והרי חידון לקוראי-עיתונים מתקדמים: נסו לזהות, באמצעות כותרות הידיעות שיצוטטו להלן, את האירועים במציאות שאותן הן מתיימרות לתאר: "מחזיקים אצבעות" ("ידיעות אחרונות", 8.7.2003); "אין לאן לברוח" ("מעריב", 2.7.2003); "כוח רחלי" ("ידיעות אחרונות", 2.7.2003); "כבישי הזעם" ("מעריב", 3.7.2003); "משחקים מסוכנים" ("ידיעות אחרונות", 9.7.2003); "המלאך של אוצ'ה" ("מעריב", 1.7.2003). סביר להניח שגם בעלי זיכרון משובח התקשו לאבחן כי מדובר בידיעות חדשותיות שנסבו, בהתאמה, על ניתוח ההפרדה שעברו התאומות הסיאמיות האיראניות לאדן ולאלה ביג'אני; המלצת המטה למלחמה בטרור להימנע מחופשות בסיני; חיסול מחבל במחסום ליד טול-כרם על-ידי כוח צה"ל בפיקודה של חיילת ושמה רחלי; תגרה בין נהגים שהסתיימה בדריסתו של אחד מהם למוות; דו"ח מכון התקנים שחשף כי מחצית ממתקני השעשועים בגינות הציבוריות בארץ מסוכנים; וחילוצו של ילד ששמו אוצ'ה מהריסות הבית שקרס בשכונת התקווה בתל-אביב.

התופעה של מתן כותרות יצירתיות, המבוססות על משחקי מלים או על רטוריקה רגשנית ולא על תיאור עובדתי של האירועים המתוארים, איננה חדשה. נהוג לזהות אותה עם הז'אנר המקומוני, אולם כבר שנים רבות ניכרת חדירתה גם לעמוד הראשון של היומונים הפופולריים, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". מה שחדש, כפי שמסתמן מבדיקה כמותית שבוצעה בחודש יולי 2003, תוך השוואה לנתונים מחודש יולי 1998, הוא זליגתה של תופעה זו גם לעמודי החדשות הפנימיים של העיתונים. אם לפני חמש שנים בלבד, רוב מוחלט של הידיעות בעמודי החדשות המובילים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" קיבלו כותרות עובדתיות לחלוטין, שדיווחו על פרטי ההתרחשות שבמרכז הידיעה, הרי שכיום מסתמנת עלייה חדה במספר הכותרות ה"יצירתיות" או היצירתיות למחצה, הן ב"ידיעות אחרונות" והן ב"מעריב". תופעה נוספת ומשמעותית לא פחות שאפשר לזהות היא הירידה הברורה במספר הכולל של ידיעות שמתפרסמות בעמודי החדשות המובילים בשני העיתונים - עדות למעמדו המתכרסם והולך של הטקסט ולביטולו מפני כותרות ותמונות גדולות וצעקניות. שתי התופעות הללו ניכרות במידה מסוימת גם בעיתון "הארץ", אולם בעוד שלגבי מספר הידיעות בעמודי החדשות המובילים אכן ניכרת ירידה משמעותית למדי גם בעיתון זה (אף כי בהיקף פחות מזה שב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב"), הרי שהעלייה היחסית במספרן של הכותרות ה"יצירתיות" גם ב"הארץ" היא, לפי שעה, לא יותר מאשר טיפה בים.

הממצאים המתוארים כאן מתבססים על בדיקה פרטנית של כל הידיעות החדשותיות שהתפרסמו בעמודים שמספרם 2 עד 10 בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" בין 1 ל-15 ביולי 2003, ובתקופה המקבילה בשנת 1998, לא כולל גליונות ימי שישי (בשל העובדה שב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מדובר בפורמט שונה לעומת שאר ימי השבוע). העמוד הראשון של העיתונים לא נכלל במדגם משום שעל השינויים באופיו של עמוד זה במהלך השנים כבר נכתב רבות. כל כותרות הידיעות החדשותיות (בניכוי מאמרי פרשנות, טורי ביקורת, מסגרות בתוך ידיעות גדולות יותר וכדומה) סווגו לאחת משלוש קטגוריות, על-פי אופיין: יצירתיות - שבהן נכללו כל הכותרות שלא סיפקו כמעט כל מידע עובדתי על ההתרחשויות, אלא התבססו על משחקי מלים, רטוריקה רגשנית וכו'; יצירתיות למחצה - כותרות שניתן היה ללמוד מהן משהו על ההתרחשויות, אך גם בהן ניכר ניסיון להתחכם מבחינה לשונית או לעורר מבחינה רגשית; ועובדתיות - אלה שכללו תיאור מדויק למדי של האירוע שבמרכז הידיעה או הכתבה. מטבע הדברים, בסיווג לקטגוריות קיים ממד סובייקטיבי, ועל חלק מהסיווגים ניתן בוודאי להתלבט או להתווכח. עם זאת, דומה שאין בהתלבטויות נקודתיות אלה כדי לשנות באופן מהותי את התמונה הכללית המצטיירת.

