סטגנציה בחזית "האח הגדול", מוצו חילופי המשמרות בקדימה, טרגדיה מזעזעת הקהתה את הרגשות: שום פרשייה לא הסעירה את עורכי העיתונים אתמול, והכותרות הראשיות של חמשת עיתוני שישי נפנות לעסוק בנושאים שונים.
ותגדרו גדר על בית ישראל
"'יום האדמה': צה"ל נערך להגנת הגדרות", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". וזו של "מעריב" מתמצתת: "כוננות בגבולות". "הפלסטינים מאיימים היום לפרוץ בהמוניהם לשטחי ישראל, ובמערכת הביטחון נערכים לגרוע מכל. בירושלים תוגבל הכניסה להר-הבית; בצפון ייעצר כל סורי שיצליח לחדור למג'דל-שמס", מתרגשת כותרת המשנה ב"ישראל היום". "אלפי מפגינים מלבנון, סוריה, ירדן, עזה והגדה מתכננים לצעוד לעבר הגבול עם ישראל לרגל 'יום האדמה'. במערכת הביטחון נערכים להפרות סדר גם בשטח ישראל'", מסכמת כותרת המשנה ב"מעריב".
"הפעם יש גדר", מרגיעה חותמת על שער "מעריב", המתייחסת לאירועי יום-האדמה הקודם, אז הצליחו פלסטינים סורים לחדור לשטח ישראל. התמונה הגדולה המודפסת במרכז השער מוכיחה מעבר לכל ספק את קיומה של גדר. שלושת חיילי צה"ל והג'יפ שלהם בקושי נראים מבעד לערימות התיל המכסות אותם. האם התצלום הזה הוא דימוי למצבה של ישראל? זו אינה שאלה אמיתית. יותר מעניין להצביע על כך שבעיני עורכי העיתונים הוא נתפס כדימוי חיובי.
גם על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מקור ראשון" דיווח לקראת יום-האדמה. "כוננות לקראת 'צעדת המיליון'", לשון הכותרת הבולטת על שער "ידיעות", המודפסת באותיות לבנות על רקע שחור מאיים. "היום: אלפי חיילים ושוטרים נערכים למנוע מהומות בצעדה שמתכננים הפלסטינים לעבר גבול ישראל ובהפגנות 'יום האדמה'", נכתב בכותרת המשנה. וב"מקור ראשון": "יום האדמה: היערכות שיא של מערכת הביטחון", נכתב בכותרת ליד זו הראשית. "חשש מהכרזת הפלסטינים על 'צעדת המיליון' לירושלים ומהתפרעויות אלימות בערים מעורבות", מוסרת כותרת המשנה (על הידיעה חתומים "כתבי מקור ראשון"), המלווה בתצלום מרתיע של אדם רעול פנים מניף מפתח גדול כשמאחוריו להבות אש ועשן שחור.
על שער "הארץ" אין, משום מה, זכר להיערכות צה"לית ולחששות מפני הפגנות פלסטיניות. הכותרת הראשית של העיתון היא "מאות אלפי דונמים מופו להרחבת ההתנחלויות". "במשך שנים הכין המינהל-האזרחי תוכניות מגירה לאיתור וסימון אדמות פנויות בגדה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של עקיבא אלדר. "בחלק מהאדמות כבר הוקמו מאחזים לא חוקיים".
את דמות הערבי פורע החוק מחליפה דמותו של המתנחל פורע החוק: בתצלום המרכזי על השער נראים ילדים עטויי כיפות נתלים על מחסומי משטרה. "התנחלות חדשה בחברון", נכתב בכותרת: "כמאה מתנחלים השתלטו בלילה שבין רביעי לחמישי על בית בן שלוש קומות בקרבת מערכת המכפלה, בחלק הפלסטיני של חברון. המתנחלים טוענים שרכשו את הבית. כוחות הביטחון הכריזו על שטח צבאי סגור", נכתב בכותרת המשנה המנוסחת על-ידי עורכי "הארץ" באופן לא זהיר: משתמע ממנה שיש חלק יהודי בחברון.
