פליקס פריש, מי שהיה הכתב הצבאי של אתר האינטרנט Ynet, הודח בראשית אוקטובר מתפקידו: עורכי האתר לא הבינו את חוש ההומור של פריש, שסיים ידיעה על פינוים במסוק של חיילים פצועים מפעולה של לוחמי חטיבת גבעתי ברצועת עזה, בהערה על כך שטייס המסוק היה אחד מחותמי "מכתב הטייסים" הסרבנים. פריש ניסה להתבדח, אבל עורך החדשות, גיא בניוביץ’, התייחס לטקסט במלוא הרצינות, והעלה אותו לאתר כפי שהוא.
פריש מעכל באיחור קל את הפרשה שעלתה לו במשרתו. "מדובר בתקלה מקצועית מצערת שלי שהטעתה את העורך", הוא אומר, "אך לא פחות מכך זוהי גם תקלה מצד העורך שלא נדלקו אצלו נורות אדומות כשראה את הטקסט החריג".
הדחתו של פריש עשויה להצביע על המאמץ שעושים עורכי Ynet לשמור על המוניטין המקצועי של האתר. הם נכוו ב-1 בפברואר השנה, כאשר הזדרז המבזקן התורן להעלות לאתר את המבזק על נחיתתה בשלום של מעבורת החלל "קולומביה" - שעל סיפונה האסטרונאוט הישראלי הראשון, אלוף-משנה אילן רמון - ממש בשעה שהעולם כולו גילה כי משהו השתבש בשובה של המעבורת לאטמוספרה. בצל האסון הכבד של התרסקות "קולומביה" הפך הדיווח ב-Ynet לבדיחה מביכה. גם התקרית הזו הסתיימה בהדחת המבזקן.
איור: בתיה קולטון
לצד הגורם האנושי, ייתכן שיש גם סיבה ארגונית לכשל הכרוך בפרסום מידע שגוי. דסק החדשות של האתר נותר לאחר צעדי ההתייעלות מצומק יחסית, מאויש בכתבים צעירים, ולעתים גם עורכים מעוטי ניסיון, המועסקים בשכר נמוך מהמקובל בעיתונות המודפסת. מעבר לכך מופעל לחץ רב על הכתבים והעורכים לעמוד בקצב העבודה של אתרי האינטרנט, המתחרים אלה באלה, ומי שמאחר בדקה או שתיים נחשב כאילו הפסיד בקרב על הדיווח המיידי. מכאן ועד לטעויות - הדרך קצרה.
יון פדר, העורך הראשי של Ynet, מסביר: "זה נכון שיש לנו מערכת שמבוססת על כוח-אדם צעיר. יש לכך יתרונות ויש לכך חסרונות. החיסרון העיקרי הוא העדר יחסי של ניסיון. כנגד החסרונות, לגיל הצעיר יש גם יתרונות: המרץ, הדינאמיות והרעב להישגים. Ynet הוא הגוף היחיד באינטרנט שעובד כעיתון לכל דבר גם במבחן הכללים המקצועיים והאתיקה שלו.
בשתי הפעמים (הן הטעות של פריש והן הטעות של המבזקן במקרה של "קולומביה"), בענישה יש מרכיב חינוכי למען יראו וייראו שמכוון למערכת כולה. מבחינה מקצועית אנחנו דורשים מעצמנו משהו הרבה יותר קשה מאשר מערכות מדיה אחרות נוכח מגבלות הזמן שאנו נתונים בהן. שכן העובדה שאנחנו צריכים לפרסם מיד את המידע מטילה על הכתבים שלנו עומס ודרישות קשים יותר ממערכות מדיה אחרות".
המקרה של Ynet הוא דוגמה בולטת לעיתון ישראלי מקוון ופופולרי במיוחד, המתמודד עם דילמות יומיומיות, שאינן נחסכות גם מהעיתונים המקוונים האחרים. העיתונות המקוונת בישראל, אף שבגרה וצברה ניסיון, עדיין לוקה במחלות ילדות - כמו הפרת צווים האוסרים פרסום - בשל מאפייניה וצרכיה הייחודיים. היא מתמודדת לא רק עם שאלות מקצועיות בסיסיות - כדוגמת היחסים בין מיידיות ומהירות לבין דיוק ואמינות. למרות הביקורת הנשמעת לעתים על אמינות העיתונות המקוונת בישראל, רוב המרואיינים לכתבה זו דווקא גילו שביעות רצון מאיכות המידע שהיא מספקת. זאב חספר, מי שהיה העורך הראשון של Ynet, זוקף זאת לנוכחות של העיתונים הגדולים, הממוסדים, ברשת: "כל אחד מהם הגיע עם מסורת עיתונאית מפוארת, וכך נוצרה רמת אמינות שלא היתה קיימת קודם לכן. למרות בעיות אמינות שיש עדיין ברשת, תחושתי כצרכן היא שרמת האמינות סבירה בהחלט".
