שער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", היום
סבטקסט
זהו היום השלישי ברציפות שעל שער "ידיעות אחרונות" מודפס תצלום גדול של יאיר לפיד מחייך. למחרת הבחירות חלק בעל הטור לשעבר את עמוד השער עם בנימין נתניהו, אולם ביומיים שחלפו מאז הוא זוכה לבלעדיות בשערי העיתון. כך נראות חגיגות ניצחון. "לא עושה גוש חוסם עם חנין זועבי", נכתב אתמול בכיתוב התצלום של לפיד המחייך בשער. "קודם אימון, אחר-כך נתניהו. לפיד לא מוותר על אימון הקראטה היומי גם אתמול", נכתב בכיתוב התצלום של לפיד המחייך בבוקר הזה. ב"ידיעות אחרונות" תופס לפיד את מקומו של גלעד שליט. יש גיבור לאומי חדש.
בשער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" תצלום נוסף של לפיד מחייך. הפעם פורץ פרצופו מבעד לכרזה הנושאת את פניו של בנימין נתניהו. מתחת לדימוי האלים נכתב: "הבחירות השבוע הבהירו דבר אחד: מעכשיו שום דבר לא יקרה פה בלי יאיר לפיד". ההוראה שמעולם לא ניתנה לבכירי "ידיעות אחרונות" מקבלת ביטוי מפורש: הסבטקסט מודפס מלה אחר מלה על שער המוסף הפוליטי.
ציפי לבני, לעומת זאת, שוב נעדרת מעמודי העיתון. המועמדת שזכתה לכיסוי המחמיא ביותר ב"ידיעות אחרונות" עד ליום הבחירות, המועמדת שהוצגה כמובילת האופוזיציה לנתניהו גם כשהיה ברור שלא תסחוף אחריה מספר רב של מצביעים, שבה לממדיה הטבעיים, הלא רלבנטיים. בעולם התקשורתי העקום, שבו הטיה עיתונאית היא המובן מאליו, אפשר לזקוף לזכותו של "ידיעות אחרונות" את העובדה שלא נטש את לבני ושמר על הטיה בסיקור לטובתה גם כשכשלונה נעשה ודאי.
ב"ישראל היום" ניכרים סימני אנטי-קליימקס. הגיוס מתמתן, היוהרה נעלמה. יש כבר אפילו מקום לביקורת עצמית, לפני עמ' 37. פניהם של נתניהו ולפיד, זה לצד זה, מודפסים בקטן בשער העיתון ובגדול בשער המוסף הפוליטי. "ברית עם עתיד", נכתב שם מתחת לתצלומי יו"ר הליכוד ויו"ר יש-עתיד מנסים לחייך אבל לא ממש מצליחים.
טקסט
"הליכוד כשל, אבל לא הובס", כותב אמנון לורד ב"מקור ראשון". "[...] בין ממשלת ימין-מרכז לבין החלופה של ממשלת ימין צרה עם החרדים, נראה שבליכוד ההעדפה ברורה, בהתאם למסר של הציבור". את טורו של לורד מלווה תצלום ניצחון של לפיד, פורש ידיו לצדדים. בכיתוב התצלום נכתב כי זהו "יאיר לפידס". פליטת קולמוס כמובן, ובכל זאת – תשובה הולמת לפליטת הפה של לפיד עצמו, "חנין זועביז".
"נתניהו מציע ללפיד את האוצר או החוץ", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". יובל קרני, צביקה ברוט ואיתמר אייכנר מדווחים כי נתניהו ולפיד נפגשו אתמול לפגישה חשאית במעון ראש הממשלה בירושלים, ושם הוצע ללפיד לקבל אחד משני התיקים הבכירים.
"אפשר להמר שהאוצר לא יהיה בידי לפיד", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "הוא לא יידע מה לעשות על גבי נושאת המטוסים הזו. הוא צפוי להתרסק שם מהר יותר משעמיר פרץ התרסק במשרד הביטחון. על-פי המידע שהגיע לקראת סוף-השבוע ללשכת ראש הממשלה, לפיד מעוניין בתיק החוץ, על אפו וחמתו של ליברמן, שכבר החל לנעוץ בו סכינים קטנות בתקשורת".
