התאבדותו של יצחק הרשקוביץ ז"ל, והקשר – העולה ממכתב ההתאבדות – בינה לבין שידור כתבת התחקיר "תיק מע"צ" בערוץ 2, עלולים ליצור עכבות שחובה להשתחרר מהן אם רוצים לבחון את אותה כתבה באופן ענייני ומפוכח. אין לראות בכתב, כרמל לוצאטי, אחראי למותו של הרשקוביץ: התאבדותו של אדם מבוגר ושפוי היא מעשה אוטונומי שהאחריות עליו היא על עושהו, ועליו בלבד. יחד עם זאת, חברת החדשות של ערוץ 2 נושאת כאן, לדעתנו, באחריות למוצר עיתונאי בעייתי למדי, כפי שננסה להראות להלן.
המקרה הראשון שבו עוסקת הכתבה בהרחבה הוא תאונת אוטובוס הפנויים-פנויות בכביש 65 ביום 9.10.99, מקרה שעודנו מתברר בבית-המשפט המחוזי בנצרת (תיק פלילי 1081/00). בהליכים המשפטיים שקדמו לשידור הכתבה התיר שופט בית-המשפט העליון, אדמונד לוי, את שידורה ו"בלבד שהמשיבים (חברת החדשות; א"ל ומ"ק) יקפידו שלא לנקוט עמדה כדי למנוע את 'שפיטתו' של המבקש (הרשקוביץ; א"ל ומ"ק) במקום שאינו ראוי לכך". לענייננו, אין לבחון את נושא נקיטת העמדה רק באמות המידה של עבירת הסוביודיצה הפלילית, הדורשת כוונה סובייקטיבית של המפרסם להשפיע על ההליך המשפטי או לכל הפחות אמונה סובייקטיבית שלו שקרוב לוודאי שכתבתו תשפיע על ההליך.
תקף כאן גם תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, האוסר ליצור בסיקור ההליך הפלילי "מראית עין מובהקת של כוונה להשפיע על תוצאות המשפט", דבר שבחינתו היא אובייקטיבית ואיננה תלויה בכוונותיו או בציפיותיו הסובייקטיביות של המפרסם. "בכלל זה", מפרט התקנון, "אין לפרסם במהלך המשפט הערכה נחרצת של העדויות או העמדות של הצדדים או עמדה לגבי תוצאה מסוימת של ההליך".
האם עמדה הכתבה בדרישה זו?
כתב-האישום שהוגש בפרשת תאונת האוטובוס טוען כי התאונה נגרמה "עקב דרך נהיגת האוטובוס, בשילוב עם מצב אחזקתו הירוד וכן עקב מצב הכביש הלא סביר עם רדת הגשם הראשון". בהתאם לכך, הנאשמים הראשונים בתיק הם חברת האוטובוסים, בעליה וקצין הבטיחות שלה, וכן נהג האוטובוס. רק אחריהם באים אנשי מע"צ יצחק הרשקוביץ, מהנדס מחוז הצפון, וראובן יומטוב, סמנכ"ל האחזקה. להבדיל מנאשמי מע"צ, שמואשמים בגרימת מוות ברשלנות, מואשמים הנאשמים הראשונים בעבירה חמורה בהרבה: הריגה.
כתב-האישום מגולל מסכת ארוכה של כשלים בהתנהלות אנשי חברת האוטובוסים: הפעלת נהגים מעבר לשעות המותרות (סעיף 2), הפרת תקנות התעבורה המחייבות לערוך בקרה ולנהל כרטסת ורישומים כדי לעקוב אחר אחזקת האוטובוסים (סעיף 3), תדרוך חלקי ולקוי של נהגים (סעיף 5), וכן קבלה במרמה של הרישיון להפעיל את מוסך הבית של החברה, תוך הצגת שווא של אדם בשם עבד פאנוס (נאשם 5), בעל תעודת הסמכה לניהול מוסך, כמנהל המקצועי של המוסך. "בפועל", מפרט סעיף 6, "הנאשם 5 קיבל 1,500 ש"ח כסכום חודשי קבוע בתמורה לתעודת ההסמכה שתלויה על קיר המוסך מבלי שכלל נוכח במוסך הבית ומבלי שטיפל אי פעם באוטובוס כלשהו" של החברה. הטיפולים ותיקוני התקלות בוצעו במוסך הבית "על-ידי מי שאין בידם הידע המקצועי וההסמכה לכך".
