בלשכת ראש עיריית ירושלים שוררת בשבועות האחרונים תחושה של הקלה. המצב בעיר מוכת הפיגועים והעימותים אמנם לא השתפר, המשבר החברתי בשכונות נותר קשה כשהיה, והצרות התקציביות רק מחריפות. אבל במרומי ארמון האבן המסוגנן בכיכר ספרא בלב העיר מחייכים ראש העירייה, אהוד אולמרט, ומקורביו. לפחות בזירה אחת הם חשים שנחלו הצלחה: אחרי שנים של "מלחמת עולם" בין העירייה לבין המקומון "כל העיר", פורש עורכו של המקומון, ועימו חלק ניכר מצוות העיתונאים.

"כל העיר", מרשת שוקן, היה החריף במבקריו של אולמרט באמצעי התקשורת. העורך הפורש, יוסף כהן, בן 43, הקפיד בחמש וחצי השנים האחרונות להוביל קו לוחמני, ביקורתי ועוקצני כלפי עיריית ירושלים והאיש העומד בראשה. הוא עשה זאת גם בתפקידו הקודם, כעורך החדשות של המקומון. לא חלף כמעט שבוע ללא חשיפות על כשלים, מחדלים, חשדות לשחיתות בממלכה שאולמרט מנהל. העירייה מצדה טענה בעקביות כי מדובר במסע מכוון, החורג מסיקור עיתונאי הוגן. במשך הזמן הידרדרו היחסים בין העיתון לבין העירייה עד כדי נתק מוחלט, מקצועי וכלכלי, ותביעות דיבה הדדיות שהוגשו לבתי-המשפט.

הנתק המקצועי הגיע לשיאו בשנה שעברה, כאשר דובר העירייה ויועץ התקשורת של אולמרט, חגי אליאס, חדל להגיב על בקשות התגובה שמעביר "כל העיר", כמקובל, ללשכת הדובר לפני פרסום ידיעה הנוגעת לעירייה או לאולמרט. אליאס טוען שהעיתון נהג לסלף את תגובותיו על-ידי קיצור מגמתי הפוגע ברוח התגובה המקורית, והורה לצוותו לנתק באופן חד-צדדי את הקשר עם המערכת.

הטינה בין ראש עיריית ירושלים לבין "כל העיר" התפתחה והעמיקה במשך שנים. מאז הקמתו בשנת 1978, כחלוץ מקומוני שוקן ויתר רשתות התקשורת, לא פינק העיתון מעולם את העירייה ואת ראשיה, ומערכת היחסים העימותית רק החריפה בשנים האחרונות. לא רק תוכנן של הידיעות והכתבות הרתיח את ראש העירייה ומקורביו. הבחירה בכותרת-נושא ("לוגו" בז’רגון העיתונאי) כמו "עירייה בהתרסקות", לכתבות וידיעות על המשבר בעירייה, שיקפה את יחסו של העיתון לדרך שבה מתנהלים ענייניה המוניציפליים של הבירה. ראש העירייה גם התקשה לעכל את נוהגו של העיתון לתעד את מסעותיו הרבים בחו"ל, תחת הלוגו "אולמרט בשחקים". העימות סביב מסעות ראש העיר ברחבי העולם הגיע לשיאו בחודש מרץ האחרון, כאשר בשער העיתון פורסמה ידיעה, מאת הכתב אייל הראובני, ולפיה "חגג" אולמרט בניו-יורק בארוחה של "עטרת כהנים" - עמותה העוסקת ברכישת בתים לצורך התיישבות יהודים במזרח ירושלים - בשעה שמחבל מתאבד התפוצץ בשכונת בית-ישראל בעיר, הרג עשרה אנשים ופצע עשרות. בעקבות פרסום הידיעה הגיש אולמרט תביעת דיבה נגד "כל העיר" ותבע פיצוי בסך מיליון שקלים, בטענה שהפרסום שקרי. לדברי אולמרט הוא שהה באותה עת במיאמי, וממילא לא עם אנשי "עטרת כהנים". הדובר אליאס מוסיף כי ברגע שנחת אולמרט במיאמי ושמע על הפיגוע בבית-ישראל, הוא עלה מיד על המטוס הראשון בדרכו חזרה לירושלים.