מעל הכותרת הראשית האנמית של "ישראל היום" ("מדברים קואליציה") מצוטט השר גלעד ארדן, שהתייחס לאפשרות שלפיד יבקש לידיו את תיק החוץ: "זה לא טבעי, הוא דיבר על מעמד הביניים ועל מחירי הדיור". בפנים העיתון, בידיעה מאת מתי טוכפלד וגדעון אלון, נמשך הציטוט מפי השר להגנת הסביבה: "זה כמו שעמיר פרץ ביקש בזמנו את תיק הביטחון".
פרץ דרש את הביטחון או התפתה לקבל את תיק הביטחון, שבסופו של דבר חיסל את הקריירה הפוליטית שלו. האם הליכוד מנסה לאלץ את לפיד לקחת את האוצר לידיו כדי שהקטסטרופה הכלכלית הבאה תהיה חתומה על שמו? נראה כי המציאות מעט מורכבת יותר, שכן גם בין שוחרי טובתו של לפיד יש מי שמציע לו לא לקחת את תפקיד שר החוץ.
"לפיד נמצא בתחילת הדרך. זאת הסיבה השנייה מדוע אסור לו לקחת את תפקיד שר החוץ", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת". "הסיבה הראשונה, והמכרעת, היא שלא לשם כך נבחר". "את ההמלצות לקבל על עצמו את תיק החוץ, שנראה מתאים לו, הוא לא ממהר לאמץ", מבהירה סימה קדמון באותו המוסף. "הוא חושב שהרבה יותר מתאים לסדר היום שהציג במערכת הבחירות לקחת את תיק הפנים או השיכון".
"הנה רעיון נוסף שעלה אתמול בחוגים יודעי דבר", מוסיף ורטר ב"הארץ". "לפיד אכן יבקש את תיק האוצר בנוסף לארבעה תיקים חברתיים-כלכליים המגיעים לו. אבל הוא לא יכהן בעצמו בתפקיד, אלא ישלח לשם שר מקצועי, כלכלן מוערך ובעל שם, מישהו כמו פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מציע סבר פלוצקר ללפיד למנות את פרופ' מנואל טרכטנברג לתפקיד שר האוצר. "בגלל המקצועיות. בגלל שיקול הדעת. בגלל המוסריות. בגלל האמון האדיר שנותן בו הציבור. בגלל דו"ח הוועדה בראשותו, המסמך הכלכלי-חברתי החשוב ביותר בעשור החולף", הוא מסביר.
לדברי פלוצקר, "מדובר במהפך. ישראל לא התנסתה עד כה בשר אוצר על-מפלגתי, וטרכטנברג יהיה הראשון. [...] וזה תלוי רק בך, יאיר לפיד. זה המבחן הראשון שלך. כאן אתה יכול להוכיח את מנהיגותך. אם תתעקש לחלק תיקים רק לאנשיך, לא תגיע רחוק".
"בקרוב אגיע רחוק" היא התחזית שמעניקה לעצמה דנה ספקטור, בעלת טור במוסף שבו כתב עד לאחרונה יאיר לפיד.
חוגים יודעי דבר
בטוריהם של נחום ברנע ויוסי ורטר מוגשת הערת אזהרה ליאיר לפיד. ברנע כותב ב"ידיעות אחרונות" על דעת עצמו ("לפיד מחזיק ביד קלף מנצח, הזדמנות של פעם בדור. לקלף הזה יש רק מגרעת אחת: הוא חד-פעמי. מה שלא ישיג עכשיו, במשא-ומתן עם נתניהו, לא ישיג בהמשך הדרך, כשר בממשלתו"), ואחר-כך מביא מדברי "אחד הפוליטיקאים במחנה הימין". ורטר מצטט ב"הארץ" מסרים דומים מאוד מפי "אחד משרי הממשלה היוצאת": "זה הזמן שלך. לא יהיה לך זמן אחר. אתה מחזיק בעוצמה אדירה. אין ממשלה בלעדיך. אם לא תשתמש בכוח החד-פעמי, הנדיר הזה, שנפל לידיך בששת השבועות הקרובים – אתה תהפוך מהר מאוד לאסקופה נדרסת".
