בנימין ושרה נתניהו בחגיגות המימונה, אתמול באור-עקיבא (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

מטס

"לא דבר", מכנה איתן הבר ב"ידיעות אחרונות" את "מטס פעילי השלום" שאמור להגיע היום לשדה התעופה בן-גוריון (ומסתמן, בינתיים, אכן כשום-כלום), אולם בכל זאת "מעריב", "מקור ראשון" וגם "ידיעות" מקדישים לו את הכותרת הראשית. וביתר דיוק: לתגובה הישראלית למטס. מטס? מדובר רק בפרפרזה על "המשט", שם הקוד למשלחות פעילים שניסו לחדור את הגבול הימי אל רצועת עזה, אולם לפעילי האירוע הנוכחי אין מטוסים, הם התעתדו להגיע לכאן בטיסות רגילות, כאחרוני הנופשים.

התעתדו, אולם רובם נאלצו לוותר על תוכניתם. "רוב המפגינים נאלצו להישאר בבית לאחר שטיסתם בוטלה", מדווחת כותרת המשנה לראשית על שער "ידיעות", כתוצאה מלחצים של ממשלת ישראל על חברות התעופה. גם הכותרת על שער "הארץ" היא "ישראל לחצה, ורוב פעילי המטס לא יגיעו היום בטיסות לנתב"ג". למרות זאת, ועל אף שמספר הפעילים שכן עתידים לנחות בישראל (כ-150, על-פי "ידיעות") בטל בשישים לעומת מספר הנוחתים הכללי הצפוי (כ-50 אלף), בשדה התעופה הוכרזה כוננות.

"היערכות שיא בנתב"ג לקראת הגעת מטס פעילי השמאל", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון"; "כוננות גבוהה בנתב"ג לקראת מטס המחאה", נכתב בזו של "מעריב". "למרות זאת: כוננות בנתב"ג", נכתב בכותרת הגג על שער "ידיעות".

לא רק כוננות: ראש הממשלה זרק למערכה גם את הקו הההסברתי הלוחמני המפורסם שלו, צדקת דרכנו הישראלית בסגנון פולני. "הפעילים הפרו-פלסטינים שינחתו היום בישראל ייתקלו במאות שוטרים ויקבלו מכתב ממשרד רה"מ: 'קודם תפתרו את הבעיות האמיתיות באזור", נכתב בכותרת המשנה של "ידיעות", שהכותרת הראשית שלו, "למה אתם לא מפגינים נגד אסד?", מעמידה בראש סדר היום תמצות מרוכז ומדויק של התגובה הממשלתית לפעילי השמאל, אלו שהבר מכנה "תמהונים":

"במקום לחכות לפעילים התמהונים עם פרחים, להעלות אותם לאוטובוסים ולהוביל אותם ישירות למחוז חפצם בבית-לחם, יוצאים שוב ראשי מערכת הביטחון וכוחות הביטחון מדעתם", הוא כותב, תחת הכותרת "השתגעתם?". "בהתנהגות מוזרה שכזאת אנחנו רק מדרבנים את חורשי המזימות למצוא מבצעים שלמדינת ישראל אין פתרונות להם", הוא מוסיף. גם ב"הארץ" מציעים לחכות לפעילים עם פרחים, אולם לא מסיבות טקטיות, אלא כצו מוסרי:

"מדינה שמכבדת את זכויות האדם בשטחים הנתונים לשליטתה, כולל הזכות למחות ללא אלימות נגד הכיבוש הזר, צריכה להזמין פעילי שלום לבקר בכל אתר ולקדם אותם בפרחים", חותם מאמר המערכת של העיתון, המוקדש כולו לניגוח מדיניות ממשלת ישראל ואף מחקה סופרים גרמנים ומשווה אותה לשלטון האיראני: זה מונע כניסת פקחי גרעין וזו מונעת כניסת פעילי שלום.

בידיעה החדשותית המוקדשת לדיווח על הנושא, כתבי "הארץ" אינם מטילים ספק בגרסה שלפיה אכן מדובר בפעילי שלום לא אלימים, למרות התקדים האחר שנקבע במשט המרמרה, הטראומה שמטילה את צלה ומעצבת את יחסם של הרשויות ושל כמה מהעיתונים לפעולות דומות של "פעילים" כאלו, וגם אחרים.

טראומה, לא פחות. "הם לא ייכנסו", לשון הכותרת לדיווח הנפרש על פני עמ' 5 של "ישראל היום". אפשר לשמוע את תרועת החצוצרה. הפרשים הם פרשי משטרה בלבד.