הנתונים המספריים ההשוואתיים הנוגעים לאופיין של הכותרות בעמודי החדשות מופיעים בטבלאות מס' 1 (לשנת 1998) ומס' 2 (לשנת 2003), והם ממחישים במדויק את התהליך שעבר על כותרות אלה בחמש השנים האחרונות. אם ב-1998, 81.9% מהכותרות ב"ידיעות אחרונות" ו-90.7% מהכותרות ב"מעריב" נשאו אופי עובדתי, הרי שב-2003 ירד שיעורן של כותרות מסוג זה ל-53% ול-55.9%, בהתאמה. על חשבון הכותרות העובדתיות נרשמה נסיקה של כמעט פי שישה בשיעורן של הכותרות היצירתיות ב"ידיעות אחרונות" (מ-4.4% ל-25%), ושל פי 26(!) בשיעורן של הכותרות היצירתיות ב"מעריב" (26.9% ב-2003 לעומת 1.0% ב-1998, אז נמצאו רק שתי כותרות כאלה מתוך 193 כותרות שנבדקו). גם בשיעורן של הכותרות היצירתיות למחצה נרשמה עלייה, אם כי מתונה יותר (מ-13.8% ל-22% ב"ידיעות אחרונות", מ-8.3% ל-17.2% ב"מעריב"). בכל הנוגע ל"הארץ", הרי שהמספרים מעידים על תהליכים אטיים בהרבה, שגם אינם משנים באופן דרמטי את אופיו הכללי של העיתון: ירידה מ-98.3% ל-94.1% בשיעורן של הכותרות העובדתיות בין 1998 ל-2003, ועלייה מ-0.2% ל-1.5% בשיעורן של הכותרות היצירתיות, ומ-1.4% ל-4.3% בשיעורן של הכותרות היצירתיות למחצה, באותן שנים.

טבלה מס' 1

אופיין של כותרות ידיעות חדשותיות בעמודים 2-10 בעיתונים, שנת 1998

טבלה מס' 2

אופיין של כותרות ידיעות חדשותיות בעמודים 2-10 בעיתונים, שנת 2003

כדי להבין עד תום את משמעותו של התהליך המתואר כאן, כדאי להביט מעבר למספרים ולעמוד על אופיים של השינויים בכותרות. אם ב-1998 נשמרו מרבית הכותרות היצירתיות (הנדירות) בעמודי החדשות המובילים לחדשות "רכות", הרי שב-2003 גם חלק ניכר מהחדשות ה"קשות" ביותר זכו לכותרות כאלה. כך, לדוגמה, אם ב-1998 התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה תחת הכותרת "סוחר מכוניות בן 23 הודה בדריסת שוטר התנועה בחיפה" (7.7), הרי שידיעה בעלת אופי דומה ב"מעריב" מ-3.7.2003, שעסקה כאמור בתגרה בין נהגים שהסתיימה בדריסה, זכתה לכותרת "כבישי הזעם". באופן דומה, ידיעות כלכליות, שזכו פעם לכותרות כגון "האוצר ממהר להרגיע: לא נפגע בחלשים" ("ידיעות אחרונות", 9.7.1998) או "האוצר משלים הדיונים על הרפורמה במס" ("מעריב", 8.7.1998), הפכו עם השנים לכותרות מסוג "התלוש ואנחנו" ("ידיעות אחרונות", 7.7.2003, על ירידה בשכר הממוצע במשק) או "זמן השקל" ("מעריב", 8.7.2003, על הירידה בשער הדולר). פעולותיהם של שרים בממשלה, שתוארו בכותרות מפורטות כגון "רפאל איתן ביקש מספרד 100 נשרים - שיועברו לגולן" ("מעריב", 12.7.1998), צומצמו לסיסמאות קצרות וקליטות ("יש לפיד לאמנים", "ידיעות אחרונות", 10.7.2003, על החלטת טומי לפיד להעביר כספים למוסדות תרבות). אפילו כותרות בנושאי ביטחון וטרור, שהיו פעם עובדתיות לחלוטין, עברו מטאמורפוזה, וכיום העורכים מרשים לעצמם, לעתים, להעניק להן נופך ציורי או יצירתי למחצה, כפי שניתן לראות בכותרות: "אפילו לא יממה" ("מעריב", 1.7.2003, על ההרוג הראשון לאחר תחילת ההודנה), או: "8:20 בערב, הבית מתפוצץ" ("מעריב", 8.7.2003, על הפיגוע בכפר יעבץ; לשם השוואה, ב"הארץ" ניתנה לאותו סיפור הכותרת "מזל אפרי נהרגה מפיצוץ בסלון ביתה; נכדיה: לא ראינו גבר זר שנכנס הביתה").

