה האחרונה הוא סירב לפניותיו של קורן. פרי נבחרה לתפקיד כיוון שבין יתר אנשי הספורט לא נמצא מחליף ראוי. פרי מככבת בשנה האחרונה בערוץ 1: בקיץ כמגישת שידורי האולימפיאדה ולאחרונה כמנחת תוכנית הדיבורים "בועטים", המשודרת מדי שני בלילה.
הבחירה בפרי, שדרנית ספורט עם ותק של כ-15 שנה, היא מרעננת ומצוינת. יש לה אפילו ניסיון בהגשת תוכנית דומה: לא מזמן הנחתה את "שירים ושערים" הטלוויזיונית, ששודרה תקופה קצרה בערוץ one. היא החליקה בטבעיות ובחינניות לנעליים הלא גדולות במיוחד שהותיר דבורין. השידור הראשון שלה בשבת היה מקצועי וקולח. היא ידעה מתי לעבור למגרשים, מתי לעצור את השדרים, להעיר הערות מדויקות ולשאול את השאלות הנכונות.
שרון פרי בערוץ הראשון (צילום מסך)
בהופעת הבכורה שלה היא יצרה "שירים ושערים" שמרכז הכובד שלה הוא הנעשה במגרשים. ייתכן שזה קרה גם בזכות דבריו של השדר בני פייסיק באותה ישיבה. פייסיק העיר כי הוא מקווה ש"שירים ושערים" בעידן החדש שלה תהיה תוכנית עם פחות פטפוטי סרק. פייסיק, ועימו שדרים אחרים, חשו לא פעם מיותרים בעמדת השידור שלהם. במקום לשמש עיניים למאזינים, הם נאלצו כמו כולם לשמוע ברברת אולפן שלא נגמרת.
ייתכן שהנהלת הרדיו שגתה כשלא שיתפה את אנשי הספורט והוועד בהחלטה להפקיד את התוכנית בידיה של פרי, שאינה עובדת הרשות. התפקיד הנוסף שתמלא ברדיו יעלה עוד כמה אלפי שקלים לקופה המדולדלת, אבל בעיקר מדובר בפגיעה באגו של עיתונאי תל-אביב של קול-ישראל.
הזעם שלהם אינו נטול הצדקה: פרישתו של דבורין לא נחתה במפתיע. ברשות השידור היו צריכים להיערך לכך במינוי מנהל חדש למחלקת הספורט, שיעבור תקופת חפיפה מסודרת וייכנס לתפקיד ב-1 בינואר. מנהל כזה היה בוחר את המגיש החדש לתוכנית הדגל של מחלקת הספורט, ומן הסתם מונע את החיכוכים המיותרים.
הסנקציות בעקבות מינויה של פרי הן רק חלק מהבטן המלאה שיש לעובדי הרדיו על ההנהלה שלהם. השביתה בת השעה לא אמורה לעלות מדרגה, היא מסתמנת יותר כמחאה מן השפה ולחוץ של עובדים שמבקשים לנצל את ההזדמנות כדי לשפר את תנאיהם.
בהיבט המקצועי, פרי היא בשורה טובה ל"שירים ושערים". מגיע למינוי הזה פרגון מכל חלקי הבית. הבחירה בה נכונה גם בהיבט החברתי: תקשורת הספורט זקוקה לעיתונאיות שימלאו את השורות הקדמיות ולא ישמשו רק קישוט. הבחירה במגישה לתוכנית ספורט מובילה, שהיתה מזוהה תמיד עם גברים בלבד, היא צעד בכיוון הנכון. אם הנהלת הרשות תתעקש על החלטתה וגם תצליח להגיע להסדר עם העובדים – כולם, כולל המאזינים, ירוויחו מכך.
סינ, סינדי, סינדיקציה
"ידיעות רמת-גן" מרשת ידיעות-תקשורת נראה כמו מקומון מבוסס, שמוכן ומזומן להעניק לקוראים את מיטב הסיפורים מערי השינה רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק: 120 עמודים, 75.5 מהם עמודי מודעות, כלומר 63% מן העיתון הם עמודי פרסומת – יחס מחפיר לרעת המערכת העיתונאית. חלק גדול מהעיתון מורכב מחצאי עמודים של חדשות-לייט, עלי תאנה חיוורים למקומון חדשות שנראה יותר כמו עיתון פרסומי: חלקו הראשון של המקומון הוא בית-עלמין מפואר למודעות (בלוק של 32 עמודים!).
