איור: גיא מורד
זה קרה בשלהי העונה שעברה, בשעה שאלופת אירופה בכדורסל, מכבי תל־אביב, נאבקה על העלייה למשחקי הפיינל־פור. דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה למשחק נגד סקבוליני פזארו מאיטליה, עשה העיתונאי יואב בורוביץ' את דרכו להיכל הספורט "נוקיה" שביד־אליהו. אותו ערב, בתחילת חודש אפריל, פיזר רמזים ראשוניים על בוא האביב. האווירה שמסביב לאולם דמתה לקרנבל: עשרת אלפים אוהדים צהובים הגיעו להיכל, למה שהתברר כמשחק הביתי האחרון של הקבוצה בגביע אירופה.
בורוביץ' הביט על הנעשה בחיוך. בצעדים מהירים הוא פילס את דרכו אל אחד מהשערים, ממתין בסבלנות לבדיקה הבטחונית הבלתי נמנעת. לאחר שצלח את הסדרנים, פסע לעבר האולם וטיפס בזריזות במדרגות בדרכו אל יציע העיתונות. "אחרי שנכנסתי ליציע", הוא משחזר, "הגיע אלי במהירות קצין העיתונות של מכבי תל־אביב, מייק קרנון. הוא נדהם לראות אותי. 'איך נכנסת להיכל?', הוא שאל. 'אסור לך להיות כאן'. התברר כי התקבלה הוראה מגבוה שאני לא אכנס ליציע העיתונות. זה היה רגע מאוד לא נעים. בעוד דקות ספורות המשחק אמור להתחיל, מסביבי עשרות קולגות, לא ידעתי מה לעשות. להתחיל לעשות סצינה לא היה ראוי מבחינתי. עזבתי את יציע העיתונות ועדכנתי את העורכים שלי".
קרוב לעשרה חודשים אמון בורוביץ' על סיקורה השוטף של מכבי תל־אביב מטעם העיתון "הארץ", ומִספר הסיפורים הבלעדיים שמעליהם היה חתום שמו הוסיף לעורכיו קורת רוח. ההימור על הבחור בן השלושים, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת ברנדייס שבבוסטון, התברר כנכון: בורוביץ' הצליח לרכוש את אמונם של השחקנים האמריקאים שלבשו את מדי מכבי תל־אביב, ובאותה העת גם לרענן את אופן סיקור הקבוצה.
"החלטתי שאם אני אשמור דברים בבטן, אני אחטא למקצוע שלי", ניסח את המנטרה בעצמו. "המטרה שלי היא ליצור סיקור נטול פניות. להיות מחויב רק לקורא". התוצאות לא איחרו להגיע: בחודש ינואר השנה ציטט את רכז הקבוצה אז, שארונאס יאסיקביצ'יוס, כאומר: "מעולם לא הרגשתי שנמאס לי מכדורסל בשלב כה מוקדם של העונה". בהמשך חשף כי הזר אנתוני פארקר סיכם בקבוצה לשנתיים נוספות; הוא גבה מונולוג מנצח משחקן זר נוסף, מייסיאו באסטון, שניהל מו"מ על הארכת חוזהו בקבוצה ("מינימום 800 אלף דולר. שיבינו שאני לא מתכוון לעבוד ב'בורגר קינג' אחרי הפרישה"); הוא דיווח על התעניינותן של קבוצות האן.בי.איי בשחקן, וחשף כי לארי בירד האגדי, מראשי קבוצת אינדיאנה פייסרס מארה"ב, נפגש עם יאסיקביצ'יוס בבית־קפה. במכבי תל־אביב, הנחשבת עד היום פרה קדושה בעיתונות היומית, התפרשו הדברים כחציית קווים אדומים. בורוביץ' קוטלג כ"עושה שריפות". מוקצה. בקבוצה חרקו שיניים.