החדשות מאיסטנבול, הקונקשן בירושלים

למרות האטרקטיביות של סוגיית המטס עבור "הארץ" (הרמה להנחתה לנגח את נתניהו על אטימותו הלאומנית) ו"ישראל היום" (הרמה להנחתה להלל את נתניהו על גאוותו הלאומית), שני העיתונים הללו בוחרים בנושא האיראני לכותרת הראשית שלהם. זאת, חרף העובדה, העולה מן הכותרות עצמן, שבחזית הזו אין ממש חדש והיא ממשיכה להתנהל בסימן הסחבת והמסמסת:

"אחרי המו"מ: עוד מו"מ", לשון הכותרת המשונה כרגיל של "ישראל היום". "חודשו השיחות בין איראן למעצמות", מוסרת כותרת המשנה, "שני הצדדים דיווחו על 'אווירה חיובית'", היא ממשיכה ולא שוכחת את המרכאות, "אבל לכולם ברור", היא עוצרת לפאוזה פסבדו-דרמטית, "המפגש שימש בעיקר כדי לקבוע את מועדו של המפגש הבא".

לפי הכותרת של "הארץ", היתה למפגש לפחות סיבה אחת נוספת: "איראן דורשת מהמערב התחייבות שלא תותקף כל עוד שיחות הגרעין נמשכות". ב"ישראל היום" מוקדש טור הצד בכפולה הפותחת (אלי לאון וסוכנויות הידיעות) לתרחיש של מלחמה אמריקאית עם איראן ("תצא למלחמת גרילה ימית").

"סבב השיחות בין שש המעצמות לאיראן על תוכניתה הגרעינית הסתיים אתמול באינסטנבול ללא פריצת דרך משמעותית, אך בהסכמה משותפת בין הצדדים להתכנס שוב בחודש הבא", פותח צבי בראל את הידיעה המרכזית ב"הארץ" באישוש כותרתו הראשית של החינמון, אולם נשאר אופטימי ("הרף לשיחות היה נמוך מלכתחילה ונראה שהצדדים חצו אותו בהצלחה") ומדווח כי דיפלומטים מערביים וטורקיים דיווחו על "אווירה חיובית ובונה" – ללא שימוש במרכאות שמופיעות ב"ישראל היום". ייתכן, כמובן, שהמקורות של "ישראל היום" הם דיפלומטים איראנים.

למרות הגישה החיובית של הפרשן שלהם, התמונה המרכזית על שער "הארץ" מציגה מטפורה ויזואלית לחלק הפחות אופטימי בדיווח של בראל: נראים בה "ראש המשלחת האיראנית ג'לילי ושרת החוץ האירופית אשטון, אתמול באיסטנבול", כשהם צועדים בכיוונים מנוגדים, איש איש לדגליו (זה של הרפובליקה האסלאמית של איראן וזה של האיחוד-האירופי). אותו תצלום מופיע גם על שער "מעריב", ולצדו תמצית טור של נדב איל תחת הכותרת השנונה "גרעין של תקווה".

"לא צריך להתרשם מההודעות על הרוח החיובית בשיחות בין המעצמות לאיראן", פותח איל. כותרת המאמר עצמו, הנפרש על פני עמ' 4, היא "כבר היינו בסרט הזה". בכותרת המשנה המלים "הרוח החיובית" מוקפות במרכאות והיא קובעת כי "בדיוק כמו ב-2009, גם הפעם נראה שהאיראנים יודעים איך למשוך זמן והמערב מתגלה כצד החלש".

יש גם שינויים שהתחוללו בארבע השנים שחלפו: "אם ב-2009 טהרן נדרשה להפסיק פעולות העשרה, נקודה, היום המערב מוכן להכיר בכך שחלק מתוכנית גרעין אזרחית באיראן תכלול העשרה באמצעות צנטריפוגות", כותב איל. "אחת ההדלפות מתוך אולם הקונגרסים מספרת על כך שמדינות המערב יסכימו להמשך העשרת אורניום ברמה של 3.5%, ולא ידרשו את פירוק המתקן התת-קרקעי בפורדו שליד קום, אך ידרשו להציב פיקוח קבוע והדוק באתרים שבהם יש חשד שהאיראנים מפתחים טכנולוגיה גרעינית למטרות צבאיות", כותב בראל.

"דיבורי סרק" היא כותרת טור הפרשנות של רונן ברגמן בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות", העיתון היחיד שאינו מקדיש מקום בשער לסוגיה האיראנית (והיחיד המדווח על השער כי "רותי טבעה למוות לעיני ארוסה", ש"זעק", "יפה שלי, איך אחיה בלעדייך?"). "אופטימיות וחשדנות" היא כותרת העמוד, מעל לאותו תצלום של סוכנויות הצילום שבו נראים אשטון וג'לילי מתרחקים זה מזה ("בצעדים קטנים", לשון הכיתוב).

"קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד-האירופי, שמובילה את השיחות, מחשיבה אותן כהצלחה", כותב ברגמן, ומוסיף כי היא רואה בהן "הישג משולש": "יצירת אמון מסוים בין הצדדים, נכונות איראנית לדון על נושא הגרעין וויתור איראני על הדרישה לביטול מוחלט של הסנקציות לפני תחילת המשא-ומתן [...] מנגד", מוסיף ברגמן, "בישראל רואים בשיחות כישלון ובאשטון עצמה – תמימה הנופלת, כמו רבים מעמיתיה לפניה, לפח הסחבת האיראני". אם כן, המקורות של "ישראל היום", וכנראה גם של הפרשנים הפסימים האחרים, אינם איראניים אחרי הכל.

וב"מקור ראשון": "גורמים במערב: השיחות עם איראן על כוונותיה הגרעיניות – רציניות", לשונה של הכותרת על השער. צביקה קליין ויוחאי עופר מסתמכים על "דיווחים ראשוניים שיצאו מהשיחות" ומצטטים "דיפלומט אירופי", ובאופן כללי נראה שההסתמכות שלהם על מידע מסוכנויות הידיעות הבינלאומיות יותר מאשר על מידע מלשכות הממשלה הישראלית תורמת לרוח החיובית הנושבת היום, באופן מפתיע, מהעיתון.

אגב, ב"ישראל היום" מציגים על השער תצלום של אשטון וג'לילי כשהם מחויכים ועומדים זה לצד זה, במרחק נגיעה. האם ב"ישראל היום" לא מסוגלים לזהות מטפורה ויזואלית גם כשזו מאייתת עצמה בהרבה פחות מאלף מלים? אני מהמר שהסיבה לוויתור על תצלום ההתרחקות פרוזאית עוד יותר: הוא רחב ומצריך פרישה שאינה מקובלת בעריכה הגמדית של "ישראל היום". בכל מקרה, נמצא מקום על השער לכותרת גדולה המדגישה כי החדשות מובאות לכם על-ידי "שליח 'ישראל היום' בועז ביסמוט", ש"מדווח מהפסגה באיסטנבול", משל היתה זו הסתננות נועזת לעורף מתקן גרעין איראני. שמו של ביסמוט מודגש במרקר צהוב. נתניהו, מאחוריך.

שיעור קצר בעסקים

"ספרד מתקרבת לחדלות פירעון", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים", המוסף הכלכלי של "מעריב". "שלדון אדלסון מתכנן אימפריית הימורים גם בספרד", נכתב בכותרת קטנה מעל לראשית. "פתיחת הקזינו הראשון בשטחה של אחת הערים העניות בארה"ב אמורה לתרום לכלכלתה, אך ברשויות הרווחה חוששים מהיווצרות בעיית הימורים מסיבית", נכתב בכותרת המשנה לידיעה אחרת בעמ' 9 של המוסף.

ונער זקן נוהג בהם

"לפעמים חייבים לייבש חברות, כמו רשות השידור וחברת החשמל", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר", ציטוט מתוך ראיון עם אילן לוין, הממונה על השכר באוצר, הפורש לאחר ארבע שנים. "מפעיל מלגזה משתכר 40 אלף שקל ועובדים סוציאלים משתכרים 10,000 שקל. אין היגיון וצדק יחסי במגזר הציבורי. מפת השכר היא פועל יוצא של לחץ" הוא הציטוט הפותח את הראיון, שערכה מירב ארלוזורוב.

"הפילוסופים של אגף התקציבים" היא כותרת פרויקט מעניין של תומר אביטל ב"כלכליסט" – ראיונות קצרים עם "נערי האוצר החדשים", כלכלנים בשנות ה-20 וה-30 שלהם בתפקידים בכירים יחסית במשרד האוצר. כותרות הראיונות: "מתסכל לעבוד שנה על משהו, ולראות אותו נופל" (על התקציב), "זה חיסרון להסתכל רק על הצד הכלכלי", "המחאה היתה מוצדקת. אגף התקציבים לקח אותה ברצינות", "למרות הנסיונות הפכ"מיסטיים, משרד התחבורה ניצח" (פכ"מ היא תוכנית לימודים אקדמית המשלבת פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה), "תקציב מדעי הרוח לא היה חשוב לי לולא הפילוסופיה" ו"מטרתו של הכסף היא לשרת את החברה בישראל ולא להפך".

חדשות כלכליות

"האינפלציה חוזרת", לשונה הנמהרת של הכותרת הראשית של "כלכליסט". "עליית מחיר הנפט בעולם עלולה להוביל לפריצת יעד האינפלציה של בנק ישראל, שכבר היום עומדת על 2.6%", נכתב בכותרת המשנה. "מדד המחירים לצרכן לחודשים מרץ-אפריל צפוי לבטא עלייה של יותר מ-1%, לאחר שישה חודשים ללא שינוי ניכר".