בדרך למטה
"אני אוביל את מחאת הקיץ" היה הציטוט היהיר של שאול מופז שהופיע אתמול ככותרת הראשית של "הארץ". יוקר המחיה, שהזדחל לכותרות במהלך התקופה שקדמה למחאת הקיץ הקודם, חוזר אליהן בתקופה האחרונה. נדמה שאפשר למצוא לכך סיבות אקטואליות: פרסום דו"ח בנק ישראל, סופו של החורף; ופוליטיות: השמאל מנסה לגבש זהות, "ידיעות אחרונות" מעוניין לנגח את נתניהו.
"הזינוק" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "מחיר ליטר דלק בישראל ישבור מחר את שיא כל הזמנים", מבשרת כותרת המשנה. "אנחנו נשלם יותר והאוצר ירוויח: חצי ממחיר הדלק הוא מסים", היא ממשיכה, בדיכוטומיה לגמרי לא אופיינית בין האזרח ובין המדינה. "בדרך: גל התייקרויות. הערכות: מדד המחירים יזנק בשלושת החודשים הקרובים ב-2%", היא מעריכה. למאותגרים נכתב באותיות גדולות יותר מעל לכותרת המשנה: "דלק 8.15 ש'. חשמל +8.3%". סימון המטרה נמשך בבוטות רבה יותר בכפולה הפותחת, המוכתרת בכותרת "מתדלקים את הממשלה". אבל הרי כספי המסים נכנסים לכיסה של המדינה, לא לכיסם של השרים, כיצד, אם כן, ניתן להסביר לקוראי "ידיעות אחרונות", שלבד משרים כוללים גם נהגים, שעליית מחירי הדלק היא מזימת התעשרות של ממשלת נתניהו?
כאן נכנסת טלי בן-עובדיה עם טור הפרשנות "וכמה עולה לנו סגן שר?", המודפס בעמוד הראשון. "מיהו שר ההסברה? מתי בפעם האחרונה שמעתם על משהו שהוא עשה בשביל המדינה?", שואלת עובדיה. "ומיהו השר לענייני מיעוטים? מה הוא עושה כשהוא קם בבוקר?", וכך זה נמשך לעייפה. ומיהי טלי בן-עובדיה? מתבקש לשאול, מה היא עושה כשהיא קמה בבוקר? ובכן, לפחות בבוקר אתמול היא קמה כדי לחבר טקסט דמגוגי שיקשר בין עליית מחירי הדלק למשרדי הממשלה המיותרים שהקים נתניהו. ביום ראשון ב"ידיעות": כיצד קשורה שרה לעליית מחירי החשמל.
שאול מופז והרב דוד גרוסמן, במתחם אריזת מנות מזון לנזקקים (צילום: גדעון מרקוביץ)
העלייה במחירי הדלק כובשת לה עמדה בשערי כל העיתונים. ב"הארץ" הכותרת מופיעה מעל לקפל מתחת לכותרת הגג "נתניהו שוקל להתערב". ב"ישראל היום" כותרת המשנה מוסרת כי "באופוזיציה תקפו: 'חולבים את הציבור'. בלשכת נתניהו בוחנים חלופות שימנעו את ההתייקרות הנוספת, ובהן 'מס על עשירים' או ייקור המס על סיגריות ואלכוהול". מאחר שהסיבה לעליית המס היא עליית מחיר הדלק עצמו, לא ברור כיצד היא (כלומר עליית מחירי הדלק) מייצרת גירעון בתקציב הממשלה שמצריך מסים מיוחדים כדי לכסות אותו.
