יו"ר מפלגת יש-עתיד יאיר לפיד אחרי היוודע תוצאות המדגם, אתמול (צילום: אבישג שאר-יישוב)
בחירות 2013
"טעינו. נכשלנו. פיספסנו. לא חזינו. לא ידענו. לא התרענו. נתנו לקוראים ולצופים תמונה מעוותת של המציאות. מעלנו בתפקידנו. צריך לומר ביושר: פישלנו", כותב היום ב-nrg אודי הירש, עורך האתר. "סיפרנו לכם, הקוראים, שזו מערכת בחירות משעממת. הכתרנו את נתניהו כגאון פוליטי אחרי האיחוד בין הליכוד לישראל-ביתנו [...] התעקשנו שסדר היום המנצח בבחירות הללו הוא מדיני-בטחוני ולא כלכלי [...] היינו עסוקים בללגלג על ראשי המחאה החברתית שנכשלה [...] האמנו שהבחירה בידיד הטייקונים יעקב פרי תחסל את יאיר לפיד. לא הבחנו [...] בתסכול של בוחרי השמאל שהחזיר אותם הביתה, למרצ. ונפתלי בנט, הוא בכלל בא לנו משום מקום".
לפי הירש, "הסיבות לכישלון המביך הזה שלנו" הן חטא היוהרה ("אנחנו כותבים טורי פרשנות שמתבססים על תדרוכים של פוליטיקאים, ושוכחים לדבר עם האיש ברחוב"), האגו והשעמום ("כמעט אין כתבים פוליטיים בישראל, אך פרשנים פוליטיים יש בשפע"), ו"החטא החמור יותר", חטא ההטיה האידיאולוגית: "מרוב שהעיתונאים הטיפו לכולם שאין דבר כזה עיתונאי אובייקטיבי, הם שכחו שהדעות האישיות אמורות להיות לא יותר מדובדבן קטן על קצפת עשירה וסמיכה של ידיעות מוצקות, מוצלבות ומחדשות [...] כשהמטרות מסומנות מראש, קשה לפגוע", הוא מסכם.
ובכל זאת, כשהמטרות המסומנות מראש ממוקמות בשני צדי המערכת הפוליטית, מישהו חייב לפגוע. בקרב העיתונות המגויסת בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום", מודים היום הצדדים כי האחרון הפסיד והראשון פגע. "הפתעת לפיד, אכזבת הליכוד", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", המקבל בכך את המסגור התקשורתי הכללי, הרואה בתוצאות הבחירות (33 מנדטים לליכוד, 18 ליש-עתיד, לפי העיתונים המתבססים על מדגמי אתמול) מפלה לנתניהו.
"מכה לנתניהו, זינוק ללפיד" היא הגרסה האגרסיבית יותר של התימה הזו ולשונה של הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ליד הלוגו הצהוב "ישראל רצתה שינוי". ב"הארץ" הכותרת היא "הישג דרמטי ליאיר לפיד; אכזבה בליכוד", ואילו ב"מעריב" (שהשער שלו דומה בעיצובו הרבה יותר לזה של "הארץ" מזה של "ידיעות" ו"ישראל היום") הכותרת המדויקת ביותר: "הימין נחלש, מכה לנתניהו, המנצח הגדול: יאיר לפיד". ב"מקור ראשון" מתפרסמת הכותרת הדומה ביותר לזו של "ידיעות": "בחירות 2013: מפלה למפלגת הליכוד-ביתנו, הישג גדול ללפיד". שם מפלגתו של יאיר לפיד, יש-עתיד, אינו מופיע, כפי שאפשר להיווכח, באף אחת מהכותרות הראשיות בעיתונים המבשרים על תוצאותיה בקלפי.
האם אכן "ישראל היום" הפסיד? כן. הוכח כי פמפלט תעמולה המתחזה לעיתון ומחולק חינם במאות אלפי עותקים אינו מתכון לדומיננטיות תקשורתית (ואף מעורר תגובת נגד תקשורתית חריפה) ואינו מצליח לשמר את כוחו של הפוליטיקאי שלו הוא מוקדש. מנגד, אין בתוצאות כדי להעיד דווקא על כוחו הגדול של "ידיעות אחרונות". בנימין נתניהו עדיין ירכיב את הממשלה הבאה, לפי כל התחזיות, וכוחו יותר מכפול משל כל אחד ממתחריו (כל עוד לא מתממשת תחזיתו של יוסי ורטר מ"הארץ" על פירוק סיעות הליכוד וישראל-ביתנו אחרי הבחירות).
