הו, שלום

"דיל עוקף בג"ץ", לשון הכותרת הראשית של "מעריב". "חברי-כנסת ושרים מהקואליציה מפעילים לחץ כבד על ראש הממשלה לקבל את המתווה המתגבש בימין להשארת בתי האולפנה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של עמיחי אתאלי. "התוכנית: חוק ההסדרה יוגש כהצעה פרטית, ולא מטעם הממשלה, הח"כים יקבלו חופש הצבעה – ורק נתניהו ומקצת השרים יתנגדו". הידיעה עצמה נפתחת כך: "גורמים בסביבת ראש הממשלה טוענים כי נתניהו חפץ מאוד בהשארת חמשת הבניינים בשכונת האולפנה בבית-אל על כנם, אך מתנגד לחוק ההסדרה שיעקוף את בג"ץ ושבגללו הוא יצטייר כפוגע בשלטון החוק. לכן הוא מחפש פתרון יצירתי שימנע את ההריסה".

"חוק ההסדרה שיפתור את סכסוך הקרקעות בשכונת האולפנה הוא התשובה הריבונית להיפוך התפקידים שנוצר בין בג"ץ לכנסת", קובע נפתלי בנט, ראש לשכתו של נתניהו לשעבר, בטור במדור הדעות של "מעריב".

הכותרת העליונה בשער "הארץ" היא "מבקר המדינה חקר בפעם השנייה את ראש הממשלה בפרשת 'ביבי טורס'" ("ככל הידוע, נתניהו לא מכחיש בחקירתו את הממצאים העיקריים שנחשפו בתחקירו של רביב דרוקר בתוכנית 'המקור' בערוץ 10, לגבי מימון כמה מנסיעותיו ונסיעות רעייתו שרה לחו"ל ב-2006, כאשר כיהן כח"כ וכראש האופוזיציה", כותב יוסי ורטר. "הוא טען כי לא נפל בהן שום פגם, וכי כל נסיעותיו היו לצורך ייצוג, הגנה והסברת עמדותיה של ישראל בתקשורת העולמית"), אולם הכותרת הראשית מוקדשת לנושא החביב על העיתון: "נתניהו לעבאס: יש הזדמנות לחדש את תהליך השלום", נכתב בה, מתחת לכותרת הגג "בעקבות הרחבת הקואליציה". האיגרת של נתניהו, מציין ברק רביד, "לא נדחתה על הסף" על-ידי הפלסטינים.

מבקר המדינה

עד שיוסדרו ענייני ההתנחלויות, השטחים והסכמי השלום, מזומן לה לקואליציה עניין אחר, הרה גורל פחות, אולם עדיין נכבד למדי, לענות בו. "מבחן ראשון לקואליציית האחדות", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ידיעות אחרונות": "היום: המבקר ייבחר בהצבעה חשאית". "אחרי שבע שנות כהונה סוערות של לינדנשטראוס: אם להאמין להבטחות הח"כים, השופט המחוזי יוסף שפירא יגבר על השופט העליון אליעזר ריבלין וייבחר למבקר המדינה. עם זאת, אומרים בכנסת: בהצבעה חשאית יכולות להיות גם הפתעות", נכתב בכותרת המשנה. גם ב"ישראל היום" מוקדשת הכותרת הראשית, "בוחרים מבקר", לאותו עניין. גם שם מסתיימת כותרת המשנה בקביעה דומה: "72 ח"כים כבר הצהירו על תמיכתם בשפירא, אך בהצבעה חשאית – הכל פתוח".

וב"גלובס" מספק מתי גולן ניתוח לטור של פרשן "הארץ" ארי שביט, שהתפרסם אתמול בהבלטה בעמוד השער וקבע כי מועמד העיתון למשרה הוא ריבלין, ולא שפירא ("ההבדל בין מרצדס לפיאט", היתה הכותרת המעליבה). לפי גולן: "לא בגלל תכונות תרומיות יותר, אלא מכיוון ששפירא נתפס אצל 'הארץ' כמועמד הימין – למרות שהעובדות מלמדות שהרוב שיש לשפירא בכנסת מורכב מנציגים מכל הסיעות". גולן, שאינו יכול שלא להתבטא בבוטות, מאשים את שביט שהוא מקארתיסט, דמגוג ופשיסט, ומבסס זאת על אוסף קביעות חסרות ביסוס של שביט בגנותו של השופט שפירא.