עוד קודם לכן מביא ורטר אנקדוטה מאירת עיניים על שיחה שהתקיימה בין נתניהו ליו"ר הכנסת רובי ריבלין, יומיים לפני פתיחת הקלפיות, בדרכם חזרה מהלווייתו של ראש עיריית אריאל רון נחמן. לפי ורטר, נתנהו העריך באוזני ריבלין שהליכוד ישיג 37–36 מנדטים, וזאת על סמך סקר עדכני שקיבל לידיו "מהסוקר שעבד עם הרשימה המאוחדת (שמו שמור במערכת)". ורטר לועג לתחזית המופרכת וקובע כי "לכל אורך הקמפיין נתניהו הוזן בסקרים שגויים, לא אמינים ולא מקצועיים".
גם לדן מרגלית, הכותב בעיתון הבית של נתניהו, "ישראל היום", טור פרשנות שבועי, וגם בו יש אנקדוטה על בנימין נתניהו, הלוויה וסקרים. במקום אירוע שהתרחש יומיים לפני פתיחת הקלפיות, האנקדוטה שמזכיר מרגלית נוגעת לאירוע שהתקיים כחודש לפני כן. במקום ההלוויה של רון נחמן הוא מזכיר את הלווייתו של הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק. במקום מכונית שרד, לשכתו של בנימין נתניהו. במקום רובי ריבלין, דן מרגלית. במקום מידע חדש ומעניין, במוקד הטקסט של מרגלית פרשנות בדיעבד.
"כמה שעות לאחר שליוו את אמנון ליפקין-שחק בדרכו האחרונה, התנהלה בלשכתו של בנימין נתניהו בתל-אביב שיחת רקע על נושאים לאומיים וציבוריים ופוליטיים רבים", כותב מרגלית. "אין אפשרות לפרט את תכניה לבד מכך שפעמיים קם ראש הממשלה מכורסתו וצעד לעבר שולחנו, ושם עיין בדפים אשר נראו לי כסקרי דעת הקהל, וחזר למקומו. בסופו של יום התרשמתי כי לאחר הבחירות המקדימות, הפריימריז, בליכוד הגיע נתניהו למסקנה כי אי-אפשר עוד לגייס קולות מגוש השמאל-מרכז לטובת מפלגתו. בני בגין ודן מרידור לא נבחרו, וגם אם יציב נתניהו תחתם אישיות בעלת משקל ציבורי זהה, לא יעלה בידו להחזיר את הבוחרים לסיעה הגדולה".
לדעת מרגלית, היה זה משגה.
הקרדיט, שוב, לציבור הבוחרים
אתמול טען סבר פלוצקר ב"ממון" כי תוצאות הבחירות סימנו "תבוסה של מי שניסו להכתיב לציבור הישראלי סדר יום כלכלי שבמרכזו 'ריכוזיות של טייקונים'". לדברי הפרשן של "ידיעות אחרונות", "בחושיהם המחודדים הבינו האזרחים שהמלחמה ב'ריכוזיות' היא הסחת דעת מהעיקר: אי-השוויון הכלכלי העמוק בחברה הישראלית שסיבותיו דמוגרפיות, תרבותיות ותעסוקתיות".
הבוקר מציע גיא רולניק פרשנות הפוכה לתוצאות הבחירות: "הנושא הראשון שבו כל המפלגות תומכות הוא מהפכה של תחרותיות במגזר העסקי, פירוק הריכוזיות, רפורמה בשוק ההון והעברת המיקוד הכלכלי לעסקים הקטנים. המצעים וקמפייני הבחירות של כל המפלגות הדגישו את הצורך לפרק את האוליגרכיה הכלכלית הריכוזית כדי לחזק את התחרות, היזמות והדמוקרטיה".
מפעיל הבובות
"למרות כל האזהרות, המנצח של הבחירות הוא נוני מוזס", כותב אמנון לורד בהמשך טורו ב"מקור ראשון". "[...] יש כנראה גבול כמה אתה יכול להמריא לנוכח התקפות מהסוג שראש הממשלה נתניהו ספג בחודש האחרון שלפני הבחירות. בסופו של דבר היה אפקט מצטבר שלילי למתקפה שניהלו, בין השאר בניצוחו של מוזס, הנשיא שמעון פרס, יובל דיסקין והנשיא אובמה. [...] המתקפה נמשכת שנים, אבל הרלבנטיות העכשווית שלה מתייחסת לשנתיים האחרונות. להתקפות האלה לא נמצא מענה מתאים. מתברר של'ישראל היום' אין שום השפעה על סדר היום הציבורי ועל דעת הקהל".