זו לא היתה תביעת הדיבה הראשונה שהגיש אולמרט נגד "כל העיר". בפברואר השנה חייב השופט נועם סולברג את העיתון לפרסם הבעת צער והתנצלות על ידיעה שפרסם על אולמרט, ולשלם לראש העירייה פיצוי כספי והוצאות בסכום של 54 אלף ש"ח. המדובר בידיעה שפורסמה בדצמבר 1999, שעל-פיה קיבל ראש העירייה תרומה מחאלד מסלמאני, אשר הוזכר כמקורבו וידידו של אולמרט. הגשת התביעה הנוספת בעניין הידיעה על מסעו של אולמרט לארה"ב במרץ גררה שיחה בין העורך כהן לכתב הראובני, שהוגדרה בפי האחרון כ"קשה". זמן קצר אחר-כך הגיש הראובני את התפטרותו, וחודשים ספורים אחר-כך ביקש יוסף כהן לסיים את תפקידו כעורך.

איור: אפרת בלוססקי

איור: אפרת בלוססקי

האם יש קשר בין הדברים? בסביבתו של אולמרט סבורים כי לא מדובר בצירוף מקרים. "עולים סימני שאלה איך עוזבים העורך והכתב המוניציפלי הוותיקים בתוך שבועות ספורים, לאחר הגשת התביעה", אומר בכיר בעירייה המקורב לאולמרט. וגם במערכת "כל העיר" יש אנשים המסמנים את תביעת הדיבה של אולמרט, ואת התפטרות הראובני, הכתב שהוביל בשנים האחרונות את הדיווח החושפני והביקורתי על הנעשה בתוככי העירייה, כתחילת התהליך שבעיצומו מצוי עכשיו העיתון.

כהן עצמו אומר כי אין כל קשר בין העימות עם ראש העירייה לבין פרישתו. הוא סבור שבתפקיד השוחק של עורך העיתון ראוי לכהן לכל היותר שלוש שנים. כך ביקש בעבר כמה פעמים לסיים את תפקידו, אבל תמיד שכנע אותו המו"ל עמוס שוקן להמשיך. גם שוקן שולל בתוקף את הטענה כאילו החליף את כהן בגלל התביעה של אולמרט. "לא נכון. מאוד ביקשתי מיוסף שיישאר בתפקיד", אומר שוקן. "אם טדי קולק יכול היה להיות ראש עיריית ירושלים 27 שנים, אין סיבה שיוסף, שעשה את תפקידו בצורה מצוינת, לא יוכל להישאר 12 שנים עורך של ’כל העיר’". העימות המשפטי לא הגיע לקצו עם תביעת אולמרט. בראשית יולי, ימים אחדים לפני עזיבתו את העיתון, הגיש גם יוסף כהן תביעת דיבה אישית נגד אולמרט, בטענה כי ראש העירייה כינה אותו בראיונות באמצעי התקשורת בעשרות כינויים והאשים אותו בשורת פשעים. כהן מאשים כי אולמרט מנהל נגדו "מדיניות דיבה" של התקפות אישיות והשמצות באמצעי התקשורת, תוך ניצול מעמדו הבכיר, בניסיון להשתיק ביקורת עיתונאית.

לעימות בין העירייה לעיתון יש גם פן כלכלי: מזה כשנה אין עיריית ירושלים מפרסמת מודעות ב"כל העיר". ההפסד הכלכלי של רשת שוקן כתוצאה מכך מגיע לסכום המוערך בכ-750 אלף שקל. בעיתון משוכנעים כי מדובר ב"חרם מודעות משיקולי נקמנות במערכת". מדובר בחרם מודעות פוליטי שערורייתי של העירייה, אומרים בעיתון, ובסגירת חשבונות פוליטיים בכספי הארנונה. בעירייה, לעומת זאת, טוענים כי מדובר בפעולה המבוססת אך ורק על "המלצה עסקית כלכלית של משרד הפרסום", ומסבירים כי תחשיבי העלות והתועלת מצביעים שעדיף לפרסם בשני המקומונים הירושלמיים האחרים, "כל הזמן" מרשת "מעריב מקומונים" ו"עיתון ירושלים" מרשת "ידיעות תקשורת", על פני פרסום ב"כל העיר".