ב"הארץ", מן הסתם, לא מתרשמים מההאשמות. כותרת בראש עמוד השער מוקדשת להמשך המתקפה על שפירא: "בדיקת 'הארץ': רבים מהח"כים שתומכים בשפירא לתפקיד המבקר כלל לא יודעים עליו דבר" (עפרה אידלמן). כותרת מאמר המערכת בעמ' 2 היא "ריבלין מתאים יותר". מערכת הנימוקים שמציע "הארץ" – ריבלין בעל ניסיון רב יותר והוא "נחשב לאחד המומחים הבולטים במשפט האזרחי בכלל, ובדיני נזיקים בפרט", שפירא "מקורב" לעורך-הדין של נתניהו ולח"כ רוני בר-און מקדימה – נראית כאילו חיבר אותה תלמיד תיכון שנדרש להמציא מטלה למורה לאזרחות. אם כן: בהצבעה חשאית הכל פתוח, ובטור לא חתום הרשות נתונה.

בין הפרשנים היום ואתמול היו גם מי שהזכירו כי גם המבקר הנוכחי, הנשכני, היה שופט מחוזי ולא עליון. "גם המבקר הנוכחי נתפס ערב כניסתו לתפקיד כ'חלבי' ונוח לבריות. למרות זאת, ראש הממשלה אולמרט ספג ממנו דו"חות ביקורת קטלניים", מוסיף ומזכיר יהודה שרוני במדור הדעות של "מעריב".

כלכלת בחירות

"ישיבת הנהלת האוצר שהתקיימה בשבוע שעבר הסתיימה באופטימיות מאולצת וכפויה", כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס". "אולי הגירעון יפחת, אולי ההוצאה תקטן, אולי תוואי התמוטטות ההכנסות ייחלש, אולי ישכחו מההתחייבויות העודפות שהממשלה כבר אישרה, אולי משרדי הממשלה לא יעמדו במלוא הביצוע התקציבי השנתי. אולי לסבתא יהיו גלגלים. הערה: הישיבה התקיימה לפני שההסכם לביטול הבחירות נחתם. אפשר שבאוויר ריחף לחץ פוליטי ואישי של בחירות בפתח.

"עכשיו הגיע הזמן שהעומדים בראש האוצר יסתכלו למציאות בעיניים, ויתחילו לעשות. הבחירות בוטלו. הליכוד, נתניהו ושטייניץ לא עומדים עוד לבחירה קרובה. כלכלת הבחירות נדחתה בשנה. אסור להמשיך עוד בניסוחים המתאפיינים בכפלי לשון והצהרות סותרות ומבלבלות. מצד אחד יציבות, עוצמה כלכלית ודירוג אשראי יציב – מצד שני חצאי משפטים, נתונים נבחרים, הסתפקות בהדלפות על קטסטרופה בתקציב המדינה".

"ועכשיו: גם שטייניץ מזגזג", מכריזה הכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "מצד אחד: משרד האוצר מכריז שבשנת בחירות התקציב יהיה חד-שנתי. מצד שני: שר האוצר מתעלם מבכירי משרדו ומצהיר שהתקציב הקרוב יהיה לשנתיים. בכיר במשרד: 'זו החלטה בעייתית'. יו"ר מרצ: 'שטייניץ לוקה בשגעון גדלות'". ואם יש בין הקוראים האוהבים לאסוף תופעות עיתונאיות נדירות, הם מוזמנים לסור לארכיון ולספור כמה פעמים צוטט או צוטטה יו"ר מרצ בשער המוסף הכלכלי "ממון".

"מלחמות הסלולר על הכיס שלכם: 3 מפעילות ותיקות, 2 חדשות ו-3 וירטואליות", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "התוצאה של הרחבת התחרות היא כאמור מבורכת", כותב גד פרץ, "אבל גם טומנת בחובה בעיה אחת גדולה: כל החברות הסלולריות הוותיקות נכנסות למהלך של פיטורי אלפי עובדים". שי ניב כותב באותו עיתון על המורים המועסקים דרך חברות קבלן, היוצאים לשבות השנה זו הפעם העשירית. ההבטחה לשיפור בתנאי העסקתם, מתברר, עלולה להביא לפיטוריהם.

והכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא ציטוט של "מומחה לפנסיה" (כך הוא מוצג בכותרת המשנה, ללא אזכור שמו – דן דוברי, ראש איגוד המתכננים הפיננסיים בישראל): "גיל הפרישה חייב לעלות, אי-אפשר לממן את הפנסיה". "תוחלת החיים מזנקת, תקופת העבודה מתקצרת – וסכום החיסכון לפנסיה עלול לא להספיק", מבארת כותרת המשנה. "האם מר כלכלה בדרך להיכשל כלכלית?", שואלת מירב ארלוזורוב בטור המרכזי במדור הדעות של "דה-מרקר", הנסוב על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

גל אלימות

"גל האלימות: אלפי שוטרים יוזרמו לרחובות", לשון כותרת ידיעה של אבי אשכנזי ב"מעריב". "הוקדמה ההיערכות המוגברת לקיץ", נכתב בכותרת הגג, המכוונת למשטרה, אולם נכונה גם עבור הטבלואידים. עיקר הידיעה מוקדש לפרטים נוספים מחקירה של אונס שאירע שלשום בתל-אביב. ב"ידיעות אחרונות" החקירה זוכה לבולטות רבה יותר, עם הכותרת על השער: "המשטרה: אנחנו בדרך ללכידת האנס הנמלט".

הדיווחים על גלי אלימות מתאפיינים בהעדפה של תחושות הבטן של העיתונאים על פני עיסוק בעובדות. והנה, יש גם מי שמנסה לבדוק את העובדות: "הסיכוי הקלוש לצאת זכאי במשפט פלילי בישראל: 0.3%", נכתב בכותרת ברצועה צרה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". ההפניה מובילה לידיעה של תלם יהב בעמ' 6 וטור פרשנות של עו"ד ענבל רובינשטיין, "לשעבר הסניגורית הציבורית הארצית". נעדר מן העמוד: עורך. לשון ההפניה, לשון הכותרות, תוכן הידיעה ותוכן הפרשנות מתנגשים זה בזה לכדי ערבוביה.

כך עורכת-הדין קובעת כי התמונה העולה מן המחקר "אופטימית בהרבה מזו שעולה מן הנתונים הרשמיים", משום שאחוז הזיכויים מתברר כגדול הרבה יותר ממה שהיה ידוע – קביעה העומדת בניגוד לקביעת ההפניה על השער והכותרות בעמוד ("ערכאת צדק או חותמת גומי? מחקר חדש מראה: רק 2.4% מכתבי האישום שמוגשים בבתי-המשפט המחוזיים מסתיימים בזיכוי או בביטול התביעה"). גם הידיעה נפתחת בתלונה על שיעורן הגבוה של עסקאות טיעון, אולם ממשיכה לטעון כי אחוז הזיכויים זעיר – בניגוד למסקנות המחקר ולעולה מטור הפרשנות.

כמובן, מקורה של המבוכה שמעורר עמ' 6 של "ידיעות אחרונות" אינו בהעדרו של עורך, אלא בקיומו של אחד כזה, דומיננטי ובעל אג'נדה קבועה מראש, המטפל בפטיש שחור-לבן בחומרים אפורים המציגים תמונה מורכבת. במובן זה, האופן שבו מציג "ידיעות אחרונות" לקוראיו עובדות מוצקות (ככל הניתן; מדובר בסופו של דבר בסטטיסטיקה) דומה לזה שבו הוא מפחיד אותם בדיווח על מקרי פשע או מודיע להם על גלי אלימות. בכל המקרים מכתיבה את הטון האג'נדה, לא המציאות.

אפשר גם אחרת: "פחות מ-40% מהנאשמים מורשעים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום וכ-25% מורשעים באופן חלקי. כך חושף מחקר משותף של פרופ' אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומחלקת המחקר של בית-המשפט העליון. זאת, בניגוד לדעה הרווחת שלפיה שיעור ההרשעות במשפטים הפליליים בבתי-המשפט עומד על כ-99%", כותב יובל יועז ב"גלובס".