"בצמרת הליכוד מדברים, בשקט, שלא להרגיז, על המפלגה הנוספת שהתמודדה בבחירות הללו: מפלגת נוני מוזס, באמצעות הרשימה המאוחדת של קבוצת 'ידיעות אחרונות' ואתר ynet", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "למפלגה הזו, אומרים שם, היה חלק במפלה שנחלו הליכוד ונתניהו. הסיקור הזוחל, העקבי, השלילי, החד-צדדי והאינטנסיבי, כזה שלא לוקח שבויים, נגד נתניהו בעיתון ובאתר החדשות הנפוצים עד מאוד, חילחל ללבבות האנשים וקנה שביתה שם".
לדברי ורטר, "גם ביבי כבר מצטער ומתחרט על ההרפתקה הזו. הוא מבין שבשורה התחתונה, שורת ההשפעה של התקשורת החופשית על הציבור בישראל, הנזק שמסב לו 'ישראל היום' – עיתון שרבים קוראים אך מעטים באמת מתייחסים לכתוב בו – עולה בהרבה על התועלת לה ציפה וקיווה מכניסת העיתון לשוק".
"מתברר שרוב הישראלים מסרבים לעכל מנות גדושות כאלה של תהילה אישית, לפעמים מנופחת, לפעמים כוזבת", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "יש ביניהם כאלה שהיו שמחים לקבל משפחת מלוכה, אבל לא את המשפחה הזאת. הם מסרבים לאמץ את קו התעמולה הזה גם כאשר הוא ניתן להם חינם".
בעיתון המחולק חינם אין הבוקר קריקטורה של נוני מוזס מפעיל בובות על חוט. אין טור על השפעתו הרעה. אין הכרזה כי המסכה סוף-סוף נקרעה מעל פניו. ביום שאחרי התבוסה בקרב בין העיתונים, "ישראל היום" לא מתקרב לעימות גלוי. ההפוגה, יש לשער, זמנית. בשבוע הבא יפורסמו נתוני סקר החשיפה TGI.
ענייני תקשורת
רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי עורך העיתון לשעבר, רפי גינת, מונה למנכ"ל ערוץ 10, וכי גולן יוכפז, שעבד לצד גינת לאורך שנים, עתיד להתמנות לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ.
"עברה על הערוץ שנה מטורפת בשל איומי סגירה", מצוטט גינת בידיעה של שכניק. "היום הוא חי ונושם בזכות מלחמה עיקשת של היו"ר אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי, בגיבוי של הבעלים רון לאודר, נגד גורמים פוליטיים ואינטרסנטיים שרצו לראות את מסך ערוץ 10 מוחשך לתמיד. יש בערוץ ובחברת החדשות שלו אנשי מקצוע נפלאים, עיתונאים ואנשי תוכן מהמעלה הראשונה, שעם חלקם עבדתי בעבר ואת רובם אני מכיר. אני שמח ומרוגש לבוא אל ערוץ 10 במטרה לעזור בקידומו ובהצלחתו. לא אחסוך שום מאמץ כדי שזה יקרה".
"גינת נחשב אחד מהאנשים המקורבים למו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס", כתב אתמול נתי טוקר ב"דה-מרקר", והזכיר כי בעבר נמנע מינויו למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 "לאחר שנטען בין השאר כי הוא מקורב לבעלי הון".
"ייתכן מאוד כי תחום האקטואליה יצמח בערוץ תחת ניהולו של גינת, אך ניגוד העניינים המובנה שלו יצמצם עוד יותר את היכולת של הערוץ להוציא מתוכו עבודה עיתונאית איכותית, מהדגם שרביב דרוקר ורוזנטל ביצעו בו בשנים האחרונות", העריך אמיר טייג, אף הוא ב"דה-מרקר".