הסאה הוגדשה ערב המשחק מול פזארו. בורוביץ' ראיין את אנשי הצוות המקצועי של הקבוצה בסיום האימון ועימת אותם מול הטענה כי הצלחתה של מכבי תל־אביב באירופה נובעת מחולשה כללית שאפפה בעונה הקודמת את הליגה האירופית. בקבוצה לא אהבו את ההד הרחב שניתן לדברים למחרת בעיתון. יו"ר הקבוצה שמעון מזרחי, התברר בהמשך, ראה בקביעה הזו הטחת עלבון אישי בו. מזרחי פנה לעורך מדור הספורט של "הארץ" באותה תקופה, רמי רוטהולץ, כדי לקיים בירור בנושא. לטענת אנשי "הארץ" ביקש מזרחי להעביר את הכתב מתפקידו. באותה הזדמנות אף הודיע לרוטהולץ כי לא יאפשר לבורוביץ' להיכנס לאולם.
בסיום המשחק נגד פזארו הגיע בורוביץ' לחדר ההלבשה והתכוון להיכנס פנימה כדי לגבות תגובות מהשחקנים. "שמעון אמר לי: 'תלך מכאן בטוב לפני שתגורש. תעזוב את המקום'", מספר בורוביץ'. "למחרת נסעה הקבוצה לאיטליה והייתי צריך לעשות כתבה קצרצרה לפני המשחק. התקשרתי למקור שלי בקבוצה, והוא אמר לי: 'שמע, אני לא יודע מה עשית אבל הרגזת מאוד את ההנהלה. אני מאוד מצטער, אסור לי לדבר אתך. בסופו של יום, שמעון משלם לי את הצ'ק'. אותו מקור אפילו חשש שאצטט אותו על דברים שהוא אמר לעיתונאים אחרים בחדר ההלבשה. הוא אמר לי: 'יואב, אני מבקש, תניח לי'. זה עבר מבחינתנו את הגבול. רוטהולץ החליט לכתוב טור בנושא, לפוצץ את הסיפור".
דבריו של רוטהולץ, שפורסמו ב־8 באפריל, כמו פתחו תיבת פנדורה. תחת הכותרת "מזרחי נגד בורוביץ' ו'ספורט הארץ'", תיאר רוטהולץ את שיחתו עם מזרחי שבה התבקש להעביר את בורוביץ' מתפקידו. בין היתר כתב: "בדרך־כלל מזרחי כופה את עמדותיו ומשליט את רצונותיו. הוא עשוי לגלות במקרה הזה שהרבה יותר קל לשכנע את ראשי היורוליג לקיים את הפיינל־פור בתל־אביב בתקופה של פיגועים, ואת עסקני הכדורסל בארץ שיש כאן ליגה תחרותית שאין צורך לגעת בה, מאשר למנוע מעיתון לספק את האינפורמציה הנדרשת לקוראיו באמצעות כתב – שאותו העיתון, לא מזרחי – מינה לתפקיד. מזרחי יגלה שזה לא פשוט. לא ציבורית ולא מעשית".
מזרחי לא שתק. הוא פנה למו"ל העיתון, עמוס שוקן, וביקש להגיב על הדברים. יומיים לאחר מכן הופיעה תגובתו של מזרחי במסגרת נפרדת. בין היתר כתב: "במהלך חמשת החודשים האחרונים כתב יואב בורוביץ' לא מעט פעמים דברים לא מדויקים ואף 'שם מלים' בפיהם של שחקנים שעמם שוחח. מספר פעמים נעשו אליו פניות בנושא זה על־ידי ממלאי תפקידים במועדון, כולל מנהל הקבוצה מוני פנאן וכולל אותי, ומר בורוביץ' התנצל על אותם סילופים. בעקבות פרסום הכתבה התקשרתי טלפונית לעורך מדור הספורט, רמי רוטהולץ, והתלוננתי בפניו על הצגת הדברים על־ידי בורוביץ'. תגובתו של רוטהולץ היתה בוטה ובמקום להציע לערוך בירור בנושא, טרק בפני את הטלפון. מעולם לא נאמר על־ידי, לא במפורש ולא ברמז, 'כי לא תהיה לי בעיה לאפשר לעיתונאי אחר מטעם 'הארץ' להיכנס לזירת המשחק אבל לא בורוביץ''".
רוטהולץ הגיב לדברים במדורו וכתב: "מזרחי יכול לציין רק מקרה אחד שבו בורוביץ' התנצל בפני מנהלי מכבי תל־אביב על מידע מוטעה שאותו פרסם. זה היה מוני פנאן והנתון הלא מדויק היה גובה שכרו של דיון תומאס. לא טרקתי למר מזרחי את הטלפון. השיחה נותקה כפי שקורה לעתים במכשירים ניידים. זה גם הובהר למזרחי לאחר שהתקשר שנית".
