מאמי לאומי

"לפיד משריין את עצמו ל-8 שנים לפחות", נכתב בכותרת המתפרסמת הבוקר בתחתית שער "ישראל היום". בכפולה הפותחת מדווחים מתי טוכפלד, יהודה שלזינגר וגדעון אלון כי בתקנון מפלגת יש-עתיד, שחשף אתמול רשם המפלגות, נקבע כי "היו"ר המייסד יכהן עד תום תקופת כהונתה של הכנסת ה-20, או עד שיודיע על פרישה מתפקידו או עד שייבצר ממנו לכהן כיו"ר המפלגה". לאור זאת, הכתבים מגדירים את מפלגת לפיד כ"אחת המפלגות הריכוזיות ביותר בישראל". בטור פרשנות נפרד מספר מתי טוכפלד על "תחושה חמוצה" שהותיר בו עיון בתקנון המפלגה של לפיד.

בעיתון "הארץ", תחת הכותרת "תקנון מפלגת יש-עתיד: אי-אפשר להדיח את לפיד עד שנת 2020", מדווחת אופיר בר-זהר כי ברשימת 100 המייסדים שהעביר לפיד לרשם המפלגות כלולים, בין היתר, אלינור מילצ'ן (בתו של ארנון מילצ'ן), הנגן תמיר הרפז, שמלווה את לפיד בהופעותיו, מאמן הקראטה של לפיד והמאפרת של לפיד. ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על הידוענים ברשימת מייסדי מפלגת לפיד, אך אינו מזכיר במלה את המפורט בתקנון המפלגה.

ב"ידיעות אחרונות" אין ידיעה על תקנון מפלגת לפיד ועל הסמכות הריכוזית שניתנה בו למייסד. גם על הידוענים שחברו ללפיד לא כתוב. לעומת זאת ממשיך העיתון לפרסם את טורו הקבוע של לפיד בפתח המוסף "7 ימים". גם בפתח "המוסף לשבת" מופיע לפיד, בטורו של בעל טור אחר בעיתון, נחום ברנע. "לפיד מאגד בתוכו מקבץ סגולות שהופך אותו לנואם משובח", כותב ברנע. "הוא מיטיב לקרוא טקסט, בקול חם ובאינטונציה הנכונה; הטקסטים שלו בהירים, קולחים, שווים לכל נפש; כושר השכנוע שלו גדול. גם כאשר הוא תוקף אנשים במלים קשות, נדמה שהוא חף מרשעות: כואב לו, אכפת לו, אז הוא תוקף. אין פלא שהפך למאמי הלאומי".

בהמשך הטור מבקר ברנע את עמיתו לעיתון. "לפיד מגיע לפוליטיקה כלוח חלק: הוא לא הכשיר את עצמו למקצוע בשום מוסד לימודי, לא ניהל שום גוף, לא פיקד על איש, לא נשא, לא נתן, לא אירגן הפגנה ולא הוביל מחאה. הוא קורא לשירות כללי, שירות של כולם, אבל בעצמו שירת בקושי [...] הסוגיה שהוא מבקש להיבנות עליה, ההשתמטות החרדית משירות ומעבודה, מרגיזה ישראלים רבים ומכבידה על עתיד המשק. אבל הפתרון שהוא מציע לא רציני ולא ישים".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווחים מתי טוכפלד, יהודה שלזינגר וגדעון אלון ש"גוברת הביקורת על כך שלפיד, כיו"ר מפלגה, ממשיך לפרסם טורים בעיתון 'ידיעות אחרונות' בכל שבוע". לפי דיווחם, "יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), אמר כי על מבקר המדינה לבדוק אם מדובר בתרומה פסולה למועמד". ברור למה ב"ישראל היום" מזדעזעים מפוליטיקאי פעיל שמקבל באופן קבוע כסף מעיתון נפוץ במיוחד תמורת כתיבת טוריו. הם רגילים להפך הגמור: עיתונאי הכותב דרך קבע טורים בעיתון נפוץ במיוחד ובמקביל מקבל כסף מלשכת ראש הממשלה.

"אני קורא בימים אלה את ספרו של סטיבן א' הווארד 'מנהיגות לפי צ'רצ'יל', המנתח את הקריירה הניהולית של המדינאי הבריטי הדגול", מתוודה הפוליטיקאי והעיתונאי יאיר לפיד בפני קוראי טורו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".