במהלך חצי השנה שקדמה לתאונה, ממשיך כתב-האישום וטוען, דלקה נורית מערכת ה-ABS (מערכת שמטרתה למנוע את נעילת הגלגלים במצב של בלימה בעת החלקה) באוטובוס התאונה, והתריעה על תקלה במערכת זו. נהג האוטובוס באותה עת דיווח על התקלה לממונים עליו, ואלה הורו לו להתעלם ולהמשיך לנהוג כך. גם כשהוכנס האוטובוס לתיקון במוסך הבית, חמישה ימים לפני התאונה, הוזנח הטיפול במערכת ה-ABS, הגם שכל מכלול המערכת, ליד הגלגל השמאלי האחורי, היה מכוסה פיח ושמן שחור, וחיישן המערכת לא היה תקין ולא היה מצוי במרחק המאפשר קריאת נתונים שתפעיל את המערכת. כתב-האישום מפרט שורה של ליקויים נוספים שנמצאו באוטובוס באותו שלב – כולם הקטינו את יציבותו ואת אחיזתו בשעת נסיעה, כולם הוזנחו על-ידי חברת האוטובוסים.
לפי כתב-האישום היו אלה מחדלים הרי גורל: ניסיון ראשון של הנהג לבלום את האוטובוס בעת התאונה, כשמצא עצמו במהירות גבוהה מדי לכביש חלק, לא צלח, והאוטובוס המשיך להאיץ בטרם החל להאט את מהירות נסיעתו, כשירכתיו סוטים לימין ולשמאל הכביש בתנועת זיג-זג. נסיון בלימה שני הביא לנעילת גלגל הרכב השמאלי האחורי כתוצאה מן התקלה במערכת ה-ABS, זאת בעוד גלגלי האוטובוס האחרים ממשיכים להסתובב. האוטובוס סטה לימין ופגע במעקה הבטיחות, הנהג סובב את ההגה בחדות שמאלה, ובכך גרם "לסבסוב של האוטובוס והחלקתו לרוחב שני נתיבי הכביש" (סעיף 27), עד כדי החלקתו לתהום שבצד הכביש.
הצופה בכתבה אינו נחשף לפרט אחד מכל זה. אין איזכור להיותם של אנשי חברת האוטובוסים ושל הנהג נאשמים בתיק. הכתבה מתייחסת רק לכתם שחור שהתביעה טוענת כי היה על הכביש בעת התאונה וכי הרשקוביץ התרשל בהסרתו. כל נושא ההאשמות הנוספות בתיק ממוצה בכתבה, בתום עיסוקה בתאונה, במשפט הכוללני: "מסתבר שבמשפט שמתנהל כבר ארבע וחצי שנים יש עוד נאשמים שחלקם הואשמו בעבירות חמורות אפילו יותר". יתרה מכך, ההקשר שבו נאמר המשפט הזה, במסגרת כתבה שכותרתה "תיק מע"צ" וכל תוכנה ותכליתה המפורשת הם חשיפת כשלים במע"צ, מוליד את הרושם כי אותם "עוד נאשמים" משויכים אף הם למע"צ. קשה להימנע מהמסקנה כי הכתבה אינה מזכירה את האשמת הנהג וחברת האוטובוסים בתיק כיוון שהדבר עשוי לפגום בקביעה המועלית במשפטי הפתיחה המוחצים שלה: "הנהג אשם ברוב תאונות הדרכים. כך לפחות מלמדים אותנו לחשוב מאז שאנחנו ילדים. מתברר שהמציאות שונה לגמרי. כנראה שמי שאחראי לכבישים שלנו חושב שאנחנו נוהגים בלונה פארק".
