זה שבתות אחדות משפחות בגוש–קטיף מארחות בביתן אורח לא שגרתי לשבת. יובל פורת, האסטרטג הפוליטי מטעם מועצת יש"ע במערכה נגד ההתנתקות, החליט לעשות שבת בחיק משפחות בגוש. דווקא פורת, חילוני גאה ואיש שמאל בעבר (כשהיה בן 17 כיהן כחבר המזכירות הארצית של מפ"ם ונחשב לאיש הצעיר ביותר בתפקיד זה במפלגה לדורותיה) מזוהה עם הקו המיליטנטי של הקמפיין שמנהיגה מועצת יש"ע. את מומחיותו בספינים צבר בגלי–צה"ל, שם החל את דרכו כעורך "יומן הבוקר" וככתב לענייני ערבים.
לאחר שחרורו היה עורך ב"הארץ". בשנת 99' פתח עם שותפו, זיו ברנע, את "ספין תקשורת", חברה לייעוץ אסטרטגי המייצגת ועדי עובדים וחברות. משרדי החברה ממוקמים ב"שרתון סיטי טאואר" ברמת–גן. את זיו ברנע הכיר במסגרת עבודתו העיתונאית. "במשך עשר שנים הוא שימש יועץ פוליטי ואני עבדתי מולו כעורך 'יומן הבוקר'", מספר פורת. "אחרי דיונים ארוכים קיבלנו הכרעה, בחמש בבוקר בדירתי בחולון. למחרת בבוקר החברה כבר היתה רשומה". עיתונאי ששירת עם פורת בגלי–צה"ל נזכר: "כשיובל אמר לי לפני כמה שנים שהחליט לפתוח משרד ללובינג ויחסי–ציבור, זה לא הפתיע אותי. יש לו היכולת לשכנע, לעשות לובינג. בתקופת השירות שלו הוא הוביל מאבק נגד משרד הביטחון על תוספת חצי שנת השירות בצבא שהוטלה על המתגייסים לתחנה. עד בג"ץ הגיע, ועוד לפני שהתקיים שם דיון, בוטל הנוהג. הוא יצא נגד מפקד גלי–צה"ל ותודות לכריזמה שלו גרר אחריו אנשים. זה היה הלובינג הראשון שעשה בחייו. כעת סיפור ההתנתקות הוא התיק שעומד במרכז האג'נדה של מדינת ישראל, והוא לקח על עצמו משימה לא פשוטה".
פורת רואה בגלי–צה"ל את בית–הספר הטוב ביותר שהוא יכול לבקש לעצמו. "שם נתנו לי כלים להכיר את הנקודות שצריך לגעת בהן כדי לייצר כותרות. יש משמעות לכינוסים בהולים ולהודעות דרמטיות". לצד המעבר מהעיתונות לתפקיד יועץ עבר פורת גם קווים אידיאולוגיים - משמאל לימין. ההארה באה לו, על–פי עדותו, לאחר הסכמי אוסלו: "הגעתי למסקנה שצורת הניתוח של השמאל פשטנית ופלקטית. הגעתי למסקנה שהנסיגה לא תוביל לשלום אלא לטרור".
כיצד עשה האסטרטג הצעיר את דרכו למעוז המתנחלים? קשרים, מסתבר, לא מזיקים. בנצי ליברמן, יו"ר מועצת יש"ע, קיבל עליו המלצה חמה מזאב (זמביש) חבר, מזכ"ל "אמנה", תנועת ההתיישבות של מועצת יש"ע, וקרוב משפחה של פורת: "זמביש הוא החוט המקשר. הופענו מול ההנהלה המורחבת של מועצת יש"ע. הצגנו בפניהם את התפיסה שלנו איך אפשר להביא לסיכול התוכנית. אחרי תהליך ארוך של הידברות, שארך חודשים, הגענו להסכמה". בנצי ליברמן שיחזר את קבלת ההחלטה: "היתה פנייה של אחד מחברי מועצת יש"ע ששמע אותו באירוע משפחתי. עשינו ועדת שיפוט שתכריע בין שתי קבוצות שהתמודדו. יובל בא עם הצעה מתגלגלת ועם חלקים נוספים שדיברו על מהלכים נועזים יותר. הקו שלו היה מיליטנטי. את החלק הראשון קיבלנו ואת השניים האחרים לא קיבלנו. הקמפיין המתגלגל של יובל עסק באמירות קשות מול שרון. אבל הוא לא עסק במעשים שעוברים על החוק". המשרד שהתחרה בו היה של איתן דורשב. הבחירה ב"ספין תקשורת" נתפסה כמעין גימיק מצד מועצת יש"ע. יש יתרון לאדם חילוני יוצא השמאל. אלא שהפעם היוצרות התחלפו - פורת איגף כמה מחברי מועצת יש"ע מימין. אפילו עמדותיו של הדובר והמזכיר המדיני, יהושע מור–יוסף, כבר לא תאמו את הקו שהתווה פורת. מור–יוסף הוביל קמפיין ברוח "יש לנו אהבה והיא תנצח", פעולות שיציגו תדמית חיובית למתנחלים. בסופו של דבר עזב מור–יוסף את התפקיד ואת המועצה והחל ליחצ"ן את שר החוץ סילבן שלום, שאמור למכור את ההתנתקות. הפרישה באה על רקע חילוקי דעות עם פורת.