שלוש הערות ביניים:

א. כמו כל פוליטיקאי ישראלי טוב, לפיד לומד על מנהיגות מקריאת ספרים על צ'רצי'ל.

ב. על הדרך, גונב לפיד לנתניהו את מושא הערצתו. בכלל, יש כמה נקודות השקה בין לפיד לנתניהו, בין היתר העובדה שגדלו בצל אב דומיננטי. אגב, את מרבית טורו השבוע מקדיש לפיד לפרופ' בנציון נתניהו.

ג. את הספר "Churchill on Leadership" לא כתב סטיבן א' הווארד, אלא סטיבן פ' הייווארד.

מכל מקום, לפיד כותב על הספר כך: "הידיעה על כך שדו"ח מבקר המדינה האחרון, שהוגש ביום שלישי, מכיל לא פחות מ-1,773 עמודים, תפסה אותי בדיוק כשקראתי איך הגיב צ'רצ'יל כשהונח דו"ח עב-כרס על שולחן ממשלתו: 'עוביו של מסמך זה', אמר, 'מונע את החשש שמישהו יטרח לקרוא אותו... זוהי עצלנות לשמה לא לצמצם את מה שיש לנו לומר לאורך סביר'. פעמים רבות טען שאין שום נושא בעולם שאי-אפשר להסבירו בעמוד אחד".

מיד אחר-כך מדגים לפיד כיצד הוא, בשונה ממבקר המדינה, נמנע מעצלנות וממלא אחר דרישת צ'רצ'יל (ועל הדרך מבהיר כי הוא אינו מתכוון לפרוש מכתיבה בעיתון): "אז עד שנתראה בשבוע הבא, אני מסיים עכשיו את כתיבת הטור הזה – כמו תמיד, בעמוד אחד".

אפשר שלפיד באמת ובתמים מאמין שמבקר המדינה היה יכול ואף היה צריך לכנס את ממצאי בדיקותיו שלו ושל צוותו בשנה האחרונה בעמוד אחד. אולי אפילו במשפט אחד. הנה כך מסכם לפיד בטור שלו את עבודתו ההיסטורית המונומנטלית של פרופ' בנציון נתניהו ז"ל, אביו המנוח של ראש הממשלה, על מקורות האינקוויזיציה הספרדית, ספר המחזיק 1,408 עמודים: "טענתו היתה שהאנוסים היו אנשים שהתנצרו מרצונם, בעוד שאנחנו העדפנו לספר לעצמנו סיפור גבורה הרואי על יהודים המתעקשים לשמור בסתר על יהדותם".

"אני מקווה", כותב בהמשך לפיד על נתניהו האב, "שהוא התייחס אלינו בסלחנות למרות היותנו שטחיים כל-כך".

היסטוריוסופיה

"קשה שלא לראות ביחסי האב והבן למשפחת נתניהו בבואה כמעט חופפת של יחסי האב והבן בסרט 'הערת שוליים'", כותב יאיר שלג, המצטרף לסגל המוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" עם כתבה על פרופ' בנציון נתניהו. "כשנתניהו (הבן) בירך את יוצרי הסרט ערב טקס האוסקר, הוא אמר בין היתר: 'זה סרט שמאוד מאוד נהניתי ממנו. הוא סרט שכונתי, על השכונה האקדמית שגדלתי בה. הרבה מהנופים וההתייחסויות היו מוכרים לי'".

לשלג, להבדיל מלפיד, יש יותר מעמוד אחד לכתוב בו. לטענה המרכזית של הספר עב-הכרס של בנציון נתניהו הוא יכול להקדיש יותר ממשפט אחד. על מחקר האנוסים של נתניהו כותב שלג: "לשיטת נתניהו, לא מדובר באנשים שאולצו להתנצר וחיו בסתר כיהודים, אלא במי שברובם המכריע בחרו בנצרות מטעמים אינטרסנטיים. סיפור האנוסים, כך קבע, נופח על-ידי האינקוויזיציה עצמה – לא מתוך מניעים דתיים, אלא ממניעים גזעניים; קצת בדומה לאיבה הנאצית ליהודים, ששום המרת דת לא יכולה לבטל.