"סקר 'מעריב': 68% מתנגדים למדיניות החברתית-כלכלית של ראש הממשלה", נכתב ברצועה בתחתית שער "מעריב", המפנה לכפולה הפותחת של העיתון. "האיום היחיד על נתניהו: מחאה בקיץ", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת, המאכלסת טקסט של בן כספית. "זה נתון מבהיל", כותב כספית על ממצאי סקר "מעריב". "על הרקע הזה, בחירתו של מופז היא בשורה רעה עבורו", הוא קובע, משום ש"מופז 'יתלבש' על המחאה הרבה יותר טוב מלבני. כשמופז ידבר על המצוקה יאמינו לו יותר מאשר ללבני".
אז מופז יתלבש על המחאה או יוביל אותה? הצולל לעומק שטחיות הטיפול העיתונאי בנושא "המחאה החברתית" מובטח לו שתימאס עליו עוד לפני שמופז יוביל אותה עם פרוץ הקיץ. זה לא היה כל-כך נורא אלמלא העניינים הבוערים העומדים בבסיס אותה מחאה ממשיכים להעלות עשן, ואלמלא אותה מחאה עצמה היתה ביטוי אותנטי של סולידריות - כל מה שהפוך מהעיסוק העסקוני של העיתונות באותה מחאה עצמה.
כרגיל, כדי למצוא עיסוק ענייני ומקצועי בענייני כלכלה, ובכלל, כדאי לפנות לעיתונות הכלכלית. המוסף השבועי של "דה-מרקר" מוקדש כולו למחאה החברתית ומציע לקוראים סיכום של מה שקרה ובעיקר מה שלא קרה כאן, מהקיץ שעבר עד למבואות הקיץ הבא עלינו. וב"G" של "גלובס", "כששואלים את פעילי המחאה מהקיץ האחרון, האם לדעתם תפרוץ המחאה מחדש בקיץ 2012, הם לא תמיד מבינים למה הכוונה. מבחינתם, לא רק שהמחאה מעולם לא הופסקה, היא חיה ובועטת חזק", פותחת חן שליטא כתבה על "השטח של המחאה".
עוד כמה פכים כלכליים
עוד ב"ידיעות אחרונות": "רווחי הבנקים ל-2011: שבעה מיליארד שקל", נכתב בכותרת בכפולה הפותחת. "בעמל ובעמלות", נכתב מעל לאינפוגרפיקה המציגה את רווחי הבנקים. "גליה מאור: הבנקים לא גוזלים את הציבור", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "בכירי המערכת הבנקאית התייחסו היום (ה') למחאה החברתית במסיבות העיתונאים שזימנו לרגל פרסום הדו"חות הכספיים השנתיים, ודחו את הטענות כי העמלות בבנקים יקרות וכי הריביות הגבוהות ממשקי הבית מסבסדות את הריביות שמשלם המגזר העסקי", מדווח עירן פאר בידיעה המרכזית בעיתון. "'אני מתחברת למחאה החברתית', אמרה המנכ"ל היוצאת של בנק לאומי, גליה מאור". אולי גם היא מתכוונת להצטרף לקדימה.
בכירי בנק לאומי (גליה מאור משמאל) מדווחים על רווחי הבנק (צילום: יוסי זליגר)
"מעמד היסטורי ומרגש, כפי שהוגדר בעיתונות החרדית, התרחש ביום חמישי שעבר בטבריה. האירוע המדובר היה טקס הנחת אבן הפינה לשכונה החרדית שתיבנה בעיר בשנים הקרובות - קריית-צאנז", פותח אלי אשכנזי ידיעה הנדפסת על שער "הארץ". כותרתה: "הדיור במרכז יקר, והחרדים מגלים את הצפון" (אגב, כותרת הידיעה הבולטת יותר, המודפסת מעל לזו של אשכנזי, היא "ברגע האחרון: נדחה הגירוש לסודאן". הלוואי שאפשר היה לבדוק כיצד היו מתנהלים כאן אם הפליטים מאפריקה היו חרדים).
