לאשה הזקנה ולילד הצעיר
כתבה שמתפרסמת הבוקר בכפולה הפותחת של "המגזין", מוסף "מעריב", עוסקת בעיר עכו. יונתן הללי מדווח על אפליקציה חדשה בשם "מסר עירוני", שעיריית עכו החלה להפיץ לרווחת תושביה. "החל מאתמול יוכלו האזרחים לקבל התרעה אישית לטלפונים הניידים שתזהיר מפני כל אירוע מסוכן דוגמת ירי רקטות מלבנון, דליפה ממכלי האמוניה שבסביבת העיר, פיגוע תופת ועוד", כותב הללי. "[...] בכל הקשור לתושבי עכו, מדובר בסיוע במגוון רחב של תחומים".
תושב העיר עכו, המזוהה בשם הפרטי דניאל, מצוטט בכתבה כאומר: "ללא ספק, מדובר במהפכה. [...] המערכת הופכת את החיים לטובים יותר במדינה, במיוחד כשמבינים שעכשיו גם התרעות מפני טילים יכולות להגיע היישר לטלפונים הניידים. [...] אני חושב שהמערכת תזכה להצלחה. היא עוזרת לאשה הזקנה ולילד הצעיר, ומספקת תחושה של שליטה".
בכתבה מצוטטים בהרחבה גם מנכ"ל החברה שתיכננה את המערכת וראש עיריית עכו, שמעון לנקרי. תצלום קטן של לנקרי אף מוצמד לטקסט, שמסתיים בהצעה לרשויות מקומיות נוספות לאמץ את המערכת. השורות היחידות בכתבה שנושאות אופי שאינו חיובי לחלוטין באות מפי תושבת עכו המזוהה בשם נדיה. לדבריה, אמנם "המתיחות בין יהודים וערבים ירדה בתקופה האחרונה, אבל עוד יש מאבקי אגו על שטחים, עסקים ובכלל". יחד עם זאת, נדיה מציינת מיד בהמשך כך: "הטוב במערכת הזו, שהיא לא מבדילה בין יהודי לערבי או בין אזור לאזור. היא מסייעת לכל מי שירצה את העזרה שלה בצורה שווה".
הכתבה על מערכת "מסר עירוני" של עיריית עכו נקראת ככתבה פרסומית, שמקדמת את החברה שפיתחה את המערכת ואת העירייה שמפיצה אותה. כתבה זו היא חלק ממגמה שמסתמנת בזמן האחרון במוסף (עורך אחראי: יואב צור), של כתבות שנראות כפרסומיות יותר מאשר עיתונאיות. בתוך המגמה הכללית מבצבצת בשבוע האחרון תת-מגמה – כתבות פרסומיות לעיריות.
שלשום הוקדשה אותה כפולת עמודים באותו המוסף לכתבה מאת אותו הכתב, הפעם על עיריית חיפה. "הצעירים חוזרים בהמוניהם לחיפה המתפתחת", הכריזה ההפניה על שער "המגזין". תחת הכותרת "עיר עם עתיד" דיווח הללי כי "בשלוש השנים האחרונות, לאחר שני עשורים של נהירה החוצה, נהנית העיר מהגירה חיובית. התפנית מיוחסת למדיניות של קברניטי העירייה, הנותנת מענה לכל תושב".
"חיפה זוקפת ראש אחרי שנים שסבלה מהגירה שלילית, וצעירים ומשפחות חוזרים אליה", צוטט ראש העירייה יונה יהב. תצלום שלו ליווה את הכתבה. גם ראש האגף לתכנון אסטרטגי בעיריית חיפה, ד"ר גלית רנד, נאותה להתראיין ולספר על שורת ההטבות שמקבל כל תושב חדש. הכתבה הסתיימה בנתון על ירידה של כ-95% בפליטת פחמן דו-חמצני בעיר בשני העשורים האחרונים.