גם גוף עיסוקה של הכתבה בכתם השחור אינו חף מפגמים. ראשית, אנשי חברת החדשות מכירים את טענתו של הרשקוביץ כי התאונה אירעה במרחק קילומטרים מהכתם (הטענה איננה מובאת במסגרת סיקור התאונה אלא לאחר סיום הכתבה), אך בכתבה, באצטלה של דיווח עובדתי, ננקטת עמדה מפורשת לטובת התביעה ובאילוסטרציה הממוחשבת, כמו גם בדברי הקריינות, מוצג האוטובוס כמחליק בבירור על הכתם. גרסתו של הרשקוביץ, לעומת זאת, אינה מומחשת כלל.
שנית, הכתבה קובעת כי דו"ח המהנדסים בעניין הכתם, שנשלח להרשקוביץ, "פשוט לא טופל". הנה לשונו של סעיף 25 לכתב-האישום: "הנאשם 6 (הרשקוביץ; א"ל ומ"ק), שקיבל את דו"ח החלקלקות ביום ה-6.10.99 (שלושה ימים לפני התאונה; א"ל ומ"ק), הזעיק את הממונה על האחזקה במחוזו – מר נלו גבריאל – למשרדו שבנצרת עלית והורה לו לפעול להסרת המפגע נשוא דו"ח החלקלקות, דהיינו החומר השחור". ודוק – זוהי גרסת התביעה במשפט, הנוחה להרשקוביץ, והעלמתה מהצופים היא לפיכך בלתי מקצועית ובלתי הוגנת. גם כאן קשה להימנע מהמסקנה שהכתבה העלימה נתון זה מהצופים כיוון שיש בו כדי לפגוע בדברי ההקדמה הגורפים שהשמיע הכתב טרם שידור הכתבה, בתשובה לשאלת המגיש, אהרון ברנע: "על מה אתה מציע לצופים לשים לב באופן מיוחד?". "אני חושב שהדבר הכי בולט", השיב הכתב, "זאת העובדה שגם כשיש מחדלי בטיחות ומתריעים עליהם ומתקבלים מכתבים ופעמוני האזעקה מצלצלים, במע"צ לא עושים שום דבר".
שלישית, יש טעם לפגם בהבאת טענתה של הגב' נירה בר-נתן, מנוסעות האוטובוס אשר אחותה נהרגה בתאונה: "הכי מעצבן אותי זה שהתריעו על זה שהכביש הולך להיות מלכודת מוות ואף אחד לא עשה כלום. פה מישהו לקח את המכתב הזה ו... לא רוצה להשתמש במלים בוטות...". דווקא משום המשקל הרגשי הכבד המלווה את דבריה של בר-נתן, דומה שלא מן הראוי היה להביא התייחסות שלה לנושא שנוי במחלוקת, המתברר בערכאות ושאין לה מידע לגביו. בהקשר של כתבה המוגשת כולה תחת הקביעה "במע"צ לא עושים שום דבר", יש בהבאת דבריה אלה משום חשש לחריצת דין.
עד כה התייחסנו לאופן טיפול הכתבה בפרשת תאונת האוטובוס, ולהתנגשותו של טיפול זה עם נורמות ראויות של סיקור תקשורתי של הליך פלילי. מבט רחב יותר על הכתבה בכללותה חושף כתבה שאינה נרתעת ממניפולטיביות.
ראשית, המוסיקה. לאורך כל הכתבה מושמעת מוסיקה הבאה להפעיל את הצופה במישור הרגשי, לרוב כזו המזכירה סצנות אפלות בסרטי פשע: תיפוף דרמטי (ברקע ראיון מוצלל עם אחד הקבלנים), סינתיסייזר צורמני (ברקע סיקור העבודות בכביש 55), ונגינה ממושכת ומותחת של תו אחד (ברקע סיקור התאונה בכביש 65).
