לאנשי מערכת החדשות של גלי-צה"ל היו שתי סיבות להיות מרוצים לאחרונה. הסיבה הראשונה היא סקר ההאזנה של TGI, שגילה שמהדורות החדשות של התחנה זוכות לאחוזי האזנה גבוהים יותר משל קול-ישראל. השנייה היא סקר אמון הציבור בתקשורת שפורסם על-ידי מכון הרצוג וגילה שבעיני הציבור נתפסת גלי-צה"ל כתחנה אמינה יותר מקול-ישראל (אמנם הפער לטובה היה בטווח הטעות הסטטיסטית, אך שיקף את מעמדה הרם של התחנה בקרב המאזינים).
בעיני רוב הציבור, אין טעם לפגם בכך שתחנה המופעלת על-ידי הצבא היא אחד מגופי החדשות הדומיננטיים. כאשר המתחרה היא קול-ישראל, המנוהלת על-ידי אנשים הנחשבים לעושי דברו של השלטון, גלי צה"ל הופכת יותר ויותר לאופציה המועדפת על המאזינים למרות הבעייתיות שבקיומה ובהשפעתה המתמשכת על התקשורת והתרבות הישראלית.
לאורך שנות קיומה הפכה גלי צה"ל לחלק טבעי ממפת התקשורת הישראלית, על אף היותה תופעה ייחודית שאינה מקובלת ברוב המדינות הדמוקרטיות. אם איימה חרב הסגירה על התחנה, נופפו בה רמטכ"לים שראו בה נטל בהיותה יחידה "שאינה יורה", או פוליטיקאים שרצו להוסיף אותה לרשימת הגופים המופרטים. אף פעם לא איימה על התחנה סכנת סגירה מתוך דאגה לערכי הדמוקרטיה או לכללי משחק נאותים בתחום התרבות.
(איור: איה עמיקם)
יש, כנראה, משהו בדימוי של גלי-צה"ל הגורם לכך שמתעלמים מהבעייתיות הגלומה בעצם קיומה. היא נתפסת כתחנה צעירה המופקת על-ידי חיילים למען החיילים ומתבססת על דימוי תמים יותר של צה"ל. מאזינים רבים רוחשים לה חיבה בשל הימים שבהם היתה חלופה צעירה, חצופה וחדשנית לקול-ישראל. בפועל, כיום זוהי תחנה של הזרם המרכזי ששידוריה העיקריים מוגשים על-ידי אנשי תקשורת ותיקים, רבים מהם עברו אליה מקול-ישראל (רזי ברקאי ושלי יחימוביץ', למשל) קשה להיזכר מתי לאחרונה גדלו בתחנה ארז טל או יואב קוטנר חדשים. התחנה גם אינה צבאית כמו שנהוג לחשוב, וברובה מתופעלת על-ידי אזרחים עובדי צה"ל או פרילנסרים.
בשנים האחרונות פוגע הדימוי הגרוע של קול-ישראל גם ברשת ב', המתחרה בגלי-צה"ל, והופך אותה לתחנה חשובה. מול תוכניות הבוקר של רשת ב', ההולכות ומאבדות את אופיין, משדרים כוכבי רדיו כדוגמת רפי רשף ורזי ברקאי. מערכת החדשות של גלי-צה"ל יוצאת נשכרת מכך שבמשך שנים כה רבות לא הצמיחה התקשורת הישראלית מערכת חדשות רדיו עצמאית.
בעוד שבטלוויזיה כבר קמו שני גופי חדשות מסחריים ושלישי עשוי לקום בחודשים הקרובים, נותרו מאזיני הרדיו עם שני גופי חדשות בשליטת המדינה: האחד מנוהל תוך מעורבות גדולה של השלטון, ואת השני מתפעלים בוגרי תיכון לובשי מדים, המצייתים לפקודות (גם אם אלה אינן נוגעות דווקא לתחומי הכיסוי שלהם) ונמצאים תחת פיקוח הדוק של דובר-צה"ל והצנזורה. בחודשים האחרונים מסתמנת ראשיתה של חלופה חדשה בדמותן של מהדורות החדשות של ערוץ 10 המשודרות בתחנות הרדיו האזורי, אך המשך קיומן מוטל בספק, כמו הערוץ כולו, ובכל מקרה עדיין לא מדובר ביומני חדשות.