ניתן להניח שדוברי העיריות עכו וחיפה מתמלאים סיפוק למראה כתבות כאלה. פחות ודאית התרומה שהכתבות מרימות למען קוראי "מעריב", ולמען העיתון "מעריב" עצמו. עיתון שמבקש לשפר את תדמיתו בעיני הקוראים ומתהדר במודעות הקידום העצמי שלו ב"איכות" שמאפיינת אותו אינו יכול להפוך את המוסף היומי לבמה שעליה מועלית כמעט מדי יום הצגה עם דוברים ואנשי יחסי-ציבור בתפקיד הראשי. התפקיד הזה אמור להיות שמור לעיתונאים.
כמו במקום נורמלי
לרגל החג מדווחים כתבי הטבלואידים על חוויותיהם האישיות בעת בילוי עם משפחתם. "ידיעות אחרונות" מגיש בעמ' 12 של קונטרס החדשות שלוש הצעות לפעילויות בפסח. ליאור אל-חי מדווח על ביקור בתערוכת פרחים, מאיר תורג'מן מדווח על מתקני אופניים שהוצבו בנמל תל-אביב, וחנוך דאום מתאר פיקניק ליד קיבוץ שעלבים. אצל אל-חי הדגש הוא על הצפיפות, אצל תורג'מן על החסכנות ואצל דאום על האוכל ("תמיד בחרנו במסלולים למיטיבי לסת", הוא כותב בפתח טורו).
שלושת הטורים האישיים חביבים ובלתי רשמיים, כמתבקש. אין בהם מרירות גדולה, ודאי שלא רוע לב, אך הם עדיין רחוקים מרחק עצום מהטור המקביל, מתוק עד אין קץ, שמתפרסם הבוקר בעמ' 9 של "ישראל היום".
תחת הכותרת "חג המשפחה" מתאר הכתב הפלילי של "ישראל היום", אבי כהן, את הבילוי המשפחתי שלו בחג. "המדינה נראית בחג רגועה יותר, אנשים לא ממהרים לשום מקום, וכמו שבתי מאיה בת ה-8 אומרת: 'אפשר לפגוש את המשפחה המורחבת'", כותב כהן.
"פעמיים בשנה, בסוכות ובפסח, אתה מרגיש כמו במקום נורמלי", ממשיך כהן בתיאורו. "כותרות העיתונים לא מפחידות אותך, רואים אנשים בחופשה ואפילו מחייכים. במקצוע שלי עובדים 24 שעות ביממה. אבל פתאום, בחול-המועד, המצאה גאונית מאין כמוה, אני רואה את האשה ואת הילדים (אפילו רגועים), יש זמן לדבר – אם זה בנסיעה משותפת לארוחת החג או לטיול, ואם זה סתם ככה בבית, כשיושבים סוף-סוף יחד, ההורים והילדים. החג וחול-המועד שמצטרף אליו כ'בונוס' הם הזמן היחיד כמעט שאפשר 'לעצור לרגע ולהריח את הפרחים' ולראות את כל מה שאנו מפסידים...".
מהטור של כהן ניתן ללמוד פחות על הטיול שערך העיתונאי עם משפחתו ויותר על תפיסת העולם שמאפיינת "ישראל היום". בעולמו של עיתון זה נוטלת משפחת ישראל ישראלי לפני כל חג את ספרו של אוֹרי דביר "לאן נטייל השבוע", בוחרת לעצמה מסלול ומצטופפת בשמחה באוטו קטנטן בדרך לעוד אתר מורשת לאומי. לפעמים נדמה כי עבור "ישראל היום" המדינה קפאה בשנות ה-70, תקופה שבה אמהות זכו לנחת כשבנן השתתף בחידון התנ"ך העולמי לנוער, ישראלים ששהו בחו"ל כתבו בלב רוטט על געגועיהם לארץ ישראל ("אין כאן רגע אחד – ולו גם הרגע היקר והיפה ביותר, שלא הייתי מוכן לוותר תמורתו על השיבה המיידית לארץ", כתב יוני נתניהו כשהיה בן 17 ונסע עם משפחתו לארה"ב), וקונפליקטים הודחקו היטב מתחת למעטה של מצב רוח טוב וגאווה לאומית.
אין כל פגם בתפיסת עולם חיובית כל-כך. בעיה מתעוררת רק כשזו משתלבת בטבעיות גמורה בנטייה הקבועה של העיתון (מאז שעלה בנימין נתניהו לראשות הממשלה) להדגיש את הטוב והיפה במדינה ולהפחית במידת הבעיות שעימן היא מתמודדת.