עכשיו, אחרי לכתו של העורך כהן ופרישתו של הכתב הראובני, כאשר בעירייה שוררת תחושת ניצחון, מסתמנת גם הפשרה בעניין המודעות. לאחרונה מתנהלים מגעים בין אריה טל, מנכ"ל "דחף", משרד הפרסום של העירייה, לבין בכירים ברשת שוקן. טל, שמבקש בפגישותיו להוזיל את מחירי המודעות לעירייה בעיתון, טוען כי נאמר לו ש"הנושא בטיפול והנטייה חיובית". עמוס שוקן, בעלי הרשת, מכחיש שידוע לו משהו על כך.

על רקע מערכת יחסים סבוכה זו תהיה ההתמודדות בין עיריית ירושלים ל"כל העיר" זירת מבחן מרכזית לעורך החדש, אנשיל פפר, אשר החליף את כהן כעורך באמצע יולי. הפשרה מסוימת מסתמנת לא רק בשאלת המודעות, אלא גם ביחסי השגרה עם לשכת הדובר. לאחרונה התקבל בלשכת אולמרט מכתב מהעורך החדש פפר, החוזר על ההתחייבות שנתן העיתון בעבר שלא לקצר את תגובותיו של הדובר, אלא בתיאום מלא אתו. דובר העירייה, המאשים כי התחייבות דומה כזו כבר הופרה בעבר, אומר כי פנייתו של העורך החדש תישקל בחיוב, וייתכן שהעירייה תשוב להגיב ל"כל העיר".

ובכל זאת מוקדם לחגוג בבית העירייה. פפר, שעבד שנים ב"כל העיר" בטרם עבר בראשית השנה לכהן תקופה קצרה ככתב "הארץ" לענייני חרדים, לא הסתיר בעבר את ביקורתו על אולמרט. לאחר אסון ההתמוטטות באולמי ורסאי, בשנה שעברה, קרא פפר לראש העירייה להתפטר עקב אחריותו למחדל הפיקוח על הבנייה. בעירייה זוכרים גם כי הוא לא טרח להתנצל, גם כאשר המשטרה החליטה שאין מקום לחקירה נגד אולמרט בפרשת האסון. פפר גם קרא במאמר לאיש העסקים הירושלמי ניר ברקת להתמודד נגד אולמרט על ראשות העירייה. כאשר נכנס לתפקידו כעורך שיגר אמנם מכתב לאולמרט, ואף הצהיר על כוונתו להיפגש עם ראש העירייה כחלק מעבודתו כעורך העיתון, אבל את הלוגו "אולמרט בשחקים" לא הוריד, והמדור אפילו הורחב. על מערכת היחסים עם העירייה אומר פפר: "העיתון ימשיך לבקר את העירייה על אגפיה, פעולותיה, עובדיה וכמובן העומד בראשה בצורה עניינית וביקורתית. לא נכנענו וגם לא ניכנע ללחצים הישירים והעקיפים שמפעילים ראש העיר ושליחיו על העיתון".

היחסים עם העירייה הם רק זירה אחת שבה מעורר מינויו של פפר לעורך "כל העיר" עניין רב במערכת התקשורתית והפוליטית בירושלים. יוסף כהן שמר על דימויו של "כל העיר" כעיתון שמאל מבחינה פוליטית. הוא עצמו נחשב לאיש שמאל, וכך גם כמה מבכירי הכותבים בעיתון. פפר, חובש הכיפה, נחשב למתון ממנו. יש מי שמשייך אותו מבחינה פוליטית ל"מימד".

על יחסו של פפר לדרך הסיקור של "כל העיר" בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, בעיקר בכל הקשור לשטחים, אפשר היה ללמוד ממכתב שכתב לעורך כהן בראשית האינתיפאדה הנוכחית, ובו מחה נמרצות על הדרך שבה שוכתבה ונערכה כתבה שהעביר למערכת. "בכל פעם שיש דיווח על פעילות ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, האריזה (כותרת, שער) תהיה בסגנון ’הנה הגפרור הבא’ במקום לתת לעובדות לדבר בעד עצמן ולתת לקוראים לשפוט", כתב פפר לכהן, במכתב שתוכנו פורסם במדורו של אביב לביא "ראיתי שמעתי" במוסף "הארץ". פפר גם התלונן שהמלה "פורעים" הושתלה בכתבתו לגבי מתנחלים, בעוד שכאשר ערבים עושים דברים חמורים יותר הם ממשיכים להיקרא "מפגינים". לסיום כתב פפר, "אין לי ספק שכתב יכול להיות מחויב לזכויות אדם, אתיקה עיתונאית והאמת הפנימית שלו, ועדיין לכתוב מדי פעם גם דברים טובים על מתנחלים - לא ב’כל העיר’".