השפעתה של התחנה בתחום האקטואליה אינה מצטמצמת רק להיותה המתחרה של רשת ב'. גלי-צה"ל היא הספק המרכזי של כתבים ועורכים לתקשורת האלקטרונית. על השפעה שלילית זו כתב פרופ' דן כספי במאמר שפורסם בספר "גלי-צה"ל - מדברים מהשטח" מאת רפי מן וציפי גון-גרוס: "התחנה הצבאית היתה במרוצת השנים לבית-הספר הלאומי לתקשורת, וכתוצאה מכך, רבדים משמעותיים מתוך האליטה התקשורתית בישראל התחנכו ומתחנכים במסגרת צבאית".
פרופ' כספי ממשיך וכותב שגם אם האווירה בתחנה ליברלית ופתוחה, מפנימים חייליה נורמות של ציות לתכתיבי הממסד במקום עימות עם השלטון. חיילים אלו הופכים לאנשי תקשורת "מבלי שהספיקו להתבגר מבחינה אינטלקטואלית". ולא רק מבחינה אינטלקטואלית - בוגרי גלי-צה"ל הם עיתונאים שלא עברו חוויות ישראליות מעצבות כשירות צבאי "רגיל", ומהרגע שסיימו את לימודיהם התיכוניים הם חלק מעולם התקשורת.
בכך מצמצמים חניכי גלי-צה"ל את האפשרות להשתלב בתקשורת בפני כל מי שעשה שירות צבאי רגיל ללא העדיפות שיש להם. לכל אלה השפעות על דיוקן אנשי התקשורת האלקטרונית, בעיקר מאז הקמתה של חברת החדשות של ערוץ 2 שהיא מערכת גל"צניקית באופיה.
במשך שנים היו רבים מהמשרתים בגלי-צה"ל ילדיהם של אנשי צבא ותקשורת בכירים או של בוגרי התחנה. בשנים האחרונות הועברה האחריות לאיתור המועמדים למינהל הגיוס, כדי לצמצם את האפשרות להעדפת מקורבים, אך עדיין משרתים בה בני משפחות ידועות. יש לציין שבגלי-צה"ל נעשה בשנים האחרונות מאמץ מבורך להרחיב את הייצוג של קבוצות האוכלוסייה המשרתות בה, אם כי עדיין נשמעת ביקורת על המידה שבה נושא מאמץ זה פירות.
מלבד חשיבותה של התחנה כמדווחת חדשות היא הפכה, בעזרת אחותה הצעירה גלגל"צ, לגורם מכריע בתחום המוסיקה בישראל. בינואר השנה נאלצה גלי-צה"ל להפסיק במשך לילה אחד לשדר שירים המוגנים על-ידי אקו"ם בעקבות החלטת שופטת בית-המשפט העליון דליה דורנר. זה היה שיאו של מאבק שניהלה אקו"ם בתחנה בטענה שהיא אינה משלמת את המגיע לאמנים המיוצגים על-ידה.
אמנים רבים התגייסו למאבק אקו"ם והציגו בכלי התקשורת את משרד הביטחון כגורם שגוזל את פרנסתם. מעל דפי העיתונות נראה היה שמדובר במאבק אמנים שאינם מקבלים כלל את התמורה המגיעה להם, בפועל התנהל משא ומתן בין אקו"ם למשרד הביטחון לא על עקרון התשלום אלא על גובה התמלוגים, כשבינתיים שולם סכום מסוים מדי שנה.
יואב קוטנר, איש גלי-צה"ל, הציע במאמר שכתב ב-Ynet לנצל את הזמן לחשבון נפש לגבי פעולתה של גלגל"צ. קוטנר כתב שבציבור יש כעס כלפי גלגל"צ על מגוון השירים המצומצם המשודר בה ועל המינון הגבוה של מוסיקה לועזית. לדעתו, אפשר לשנות את המינון של המוסיקה מבלי לפגוע בשיעורי ההאזנה הגבוהים, אך הפופולריות העצומה מונעת דיון בבעיות האלה. קוטנר נתן ביטוי למה שאמנים רבים מרגישים. בשל השפעתה הרבה של גלגל"צ הם לא העזו לבטא זאת בעצמם, כדי לא להסתכסך עם מי שמכתיבה את סדר היום המוסיקלי.
אמנים ואנשי חברות התקליטים סבורים שלתחנה השפעה מזיקה על המוסיקה הישראלית בהווה וגם לטווח הארוך. היא לא נותנת ביטוי מספיק למגוון האמנים והזרמים המוסיקליים, ובגלל הפופולריות הרבה שלה, יש לכך השפעה על יצירת המוסיקה הקלה העברית. אמנים כוללים שירים באלבומיהם מתוך התחשבות בטעמם של עורכי המוסיקה בגלגל"צ, ודור צעיר של מוסיקאים מתחנך על מבחר השירים המצומצם המשודר בתחנה.
