הפגנת עובדי "מעריב", אוקטובר 2012 (צילום: יונתן זינדל)

עיתון "מעריב" סבל במשך חודשים ארוכים, תחת אחזקתו של נוחי דנקנר ועריכתו של ניר חפץ, משורה של פגמים ניהוליים, ניגודי עניינים והפרות תקנוניות, כך טוען עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט בחברה, בבקשה שהגיש אתמול לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. עו"ד מן מבקש מבית-המשפט למנות בעל תפקיד לצורך ביצוע חקירה מקיפה של החברה בשל "חשש כבד להפרת דינים וחובות חקוקות שונות מכוח דיני החברות, דיני ני"ע ובכלל". כמו כן מבקש מן כי בסיומה של החקירה יידרשו נושאי משרה בחברה לתת דין-וחשבון, "לרבות לעניין התחולה הפלילית" על מעשים ומחדלים שיוכחו.

בבקשה מפרט עו"ד מן שורה של טענות במגוון נושאים: מהתערבות של הבעלים נוחי דנקנר, באמצעות העורך הראשי ניר חפץ, בתוכני העיתון; עבור בעסקת בעלי עניין בין החברה לבעליה דאז, הכשרת-היישוב שבשליטת עופר נמרודי, שבגינה נגרמו לחברה הפסדים בסך מיליוני שקלים; ועד לניגוד עניינים לכאורה בבחירת עו"ד שלמה נס לנאמן מטעם בית-המשפט בתקופת ההקפאה. גם אופן טיפולו של הדירקטוריון בעסקת המכירה לשלמה בן-צבי מוזכר בבקשה.

עו"ד מן מציין כי לצורך הכנת בקשתו ערך "שיחות ארוכות עם נושאי תפקידים רבים בעיתון, מהם בכירים מאוד, בצד המערכתי והניהולי, תוך תשומת לב רבה לרגישות ולחשש הרב שאיפיין את התנהגות מקורות המידע". לדברי עו"ד מן, "גם מי מהם שהביע נכונות למסור תצהיר בקשר עם עובדות בקשה זו נרתע בסופו של דבר מחשיפה מלאה בשל החשש שיבולע לו על-ידי בעלות השליטה או נציגיהן", ועל כן הוא נמנע מלחשוף את כלל מקורותיו בשלב זה. הנספחים לבקשה מכילים מאות רבות של עמודים שאליהם מפנה הבקשה.

לפי המתואר בבקשתו של עו"ד מן, "שורה ארוכה של עניינים, ראיות ופרשיות מביאים למסקנה כי לאורך זמן ארוך של שנים וחודשים לא התקיימה למעשה עבודת מערכת חופשית, מקצועית, עניינית ובלתי תלויה, אלא שבוצעו לגביה התערבויות בוטות והטיות ברורות לטובת בעלי השליטה בקבוצת החברות, כמו גם לטובת מקורבים אחרים לנושאי משרה ולעורך חפץ עצמו, אשר פעל באופן שיטתי בניגוד לטובתה של קבוצת החברות ומתוך שיקולים זרים ובלתי ענייניים". עו"ד מן מצטט גם מפרסומים עיתונאיים, בין היתר כאלה שפורסמו באתר זה, שמהם עולים חששות אלו.

נוסף לפרסומים שהופיעו בעבר, מעלה עו"ד מן חשדות אחרים להתערבות בלתי ראויה בתוכן העיתונאי. לדבריו, עורך העיתון ניר חפץ "התגלה עד מהרה כעושה דברם ומצוותם של מעסיקיו בקבוצת אי.די.בי וכמי שהשפיע על תוכני העיתון בהתאם לטעמיו, באופן לא מקצועי ובהסתמך על שיקולים זרים ובלתי ראויים – כל זאת בניגוד לטובתה של החברה ותוך פגיעה ישירה בה".

משמאל: מנכ"ל "מעריב" טל רז, יו"ר הדירקטוריון דני יעקובי והעורך הראשי ניר חפץ, בישיבת ועדת הכלכלה בנוגע למצבו של העיתון. ספטמבר 2012 (צילום: מרים אלסטר)

לפי תוכן בקשתו של עו"ד מן, תכנים שנועדו להתפרסם בעיתון "נפסלו על-ידי העורך חפץ בניגוד לדעת המערכת המקצועית ועל אף שהיו מוכנים ממש לדפוס". עו"ד מן מציין כדוגמה פסילה של "קריקטורה שעסקה בפרשת נסיעותיו של ראש הממשלה (ביביטורס)" וכתבת שער במוסף "עסקים" שעניינה ראיון עם ד"ר אמיר גילת, יו"ר רשות השידור. לפי עו"ד מן, "כתבה זו נפסלה ברגע האחרון, ממש לפני ירידה לדפוס, והעניין נפל כרעם ביום בהיר על המערכת, לרבות עורך המוסף, מר הדר חורש.