ואמנם, מאז שהצטרף פורת לכוחות מועצת יש"ע לפני כחצי שנה נרשם שינוי ברור בקמפיין והוא החל ללבוש אופי שלילי ולוחמני. רפי סרי, ראש מטה המאבק בגוש–קטיף, דבק בקו החיובי של אנשי הגוש: "לאורך כל הדרך אנחנו הולכים בקמפיין פוזיטיבי, לחבר את עם ישראל לגוש–קטיף ולהראות לו את האנשים. תמכנו בקמפיין רך ונעים שמדבר לציבור ויכול לגעת בכמה שיותר אנשים. אני לא מאמין בקמפיין אגרסיבי". פורת הציע סיסמאות אחרות: "שרון קורע את העם" ו"תנו לעם להחליט". מצד אחד "הליכה להכרעת העם", ומן הצד השני הקריאה של מועצת יש"ע לאי–ציות אזרחי, להעמיד מאה אלף אזרחים שיתייצבו בגוש–קטיף ביום הפינוי. לפורת אין ספקות באפקטיביות של המסר הנוקב: "יש פה סכנה אמיתית ולכן אין מקום לקמפיין שמנוהל על סימפטיה".
עם כניסתו של פורת לתמונה נבחרה אסטרטגיה של התמקדות בדרישה לקיים משאל עם. פורת: "אחת הבעיות של ההתנתקות היתה הסיקור התקשורתי. חשבנו שצריך לייצר נושא קל יותר לשיווק, אך אחד האתגרים התקשורתיים היה שהתהליך אטי ואינו מצטלם היטב. היינו צריכים להמחיש לציבור את הקרע בעם". אחת השיטות המקובלות היתה מתן הצהרה פרובוקטיבית ושחרור הבהרות מרוככות מאוחר יותר. כך מגיעים לכותרות פעמיים: פעם בפרובוקציה ופעם בהבהרה ובריכוך. גם לפגישות עם גורמים ממלכתיים, כמו הרמטכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה ושר הביטחון, נועד תפקיד כחלק מהמסלול של הצהרה פרובוקטיבית ולאחריה מיתון ההתבטאות. בפגישה עם שאול מופז התריעו כמה מראשי מועצת יש"ע על סכנת הקרע בעם. ההצהרה הפרובוקטיבית הודלפה לתקשורת. מה שהקנה לה ממד של אמינות היתה התחושה שמדובר במשהו אמיתי. הכותרות היו גדולות.
סוגיית הסרבנות עלתה על סדר–היום הציבורי באמצעות פגישה שקיימו ראשי יש"ע עם הרמטכ"ל. מקור ביש"ע אינו מסתיר את השיטה: "כדי להעלות למודעות את הקרע בעם, העלינו ביוזמתנו את סוגיית הסרבנות. יזמנו פגישה עם הרמטכ"ל ויצרנו כותרות במהלך הפגישה. אחד הגורמים הקשורים אלינו הדליף את הפגישה לתקשורת, למחרת הכותרות דיברו על סרבנות של אלפים. כך יצרנו מצב שבו הסרבנות עלתה על סדר–היום התקשורתי".
פורת: התפיסה ברוב הקמפיינים שלי היא מיליטנטית ואגרסיבית. אבל אני לא חושב שמועצת יש"ע צריכה אותי כדי להפעיל קיצונים (צילום: איל פישר)
החלטה אחרת של מועצת יש"ע היתה לקרוא להמונים להתייצב ביום פקודה בגוש–קטיף ולא לזוז משם. ושוב מסביר מקור ביש"ע את השיטה: "בהפגנה הגדולה עמד בנצי ליברמן ועשה אקט פומבי של חתימה על מסמך התחייבות להתייצב בגוש ביום פקודה. זה היה אקט ויזואלי שמצטלם היטב. התקשורת משמשת כלי בשידורים חיים. כשהכותרת אומרת, 'אנו צפויים לעימות חריף', זה משרת את האינטרסים שלנו".