וב"ישראל היום", כותרת בולטת על השער: "ריסקתי את גילה אדרעי". משני צדיה: תמונותיהם של שר התחבורה ישראל כץ ויו"ר ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי. זו האחרונה ספגה ביקורת ציבורית כבדה בשל שפתה הביריונית והפרחחית. כץ, כנראה, מתקנא בה. ההמשך מחזק את הרושם שהשר היה מסתפק בעיתון לנהג: "אחרי חתימת ההסכם ברכבת, מזהיר שר התחבורה את יו"ר הוועד: 'אם תפתח שוב בשביתה, היא תעוף מיד הביתה'. בראיון ל'ישראל היום' עונה כץ לכל מי שטען שהוא התקפל: 'אין יותר יד על השאלטר, עכשיו הם יתחילו לעבוד'". בתוכנית "תיק תקשורת" אתמול טען הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר כי למעשה שר התחבורה הוא זה ש"ניצח" והעובדים "הפסידו" בסיומו של העימות ביניהם. התגובה האלימה והמבוהלת של כץ מציעה כי שטרסלר טעה.
ובינתיים, באזרבייג'ן
"הממשל מדליף מידע סודי כדי למנוע תקיפה באיראן", לשון הכותרת הראשית של "מקור ראשון". "על-פי פרסומים בארה"ב, ישראל חתמה על הסכם סודי עם אזרבייג'ן ולפיו תוכל להשתמש בשדות התעופה האזריים בעת מתקפה", לשון כותרת המשנה לידיעה של אריאל כהנא. "ההדלפות בתקשורת האמריקאית נגד פעולה צבאית של צה"ל באיראן נועדו להקשות על ישראל להוציא אותה לפועל', מצטט כהנא בפתח הידיעה את זלמן שובל ואיתמר רבינוביץ', "שניים משגרירי ישראל בארה"ב לשעבר".
ההדלפות הן, לפי "מקור ראשון", הידיעה בדבר שיתוף הפעולה האזרי שהתפרסמה בכתב-העת "פוריין פוליסי" ודו"ח סודי של הקונגרס בדבר היכולות המבצעיות של ישראל (בקשר לתקיפה באיראן) שהתפרסם ב"בלומברג".
ב"ישראל היום" מתייחסים לנושא על השער באופן דומה יותר לזה של "מקור ראשון": תמצית טור של דן מרגלית מודפסת שם תחת הכותרת "ארה"ב יורה על ישראל": "גורמים בממשל אובמה פתחו במערכה נגד ישראל סביב איראן. הפעם 'הדליפו' כי לחיל האוויר מנחת באזרבייג'ן. הרומאים לימדו כי 'הרוצה בשלום ייכון למלחמה', בוושינגטון כנראה לא למדו לטינית", מסתיימת התמצית בספורט שהיה אהוב על פרשנים אי-אז בשנים: ציטוט מכתמים עבשים.
ב"ידיעות אחרונות" נדפסת על השער כותרת מוקפת מרכאות: "הבסיס הסודי של ישראל בדרך להפצצה באיראן: אזרבייג'ן". הפרשנים, רונן ברגמן ואלכס פישמן, מטילים ספק באמינות המידע ובתועלת שבשימוש ישראלי בנמל האזרי. "גם הטענות על הדלפה אמריקאית לא משכנעות", כותב ברגמן. "הממשל אכן שלח בכירי מודיעין וביטחון, לשעבר ובהווה, להתראיין בתקשורת האמריקאית ולהתריע מפני התוצאות הקשות שיהיו להפצצה ישראלית באיראן. הקמפיין הזה החל בסוף ינואר, לאחר שבבית-הלבן השתכנעו כי ממשלת נתניהו עוסקת בקמפיין תקשורתי משלה, שנועד לשכנע את דעת הקהל האמריקאית כי ישראל עומדת לתקוף - במטרה לדחוק בממשל להפעיל לחץ כבד יותר על איראן".