שנית, ההמחשות החזותיות. על רקע הקראת סעיפי האישום נגד הרשקוביץ בפרשת תאונת האוטובוס, למשל, מצולם חד-אופן המתגלגל באטיות אימתנית אל שפת תהום. הרשקוביץ עצמו נראה לראשונה בכתבה מאוחר יותר, בתמונת תקריב בלתי מחמיאה, בלשון המעטה, כשעדשת המצלמה מתרחקת ממצחו אל שאר פניו, משל היה הוא על כוונת טלסקופית. כמו כן, התאונות עצמן מומחשות בצורה שכבר זכתה לביקורת מעל דפי כתב-עת זה בהקשר של סיקור פיגועים: תמונות תקריב של כתמי דם, והקרנות חוזרות ונשנות של אותה המחשה חזותית, בין אם זו הידרדרות אוטובוס לתהום (בתאונה בכביש 65) או רכב מעוך כולו (בתאונה בכביש 55).
שלישית, ועיקר: אמירות ציוריות גורפות בדברי הקריינות של הכתבה, שקשה למצוא להן אישוש אמפירי הולם. כבר הזכרנו לעיל דוגמאות כגון "כנראה שמי שאחראי לכבישים שלנו חושב שאנחנו נוהגים בלונה פארק", או "גם כשפעמוני האזעקה מצלצלים, במע"צ לא עושים שום דבר". דוגמה נוספת: "תחום הבטיחות הוא כלי משחק בין הקבלנים שרוצים להרוויח ובין הפקחים של מע"צ שרק רוצים להגיע הביתה בשלום". ודוק – לא פקחים מסוימים במע"צ, אלא "הפקחים של מע"צ". האם אפשר שהשימוש בפעלולים האלה נועד לכסות על החסר בעובדות קשות?
הכתבה לא הצליחה לבסס את הקביעה ש"גם כשפעמוני האזעקה מצלצלים, במע"צ לא עושים שום דבר". התאונה הקטלנית השנייה המטופלת בכתבה (הכתבה סוקרת שתי תאונות בלבד) אירעה בכביש 55, בהתנגשות מכוניות עקב אי אזהרת הנהגים על שינוי כיוון נסיעה. לפני שהתרחשה התאונה, בעקבות מכתב אזהרה שנשלח אליו, עשה הרשקוביץ מעשה: הוא פיטר את מפקח הבטיחות במקום, אינג'נר רמי שמיר. התאונה התרחשה 16 יום אחר-כך, במהלך שלושים ימי האתרעה בין הודעת הפיטורים לכניסתם לתוקף. הכתבה יוצרת את הרושם הברור שהרשקוביץ היה, במקרה זה, אטי בתגובתו. זאת בשעה שמסמכים ששלח הרשקוביץ לערוץ 2, טרם שידור הכתבה, מעידים על כך שפעל באופן מיידי להפסקת עבודת המפקח וכן הורה בדחיפות להפעיל במקום קבלן בטיחות חלופי, הוראה שאיננה מוזכרת כלל בכתבה.
ראוי להדגיש כי הרשקוביץ אכן שיתף פעולה בנושא זה והתכתב ישירות עם מערכת "אולפן שישי", דבר שאין עליו ולו רמז בכתבה ואף בפרק התגובות שלאחריה. תגובתו של הרשקוביץ היתה מפורטת ביותר והדפה את טענות הכתבה אחת לאחת, אך הכתבה הסתפקה לעניין זה בהבאת תגובתו הכוללנית של מנכ"ל מע"צ הישנה, זאב פורקוש, ולפיה בירור שערך העלה שאיש מאנשי מע"צ לא התרשל בטיפול בתלונות על מחדלי בטיחות בכביש 55. בכך חטאה חברת החדשות לחובת ההגינות ולחובה להביא את תגובת מי שמבוקר בכתבה. למימוש ראוי של החובה להביא את תגובת המבוקר חשיבות רבה. ככלל, בהתייחסות להליך משפטי (ואנו ערים לכך שבפרשה זו, של כביש 55, עדיין לא נפתח הליך משפטי), הבאת התגובה היא הדרך היעילה ביותר למנוע תדמית של חריצת דין. כאשר מי שמגיב אינו זוכה לכך שתגובתו תובא באופן משקף, יש בכך כדי לפגוע בנכונות להגיב; וללא תגובה, התמונה חסרה ולעתים מעוותת.