אלדד קובלנץ, מנהל התחנה, סבור שדווקא יצירת מסה קריטית למספר מצומצם יחסית של שירים היא זו שמשרתת את היוצרים. אך בתעשיית המוסיקה סבורים שגלגל"צ יכולה לנצל את היתרון שבאי שידור פרסומות ולהגדיל את מבחר השירים מבלי לפגוע במסה הקריטית.
מי שיוצאות נגד גלגל"צ מסיבות אחרות הן תחנות הרדיו האזוריות. שם מאמינים שהתחנה, השלישית באחוזי ההאזנה (אחרי רשת ב' וגלי-צה"ל, לפי סקר TGI משנת 2002), גוזלת מהם אחוזי האזנה שיכולים להיתרגם לפרסומות. התחנות האזוריות נאבקות על קיומן מול הרשתות של קול-ישראל, תחנות פירטיות ותחנות חינוכיות הפועלות בחסות קול-ישראל, שאמורות לשדר במוסדות חינוך אך בפועל משדרות לאזורים רחבים יותר.
מנהלי התחנות האזוריות היו רוצים שחלק מתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המממנת את גלגל"צ, יגיע אליהם. אומר חיים הכט, מנהל תחנת "קול-רגע": "מדוע צריכה המדינה לשלם לעצמה תמורת קמפיין בטיחות בדרכים בתחנה שלה?". טענות תחנות הרדיו האזורי אינן מופרכות. בספר "מדברים מהשטח" מסופר שהקמת גלגל"צ היתה אחד המהלכים שנקטו בגלי-צה"ל כדי להיערך לקראת עליית התחנות האזוריות לאוויר ולשפר את יכולתה לגייס משאבים חדשים למימון פעילותה.
מפקד גלי-צה"ל, אבי בניהו, אומר לעומת זאת, שמטרתן של תחנות הרדיו האזורי היא לחסל את גלי-צה"ל וגלגל"צ. בניהו אומר שגלגל"צ אינה שונה מתזמורת צה"ל, הלהקות הצבאיות או פעילויות אחרות למען החברה שעושות מורות חיילות. "המוסיקה בתחנה היא רק אמצעי לשידור הג'ינגלים לבטיחות בדרכים. בנוסף עושה התחנה פעולות למען החיילים - מסיבות בבסיסים ותוכניות מוסיקה הנבחרת על-ידי היחידות".
"אהבת הקהל היא ההצדקה לקיום התחנה", אומר אלדד קובלנץ. אך גורמים בתחום הרדיו מציינים שהסיבה העיקרית לאחוזי ההאזנה הגבוהים של התחנה היא משום שאינה משדרת פרסומות, יתרון השמור לתחנה הממומנת על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומשרד הביטחון, והיה יכול להיות מנוצל לשידור מגוון מוסיקלי רחב יותר.
בינתיים, אולי כדי להפחית את האש, שוקדים בניהו וקובלנץ על שינויים, שלדבריהם לא יפגעו בפופולריות של התחנה. בין היתר מדובר על הרחבת הפלייליסט (רשימת השירים המשודרים בגלגל"צ) והגדלת החשיפה לשירים עבריים. יש לקוות שוועדת גלי-צה"ל ברשות-השידור תוודא לאחר השינויים, שהתחנה עומדת במחויבותה התרבותית כערוץ ציבורי.
המאבק בגלגל"צ החל כאשר ארבע תחנות אזוריות עתרו לבג"ץ בבקשה להוציא צו שיגרום לגלי-צה"ל לחדול משידור פרסומות והודעות חסות, בטענה ששידור זה אינו חוקי ופוגע בהן. בשנים האחרונות, הן טוענות, הפכו חסויות יותר ויותר דומיננטיות בשידורי התחנה. שמות כ"אנרג'ייזר", "פלאפון" או "גלובס" נשמעים בהקשרים שונים.
בתצהיר שהגיש ראש אכ"א לבג"ץ נאמר שהודעות החסות מגורמים פרטיים הן כאחוז אחד מהפרסום ברדיו, אך מהוות חלק חשוב מתקציבה של התחנה. רגב ניסה להוכיח גם שהתחנה אינה מוגבלת בשידור פרסומות מסחריות משום היותה תחנה צבאית, ולכן אינה כפופה לאותן המגבלות שלהן כפופה רשות-השידור. למרות זאת הצהירה גלי-צה"ל כי לא תשדר פרסומות.