מנגד, "הפתעת הבחירות" באה אכן בהפתעה ל"ידיעות אחרונות". בתקופה שאחרי הכרזתו כי יתמודד במערכת הבחירות, סיפק העיתון ללפיד בימה אוהדת ונרחבת ופרשנויות חיוביות ברובן. אלא שמאז שהפסיק את כתיבתו בעיתון (בד בבד עם הכרזתו על יעקב פרי כבכיר ברשימתו), עם או בלי קשר, הלך והתעמעם הסיקור המפרגן של העיתון לבעל הטור הפופולרי שלו לשעבר. במקום לפיד, העדיפו ב"ידיעות אחרונות" לטפח את אריה דרעי (שהתגלה כמי שרחוק מלממש את התחזיות שניבאו כי חזרתו לפוליטיקה תהיה אירוע מהדהד), ציפי לבני ואהוד אולמרט (על אף שזה האחרון החליט לבסוף שלא להתמודד במערכת הבחירות הנוכחית, וייתכן כי הוא מחכה לזו הבאה). לפיד, בן תפנוקים ידוע, הצליח גם בלי הפינוקים של עיתון הבית שלו. זינוק ללפיד הוא לכן גם מכה קטנה בכנף ל"ידיעות אחרונות".
גם העיתונים האחרים לא התייחסו ללפיד כאל מי שמפלגתו תזכה לקולות רבים כל-כך. בצדק; ללפיד לא היה רקורד פוליטי כלשהו, והמלל שסיפק היה אותו מלמול מתחנף המוכר מטוריו העיתונאיים. תחת זאת העדיפו העיתונים להעלות על נס מועמד אחר, נפתלי בנט, גם הוא ללא רקורד פוליטי כלשהו ובעל מסרים מתחנפים המתאימים עצמם לשומעם. בבחירות שעברו החמיצה התקשורת את התחזקות מפלגת ישראל-ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. אחרי הבחירות היו מי שתלו זאת בקושי של העיתונות העברית לחדור להלכי הרוח של ציבור המצביעים מקרב העולים מברית-המועצות. סיפור ההחמצה התקשורתית של הסוס השחור בבחירות הנוכחיות שונה: על אותה משבצת התחרו שני סוסים, והעיתונות בחרה להתמקד בזה שהתברר כמי שהגיע שני. להגנתם יכולים העיתונאים לומר כי צעדו בדרך שהתווה מנגנון התעמולה של נתניהו, שבחר לתקוף בעוצמה את בנט ומפלגתו, הבית-היהודי. זו הגנה עלובה, כמובן, שרק מוכיחה כי סיקור מערכת הבחירות היה נתון כולו בשבי הקמפיינרים – גם כשהתכוון לצאת נגד המפלגה שהם משווקים (ואחרי כל זה צריך לזכור: הבית-היהודי כן הכפילה את כוחה).
ויש לפחות עיתונאי אחד שיכול לפתוח שמפניה: "המנצח המסתמן במערכת הבחירות לכנסת ה-19 הוא יאיר לפיד", כתב שלשום עורך "הארץ" אלוף בן במדור הדעות של העיתון. "בזמן שהתקשורת והתעמולה התרכזו בקרב בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למודל החדש שלו, נפתלי בנט, ניהל לפיד קמפיין מדויק ושקט, שעורר מעט תשומת לב. לפיד נשמר משחיקת כוחו במריבות, נמנע מפליטות פה מביכות ודבק בנאמנות במסר של יש-עתיד – 'באנו לשנות'. מועמדים אחרים התמכרו לגימיקים, לפולחן אישיות ולסיסמאות ריקות מתוכן [...] לפיד נהנה מחשיפה עצומה כשהיה עיתונאי, מגיש טלוויזיה ופרזנטור של בנק, והבוחרים ידעו מיהו הרבה לפני שהלך לפוליטיקה. זה איפשר לו למקד את הקמפיין במצע מפורט לשינוי המדינה [...] ומצע מדיני של שמאל בטחוניסטי, או ימין רך, האהוב מאז ומתמיד על בוחרי המרכז והקולות הצפים".
"בעל טור ומגיש טלוויזיה, שכמעט לא כתב ולא אמר פוליטיקה מעולם, עבר כהרף עין לפוליטיקה", כותב גדעון לוי, והדברים מודפסים על שער "הארץ". "ישראל אמרה לו אתמול: כן. כן לצעיר, כן לחדש. מערכת בחירות חלולה הולידה תוצאה נבובה לא פחות: קצת מכל דבר והרבה מכלום".
כלכלת אחרי-בחירות
"10 אתגרים שמחכים לממשלה החדשה" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מה השרים הכלכליים הבאים צריכים לעשות?", שואלת הכותרת הראשית השנייה של "כלכליסט". "גלובס" לא יצא לאור אתמול, אולם הכותרת של "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב", היא "מחוקקים יקרים, שר אוצר נכבד – לטיפולכם".