על רקע המכתב הזה התעוררה בחוגי השמאל הירושלמי דאגה מפני מינויו של "צעיר דתי שידוע בנטייתו הימנית, תחת יוסף כהן". בדואר אלקטרוני שהופץ ברשימות תפוצה פנימיות, מאיימים פעילי שמאל שיבטלו את המנוי על "הארץ" ויימנעו מלקרוא אותו באינטרנט, בעקבות מינויו של פפר. לטענתם יגרמו חילופי המשמרות במערכת "כל העיר" להפחתת העיסוק בנושאים פוליטיים ולהתמקדות בסיקור מוניציפלי. המכותבים מתבקשים להציף את רשת שוקן בהודעות דואל ובמכתבים בדרישה לשנות את ההחלטה.

גם במערכת "כל העיר" יש עיתונאים, המעדיפים לא להזדהות בשמותיהם, החוששים כי במינוי פפר מתקפל שוקן בפני לחצם הגובר של מבטלי המנויים על "הארץ" בשל העמדות הפוליטיות של העיתון. "בגל הקודם של הביטולים, שהחל בתחילת האינתיפאדה", אומר עיתונאי בכיר, "הגיב עמוס שוקן בהתנשאות ובזלזול. הגל הנוכחי, המזוהה עם עירית לינור, הלחיץ אותו באמת והוא שלח את עורכי ’הארץ’ לדבר באופן אישי עם כל אחד ממבטלי המינויים ולנסות להניא אותם מהחלטתם. יכול להיות שהמינוי של פפר מכוון גם קצת כתשובה לכל אותם מבטלי המינויים".

לטענה הזו אין לפי שעה כל הוכחה. ככל הידוע לא היה פפר המועמד הראשון וגם לא השני שאליו פנה שוקן לאחר שכהן ביקש לסיים את תפקידו. לפניו פנו שוקן ומנכ"ל הרשת, יוסי ורשבסקי, לעיתונאים שנטייתם הפוליטית לא מוכרת, או לאו דווקא ימנית. יחד עם זאת, רצונו של פפר להחזיר לעיתון את צביונו המוניציפלי, על חשבון עיסוקו בפוליטיקה ומדיניות, תואם את גישתו של המו"ל. כבר לפני כחצי שנה, במהלך יום עיון שנערך לעובדי הרשת בנושאי אתיקה ולשון הרע, אמר שוקן לעיתונאים כי מקומונים צריכים לעסוק בעניינים מוניציפליים ולא בעניינים ארציים. פפר, מצדו, מרבה להצהיר בפורומים פנימיים על כוונתו להתמקד בסיקור נרחב של נושאים מוניציפליים מובהקים כחינוך ורווחה, גם אם על חשבון תרבות או פוליטיקה וצבא, תחומים שבהם בלט "כל העיר" בתקופת כהן, בעיקר הודות לחשיפותיהם של הכתבים גידי וייץ ואורי בלאו.

עמוס שוקן אומר בתגובה: "לא התעניינתי בהשקפותיו הפוליטיות של יוסף כהן וגם לא באלה של אנשיל פפר לפני המינויים שלהם. אופן הסתכלותו של פפר על תפקידו כעורך של שבועון עירוני בירושלים נראה לי נכון. יהיה מעניין לראות אם הוא מצליח ליישם את מה שהוא מתכוון אליו. לגבי איומיהם של אנשי השמאל -טרור הוא טרור, ולא משנה אם הוא בא מימין או משמאל".

פפר: "ב’כל העיר’ תמיד היה שילוב של סיקור חדשות ארציות יחד עם טיפול עמוק בעניינים העירוניים, ומאבק על דמותה של ירושלים. והשילוב הזה יישמר, תוך חיזוק מחדש של נושאים חברתיים שסיקורם נחלש לאחרונה. לגבי מחאת השמאל, מעניין אותי לשמוע מה ההגדרה של כותבי הדואל לחופש הביטוי".