"לידי המבקש", מוסיף עו"ד מן, "הגיעו עדויות אודות פסילת סיפורים נוספים, למשל אודות עבירת חניה של השרה לימור לבנת, ופרשה חמורה לכאורה הנוגעת לשר החינוך, מר גדעון סער (אשר חפץ הוא מקורבו), והידועה לכלי תקשורת נוספים ואף פורסם אודותיה אצל הבלוגר סילברסטיין ובאתר NEWS1, עניין אשר הביא עד כדי החלטה על פיטוריו של כתב בכיר וותיק בעיתון, מר שלום ירושלמי, על-ידי העורך חפץ. בסופו של דבר נמנעו פיטוריו של ירושלמי בשל כניסת העיתון להקפאת הליכים והתערבותו של הרב פינטו, אליו, ככל הידוע למבקש, מקורב ירושלמי – כמו גם בעל השליטה, מר דנקנר, אשר אף הסתייע בו בקידום עסקה משמעותית שעליה פורסם לאחרונה ברבים".

עו"ד מן מציין גם שורה של מקרים שבהם סיקור ענייני כלכלה היה מוטה לטובת עסקיו של דנקנר, ומציין בהקשר זה "את המינוי המוזר והתמוה, אשר זכה לביקורת מקצועית רבה, של איתן מרקוביץ' – לשמש כעורך הכלכלי של העיתון". לדברי עו"ד מן, "מרקוביץ', שמעולם לא עסק קודם לכן בתכנים כלכליים משמעותיים ועל-פי העדויות שבידי המבקש לא גילה בהם בקיאות והבנה מעמיקה גם במהלך מילוי תפקידו כעורך כלכלי, שימש למעשה כ'קומיסר' מטעם העורך ושולחיו במעקב ובקרה על תכנים לא רצויים בחלקיו הכלכליים של העיתון וכדי להבטיח את השפעתם על תכנים אלו".

אם לא די בכך, עו"ד מן מציין כי הגיעה לאוזניו עדות של גורם בכיר במערכת העיתון "אשר היה עד בעצמו לפנייה של הפרשן הכלכלי הבכיר, מר יהודה שרוני, באמצעות הטלפון לגורמים בקבוצת אי.די.בי לשם קיום התייעצות לגבי אופן הסיקור של פרשת דני דנקנר, בן דודו של מר נוחי דנקנר, בפרשה הפלילית ולגבי כתבי האישום המיוחסים לו". עו"ד מן מציין בהקשר זה כי גם נמרודי ניסה להתערב בכל הנוגע לאופן הסיקור של ענייני דני דנקנר בעיתון בתקופת כהונתם של רותי יובל ודורון גלעזר, "מה שהיה בסופו של דבר אחד הגורמים שהביאו להתפטרותם וסיום כהונתם בעיתון".

יהודה שרוני, לשעבר הכתב הכלכלי הבכיר של "מעריב" (צילום: "העין השביעית")

לפי עו"ד מן, גורמים בקבוצת אי.די.בי, ביניהם חיים גבריאלי, ששימש במקביל דירקטור במעריב-אחזקות, העבירו הוראות בקשר לתכנים עיתונאיים בעיתון והאופן שבו הם צריכים להיות מוצגים ומסוקרים. מקרה קיצון שכזה אירע ערב העסקה לשחרורו של החייל השבוי גלעד שליט. לפי עו"ד מן, יותר מ-100 אלף עותקים של "מוספשבת" של העיתון הושמדו "בשל חשש לעבירת צנזורה (הנחזית להיות מינורית) ואשר באופן תמוה לא הועלתה ונדונה עד למיצוי מול הצנזורה".

כתוצאה מכך נגרם נזק של מאות אלפי שקלים בשל הצורך בהדפסה חוזרת של המוסף, וזאת "למרות הפצרות עורך המוסף דאז, דדי מרקוביץ', בחפץ, לנסות ולהכשיר את הפרסום במתכונתו המקורית ובשים לב לעלויות הכספיות של גניזה והדפסה מחדש ובטיב העבירה הנטענת". לדברי עו"ד מן, בתהליך קבלת ההחלטה על גניזת המוסף "היה מעורב גם מר נוחי דנקנר והיה שותף מלא לה למרות שהעניין נוגע ישירות ובלעדית לעבודת המערכת ולסמכותו הבלעדית של העורך".