החלק היחיד בעיתון שנראה כמו עיתון הוא מדור הספורט, שהפלא ופלא – מורכב מארבע כפולות נטו. אף מודעה אינה מעזה להפר את קדושת המקום. קוראי הספורט מרמת-גן, גבעתיים ובני-ברק כבר מתמוגגים מנחת, אלא שהחיוך הופך להבעת תימהון וזעם. שום דבר בשמונה העמודים הללו לא פונה אל לבם ולא מדבר אליהם.
כך הורכב מדור הספורט האחרון במקומון של רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק: שני עמודים על פיטורי מאמן מכבי ראשון-לציון בכדורסל, שני עמודים על חבר הנהלת הפועל תל-אביב בכדורגל, עמוד על טורניר שיזמה הפועל תל-אביב למען ילדים עם צרכים מיוחדים, עמוד על התפרקות חוג אוהדים של מכבי תל-אביב, עמוד על משחק קט-רגל של מאמני מחלקת הנוער ממכבי תל-אביב, ועמוד נוסף שהורכב משני טורי דעה – אחד על בני-יהודה תל-אביב והשני על הפועל תל-אביב בכדורסל.
ומה עם קוראי הספורט הגרים ברמת-גן, גבעתיים ובני-ברק, שהמקומון הזה אמור להיות למענם? מה עם כתבה אחת, או עמוד אחד, שיעסקו בספורט הקשור לערים הללו? ובקיצור, עד מתי ימשיכו בידיעות-תקשורת לרמות את קוראי רמת-גן וגבעתיים עם כתבות סינדיקציה מעיתון האם, "ידיעות תל-אביב"?
חוסר הבנה של העובדות
"ידיעות אחרונות" וחברת החקירות ויצמן-יער ישלמו פיצוי של 15 אלף שקל בתוספת 10,000 שקל הוצאות משפט לכדורגלן צחי אילוז בגלל פרסום פוגעני. כך קבע בשבוע שעבר בית-משפט השלום בתל-אביב.
אילוז תבע 200 אלף שקל לאחר שבמדור הספורט של העיתון פורסמה באוקטובר 2009 ידיעה מאת משה שיינמן, ולפיה היה מעורב בחוזה כפול ואף הורשע בשל כך, מה שאינו נכון. אילוז, המשמש מאמן ושחקן בנבחרת ישראל בכדורגל חופים ומאמן במחלקת הנוער של מכבי חיפה, טען כי נגרם לו נזק אישי ושמו הטוב נפגע.
צחי אילוז, לאחר ניצחון בנתניה על נבחרת גרמניה, 27.6.08 (צילום: גיל יערי)
אשר ויצמן, אחד מבעלי משרד החקירות, שהיה המקור לידיעה, טען בעדותו כי ייתכן ששיינמן לא הבין אותו והתייחס לאילוז כאל מי שהורשע בגלל חוזה כפול, ולא כמי שהיה באותה תקופה תחת חשד כבד. הנתבעים הודו כי הידיעה לקתה בחוסר הבנה של העובדות.
השופטת חנה ינון קבעה כי הפרסום הוא בבחינת לשון הרע ואין בו תום לב, מאחר שלא בוצעה פנייה לתובע כדי לבקש את תגובתו, לא נעשתה בדיקה של העובדות ולא ננקטו אמצעים סבירים כדי להיווכח שמדובר באמת. הסכום הנמוך לאילוז נפסק מאחר שלא הוכיח כי נגרם לו נזק כספי או כי פוטר בעקבות הפרסום, מה עוד שהעיתון פירסם התנצלות.
"יש להביא בחשבון בקביעת גובה הנזק גם את העובדה כי הכתבה אינה עוסקת בתובע, אלא בשחיתויות בספורט, התובע הוזכר בה אגב אורחא, רק חמש מלים עסקו בתובע, ואף נכתב כי שיחק בבני-טמרה, דבר שאיננו נכון".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il