גם הקביעה, החותמת את הכתבה, נגועה בהפרזה. על רקע תמונות של מכוניות פגועות, נאמרות בהדגשה רבה המלים: "יותר ממחצית מן התאונות נגרמות בגלל בעיות תשתית, קובע מחקר חדש. יותר ממחצית. אם 500 בני-אדם נהרגו בשנה האחרונה בתאונות דרכים, יכול להיות ש-250 משפחות צריכות לחפש אשמים". ראשית, המחקר האמור (פרטי המחקר אינם נמסרים בכתבה, אך לוצאטי באדיבותו הפנה אותנו אליו), עבודת מוסמך בטכניון שטרם פורסמה, אינו מתייחס ל"יותר ממחצית" מן התאונות בהקשר זה (נבדקו בו 28 כבישים), אלא ל-44% מהן. בכך, אגב, מתערערות גם שורות הפתיחה של הכתבה, "הנהג אשם ברוב תאונות הדרכים. כך לפחות מלמדים אותנו לחשוב מאז שאנחנו ילדים. מתברר שהמציאות שונה לגמרי". שנית, ועיקר: בעיות תשתית אין פירושן המיידי שיש "לחפש אשמים". הן יכולות לנבוע מאילוצים שונים, בעיקר תקציביים, שהקטגוריה "אשמה אישית" אינה יאה להם.
אכן, הכתבה עסקה בנושא ראוי מעין כמוהו. אולם דומה שמוטיבציה יוקדת מדי "לחפש אשמים" היתה בעוכריה ושיוותה לה טון בומבסטי ונשכני ללא ביסוס ראוי.
כרמל לוצאטי הסכים לשוחח עמנו שלא לציטוט אך נמנע מלהעביר תגובה לדפוס.
ענת גלובוס, דוברת ערוץ 2, העבירה את התגובה הבאה: "מנוסח השאלות שהועברו אלינו על-ידי מר אלי לינדר עולה בבירור כי מכיני הכתבה והעומדים מאחוריה כבר גיבשו את דעתם ועמדתם בנושא לתחקיר מע"צ ששודר ב'אולפן שישי' של חדשות ערוץ 2. מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שנמסרה לנו על-ידי מר לינדר, לפיה הוא הכין את הכתבה בשיתוף עם פרופ' מרדכי קרמניצר. כידוע, פרופ' קרמניצר כבר הביע בפומבי את דעתו כי תחקיר מע"צ היווה הפרה לכאורה של עקרון הסוביודיצה. בנסיבות אלו אין מקום מבחינת חדשות ערוץ 2 לשתף פעולה עם הכתבה שעמדתה כבר נקבעה מראש, ועל כך נאמר 'טול קורה מבין עיניך'.
"לפיכך אין לנו אלא לחזור על ההודעה שפרסמנו לאחר מותו הטראגי של מר יצחק הרשקוביץ ז"ל: תחקיר מע"צ ל'אולפן שישי' נערך במשך חודשים ארוכים תוך שמירה קפדנית במיוחד על כללים של עבודה עיתונאית. התחקיר הובא לשידור רק אחרי שאיסוף העובדות והמסמכים עברו מבחנים מחמירים ביותר, ולאחר שנאספו תגובות מכל המעורבים".
עו"ד יחיאל כשר, המייצג את חברת האוטובוסים ואת בעליה, יהודה יולזרי, מסר בתגובה כי העמדה של יולזרי היתה שעם ההתגלות המאוחרת של הממצאים הנוגעים למצבו של הכביש בעת התאונה, לא היה מקום כלל להמשיך באישומים המייחסים ליולזרי אחריות לתאונה.
עו"ד מיכה פטמן, המייצג את שלמה יולזרי, קצין הבטיחות של חברת האוטובוסים, מסר בתגובה כי כלי תקשורת, מכובד ככל שיהיה, אינו הכלי המתאים לשקף תיק משפטי במהלכו.
עו"ד אריה ליכט, המייצג את עבד פאנוס, סירב להגיב.
נהג האוטובוס, אפי תקומי, המייצג את עצמו במשפט, סירב להגיב.
אלי לינדר הוא משפטן ומרדכי קרמניצר הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה
גיליון 54, ינואר 2005