עם השנים ניכרת גם עלייה משמעותית בשיעורם של "סיפורים אנושיים" המאכלסים את עמודי החדשות המובילים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" ומתכבדים בכותרות יצירתיות ואמוציונליות במיוחד. כך, למשל, סיפור קריסת הבניין בשכונת התקווה זכה ב"ידיעות אחרונות" לכותרות: "עד שנדם קולה", "האימה" ו"הלוויה במקום לידה", וב"מעריב" לכותרות: "אפילו לא התעוררו", "המלאך של אוצ'ה" ו"נשימה אחרונה ליד אמא" (כל הכותרות מ-1.7.2003; להשוואה, הכותרת ב"הארץ" לאותו אירוע היתה: "בניין בדרום תל-אביב התמוטט מפיצוץ עקב דליפת גז. 7 מדייריו נהרגו במיטותיהם"). גם בסיפור ויקי כנפו והאמהות החד-הוריות אימצו עורכי היומונים הפופולריים את מוחותיהם: "'תשושה, אבל חייבת להמשיך'" ("מעריב", 10.7.2003), "הולכות בדרכה" ("מעריב", 13.7.2003), או "הולכת עד הסוף" ("ידיעות", 9.7.2003). ניתן לזהות גם עלייה משמעותית בשימוש בכותרות היוצרות עירוב רגשי של הקוראים ולמעשה מורות להם כיצד עליהם לחוש, כמו בדוגמה שכבר הוזכרה, "מחזיקים אצבעות" ("ידיעות אחרונות", 8.7.2003, על ניתוח ההפרדה של התאומות הסיאמיות האיראניות), או בכותרת "מתפללים לשלומו" ("ידיעות אחרונות", 14.7.2003, על חטיפת נהג המונית אליהו גוראל).

האמוציונליזציה הגוברת של עמודי החדשות ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" באה לידי ביטוי גם במרכיב נוסף: השימוש בציטוטים בכותרות. בעוד שלא ניתן לזהות הבדלים משמעותיים בתכיפות השימוש הכללית בציטוטים במרכאות בכותרות בין שנת 1998 לשנת 2003, הרי שניתן לראות עלייה גדולה בשימוש בציטוטים במרכאות המובאים ללא שם הדוברים בגוף הכותרת (ראו טבלה מס' 3). ההבדל בין שני סוגי הציטוטים משמעותי: בעוד שציטוטים המלווים בשם הדוברים בתוך גוף הכותרת נוטים להיות עובדתיים יחסית, וכוללים במקרים רבים דוברים ממסדיים ("אולברייט: 'אנחנו מתקרבים להסכם'", "מעריב", 8.7.1998), הרי שציטוטים ללא ציון שם הדוברים בגוף הכותרת נוטים להיות "אנושיים" ו"רגשיים" יותר, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות: "'קומי אמא, כמה את יכולה לסבול בשבילי'" ("ידיעות אחרונות", 13.7.2003); "'תשושה, אבל חייבת להמשיך'" ("מעריב", 10.7.2003); "'אלוהים תעזור לי, אל תיקח את אשתי'" ("ידיעות אחרונות", 1.7.2003). הנתונים המספריים מצביעים על כך שבעוד שבשנת 1998, 36.5% מהציטוטים בכותרות ב"מעריב" כללו את שם הדוברים, הרי שב-2003 ירד חלקם של ציטוטים אלה ל-10.3% בלבד. ב"ידיעות אחרונות" הירידה מתונה יותר, אולם גם בו, מ-21.2% ציטוטים הכוללים את שם הדוברים נרשמה ירידה ל-13.3% בלבד. ב"הארץ" הנתונים הפוכים לגמרי: 96.6% מהציטוטים במרכאות בכותרות 1998 כללו את שם הדוברים, וב-2003 אפילו נרשמה עלייה - ל-100%.