אחת ההתפתחויות שאנשי העיתונות המקוונת מברכים עליהן היא השינוי שחל במעמד עיתונאי המדיה החדשה בהשוואה לעיתונאים באמצעי התקשורת המסורתיים. עיתונאי האינטרנט נאבקו קשות כדי לזכות בהכרת הממסד. אחד ההישגים הבולטים היה קבלתו של פליקס פריש למסגרת האקסקלוסיבית - תא הכתבים הצבאיים.
"מיד עם כניסת האינטרנט ניסו כלי התקשורת האחרים לדחוק אותנו. החשש שלהם היה שכתב האינטרנט יפרסם את המידע מיידית וייתר אותם מייחודם", מסביר פריש. "נימוק נוסף להתנגדותם היה חששם מהעדר שליטה על היכולת להגביל את מספר הכתבים הצבאיים שחשבו שעלולים לצוץ באתרים שונים. בין המתנגדים להצטרפותי היה אפילו הכתב הצבאי של ’ידיעות אחרונות’. גם הצבא ניסה למנוע בדרכים שונות את היותי כתב צבאי. רק כעבור תשעה חודשים עברתי לבסוף את התחקיר הבטחוני. ללא ספק עשיתי היסטוריה באינטרנט הישראלי כשהפכתי לכתב הראשון שקיבל הכרה מהגילדה".
כמו במדינות אחרות, גם על העיתונות המקוונת בארץ מעיב המצב הכלכלי. התנפצות בועת הדוט.קום והאינתיפאדה בלמו את תהליך ההתפתחות. "המדינה במיתון, אין כסף והאינטרנט סובל כי הוא המדיום הכי חדש והכי חלש", אומר גדי שמשון, עורך "נענע" לשעבר. "במצב העניינים הנוכחי אין הצדקה כלכלית להחזיק מערכת נפרדת לאינטרנט".
על רקע המשבר הכלכלי עברו מערכות אתרי העיתונות המקוונת בישראל שורה של צעדי התייעלות וקיצוצים. דרור פויר, לשעבר פרשן ב"דה מרקר", אומר שהקיצוצים הביאו איתם פיטורים, דיכאון וחוסר יכולת לדעת מה צופן המחר. "באינטרנט כולם היו בטוחים פעם שאפשר לעשות מזה המון כסף בזמן קצר, ולא כך. מצד שני, כמו בהרבה מקומות אחרים, המערכות נעשו שריריות יותר, גמישות יותר, רעבות יותר. זה גם השפיע בעוד צורה - ואפשר לראות אותה בעיקר ב-Ynet - מידה גדלה והולכת של שיתופי פעולה. הגדול מספח אליו את הקטנים", אומר פויר.