עו"ד מן מציין כי אירוע זה קידם את סיום העסקתו של דדי מרקוביץ' בתפקיד עורך "מוספשבת", אך עוד קודם לכן "נהג חפץ לפעול תוך מתן הוראות ישירות לכתבי מוסף השבת וזאת בלא לערב את מרקוביץ', בקשר עם תכנים ועניינים בהם רצה להתערב משיקוליו שלו ובאופן שלא תאם את שיקול הדעת המקצועי הראוי".

כמו כן מזכיר עו"ד מן שני מקרים שבהם "נעשה שימוש לרעה במשאבי החברה ובכוח האדם שלה כדי לשרת צרכים ורצונות של בעלי השליטה". פעם אחת כשהופק גיליון מיוחד של "מעריב" וחולק לאורחים בחתונת בתו של נוחי דנקנר, בספטמבר 2011. "גיליון זה הופק תוך הסתמכות על משאבי החברה וכוח האדם שלה, וככל הידוע למבקש, על יצירתו הופקד שי גולדן, מי שהיה סגן העורך של העיתון באותה עת", כותב עו"ד מן. פעם אחרת נוגעת לאיש גרפיקה (סקנריסט) בשם חביב תרזי, "אשר הונחה לסרוק, לעבד, להדפיס ולהגדיל תמונות ארכיון של ראש הממשלה ולהעבירן לעורך חפץ כדי שימסור אותן לראש הממשלה או אנשיו, והכל על חשבון משאבי העיתון ותוך הפרת היחס הראוי שבין מסקרים למסוקרים ואי-התלות של העיתון".

נוחי דנקנר, אשתו אורלי ובנו עומר, ששימש דירקטור ב"מעריב" (צילום: משה שי)

עוד טוען עו"ד מן כי חפץ הפעיל לחץ על כותבים ועורכים כדי לנגח את יריביו ואת יריבי דנקנר, או כדי לשרת אינטרסים שלהם. לדוגמה מציין עו"ד מן כתבה על הסופרת אורלי קסטל-בלום (אשתו של חברו ושותפו לכתיבה של חפץ, גדי בלום), ושתי כתבות מגמתיות שנגעו למו"ל הארץ עמוס שוקן. "האחת שפורסמה ונכתבה תוך הפעלת לחץ על הכתבת שרה ליבוביץ'-דר [...] והשנייה שלא פורסמה לבסוף והוכנה על-ידי הכתבת מיה מנע בקשר לחייו האישיים של שוקן, בניסיון לגרום לו מבוכה רבה ולהלך עליו אימים".

לפי הכתוב בבקשתו של עו"ד מן, העריכה המוטה של "מעריב" הובילה לבעיות בניהול מערכת העיתון. "באופן קבוע ושיטתי נעשתה עבודת המערכת על חלקיה השונים באופן בלתי יעיל, וזאת בעיקר בשל הדרישה הריכוזית של חפץ לשליטה בתוכני העיתון", טוען עו"ד מן ובהמשך מוסיף: "בתקופת כהונתו של העורך ניר חפץ התקיימו באופן שיטתי זלזול מוחלט ואי-הקפדה מובנית על לוחות הזמנים המחייבים ומועדי הגמר (דדליין). איחורים אלו נבעו מהעובדה שחפץ כלל לא ידע בזמן אמת מהם תוכני העיתון המיועדים והיה נחשף אליהם רק בביקוריו המזדמנים בדסק החדשות ובמוספים, שעות ספורות בלבד טרם הגיע מועד הגמר והירידה לדפוס.

"[...] בעת שנחשף אליהם, היה בוחר באופן מגמתי ושיטתי לבצע שינויים משמעותיים שגררו כפועל יוצא, מלבד הפגיעה הבוטה והלא העניינית בתוכן העיתונאי, גם איחורים בלוחות הזמנים להפקת עיתון. לא זאת ועוד, אלא במקרים לא מעטים בהם כבר נשלח חומר לדפוס והוכנו פלטות לדפוס, היה צורך לגנוז אותן ולהחליפן בפלטות חדשות, עניין שעלותו הכספית לא מבוטלת. עניין זה חזר על עצמו בתדירות גבוהה ולא מידתית ביחס לתקופות עבר, עד כדי תדירות יומיומית. [...] שינויים רבים היו מוכנסים בתוכני העיתון, עימודו ועיצובו, בשעות מאוחרות ולקראת סגירתו הסופית של הגיליון היומי. זאת בלא התייעצות מערכתית מתאימה, כשחפץ מקבל החלטות משמעותיות בדיעבד ותוך לחץ זמנים הפקתי משמעותי".