כדי להבטיח את קיומה של התחנה גיבשו בצה"ל הצעת חוק שתסדיר את מעמדה. כרגע היא פועלת רק בתוקף צו של שר הביטחון וסעיף 48 בחוק רשות-השידור, המגדיר את הפיקוח על שידוריה האזרחיים. בנוסח, שגובש על-ידי שר הביטחון והפרקליטות, מדובר על מימון התחנה מתשדירי שירות וחסויות. בהצעה תומך גם יוסי דהן, יו"ר ועדת גלי-צה"ל ברשות-השידור.
דהן מעלה את החשש שהפתרון שיימצא בסופו של דבר לא יהיה המיטבי: "עצוב שפוליטיקאים יכריעו בסופו של דבר את גורל השידור הציבורי. הם יעשו זאת לפי אינטרסים של כוח ולא טובת השידור הציבורי". גם חיים הכט חושש מהמניעים שיעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות: "כל ח"כ שיצהיר על תמיכתו יהיה חביב התחנה, והוא יודע שהוא יקבל את הצ'ופר שלו בתוכניות".
במקביל, עולות הצעות למימון התחנה בדרכים אחרות. ח"כ אופיר פינס עומד להגיש הצעת חוק שתסדיר את מימון גלי-צה"ל מפרסומות. בגלי-צה"ל לא מתלהבים מהרעיון שעלול, לדעתם, לחשוף את התחנה ללחצים כלכליים ולפגוע ביתרון הגדול של גלגל"צ - השידור הנקי מפרסומות.
נראה שגם תחנות הרדיו האזוריות לא ייתנו לגלי-צה"ל ולגלגל"צ לחלוק איתן את עוגת הפרסום ברדיו. נחמן שי, שפיקד בעבר על גלי-צה"ל, הציע במאמר ב"גלובס" שהתחנה תמומן על-ידי אגרת הרדיו, אך אם תתקבל התוכנית הכלכלית של משרד האוצר, תופחת אגרת רשות-השידור. אפשרות נוספת היא הפרטת התחנות, אך זו תחשוף את גלי-צה"ל לשיקולים מסחריים וגם אם תפעל תחת מחויבויות לשידור ציבורי עלולים מפעיליה לבקש עם הזמן הקלות במחויבויות אלה, כדי להתקיים כלכלית (כדוגמת ערוץ 10).
הבעייתיות במציאת פתרון לגלי-צה"ל מקורה בהזנחה המתמשכת של הרדיו בישראל. זאת בניגוד לענף הטלוויזיה שלו הוקדשו ב-15 השנים האחרונות מאמצים ומשאבים רבים בוועדות, בחוקים ובמכרזים. הניסיון היחיד לחדש בענף הרדיו היה הקמת תחנות הרדיו האזוריות, מהלך שבדיעבד התברר כי תרומתו לציבור המאזינים שולית.
תחנות אלה אינן מספקות כמעט שידורים לקהילה, ולרוב הן מסתפקות בשידור מוסיקה דומה לזו שמשודרת בגלגל"צ. כדי לעזור לתחנות להיאבק על קיומן מול תחנות פיראטיות רבות, מעלימה הרשות השנייה עין משידוריהן מחוץ לאזורי הזכיון. הצלחות יחידות הושגו בזכות אפיון של כמה מהתחנות, מה שמלמד שהפתרון מצוי, אולי, בהסבת תחנות הרדיו האזוריות לתחנות מסחריות ארציות בעלות ייחוד.
גלי-צה"ל החלה את דרכה כתחנה קטנה עם שעות שידור מעטות. עם השנים הפכה לגוף שידור חשוב ורב השפעה עם שלוחות בדמותה של תחנת להיטים רבת האזנה ואתר אינטרנט פופולרי שהתחנה מספקת לו תכנים חדשותיים. פעילות זו מצריכה תקציבים גדולים, בין היתר כדי לממן את העסקתם של האזרחים הרבים המהווים את הכוח העיקרי בתפעול התחנה.
גלי-צה"ל שינתה את פני הרדיו בישראל, בחדשנות, חוצפה ורוח צעירה. במשך שנים רבות, כאשר התקשורת האלקטרונית נשלטה על-ידי רשות-השידור, היה לגלי-צה"ל תפקיד חשוב בכך שהציבה תחרות לקול-ישראל בחדשות ובתחומים אחרים. כיום, כאשר לרשות הציבור בארץ עומדים ערוצי טלוויזיה ישראליים וזרים, תחנות רדיו נוספות ואינטרנט, המספקים חדשות, מוסיקה, בידור וידע, הגיע הזמן לבחון מחדש אם התועלת שבקיום גלי-צה"ל לחברה אינה מקוזזת בבעייתיות הגלומה בה.
שחר אבירי הוא עורך שירותי מידע של טלוויזיה אינטראקטיבית
גיליון 44, מאי 2003