"הערכות: מצרים מתקרבת לקריסה כלכלית ולרעב", נכתב בכותרת ידיעה של רותם סלע במוסף "עסקים". סלע מסתמך על "הכלכלן דייוויד גולדמן".

מימונה

"מחג המצות לחג המופלטות", לשון הכותרת על שער "ידיעות אחרונות" (תצלום של שלוש נשים בבגדים מסורתיים). "יצאה מצה, באה מופלטה", לשון הכותרת על שער "ישראל היום" (תצלום של הזוג נתניהו). "החג של הפוליטיקאים", לשון הכותרת על שער "מעריב" (אותו תצלום של הזוג נתניהו). ב"הארץ" אין על השער כותרת המוקדשת לחגיגות המימונה.

בתגובה לאמירה של נחמה דואק במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" – "וזה גם חג של פוליטיקאים" – אומר "חתן פרס ישראל אלי אלאלוף", המוצג כ"נשיא קרן רש"י ויליד מרוקו": "הזיוף הכי גדול. חגיגה צנועה, שאירחה והתארחה במשפחה, הפכה לבלוף של מופלטה, תרבוש וריקודי בטן".

"מרוקאים יקרים, אם אף אחד מכם לא יזמין אותי למימונה, לא אזמין אתכם ליום השואה. מי שאוכל לבד, מת לבד", כתב ליאור שליין בחשבון הטוויטר שלו, כך על-פי מדור הרכילות של "ידיעות אחרונות". ובעיתונים היה כתוב שהבדיחות שלו השתפרו. אל תאמינו להייפ.

ענייני תקשורת

"צרכנים רבים נופלים קורבן לפרסומאים יצירתיים ולידיעות מסחריות במסווה של חומר עיתונאי, ורצים לקנות במיטב כספם כל מיני תכשירים 'בריאותיים' ותוספי מזון. פרופ' מוטי רביד מבקש שנתפכח מאשליית הבריאות בצנצנת. במקום להוציא הון בחנויות הטבע, לכו לירקן", נכתב בכותרת המשנה לכתבת עמוד במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות".

הכתבה מתמקדת בביקורת על מוצרים כמו תוספי ויטמינים מקבוצה B, חומצה אלפא-ליפואית, אנטי-אוקסידנטים ועוד מוצרי צריכה פסבדו-בריאותיים שלפי רביד מוצגים על-ידי פרסומאים – ועיתונאים – כבעלי ערך רפואי, בעוד שהם מיותרים לחלוטין. יפה ש"ידיעות אחרונות" נדרש לתופעה המקולקלת של קידום מכירת תרופות במסווה עיתונאי.

במוסף "24 שעות" של העיתון מתפרסם תקציר כתבה מאתר xnet, האח החורג של ynet. הכתבה, של מיכאל יעקובסון, לקוחה מ"ערוץ האדריכלות", החלק האינטליגנטי של האתר הפרחי הזה, ועוסקת בחזון התכנוני של ימית.

"אביב גלעדי: 'נמשיך להפעיל את ערוץ 8'", נכתב בכותרת על שער מוסף "עסקים". "יו"ר קבוצת RGE מבטיח שעל אף החלטת הוט להיפרד מערוץ 8 ואולי גם מערוץ הילדים, תימצא להם פלטפורמת שידור אחרת", לשון כותרת המשנה. "אולי ברצועה בערוץ 2 ואולי בערוץ 10. אולי אשדר באונליין ואולי אמכור ליס או לפלטפורמות אחרות", אומר גלעדי למיה מנע.

עוד מדווחת מנע כי "עובדי ההפקה ברשות השידור נגד הקמת ערוץ חדשות [...] ועד עיתונות ההפקה ברשות השידור הודיע כי לא יאפשר את הקמת ערוץ החדשות, ששידורי הניסיון שלו אמורים להתחיל ב-1 במאי". כזכור, ראש צוות ההקמה של הערוץ הוא עוזר הצלם לשעבר זליג רבינוביץ'.

"סמל הסטטוס החדש של עשירי ארה"ב: עיתון פרטי בבעלותם", לשון כותרת בעמ' 13 של "דה-מרקר". "הרכישות האחרונות של עיתונים על-ידי בעלי הון כמו וורן באפט מהוות סגירת מעגל עבור העיתונות המודפסת בארה"ב. הן מסמנות חזרה לתקופה שבה אילי הון כמו ויליאם רנדולף הרסט חלשו על אימפריות עיתונות כדי לקדם אינטרסים פרטיים". גם בישראל היה מי שהיה הראשון לזהות את המגמה.

"לארי, אתה לא יכול להאשים את התקשורת בהכל", אומרת בחורה מצוירת לגבר העירום השוכב לידה על המיטה במבט מתוסכל, בקריקטורה של ה"ניו-יורקר" בעמוד האחורי של "גלריה".