על השינוי שעברה הרשת בשנים האחרונות מרחיב יובל דרור, כתב המדע של "הארץ". לדבריו, "הרשת כיום דומה יותר לקניון מאשר למערב הפרוע". כך הוא מתאר את ההתפתחות בעיתונות האון-ליין: "בשלב הראשון, גופי התקשורת הגדולים לא מצאו עניין באינטרנט. בשלב השני, לקראת סוף שנות התשעים, האינטרנט התחיל לעניין את הגופים הגדולים. ואילו בשלב השלישי נשפך הכסף הגדול פנימה, ’ידיעות אחרונות’ נכנס עם Ynet, ’הארץ’ דרך וואלה ו’דה מרקר’. בעקבות הקמת ’דה מרקר’, ’גלובס’ עשה שדרוג ובעיתונות הכלכלית נוצרה תחרות שלא היתה קיימת קודם לכן. במקביל נעלמו שחקנים: IOL נבלעה בתוך ’וואלה’, ’נטקינג’ נסגרה. ובעצם רק בעלי הכסף הגדול נשארים במשחק. בנוסף לכך נכנסו עוד שחקנים עצמאיים: למשל יואב יצחק שבונה מותג משלו, NFC. בסוף שנת 2001 אזל הכסף גם לחבר’ה הגדולים נוכח המיתון בישראל והתנפצות הדוט.קום. בעלי הבית הבהירו שאין להם יותר כסף להזרים והאתרים התבקשו להגיע לרווחיות. המצב הכלכלי חייב את האתרים לצמצם. ב-Ynet פיטרו עובדים, ’דה מרקר’ חזר תחת כנפי ’הארץ’. התוצאה היא חיסול התכנים הייחודיים לאינטרנט, עד כדי כך שעיתונות אינטרנט אמיתית כבר אינה קיימת. עיתונות אינטרנט אמיתית היא כזו שכל קיומה מתחיל ונגמר באינטרנט, כפי ש-Ynet ו’דה מרקר’ היו בראשית דרכם, לפני גלי הקיצוצים והפיטורים. הדגם של עיתונאי באתר באינטרנט כמעט נעלם בישראל. ואילו עיתונות המיינסטרים גוזרת קופון פעם נוספת על התכנים באינטרנט. יש שבעה-שמונה ספקי תוכן שכולם משתמשים בהם. כל אחד מהם מספק תוכן לשחקנים האחרים, התכנים הפכו לסגורים וזה משעמם. האינטרנט הפכה למוצר לוואי של כתיבה לעיתון. מערכות חדשות עצמאיות באינטרנט שנחשבות בעיני כעיתונות אינטרנטית אמיתית הן ספורות, וביניהן Ynet, ’נענע’ בתחום המחשבים, ’דה מרקר’, וואלה בתחום התרבות".
המצב הוביל גם למיחזור חומרים. אומר דרור גלוברמן, איש "מעריב": "בזכות אתרי האינטרנט התגברה אופנת המיחזור, בין היתר משום שכעת אין קל מזה: עושים קופי-פייסט והכתבה אצלך. בכלל, באינטרנט מקובל מאוד לפרסם מחדש תכנים של אתר אחר - וכך אתרים מרכזיים הופכים למרכזיות של חדשות ממקורות אחרים. זו אולי אריזת תוכן ושיווקו מחדש, אבל לא עשיית חדשות".
על השפעת הקיצוצים וההתייעלות בשנתיים האחרונות על שחקני עיתונות האון-ליין בישראל אומר ארז פילוסוף, מייסד ומשנה למנכ"ל "וואלה": "הצמצום בדסק החדשות ב’וואלה’ התרחש עקב שיתוף הפעולה עם ’הארץ’. אנו משתמשים בחומרים השוטפים הבנאליים מ’הארץ’ ומוסיפים 30%-20% חומרים מקוריים של וואלה בחדשות". פילוסוף אומר ש"אין כיום הצדקה להחזיק בשני דסקים שיספקו את אותו תוכן בנאלי. בתחילת הדרך, ’וואלה’ הקימה דסק משלה כי אז עוד לא התקיים שיתוף פעולה עם דסק חדשות, והדבר חייב אותי להפיק את התכנים לבד".
יש גם מי שמודאג מן השילוב המתרחב בין אתרים וצמצום התחרות. "זה עצוב כי אני יודע שיש נושאים שאם אנחנו לא נטפל בהם אף אחד לא יטפל בהם", אומר עידו קינן, כתב המגזין "חיים ברשת" של "נענע". "המצב של מיעוט כלי תקשורת שמסקרים באופן שוטף הוא בעייתי. האיחוד בין חברות בעיתונות אינו טוב, שכן מדובר בצמצום נקודות המבט".
גם המודל העסקי של אתרי העיתונות המקוונת טרם התייצב. "העיתונות מגמגמת וטרם השכילה להגדיר את יחסי הגומלין בין האתרים לעיתונים", אומר חספר. "בבסיס העניין עומדת אי הוודאות הכלכלית. עדיין לא ברור כיצד להרוויח מפעילות אינטרנט". כמו בשאר העולם מחפשים גם האתרים הישראליים אחר המודל העסקי הנכון. בישראל החלו ספקי התוכן לגבות תשלום עבור שירותים במהלך השנה האחרונה. בין השאר החל Ynet לגבות תשלום ממנויים מחו"ל. פרופ’ שיזף רפאלי, מבית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, כבר התערב עם יון פדר, עורך Ynet, על כך שהמודל של תשלום דמי מנוי באתר לא יעבוד. "אם ה’ניו-יורק טיימס’ בכבודו ובעצמו לא הצליח לעמוד בזה כיצד יוכל Ynet לעמוד בזה?", שואל פרופ’ רפאלי. "ה’וול-סטריט ג’ורנל’, שיש בו נתונים פיננסיים ייחודיים בעלי ערך מוסף ייחודי, הצליח לגבות תשלום ממנויים, אך לדעתי ל-Ynet עדיין אין ערך מוסף ייחודי שיצדיק גביית דמי מנוי".