אגב גאווה לאומית, עמוד שלם ב"ישראל היום" מוקדש הבוקר לקידום התיירות בשטחים. "בלי פקקים: עשרות אלפים טיילו ביו"ש", לשון הכותרת. כותרת המשנה מרחיבה: "התיירות ביהודה ושומרון פורחת. המוני ישראלים בחרו לפקוד את האתרים ההיסטוריים בגוש עציון, בחבל בנימין ובדרום הר חברון – ונהנו מאוויר צלול ומנופים עוצרי נשימה". יורי ילון מדווח כי "תחום התיירות ביהודה ושומרון מתפתח באופן משמעותי בשנים האחרונות וישראלים רבים מעדיפים להימנע מהפקקים ולהגיע לשומרון, לחבל בנימין, לגוש עציון ולחברון".
"ואז הילדה הקיאה. בפעם השנייה. קצת על אחיה הגדול וקצת על החברה שלה וקצת על המושב האחורי ועל המשענת והרבה על עצמה", פותח שי גולדן טור ב"מעריב", המסכם את חוויותיו שלו עם משפחתו בחג.
הכותרות הראשיות
הכותרות הראשיות של "ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב" שוב עוסקות באיראן. "להפסיק לחלוטין העשרת האורניום", מצוטטת עמדת ארה"ב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "ארה"ב לטהרן: הזמן לשיחות מוגבל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "נתניהו לאובמה: לא נתקוף לפני הסתיו", לשון הכותרת הראשית של "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מצטטת הכותרת הראשית את נשיא המדינה שמעון פרס, שכתב באיגרת ששלח לנשיא ארה"ב: "שחרר את פולארד".
יציאת מצרים, 2012
תלם יהב מדווח על פני כל עמ' 6 של "ידיעות אחרונות" כי חיילי צה"ל בגבול עם מצרים רואים כמעט מדי לילה כיצד חיילים מצרים מתעללים בפליטים אפריקאים המנסים לעבור את הגבול. יהב מצטט חייל ישראלי בשם ש' שמספר על פליטים שנתפסים בצד המצרי של הגבול ונעלמים. להערכתו של ש', הפליטים נרצחים על-ידי החיילים המצרים.
"אין לילה שבו אנחנו לא שומעים יריות וצרחות", הוא אומר. מה עושים חיילי צה"ל בנידון? לפי הידיעה, הם צופים במתרחש חסרי אונים. "לעתים הופכים חיילי צה"ל לניצבים בעל-כורחם במלחמת המצרים בפליטים", מנסח זאת יהב.
חלוקת התפקידים בכתבה ברורה: המצרים הם הרוצחים. הישראלים רוצים בטוב, אבל מנועים מלהתערב. "זעקתם של אלו שסיימו את חייהם, ירויים וחבולים, בדרכם לחפש חיים טובים, לא תישמע", כותב יהב. "איש אפילו אינו יודע מה שמם". מה בנוגע למלחמת הישראלים בפליטים? בכתבה אין התייחסות למדיניות של ממשלת ישראל כלפי הסתננות פליטים אפריקאים לתחומה.
סטטוס
"כלכליסט" ממשיך לנתח את שכר המנהלים הבכירים. אחרי דו"חות החברות הציבוריות, הגיע שעת חברות הגמל. "מפסידים מיליארדים, מרוויחים מיליונים", לשון הכותרת הראשית של העיתון הבוקר. אסף גילעם מרחיב על פני כפולת עמודים בנוגע לשכר שמקבלים מנהלי קופות הגמל ומשווה אותו להפסדים שצברו קופות אלו עבור ציבור החוסכים. הפערים מרתיחים.
בטורו הקבוע שבמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב גדעון עשת על המנוע מאחורי תחרות השכר בין בכירי המנהלים בשוק. "מנהלים בכירים לא באמת צריכים את הכסף שהם מרוויחים", טוען עשת. "השכר הגבוה נועד לבדל אותם מאחרים. המניע איננו כסף, כי אם סטטוס". משום כך ממליץ עשת לגופים המוסדיים להשקיע את כספי הפנסיה של הציבור במניות של תאגידים המנוהלים על-ידי מנהלים נשואים וקשישים. אלה, הוא מסביר, פחות עסוקים בלכבוש סטטוס חדש, ועל כן נוטים לקחת פחות סיכונים מהצעירים.
ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מאת ג'ייסון דה-פארלה מ"הניו-יורק טיימס", ולפיה מספר משקי הבית בארה"ב עם ילדים קטנים החיים על פחות מ-2 דולרים ליום לאדם זינק ב-130% מאז 1996 והגיע ל-1.46 מיליון.
בשולי החדשות
חדש: מהאנשים שהביאו לכם באמצע ראיון חגיגי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו את המשפט "הניסיון העשיר והמוכח של נתניהו בנושאי כלכלה מעלה שאלות עד כמה קובע שר האוצר בממשלתו, יובל שטייניץ", מגיע ראיון חדש, עם שר האוצר של מדינת ישראל יובל שטייניץ. מדור הכלכלה של "ישראל היום" מקדם הבוקר ראיון חג שערכו שלמה צזנה ועמוס רגב עם שר האוצר. הראיון יפורסם במלואו מחרתיים.
גלעד שרון ממשיך לכתוב על ענייני דיומא, ומדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ממשיך לפרסם את כתביו. "רק כמה אפסים עלובים מימין לספרה הבדילו בין מה שהיה בחשבון הבנק של המשורר העני לבין זה של הגולם העשיר, אליו דילגה אהובתו המעשית של המשורר שבור הלב. גם את ההפך ראיתי", נכתב, לדוגמה, בטורו של שרון מהבוקר. "[...] אל תקלו ראש בח"כ טיפש. יש לו אצבע והוא מצביע, לפעמים אפילו הצבעה כפולה. אל תזלזלו בשר לענייני כלום וגם לא בחברו השר לכלום אסטרטגי. כשתגיע השעה יהיו אלה הם שיצביעו ויכריעו אם נחטיף לצאצאי המן הרשע, ואם הם יחטיפו בחזרה, מה נחטיף אנחנו בתגובה? חד גדיא, חד גדיא".
בסוריה נהרגו אתמול יותר מ-150 בני-אדם. אבי יששכרוף ועמוס הראל משרטטים ב"הארץ" את מותה של הפסקת האש.
ענייני תקשורת
עקיבא נוביק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי חוקרי משטרת ישראל פגשו אתמול את השר אריאל אטיאס ותישאלו אותו בנוגע לפרשת "בחדרי חרדים". לפי הידיעה, השר אלי ישי זוכה באתר "לפרסום מחמיא במיוחד", אך לפי שעה לא זומן לחקירה או מסירת עדות.
בעמ' 3 של "הארץ" מדווחים תומר זרחין ואמילי גרינצווייג על דרישתם המתמשכת של כמה מעובדי רשות השידור לקבל זכויות סוציאליות. לפני 20 שנה הגישה קבוצת עובדים תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים. מאז פרשו כמה מהם, ואחרים כבר מתו, אך בית-הדין עדיין לא הכריע בסוגיה.
מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי רשות השידור תקים אולפן חירום בבאר-שבע, שיוכל לפעול גם בזמן ירי טילים וגראדים.
ענת רואה מדווחת במדור המשפטי של "כלכליסט" כי בית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב הורה לחברות הסלולר לבצע איכון סלולרי כדי לאמת טענה כי נכד היה עם סבתו בעת שכתבה צוואה המורישה לו את רוב רכושה.
ב"גלובס" דיווחו אתמול רועי ברק, רועי גולדנברג ולי-אור אברבך על דו"ח של מרכז המחקר האמריקאי Pew, שבדק את צריכת האקטואליה בארה"ב. עוד דיווח ברק כי נציב קבילות הציבור ברשות השנייה, דוד רגב, קבע באחרונה כי אין מקום לציון מוצאו של אדם במהלך סיקור תקשורתי כל עוד הדבר אינו רלבנטי לכתבה.
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם טור מאת דייוויד קיז, שפורסם במקור ב"וושינגטון פוסט". קיז כותב על התעמרות חמאס ופת"ח בעיתונאים בשטחים שבשליטתם.