ועל שער "הארץ", הפניה לטורו של אמיר אורן במוסף "השבוע": "התגובה הישראלית להצעה האמריקאית להזרים תקציב לרכישת סוללות כיפת-ברזל מאותתות על רגיעה בלהיטות הישראלית לתקוף באיראן".
ציפי
"חטא היוהרה" היא כותרת המוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", המודפסת על רקע תצלום צרוב באופן רשלני ולא מחמיא של ציפי לבני. "שלוש שנים הנהיגה ציפי לבני את קדימה - אל הלא כלום", חובטת כותרת המשנה. "במפלגתה חשו שהיא מזלזלת בהם, חיה בבועה, מקשיבה רק לעצמה. בפריימריז, סגרו איתה את החשבון. שאול מופז ('נפלא, נפלא', קטעה אותו בבוז) הביס אותה. עכשיו מחפש שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, תדמית חדשה להגשמת חלומו לצמרת: מנהיג המחאה החברתית. אחרי לבני - בדרך לדפני?".
"גם אני חשבתי שהיא קרה, מרוחקת, כנראה לא מחוברת מספיק לאנשיה. למרות חוסר חיבתי לגוף המוזר הזה שנקרא קדימה, אני כבר מתגעגע לאשה שכמעט היתה ראש הממשלה שלי", כותב גיא מרוז בטורו המתפרסם בסינדיקציה במקומוני "מעריב". "עכשיו נשארנו עם מופז. או מופז או ביבי. השאלה היא לא אם ציפי לבני תישאר במפלגה, אלא איפה המרחב המוגן הקרוב", נכתב בכותרת המשנה לטור.
תמונה לחג
כמה מהעיתונים מקדישים מקום בשער לתצלום שאינו מלווה במאמר או כתבה. ב"מקור ראשון" וב"ישראל היום" זוהי תמונת המפגש של גלעד שליט - החייל ששהה בשבי חמאס חמש שנים ושוחרר בעסקת חילופין בתקופת ממשלת נתניהו - עם ראש הממשלה נתניהו. ב"מקור ראשון" הנושא הוא שליט: הכותרת היא "שוב בן-חורין", ובתמונה נראים שליט הלוחץ יד לראש הממשלה ולצדו אמו, אביבה שליט, מחייכת. ב"מקור ראשון" נחתכת האם מהתמונה ונראים בה רק נתניהו ושליט. הכותרת היא "באתי להודות לך".
דיוקן נתניהו בתצלום (של משה מילנר מלשכת העיתונות הממשלתית) והאופן שבו הוא מחייך ומסב את ראשו מזכירים מאוד את מם "ביבי גאמפ" הפופולרי שנוצר, כזכור, במפגש הקודם של שליט ונתניהו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם גלעד ואביבה שליט, אתמול (צילום: משה מילנר, לע"מ)
ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", שגילו בזמנו אובססיה לדימויים ויזואליים של שליט, לא מציגים היום על השער תצלום מהמפגש (במקרה של "ידיעות אחרונות" ניתן אולי לתלות זאת בנוכחותו של נתניהו בתמונה). "הארץ" לא השתתף ברגעים היותר טראשיים ונצלניים של קמפיין "מטה שליט", אך שיחרר את יצריו אחרי שחרור שליט ופירסם תמונת פפרצי של החייל הפדוי כתמונת השער שלו. היום גם הוא אינו מפרסם על השער תצלום מהמפגש עם נתניהו.
"ידיעות אחרונות" מפצה את הקוראים באייטם ויזואלי אחר, שהוכיח פופולריות רבה ברשתות החברתיות (מה שבמציאות העיתונאית העכשווית הוא אינדיקטור מהמעלה הראשונה לרלבנטיות עיתונאית): לאורך חלק גדול מעמוד השער נמתחת דמותה של יו"ר קדימה והאופוזיציה היוצאת, ציפי לבני, כשהיא לבושה בג'ינס בלתי מחמיא מעל לחולצת כפתורים גברית למראה. "החיים בג'ינס" היא הכותרת הגדולה מתחת לתצלום, ומתחת לה נדפס הכיתוב הבא: "יומיים אחרי ההפסד לשאול מופז בפריימריז של קדימה, ציפי לבני ממהרת לנטוש את ההופעה המחויטת". ו"ידיעות אחרונות" ממהר לנטוש את לבני.