פפר מתכוון אפוא להעמיק ולהרחיב את העיסוק בנושאי חינוך ורווחה, וזוכה בכך לגיבויים של רבים במערכת. אין ספק שחילופי כמה מן האנשים המרכזיים בעיתון, שהקנו לו את הקו הפוליטי השמאלי, יתרמו גם הם להשתנות הדרגתית של מרכז הכובד.

מינויו של פפר, בן 29, התקבל במערכת "כל העיר" כהצנחה מפתיעה. שוקן לא התייעץ עם יוסף כהן לפני המינוי. הוא מסביר כי הסתפק בחוות-דעת חיובית של כהן על פפר מן העבר. כהן, מכל מקום, מאחל לפפר הצלחה. לפני הדילוג הקצר ל"הארץ" ערך פפר את המגזין של "כל העיר" במשך חמישה חודשים בלבד. בחמש וחצי שנות עבודתו במקומון סיקר בין היתר את נושאי החינוך והחרדים. אין ב"כל העיר" עוררין על הגינותו של פפר וחריצותו. רואים בו שם עיתונאי טוב בהחלט, אבל אפשר למצוא לא מעטים הטוענים שהוא חסר את הניסיון הדרוש לעריכת העיתון, וסבורים כי היו מועמדים ראויים ממנו.

על פפר לא תקל העובדה כי סמוך לכניסתו לתפקיד עזבו או יעזבו את העיתון, מסיבות שונות, שורה של בעלי תפקידים בכירים: עורכת החדשות דפנה ברעם, עורך התרבות ומבקר המסעדות אדי מסובי, הכתב המוניציפלי אייל הראובני, הכתב לענייני ערבים ארנון רגולר, כתב התרבות אילן גורן וכתבת החינוך נטע אלכסנדר. אליהם, על-פי רוב ההערכות, עתיד להצטרף בחודשים הקרובים גל נוסף של פורשים, המצויים בשלבים שונים של מו"מ עם כלי תקשורת אחרים, או כאלה שכבר גמלה בלבם ההחלטה לעזוב והם ממתינים להצעות. כמו תמיד במצבים כאלה במערכות עיתונים, המסדרונות סוערים. "כל ותיקי העיתון כבר קיבלו הצעות", יודע לספר אחד מעיתונאי "כל העיר" המבקש להישאר בעילום שם, "והתחושה היא שהעיתון כולו על גלגלים. מה שהולך כאן זה קרקס".

חלק מן הפורשים נשארו עד עתה ב"כל העיר" בשל מנהיגותו של יוסף כהן, שזכה להערכה מקצועית רבה, על גבול ההערצה, מצד חלק ניכר מהעובדים. בלעדיו יהיו כאלה שיחפשו תפקידים בעיתונים ארציים או בארגוני תקשורת אחרים. יש גם כאלה שנפגעו אישית מכך שפפר הועדף על פניהם לתפקיד העורך, אף כי גם מבקריו אינם משוכנעים שיהפוך את העיתון לימני יותר או לוחמני פחות. המו"ל שוקן אומר, בתגובה לדיבורים על גל פרישות, כי החלפת עורך במקומון כרוכה תמיד בשינויים במערכת. "למרות שזה טבעי, נקווה ונשתדל להשאיר את מי שעוד לא עזב", אומר המו"ל. והעורך פפר מגיב: "עיתון זה דבר דינמי ולא סטטי. נביא עיתונאים טובים ומקצועיים".

חנן עמיאור הוא סטודנט ללימודי מוסמך במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית

גיליון 40, ספטמבר 2002

הבהרה

למען הסר ספק לגבי משמעות הנאמר בכתבה "שיחת העיר" ("העין השביעית", גיליון 40), אנחנו מדגישים כי יוסף כהן ביקש לעזוב את תפקיד עורך "כל העיר" בדצמבר 2001, שלושה חודשים לפני שראש עיריית ירושלים הגיש תביעת דיבה נגד המקומון בגין ידיעה שפורסמה על שהותו בארה"ב בעת הפיגוע בשכונת בית-ישראל בעיר.

גיליון 41, נובמבר 2002