כך קרה גם לאיגרת של ראש מועצת בנימין, פנחס ולרשטיין, שקרא להפר את חוק "פינוי פיצוי" גם במחיר ישיבה בכלא. האיגרת היא דוגמה לאופן שבו הצליחה מועצת יש”ע לתמרן את התקשורת. הניסוח נועד לייצר כותרות. הדינמיקה ומחול השדים שנוצר סביבה גררו כותרות ענק. בנצי ליברמן מסביר: "אנחנו עושים בכוונה מהלכים של אירועים תקשורתיים. אנחנו צריכים להמחיש לציבור מה משמעות משאל העם. פנחס ולרשטיין אמר, שאם העניין לא יובא להכרעת העם, הוא יפר את החוק. היועץ המשפטי אמר, 'אני מקווה שמועצת יש"ע תגנה', אנחנו שתקנו במשך 24 שעות, אחר–כך התכנסנו ודנו וכינסנו מסיבת–עיתונאים. וכך יצא שהתקשורת עסקה בעניין הזה שלושה ימים".
כל מי ששמע שיובל פורת קיבל את הקמפיין לידיו הזהיר אותו שאין לו סיכוי להצליח. התגייסות התקשורת בעד ההתנתקות, הגיבוי שקיבל ראש הממשלה מהשמאל, אך בעיקר חוסר היכולת לשלוט באופן מוחלט בכל האירועים. "יש פה הרבה שחקנים, רבנים, מנהיגים חילונים", אומר פורת. הוא גם מודע לעובדה שחלק מההתמודדות בקמפיין נעוץ בהבנה שאין לך שליטה מלאה על האירועים. כך היה גם במשבר סביב חילוקי הדעות שהתגלעו במועצת יש"ע לגבי אופי הקמפיין. "זו מערכת מגוונת ופלורליסטית, ויש בה קושי אמיתי: למשל, אין לך אפשרות לשלוט על התבטאויות מהסוג שהשמיע חסדאי".
חסדאי אליעזר, מ"מ יושב ראש מועצת יש"ע, נמנה עם הקולות האחרים שנשמעים בזמן האחרון בהתנחלויות. כך, למשל, התנגד ליוזמה להתייצב בגוש–קטיף ואמר בהתרסה כי יתגייס למילואים כדי לאפשר את ההתנתקות. הוא הביע חשש מפני מה שעלול להתרחש יום למחרת ההתנתקות, בין אם תצא אל הפועל ובין אם לאו. יש לו ביקורת נוקבת על הקו התקשורתי הנוכחי. גם שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש–עציון, מבקר בגלוי את הקמפיין שמטרתו לעצור את תוכנית ההתנתקות. הוא חושש מפני השלכות אפשריות של האשליה כאילו ירידה לרחוב תוכל לעצור את התוכנית. ביקורת מעניינת יש לחסדאי אליעזר גם נגד הקו החדש שמסתמן בתוך הליכוד ומכוון נגד השחיתות של ראש הממשלה בפרשת המינויים הפוליטיים בסיסמה "מושחת נמאסת!": "בתוך הליכוד מחפשים חיזוקים למנף את הקמפיין הזה", שולח אליעזר רמזים למניעיו של פורת. "לדעתי, יובל פורת לא עובד רק במועצת יש"ע. הוא מכר את זה גם לליכוד. זה יותר חזק כשזה בא מהבית. הקו כוון כולו לתוך הליכוד. זה לא קמפיין של יש"ע, אלא קמפיין שהיועצים האסטרטגיים מכרו לליכוד, ואם ישיגו את המימון הנכון, נראה אותו". הניסיון הוא להסיט את תשומת–הלב מההתנתקות לשחיתות של שרון. "השיא היה עם המינויים", אומר אליעזר. "בתוך הליכוד זה גרם לפיצוץ. יובל הוא יועץ אסטרטגי נדיר. הוא לא המציא את הקמפיין אלא ענה לצורך שבא מתוך הליכוד בלי קשר ליש"ע ומיקד אותו נקודתית באריק שרון".