"עוד עולה מהמחקר", מוסיף יועז, "כי נגד כ-30% מהנאשמים בבתי-משפט השלום מתבטלים ההליכים מסיבות שונות ומסתיימים בלא הרשעה או זיכוי; כ-80% מההרשעות בבתי-המשפט הינן באמצעות הסדרי טיעון; ובמקרים שבהם הנאשמים אינם מודים באישומים נגדם ובוחרים לנהל הליך הוכחות, מסתיימים 25% מהמשפטים במחוזי ו-15% מהמשפטים בשלום בזיכוי". וב"מעריב", כותרות ידיעה של נועם שרביט: "מחקר חדש מגלה: שיעור ההרשעות במשפטים פליליים – 70 אחוז", "הנתונים סותרים את התפיסה שלפיה ישנן כמעט 100 אחוז הרשעות".

ספרות ותרבות

"התייחסתי לסדרה כאל מותג, כי ככה צריך לחשוב היום על ספרים. ניגשתי לזה עם תוכנית עסקית ושיווקית", אומרת "מנהלת שיווק בהייטק" בשם כרמית גלבוע לכתבת מיה יסעור, המראיינת אותה למוסף "ז'ורנל" של "מעריב" לרגל צאת ספר שכתבה, "ספר בכורה מתוך סדרת מדע בדיוני לנוער". הראיון נפתח כך: "במפגש יזום של אוהדי הספר 'ייעודו של דן – ההתגלות' בסוף-השבוע האחרון נערכה הגרלה ובה פרס מפתיע: שמו המלא של הזוכה ודמותו יופיעו בספר השני בסדרת הספרים. וזהו רק תעלול אחד בשורה של תחרויות, הגרלות ופעילויות בעמוד הפייסבוק של הספר". תכונתה הבולטת של גלבוע כסופרת, לפי עדותה על עצמה, היא שיש לה "דרייב".

"מעריב" שייך לקבוצת אי.די.בי

"כור: העלייה במניות קרדיט-סוויס הביאה לרווח של 410 מיליון שקל", נכתב בכותרת ידיעה של מורן רייכמן ב"עסקים" של "מעריב". בשנה שעברה, כשמניות קרדיט-סוויס ירדו בסכום כפול מהעלייה הנוכחית, ניסו באי.די.בי לשכנע את הרגולטור כי ההפסד הנגרם כתוצאה מתנודה במחיר המניה הוא "חשבונאי בלבד" ואין להתחשב בו במאזנים. בידיעה ב"מעריב" אין, כנראה, מספיק מקום כדי להגיש לקוראים רקע היסטורי.

ב"דה-מרקר", לעומת זאת, יש מקום נרחב לעסוק בקשייה של חברת האחזקות הגדולה במשק (או לפחות, שהיתה הגדולה במשק). "כור עברה לרווח בזכות קרדיט-סוויס", נכתב בכותרת ידיעה של מיכאל רוכוורגר בעמ' 42 של העיתון. "עם זאת", מסתיימת כותרת המשנה, "מתחילת הרבעון השני כבר איבדה מניית הבנק השווייצי 20%". הידיעה עצמה מסכמת את תולדות אחזקתה של כור במניות קרדיט-סוויס. "מרבית הרווחים נמחקו. ייתכן אף שההפסד ברבעון השני יהיה גבוה מהרווח ברבעון הראשון, שכן מניית קרדיט-סוויס נסחרת עתה במחירי שפל".

זו אינה ההתייחסות היחידה, או הבולטת ביותר, ב"דה-מרקר" לעסקיו של דנקנר. "במעלות נזכרו להוריד דירוג לאי.די.בי – רק כשהתשואות הגיעו ל-47%", נכתב בכותרת השער האחורי של העיתון. בכותרת המשנה מצוטט נוחי דנקנר, בעל השליטה בתאגיד אי.די.בי וב"מעריב": "די במה שיש לנו כדי לפרוע אג"ח בשנתיים הקרובות. גם בתקופות הטובות לא החזקנו נזילות גבוהה יותר". כותרת דומה מופיעה בצדו של עמוד השער הקדמי. ובעמ' 46, כתבת עמוד של יורם גביזון עוסקת במכתשים-אגן, חברה נוספת בשליטת אי.די.בי. "מפנה במכתשים", לשון הכותרת, "רבעון שיא במכירות וצמיחה של 12% ברווח הגולמי". מפרגנים.