נמרודי רוכש את בית "מעריב"

נושא נפרד שמעלה עו"ד מן בבקשתו נוגע לחשדות באשר לתקינות העסקה למכירת בית "מעריב". לפי עו"ד מן, בשלהי 2008 קידם מי ששימש אז עורך ראשי משותף של העיתון, דורון גלעזר, תוכנית למכירת בית "מעריב", וזאת כדי להקל על מצבו הכספי של העיתון. "לאחר שנתקבלה תוכנית זו עקרונית", כותב עו"ד מן, "הוקמה ככל הידוע למבקש ועדת 'שלושה' בהשתתפותם של גלעזר, מר נדב כספי, ששימש באותה עת סמנכ"ל תפעול של מעריב-אחזקות, ונציג נוסף מטעמה של הכשרת-היישוב".

הוועדה היתה אמורה לקדם את התוכנית, והכשרת-היישוב אף הודיעה כי היא דורשת סכום של 70 מיליון שקל עבור הנכס. לדברי עו"ד מן, "מספר גורמים עסקיים אף הביעו עניין באפשרות לרכישת הנכס [...] ואולם בסופו של דבר לא הוגשו הצעות לרכישת בית 'מעריב', מלבד זו של בעלת השליטה, הכשרת-היישוב". עו"ד מן טוען כי "עניין זה [נבע] מקשיים שהערימו נציגי הכשרת-היישוב ושלוחיהם ב'מעריב' על קבלת פרטים מלאים ומתאימים לשם הגשת הצעה לרכישת הנכס". לדבריו, "עולה החשש שהכשרת-היישוב ונציגיה ביקשו להותיר עצמם במצב של מציע יחיד בנוגע לנכס זה".

עופר נמרודי (צילום: "העין השביעית")

ואמנם, לפי הבקשה, בתחילת 2009 "נרקמה בלא ידיעתם של מי שהופקדו על הנושא (ועדת השלושה) עסקת בעלי עניין לרכישת הנכס על-ידי בעלת השליטה, הכשרת-היישוב. זאת בעת שאנשי הוועדה נמצאים במגעים עם גורמים עסקיים שונים ונציגיהם לשם גיבוש הצעותיהם". בית "מעריב" נמכר לבעלת השליטה תמורת 32.5 מיליון שקל, וזאת בהתבסס על שומה שערך השמאי דוד סגל. השמאי סגל הוגדר כ"שמאי בלתי תלוי", אולם עו"ד מן מציין כי "אותו שמאי ביצע שומות נוספות בעבור הכשרת-היישוב".

עו"ד מן צירף לבקשתו התייחסות מטעם השמאי אבי מנדלסון, שלפיה בשומה שערך סגל נפלו "כשלים רבים [...] בין השאר לעניין שטחי הנכס, ירידת ערכו בהשוואה לשומה קודמת, מצבו התכנוני של הנכס, פוטנציאל תוספת הבנייה שלו, דרכי תחשיב ערכו של הנכס ועוד". לפי השמאי מנדלסון, "דרך עריכת השומה מביאה באופן מגמתי להפחתת שוויו של הנכס. באומדן ראשוני ניתן להסיק כי השווי האמיתי של הנכס הינו גבוה יותר בגבולות 25% מהאמור בחוות הדעת". כלומר, הנזק שנגרם לקופת "מעריב" כתוצאה מהעסקה עמד על לפחות 8 מיליון שקל.

"אין ספק כי מדובר בפער משמעותי בהערכת שוויו של הנכס", כותב עו"ד מן. "[...] חשש כבד עולה נוכח הנתונים שנסקרו, כי התנהגות בעלת השליטה דאז, בכל הנוגע לעסקה זו – חרגה משורת הדין ומן המצופה מבעל שליטה בנסיבות אלו".

דנקנר מוכר את "מעריב"

עו"ד מן מקדיש חלק אחר מבקשתו לבחינת ההתנהלות של הנהלת החברה בחודש האחרון שלפני הבקשה להקפאת הליכים. לדבריו, התנהלות זו היתה "בעייתית וחמורה במיוחד". לדבריו, "מעריב היתה בת ערובה, שבויה ומשרתת רצונה של בעלת השליטה – הא ותו לא".