בתווך נותר בורוביץ'. הוא זכה אמנם לגיבוי גורף מעורכיו, אך במכבי הוא ניצב בפני שוקת שבורה. איש לא היה מוכן לשתף עמו פעולה.
"כל עיתונאי שעבד מול מכבי תל־אביב מכיר את הסצינה הזו", פותח עופר שלח, כיום פרשן ובעל טור ב"ידיעות אחרונות", ובסוף שנות השמונים כתב לענייני מכבי תל־אביב ב"מעריב". "מגיע אדם מסוים עם אוסף קטעי עיתונות ומתחיל להקריא לך אותם. יש בקבוצה הזו תדהמה גדולה מאוד מסיקור שלא נראה להם נכון. להבנתם, אם יש משהו שמצליח, שמייצג אותנו בכבוד בחו"ל, שנחשב לאחד מהמוסדות החשובים במדינת ישראל, הרי שאין טעם לבקר אותו. זו תפיסה שאפילו בצה"ל כבר השתחררו ממנה מזמן". גם במרחק של יותר מ־15 שנה זוכר שלח היטב את שיחת הפתיחה שקיים עם מנהל הקבוצה דאז, שמלוק מחרובסקי: "הוא הציג את זה כך: אם אנחנו נצליח – אתה תצליח. תיסע לחו"ל, תסקר אירועים גדולים. עלי זה לא עשה רושם גדול. אני באתי מחו"ל, אבל זה יכול ללמד משהו על הדרך שבה הקבוצה תופסת את עצמה. בשלב מסוים הם ניסו למנוע את הסיקור שלי. מוני פנאן, שבאותם ימים עשה את המעבר מאוהד לבעל תפקיד בקבוצה, הודיע לי, לפני הכניסה לאחד האימונים, שאני לא יכול להיכנס ליד־אליהו".
עשר שנים מאוחר יותר עמד יואב גורן, כיום כתב "ספורט הארץ", במצב דומה. אז, ככתב המקומון "העיר", נאלץ להתמודד מול מכתב שיצא מטעם הקבוצה למו"ל "הארץ" עמוס שוקן, ובו עלתה בקשה להעביר את גורן מתפקידו. "זה פשוט איום ונורא", אומר גורן. "עד היום אני נזכר בימים שהייתי מגיע כעיתונאי ליד־אליהו ונהיה לי רע מזה. במכבי יודעים לתת לך את התחושה שאינך רצוי. כשיצאתי לסקר את מחנה האימונים של הקבוצה בבורמיו, איטליה, פיני גרשון שלח אותי החוצה. אני זוכר את עצמי יושב בבית־קפה סמוך ופשוט בוכה מתסכול".
מול הכתבים "הסוררים" זוכים, על־פי רוב, כתבי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ליחס הוגן ולבבי. "בפרספקטיבה של זמן, ההערכה שלי כלפי העיתונאים שמסקרים את הקבוצה בשני העיתונים הגדולים השתנתה מהקצה אל הקצה", אומר גורן. "אני לגמרי לא חושב שהם חנפנים או כתבי חצר. אין ברירה. כדי להתנהל מול הנהלת הקבוצה על בסיס יומי בצורה ראויה וטובה אתה חייב להתיישר. זה עצוב, אבל זה פשוט ככה. אין טעם להילחם בזה". מסקנתו של גורן, אגב, מגיעה בדיעבד: לאחר שש שנים בעיתונות, הוא עתיד לפרוש בקרוב לטובת עסקים פרטיים.
חגי סגל, המסקר את הקבוצה ל"ספורט מעריב", מודה שעבר שינוי מהרגע שבו החל את תפקידו. "זה שונה מכל דבר אחר, או קבוצה אחרת שסיקרתי מימי", הוא אומר. "ברגע שאתה צמוד לקבוצה הכי גדולה באירופה, אתה צריך להתנהג בהתאם. לא לסקר אותה בשלט־רחוק ולא להתעסק בחרא".
כשאתה עושה חשבון נפש מקצועי, אתה שלם עם עצמך?