וב"כלכליסט", כתבת השער של מדור שוק ההון: "בעל השליטה באי.די.בי נפגש עם הממונה על הגבלים עסקיים, וציין כי מכירת מונופול המלט למשפחת לבנת 'תקטין את הריכוזיות במשק, שכן אי.די.בי משתחררת מנכס מהותי שלה'". הממונה, פרופ' דייוויד גילה, "טרם החליט עד כה אם לאשר את מכירת השליטה במשאב למשפחת לבנת", כותב גולן חזני, "מאחר שהמשפחה כבר מחזיקה בכמה מונופולים חשובים של תשתיות במדינה (ובראשם חברת תעבורה שהיא מחזיקה כיום ישירות כ-50% ממניותיה), כמו גם מאחר שהריכוזיות בתחום זה עשויה להתגבר לאחר שתחזיק בשליטה גם בנשר". העיתון מדווח גם על עלילות כור וקרדיט-סוויס תחת הכותרת "הפסדי כור 'על הנייר' מקרדיט-סוויס: 600 מיליון שקל".

ובעמ' 8 של "דה-מרקר": "הממשלה הציגה את נוסח חוק הריכוזיות – אך ספק אם יאושר לפני פגרת הקיץ". הקטע המודגש מתוך הכתבה, של אורה קורן וצבי זרחיה, הוא זה: "גם בעל שליטה בעיתון יומי בתפוצה ארצית או מי שנמצא בשליטת בעל שליטה כזה ייחשב גוף ריכוזי. שליטה בעיתון יומי בתפוצה ארצית שקולה, מבחינת חשיבותה הציבורית, להחזקה בתשתית חיונית, ולכן הקצאת תשתית חיונית לגורם כזה מעלה אף היא חשש להגברת הריכוזיות הכלל-משקית".

המחאה החברתית

עמודים 15-12 של "דה-מרקר" מוקדשים ל"מחאה גלובלית", כדבר הלוגו. "מחאה פוליטית, מחאה עולמית, מחאה נגד הטייקונים – או נגד הממשלה. מספר השלטים שנישאו בהפגנה שנערכה בתל-אביב במוצאי-שבת היה כמעט כמספר המפגינים – ולכל אחד מהם היה מסר אחר. מה שחיבר בין כולם היתה כנראה התחושה שדבר כמעט לא השתנה מאז הקיץ שעבר", לשון כותרת המשנה לכתבונת של הילה ויסברג. אשר שכטר כותב תחת הלוגו "בחזרה לרחובות". "אנחנו יודעים שזה ייקח הרבה זמן. התפקיד שלנו הוא לשמור על כיסים של התנגדות", מצטטת מריה פרז, המדווחת ממדריד, חברים בתנועת המחאה הספרדית.

גם במדור החוץ של "מעריב" יש התייחסות למחאה הספרדית: "'הזועמים' חזרו לרחובות מדריד", נכתב בכותרת ידיעה קצרה המלווה בשתי תמונות מן ההפגנות. "אנשי התנועה נהנים מתמיכה רבה בציבור, אבל חשים שהם נכשלו בניסיון להשפיע פוליטית, ומבקשים להחיות את המחאה", נכתב בסופה של הידיעה.

ניר חפץ, מי שמונה על-ידי נוחי דנקנר לעורכו הראשי של "מעריב", פירסם בגליון יום רביעי האחרון של העיתון, שהוקדש לחדשה בדבר הרחבת הקואליציה, טור שהציע "נקודה למחשבה" ל"אדוני ראש הממשלה" (שהיה, עד לא מזמן, הבוס של חפץ, שעבד כדובר של נתניהו). חפץ קבע כי לפני הממשלה עומדים ארבעה אתגרים: הגרעין האיראני, תהליך השלום, גיוס החרדים ו"זרם הפופוליזם" ("האם ינווט את ספינת המשק נגד זרם הפופוליזם ויצמיח את הכלכלה והחברה", בניסוח העילג המקורי).