ענייני תקשורת
באמצע טור ביקורת הטלוויזיה של מורן שריר ב"הארץ" נדפסו אתמול המלים הבאות: "בימים האחרונים התייחסתי כאן לעימות שנערך בין מופז ללבני בחדשות ערוץ 2. מחנה מופז, שסירב לאורך כל הקמפיין להפגיש את המועמד עם המועמדת, יצא מגדרו להבהיר לתקשורת שהשניים לא מנהלים ביניהם אינטראקציה. המאמץ האסטרטגי שלהם הצליח ככל הנראה להטעות גם אותי ולגרום לי להבין שמופז ולבני התראיינו בנפרד זה מזה. מכל בירורי בדיעבד עולה שלא נפל פגם בהתנהלות חדשות ערוץ 2. שני המועמדים התראיינו במקביל, ביודעם כי זוהי מתכונת הראיון וכשכל אחד מהם שומע את המתמודד האחר בזמן אמת. טעיתי בפרסום המקורי, ואני מצר על כך".
"בין הצל הגדול של אביו המנוח אדם ברוך לזוגיות עם אשתו הטרייה יונית לוי, עידו רוזנבלום פותח את הלב ומבטיח שהילד המשותף בדרך: 'אני בן אדם בן 35 שהתחתן, מישהו לא מסוגל לעשות את המתימטיקה?", לשון כותרת המשנה לראשית של מוסף "סופשבוע" של "מעריב", שמוכיחה שעיסוק רכילותי בתוכניות הפריון של סלבריטאים לא נעשה מגוחך פחות כשהוא מופנה כלפי גברים. "הנקודה האמיתית היא שנתקעתי בגיל 16", אומר רוזנבלום למראיין, אלקנה שור, ומתמצת היטב את האישיות התקשורתית של שניהם.
"אף אחד מבעלי התפקידים ברשת דאז לא מצוי בחברה כיום, כך שקשה להתייחס לטענותיה", היא התגובה של זכיינית ערוץ 2 רשת לכתבה של הילו גלזר במוסף "ז'ורנל" של "מעריב", המראיין את העיתונאית ענת גורן המספרת לו כי אנשי רשת הפעילו צנזורה על תוכנית התחקירים שלה ושל עמנואל רוזן. לפני חמש שנים.
"שבת הגדול", השבת האחרונה לפני הפסח, היא גם שבת הגדול עבור העיתונים, שמתנפחים בתאריך הזה לממדים שמאפשרות להם החברות המפרסמות המתחרות על תשומת לבו של צרכן-החגים. המאזניים בביתי התקלקלו, אבל נדמה לי שעיתוני שבת הגדול השנה לוקים בשידפון יחסי. ואולי זה אני.
"חשבתם שסער סקלי ויובל דיין שוברים את חוקי הריאליטי ומוכיחים שהמציאות חזקה יותר?", נכתב בכותרת המשנה לטור של נבו זיו בפתח "7 לילות", מוסף "ידיעות אחרונות". "טעיתם. זאת בסך-הכל מוטציה חדשה וחכמה".
"ידיעות אחרונות", שחרת על דגלו את המלחמה בתוכניות הריאליטי (המשודרות בקשת), מקדיש את העמוד האחורי שלו לידיעת פרסומת (רז שכניק) לתוכנית ריאליטי (של רשת).
בטורו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מזכיר שלמה ארצי כבדרך אגב כי "הטלוויזיה עובדת אצלנו כל הלילה בחדר".