בהחלט. אני קרוב אליהם במידה הנכונה. אין לי שום מחויבות למכבי תל־אביב. אותי מעניין להיות עיתונאי רציני. להתעסק בעיקר, לא בטפל.
המשבר בורוביץ'–מכבי שכך כעבור שבועיים. באי־כוח העיתון פנו אמנם לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב בבקשה להוציא צו שיחייב את הקבוצה לאפשר לבורוביץ' להיכנס ליציע העיתונות בהיכל הספורט, בשל "רמיסה גסה של חופש העיסוק", אך כעבור זמן נמשכה הבקשה. בסיום אחד האימונים ביד־אליהו יזם בורוביץ' שיחה עם מזרחי. "אמרתי לו, אתה חושב שאני לא נפגע ממך שאתה בא ודורש את פיטורי? אני מתפרנס מלכתוב על מכבי תל־אביב. אם היה לי עורך חלש, או מושחת, לא היתה לי עבודה היום", טען בורוביץ'. גם מזרחי, במקביל, השמיע את טרוניותיו. הוכרזה הפסקת אש.
עונת הכדורסל החדשה עומדת בפתח. עד עתה הפסקת האש היתה על הנייר בלבד. בשבועות ובחודשים הקרובים, עם פתיחת מחזור המשחקים החדש בגביע אירופה, יעמוד הסיכום בעל־פה שהושג בין הצדדים במבחן המציאות. "בשנה הבאה בורוביץ' יזכה ליחס זהה לזה שמקבלים שאר העיתונאים", בטוח רמי רוטהולץ, שסיים לאחרונה את תפקידו כעורך מדור הספורט. "מדובר בהבנות שקטות שאנשים חכמים מבינים. אני לא אופתע אם מישהו הניח יד על כתפו של מזרחי ואמר לו, 'בשביל מה אנחנו צריכים את זה. רד מכל הסיפור הזה'".
איתי גודר הוא עיתונאי ב"גלובס"
תגובות
יואב בורוביץ': איני יכול להיות מסומן
יואב בורוביץ': "למדתי ששמעון מזרחי עומד בראש פירמידה שסרה למרותו. גדול כקטן. ברגע ששמעון יחליט לבודד אותי, הוא יעשה את זה בנקל, ועבורי, ככתב שמסקר אותם מדי יום, זו בעיה. אני יכול לעשות את העבודה שלי, זה אפשרי, אבל זה מאוד קשה. אני משחק כל הזמן משחק כפול. אני בא ליד־אליהו, אני מחייך לכולם, סחבק של כולם. אתה לא יכול להיות מישהו שישנאו אותו, יסמנו אותו, כי אז אתה בצרות. הם לא יכניסו אותי לאימונים, הם יעשו לי את המוות".
שמעון מזרחי: אנחנו רגישים לכל מלה
שמעון מזרחי מסר בתגובה: "יש לנו כללים מסוימים: מתי האימונים פתוחים, מתי האימונים לא פתוחים, מתי העיתונאים מדברים עם השחקנים ואיפה הם מדברים עם השחקנים. בורוביץ' לא שמר על הכללים ובמקביל כתב דברים שהם לא אמיתות. מספר פעמים העיר לו בנושא מוני פנאן. אחרי פרסום לא ראוי שלו, צלצלתי לרמי רוטהולץ ואמרתי לו שההתנהגות של בורוביץ' לא מקובלת וכדאי שיבין את הדברים. הוא התחיל בצעקות וטרק בפני את הטלפון.
"הטענה שלפיה ביקשתי להעביר את בורוביץ' מתפקידו אינה נכונה. באותה שיחה לרוטהולץ אמרתי שאי־אפשר להמשיך בצורה הזו, ויש לערוך דיון בנושא. במקביל השארתי הודעה גם לעמוס שוקן. לצערי, חלקים ניכרים מתגובתי לא נכנסו לעיתון. הדברים מבחינתי חזרו לנורמה אחרי שבא יואב בורוביץ' ודיבר אתי באופן אישי. זה נכון שאנחנו רגישים לכל מלה שנכתבת עלינו. מי שכותב לא אמת, לא משנה מאיזה עיתון זה יהיה, אנחנו נתייחס לזה".
גיליון 58, ספטמבר 2005