לדברי עו"ד מן, בימים הקריטיים של ספטמבר האחרון התכנס הדירקטוריון פעמיים בלבד. נוסף על כך, שני דירקטורים מרכזיים, עופר נמרודי ונוחי דנקנר, כלל לא השתתפו באף אחת מחמש הישיבות שנתקיימו בדירקטוריון מסוף אוגוסט ועד לכניסת החברה להקפאת הליכים. "הדבר עולה בתקופה קריטית זו עד כדי הפרת חובות משמעותית כלפי החברה (מעריב-אחזקות) והקבוצה", טוען עו"ד מן.

מעבר לכך טוען עו"ד מן כי מהפרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון "מעריב" טרם הקפאת ההליכים עולה "כי עד לרגעיה האחרונים, חשבו חברי הדירקטוריון ובהם דח"צים בחברה כי עסקת בן-צבי כפי שהוצגה להם אינה עסקה טובה לחברה או ישימה בעבורה".

כך, למשל, הדירקטור החיצוני נחום לנגנטל אמר בשלהי אוגוסט האחרון כי לדעתו ההצעה של בן-צבי "מרעה את מצבה של החברה" לעומת מצב שבו החברה תגיע להקפאת נכסים או פירוק. בישיבה שהתקיימה באמצע ספטמבר אמר הדירקטור עופר מרום: "אנחנו לא יודעים מהם תוכניותיו של הרוכש ביחס לעובדים ומהו משך ההעסקה המתוכנן ביחס לעובדים אלו [...] יש קושי להשיב על השאלות לעיל [האם העסקה לטובת החברה] הואיל ואנחנו לא יודעים מהן התחייבויות הרוכש ביחס להפעלת העיתון בעתיד".

לנגנטל עמד בהתנגדותו ואמר: "ההתקשרות בעסקה נובעת מלחץ של החברה לשפר את המצב התזרימי ולדאוג להמשך העסקת העובדים בעתיד. הואיל ולא ניתן לאלץ את הרוכש להמשיך ולהעסיק את העובדים – ולא ברור מה יהיו תנאי ההעסקה – הרי שאין הצדקה לאישור העסקה. [...] הרוכש מרע את הצעותיו לאורך המו"מ. עכשיו הרוכש דורש מן החברה לחתום על ההסכם לפני הפניה להקפאת הליכים. סבור שאין הצדקה לדרישה זו וראוי להביא את הצעתו של בן-צבי כהצעה אפשרית בפני בית-המשפט – ולא כהסכם חתום".

לפי עו"ד מן, "לאחר שהוחלט להגיש את הבקשה להקפאת הליכים – השתנתה לפתע ובאופן לא ברור עמדת הדירקטורים ולפתע הם סברו כי יש לאשר את העסקה עם בן-צבי [...] תמוהים במיוחד הם נימוקי הדירקטוריון לאישור העסקה, הסוברים לפתע כי 'דירקטוריון החברה מאמין כי העסקה המוצעת היא העסקה הטובה ביותר למכירת הפעילות אשר בידי החברה להשיג'. זאת בניגוד מפורש למה שנאמר קודם על-ידי הדירקטורים. [...] עולה הרושם מעיון בפרוטוקולים כי מהלכים משמעותיים בקשר לעניינים האמורים להיות נדונים בדירקטוריון מתנהלים למעשה על-ידי חלק מחבריו או אחרים מטעם בעלת השליטה שלא במסגרת דיוניו".

כמו כן מצביע עו"ד מן על ניגוד עניינים לכאורה במינויו של עו"ד שלמה נס למועמד מטעם החברה לתפקיד נאמן בית-המשפט בתקופת ההקפאה. לדבריו, מרום לא ציין "את עובדת היותו בקשר קרוב ומתמשך איתו [עם עו"ד נס], לרבות כהונה משותפת בדירקטוריון NMC ועניינים נוספים שיש להם עניין משותף לגביהם. [...] דברים אלו עומדים לכאורה גם בסתירה להצהרה שנתן נס עצמו אגב מינויו, לפיה אין לו זיקה כלשהי לקבוצה (זאת על אף שיש לו קשר אישי לפחות עם שני דירקטורים בה, שני הדח"צים)".

טרם הוגשו לבית-המשפט תגובות הצדדים הנוגעים לדבר.

40721-09-12