ואכן, פורת מסתייע במידע פנימי שמודלף לו מלשכת ראש הממשלה והוא מקושר גם לתומכי ליכוד שמוצאים איתו הבנה ושותפות אינטרסים. הוא נטל חלק בליבוי הזעקה הציבורית נגד המינויים הפוליטיים של שרון. הוא קיבל את המידע הפנימי על המינויים הצפויים מהלשכה, וזיהה את הפוטנציאל הציבורי עוד לפני שהכוונה יצאה אל הפועל. הוא הסב את תשומת לבם של פוליטיקאים ועיתונאים ומיקד אותם במסר מרכזי אחד וקליט. לכך הצטרפו פניות שהגיעו מאנשי שמאל שהעלו את זעקת השחיתות נגד שרון ומצאו אוזן קשבת בתקשורת. שיתוף הפעולה עם השמאל הוא גורם חשוב בגישתו של פורת. "היה חשוב לנו לגרור את השמאל להגיב, מתוך מחשבה שכשהשמאל נדבק לשרון, זה לא עושה לו טוב. חלק ממה שהפך את איגרת ולרשטיין לכותרת ראשית היה העובדה שהשמאל הזין את העניין". לשם כך גם נעשה מאמץ לגייס את השמאל לתמיכה במשאל העם. במסגרת זו גם הִרבה פורת להשתמש בסקרים שהתקשורת אוהבת כל–כך. "יצרנו דינמיקה של ריצה מטורפת אחרי סקרים. זה מייצר אווירת בחירות. אווירת בחירות מייצרת הקצנה. קשה לשמור על קואליציה באווירה כזו. התקשורת נגררת. זה גורר את התהליך להכרעה דמוקרטית שאנחנו רוצים אותה".
הקמפיין התקשורתי של מועצת יש"ע הולך ומקצין ככל שמתקרב מועד ההתנתקות. לאחר הכישלון בזירה הפרלמנטרית מכריזים שם על מעבר לרחוב. המגמה הזו מעוררת ביקורת אך פורת דוחה אותה: "התפיסה ברוב הקמפיינים שלי היא מיליטנטית ואגרסיבית. אבל אני לא חושב שמועצת יש"ע צריכה אותי כדי להפעיל קיצונים. יש מגמה אותנטית של הקצנה שאנו לא שולטים בה".
לעמיתיו של פורת יש ביקורת על הקמפיין שהוא מנהל. יועץ תקשורת שמעדיף להישאר בעילום שם אומר: "הוא בחור מוכשר אבל אין לו איזון נכון לעצור בזמן. הוא משך את מועצת יש"ע לקו המתלהם. ולראיה, העובדה שהמועצה לא באמת מתנערת ממעשים פרובוקטיביים אלא בקריצה". נורית דאבוש, מרצה לאסטרטגיה תקשורתית באוניברסיטת בר–אילן ובית–הספר "כותרת" וחברת מועצת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה, מסבירה: "המטרה היא ליצור דעת קהל שסיפור החזרת שטחי ארץ–ישראל הוא בעייתי. הם עושים את הקרב על הפרומו. הם מבינים שהם הפסידו את הקרב על ההתנתקות. במישור הטכני נגמרה להם התחמושת של הפעילות מוקדם מדי. עכשיו כל מה שיעשו לא יהיה ממש מעניין. הם עברו לפעולות בעייתיות, חסימת כבישים. הם החליטו לעשות שינוי ברוח של אסטרטג צעיר ולא אחראי והלכו על קמפיין נגטיבי, שגם לא הצליח בהגשמת המטרות וגם גרם להיעדר סימפטיה של הציבור".
יריב אופנהיימר, דובר "שלום עכשיו", יריב מושבע של מועצת יש"ע, מגיב על השינוי בקמפיין: "הם (מועצת יש"ע) מהלכים על קו התפר בין המשוגע של הכפר לבין קו מתון וידידותי. טנגו בין איומים אלימים לבין הליכה לתקשורת כדי למתן את ההתבטאות. על–פי השיטה הזאת צריך לומר משהו קיצוני, וברגע שהזרקור מופנה אליך, למתן אותו. ברגע שהם מרגישים שהקמפיין נחלש, הם מוציאים מהארון התבטאות קיצונית ובאותו רגע זה פותח את מהדורת החדשות...".
במועצת יש"ע זוכה פורת לכבוד. נועצים בו לפני קבלת כל החלטה ובדרך–כלל מתחשבים בדעתו, אך למעשה אין לו זכות הצבעה בנושאים העולים לדיון. מי שמחליט על המהלכים היא מועצת יש"ע, שמשופשפת בתרגילים פוליטיים ותקשורתיים. בינתיים ממשיך פורת לשנן את המנטרה שנשמעת מופרכת, כי לעצירת ההתנתקות סיכויי הצלחה גבוהים. נראה כאילו הצליח לשכנע אפילו את עצמו. מוטיבציה לא חסרה לו. אם אכן יצליח להוביל מהלך שיסכל את תוכנית ההתנתקות, מובטח לו ממועצת יש"ע בונוס שמן ומיוחד. פורת אינו מסתפק בכך. האתגר הגדול מבחינתו, מה שמכונה בפיו "הבונוס הפרטי שלי", הוא לצפות בהנאה כיצד ראש הממשלה נופל מכסאו.
גיליון 56, מאי 2005