ב"דה-מרקר" נותן העצות הוא סמי פרץ, עורך המהדורה המודפסת, המזכיר כי הממשלה תצטרך לאשר תקציב שנתי שיחייב קיצוץ של כ-15 מיליארד שקל ואולי גם העלאות מסים. עשרת האתגרים אליבא דפרץ הם מחירי הדירות הגבוהים; הורדת העלויות של שירותים ממשלתיים (חשמל, נמלים, קרקעות ועוד) על-ידי רפורמות; "יוקר המחיה"; איכות הרפואה בישראל; הקמת רכבת קלה בגוש דן; "שוויון בנטל"; "צמצום האי-שוויון"; חיזוק המגזר העסקי; ייעול של תקציב הביטחון והסדר מדיני עם הפלסטינים, שכן "השליטה בעם אחר" מחלישה את "הפוטנציאל הכלכלי" של ישראל. פילוט משחזר, עם ניואנסים אחרים, אותם הדברים, ונאלץ גם הוא לשלב בדבריו קלישאות וסיסמאות. אחרי הכל, כתיבה על אודות אתגרי הממשלה החדשה הוא עיסוק בביצה שטרם נולדה מצד הממשלה וחזרה מעייפת מבחינת האתגרים.
ב"דה-מרקר" לא מסתפקים בטור הראשי ומלווים אותו בפירוט רציני יותר של אותם אתגרים כלכליים: 16 העמודים הראשונים מוקדשים לסיכום ותמונת מצב של תחומי המשק השונים, מאת כתבי התחום. ב"כלכליסט" הכותרת הראשית מובילה לסיכום דומה, עד לעמ' 6. יש גם על מה לדווח, כמובן, על אף שהחדשות נדחקות היום מפני ההתייחסויות המאולצות משהו לבחירות שנערכו אתמול.
"דנקנר רוצה לעשות תספורת של 600 מיליון באי.די.בי אחזקות", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", לצד הלוגו "בלעדי". "בתמורה מציע דנקנר להזרים 300 מיליון שקל לחברה, להעביר לבעלי החוב 10% ממניותיה ולפרוס את התשלומים לשנים 2015–2023", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של גולן חזני.
גם ב"דה-מרקר" מדווחים על הסדר החוב של דנקנר. "הפערים בין מחזיקי האג"ח לאי.די.בי עדיין גדולים", נכתב בכותרת ידיעה קטנה של מיכאל רוכוורגר בשולי עמ' 39. כותרת השער האחורי של העיתון היא "שבריר ממחזיקי מניות דסק"ש עשוי להכריע בעסקת כור-כלל ביטוח". השבריר הם המוסדיים דש והראל, המחזיקים ב-1.5% מדסק"ש, אבל להחלטתם עשוי להיות משקל מכריע משום ש"משקיעים פרטיים אינם נוהגים להצביע באסיפות".
ענייני תקשורת
"בית-המשפט הורה למפרקות של חברת האחים עובדיה לחקור את בעל השליטה", מדווחת כותרת ב"דה-מרקר", בעקבות חשדות שהעלו העובדים נגד הבעלים. בלי קשר, התפתחות דומה צפויה בתיק פירוק מעולם התקשורת, זה של החברה בבעלות נוחי דנקנר ועופר נמרודי, שהחזיקה בעיתון "מעריב". לפני יומיים דן בית-המשפט בהסדר הנושים של הנאמנים המטפלים בחברה, וסיפק רמז באשר להחלטה הצפויה בתשובה לבקשת בעל מניות מיעוט בחברה לבצע חקירות: השופטת קבעה כי יעוכבו תשלומים במסגרת ההסדר למי שייתכן שיעמוד בפני חקירה ותביעה. גם בא-כוחם של הנאמנים דיבר במהלך הדיון על כך שיתבצעו חקירות. הבקשה האמורה מפרטת שורה של הפרות אתיות, שחיתות עיתונאית, עבירות על התקנון ואולי גם עבירות פליליות של ממש שנעשו על-ידי בעל השליטה בעיתון, עוזריו והעורך הראשי דאז.
"'פייננשל טיימס' משקיע בדיגיטל ומפטר עיתונאים", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר".
המוסף "ספרים" ממשיך לשנות את פניו תחת העורך החדש: נוספה פינה חדשה ומבטיחה העוסקת ב"ספרים שעשו רעש גדול ונשכחו" (והפעם: "רבע לפני חצות" של עמוס אטינגר. בעל הפינה הוא מתן חרמוני). גם הלוגו השתנה: הפונט זוויתי פחות, צבעוני יותר ומתעלם כליל מכלל הזהב: אל תיגע בלוגו.