דעתו של יון פדר אחרת: "האינטרנט צמח מתוך פילוסופיה ותפיסה כלכלית של שירות חינם להמונים, וכך הוא הרגיל את מיליוני הגולשים בעולם כולו. במידה כזו או אחרת, בסופו של דבר, המודל שכל האינטרנט בעולם יתייצב עליו הוא מודל מעורב שאומר: חלק מההכנסות יגיעו מפרסום וחלק נוסף מהגולשים. Ynet החל את המהלך בכך שהוא גובה תשלום מגולשים בחו"ל. אני רואה כיצד בשנה האחרונה ה’ניו-יורק טיימס’ מרוויח כסף מן המודל המשולב, שבו 60% מההכנסות מגיעות מפרסום והיתר מתשלומים ספציפיים שמגיעים משירותים ממוקדים. לדעתי, האינטרנט יהפוך למדיום שיצדיק עצמו כלכלית וזה יקרה במודל משולב: כלומר, הכנסות מפרסום בשילוב הכנסות מגולשים".
בעניין אחר סבור פרופ’ רפאלי כי התבדה חששם של נביאי הזעם מכך שגם באינטרנט יהיה מצב דומה לעיתונות המודפסת, ומשפחות מוזס, נמרודי ושוקן יחזיקו בכל. "מסתבר שבאינטרנט זה עדיין לא קרה. לפחות כרגע יש במערכת איזונים ובלמים כך שאם נעשים צעדים חד-צדדיים, כדוגמת צמצומים במערכות הגדולות, מופיעים בסדקים הללו פורומים ובלוגים אלטרנטיביים", אומר רפאלי. קינן מחזיק בדעה הפוכה: "האיום דווקא התממש, אתרי האינטרנט הגדולים בארץ שייכים לחברות תקשורת גדולות".
על צד החיוב מזכיר חספר את תהליכי ההתבגרות וההתמקצעות של הרשת. "בהתחלה הרשת היתה עיסוק של צעירים ולכן היא זוהתה כחתרנית", הוא אומר, "אך כיום היא הפכה לממוסדת יותר. החזקים שרדו, בעוד שגורמים קיקיוניים נעלמו".
גם חששות אחרים, מפני מה שמכונה קניבליזציה - נגיסה חמורה של עיתונות האינטרנט בעיתונות המודפסת - התבדו. אבל פרופ’ רפאלי סבור שהעיתונים היומיים "נאלצים להגדיר מחדש את תפקידם ולהתעדכן". "בעיתונות המודפסת כתבו העיתונאים על האינטרנט בחמש השנים הראשונות מתוך פחד, וההתייחסות לאינטרנט היתה כאל איום. כיום מסתבר שאין קניבליזציה אך יש ציור מחדש של גבולות הגזרה", הוא אומר. חספר רואה במודל היחסים הבלתי פתור שבין האתר לעיתון את אחת הבעיות המרכזיות של העיתונות האלקטרונית הממוסדת. דוגמה לכך היא כעסם של עיתונאים רבים על כך שמפרסמים ידיעות שלהם באתר לפני שהן מתפרסמות בעיתון.
אנשי האינטרנט כחספר ושמשון מרוצים מהתמקצעותה של עיתונות האינטרנט והתבססותה, ככל שחולף הזמן ומצטבר ניסיון. "אני בטוח שעיתונות האון-ליין תלך ותשתפר," אומר שמשון, "בענייניות, באיכות, ברמת הכתבות, בעומק התחקירים ואפילו ברמת התנאים שמספקים לעיתונאים. בנוסף, היא גם תזכה להכרה הולכת וגוברת מצד התקשורת הוותיקה והקהל".
גילי דרוב-היישטיין היא סטודנטית לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב
גיליון 47, נובמבר 2003