טבלה מס' 3

שימוש בציטוטים במרכאות בכותרות ידיעות בעמ' 2-10 בעיתונים, לפי שנים

בהשוואה בין "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" בממד זה, כמו גם בממדים אחרים של התייחסות לכותרות, יש לשים לב לכך שקיים הבדל משמעותי נוסף בין העיתונים שיש לקחת בחשבון: בעוד שב"הארץ" תפקידה של הכותרת לתת את כל המידע שבמרכז הכתבה החדשותית, הרי שב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" נוספות לכותרות גם כותרות גג וכותרות משנה, המוסיפות למידע המצוי בכותרת (ב"הארץ" רק לעתים נדירות ניתן למצוא כותרות משנה בעמודי החדשות). אין ספק שעובדה זו מאפשרת לעורכים ביומונים הפופולריים להעביר חלק מהמידע ההכרחי לכותרת הגג או לכותרת המשנה, ועל-ידי כך לפנות מקום לכותרת יצירתית יותר. עם זאת, אין לשכוח כי שיטת העריכה הזו היתה נהוגה גם ב-1998; העובדה שאז, למרות זאת, בחרו העורכים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" לתת כותרות עובדתיות בשיעור גבוה יותר מלמדת שחל שינוי גדול בתפיסת תפקידה של הכותרת - מתפיסה מסורתית הרואה בה אמצעי למתן מידע ראשוני והכרחי, לתפיסה הרואה בה רכיב שנועד לצוד את העין ולמשוך תשומת לב, שתופנה מאוחר יותר גם למידע הבסיסי הכלול בחלקיה האחרים של הידיעה.

ממצא נוסף העולה מן הנתונים, שהוזכר כבר בפתיחה, הוא הירידה העצומה במספרן הכולל של ידיעות המתפרסמות בעמודי החדשות המובילים בכל העיתונים (ר' טבלה מס' 4). גם כאן, הירידה ב"ידיעות אחרונות" (מ-160 ידיעות חדשותיות בעמודים 2-10 בשנת 1998, ל-100 בלבד ב-2003, ירידה של 37.5%) ובמיוחד ב"מעריב" (מ-193 ידיעות חדשותיות ב-1998 ל-93 ב-2003, ירידה של 51.8%) תלולה בהרבה מזו שנמצאה ב"הארץ" (מ-423 ידיעות חדשותיות ב-1998 ל-323 ב-2003, ירידה של 23.6%), אולם במקרה זה גם הירידה ב"הארץ" גדולה למדי (להשוואה בין מספר הכתבות הכולל ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" לבין "הארץ" כדאי להתייחס בזהירות, בשל העובדה שעמודי "הארץ" גדולים יותר). אין ספק שגם ממצא זה מרמז על התהליך העובר על העיתונות העברית: שימוש בכותרות גדולות, בתמונות ענק ובעזרים חזותיים בהיקף הולך וגובר, על חשבון המלל, ובתוך כך, כמובן, גם על חשבון ההרחבה והעומק במידע.

טבלה מס' 4

מספר ידיעות חדשותיות בעמ' 2-10 בעיתונים, לפי שנים

על אף העובדה שמספר הידיעות שנבדקו לצורך כתבה זו אינו עצום בגודלו, הרי שאופיים של הממצאים חד-משמעי ובעל כיוון מוגדר, במיוחד נוכח העובדה שההשוואה נערכה בין שתי תקופות מקבילות שרק חמש שנים מפרידות ביניהן. אם המגמות המסתמנות מהנתונים יימשכו בקצב דומה, הרי שנראה שתהליכי הדרמטיזציה, הפרסונליזציה והאמוציונליזציה של העיתונות הפופולרית בישראל ימשיכו ואף יעצימו. תהליכים אלה מלמדים על שינויים הולכים וגוברים בתפיסת תפקידיה של העיתונות על-ידי עורכיה, על המשך כניסתן של נורמות ותפיסות "מקומוניות" לעיתונות הארצית, וייתכן שגם על חידוד ההבדלים המסורתיים בין "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לבין "הארץ". בכל הנוגע לכמות המידע שהקוראים מקבלים, בכותרות בפרט ובעמודי החדשות בכלל, נראה שכבר היום אנחנו, ככותרתו של "ידיעות אחרונות" (15.7.2003), "עניים יותר ממה שחשבנו".

ארן ליביו הוא עיתונאי

גיליון 46, ספטמבר 2003