"זרם הפופוליזם" הוא שם הקוד ליחס הביקורתי של חלקים בתקשורת, בשלטון ובציבור לבעלי הון (המכונים "טייקונים"), שאחד הבולטים בהם הוא נוחי דנקנר. בתוך הזרם המכונה "המחאה החברתית" ניתן למצוא קולות בולטים המביעים את היחס הביקורתי שנאמניהם של אנשי העסקים מכנים בשם "פופוליזם". זה אינו אות מבשר טובות לאנשי "המחאה החברתית" ככל שהדברים נוגעים לסיקור עוללותיהם ב"מעריב", שבגלגולה הראשון של המחאה, בקיץ שעבר, הקדיש לה מקום רב (אם כי, כבר אז, בניצוחו של אחד מסגניו של של חפץ, שי גולדן, התגבר מאוד היחס הביקורתי בתוך הסיקור).

בינתיים, ב"אתר לתקשורת בין פעילים חברתיים", פורסם מכתב ששלחה כתבת ב"מעריב" לפעילים חברתיים, במטרה לנסות לבסס כתבה שתציג את ערי האוהלים של "המחאה החברתית" כמוקד של עבירות הטרדה מינית.

ענייני תקשורת

"לא ניתן לחייב ספק אינטרנט לחשוף את זהותו של בעל אתר אינטרנט המעביר חינם, ללא תשלום, משחקי כדורגל מליגת הכדורגל האנגלית, פרמיירליג, אף שמעשיו מהווים הפרה של זכויות יוצרים. כך פסק היום (א') ברוב דעות בית-המשפט העליון, בפסק דין תקדימי העוסק באפשרות לחייב ספקי אינטרנט בחשיפת פרטיו של אתר המפר זכויות יוצרים ברשת", כותב יובל יועז ב"גלובס".

ואורי חודי כותב ב"גלובס" על מיזם מודעות נדל"ן חדש: "לוחות הנדל"ן באינטרנט הפכו עם השנים לאחד הכלים המשמעותיים ביותר בענף. גם אחרי שרשות המסים הלכה כברת דרך והחלה לפרסם נתוני עסקאות אמיתיות, הקונים, המוכרים ובעלי המקצוע, בעיקר מתווכים, עושים עדיין שימוש רב בפלטפורמה המקוונת, כדי לבחון את המחירים המבוקשים והתנועה בשוק. הבעיה, וכבר נכתב על כך לא פעם, היא שככל שהלוחות מקבלים חשיפה גדולה יותר, ומספקים למשתמשים חופש להזין נתונים שאינם נמצאים תחת פיקוח, הולכת ויורדת אמינותם ביחס לשוק. החופש להעלות מודעות מאפשר למוכרים לנקוב מחירים שאינם ריאליים, ולהעלות בין היתר מודעות פיקטיביות לאתרים". על רקע זה, מיזם לוח אינטרנטי חדש "מתחייב, לטענתו, להציג דירות רק במחיר הריאלי שלהן".

מבשלת הבירה פאולנר והיבואנית טמפו זוכים לכתבת יחסי-ציבור הנפרשת על פני כפולת עמודים במוסף "המגזין" של "מעריב" (חתום עליה רועי בהריר). ב"מעריב" מוותרים אפילו על הגילוי הנאות העלוב המצורף בדרך כלל לכתבות יחצנות כאלה, נוסח "הכותב היה אורח טמפו", עובדה המוסגרת בתוך סוגריים איפשהו באמצע הטקסט. כדי להוסיף על הגיחוך, על התצלום חתום אורן אברשי. חיפוש בגוגל מגלה צירוף מקרים: בטמפו עובד איש שיווק באותו שם.

יאיר לפיד, בעל טור ב"ידיעות אחרונות" ויו"ר מפלגת יש-עתיד, נאם אתמול באוניברסיטת תל-אביב, מדווחים ליאור דטל ואבשלום חלוץ במדור הרכילות של "דה-מרקר" תחת הכותרת "לפיד נגד דנקנר ותשובה". על שלי יחימוביץ' אמר לפיד, כך לפי המדור, כי "היא בחורה בסדר, אבל העמדה שלה שמאלנית".