"הספר הזה", מוסיף שלג, "[...] שנוי במחלוקת קשה בקרב העוסקים בתחום, וככל שהצלחתי לברר השבוע, לפחות בישראל אין אפילו חוקר חשוב אחד שמסכים עם התיזה שבו. [...] התיזה הכללית שעליה מדובר אכן משקפת את תפיסת היסוד הפסימית של נתניהו במובן כפול – גם כלפי היהודים, המוכנים להתנצר מרצון, וגם כלפי הסביבה הלא-יהודית, שלא תסכים לקבל אותם אם יתנצרו".

"הוא היה יחיד סגולה בכך שראה את האמת ואת היושר האינטלקטואלי כערכים חשובים הרבה יותר מעצם ההכרה", אומרת דפנה נתניהו, רעייתו של עדו נתניהו, אחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, על פרופ' בנציון נתניהו.

על פני עמוד שלם במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מראיין יורי ילון את דפנה נתניהו. כותרת הראיון היא "הוא היה יחיד סגולה". גם תצלום יפה יש [ליאור מזרחי]. דפנה נתניהו נראית בו יושבת ומחזיקה את ספרו של בנציון נתניהו "חמשת אבות הציונות", כשברקע תצלום ממוסגר של המחבר. מלות הפתיחה בראיון הן של המראיין: "פרופ' בנציון נתניהו, שהשאיר אחריו מורשת ציונית מפוארת ופעילות ענפה ורבת שנים כהיסטוריון בעל שם עולמי, היה בראש ובראשונה אציל נפש".

"עוד בשנת 1939 הוא שיכנע את ז'בוטינסקי להעביר את מוקד הפעילות של התנועה הרביזיוניסטית מאנגליה לארה"ב", מספרת דפנה נתניהו על בנציון בראיון המשפחתי שמתפרסם בעיתון המשפחתי. "בניגוד לתיאורים שפורסמו במשך שנים וגם השבוע, על נתניהו כ'מזכירו' של ז'בוטינסקי, העובדות מצביעות אחרת", כותב שלג ב"מקור ראשון". "בכל 1,160 העמודים בביוגרפיית הענק שכתב שמואל כץ על ז'בוטינסקי מוזכר נתניהו פעם אחת בלבד, בהקשר שולי לחלוטין".

"הוא היה היועץ הטוב ביותר שיכול להיות לכל ראש ממשלה", מוסיפה דפנה נתניהו. "כך למשל, לאחר מבצע קדש, שבמהלכו ישראל כבשה כמעט את כל סיני, ביקש פרופ' נתניהו לשוחח עם ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. הוא אמר לבן-גוריון שללא תמיכת הקונגרס ודעת הקהל האמריקאית תיאלץ ישראל לסגת מסיני, ואף הציע את עצמו לגייס את דעת הקהל האמריקאית. בן-גוריון הסכים לרעיון, אבל לא הסתייע בידו להקים את מערך התעמולה הנדרש כפי שהציע נתניהו, כדי להשאיר את סיני בידינו, וכפי שחזה, אכן הוכרחה ישראל לוותר עליו".

במוסף "השבוע" של "הארץ" מתאר תום שגב את המפגש בין בנציון נתניהו לדוד בן-גוריון ומצטט את התיאור שכתב בן-גוריון ביומנו: "הוא סבור שמנגנון ההסברה שלנו בארה"ב חלש, מציע את עצמו. [...] יש להקים כוח לא יהודי: מחשובי הסופרים, העיתונאים, אנשי קונגרס. יש לרכוש שונאים דווקא, או לפחות לעשות אותם לניטרלים. [...] דרושים אישים אמריקאים ונחוץ שלא יהיה מורגש כלל שהגוף הזה קשור למדינת ישראל, אבל בפועל הוא צריך להיות כפוף למשרד ראש הממשלה, כי תעמולה צריכה להתאים עצמה למדיניות". לפי שגב, בן-גוריון לא הסכים לכל דבריו של נתניהו, אך הסכים שיש לחזק את התעמולה. "[בן-גוריון] הבטיח תשובה בתוך שבוע", כותב שגב. "לאחר שהלך נתניהו השקיע עצמו בן-גוריון בדברים שכתב שפינוזה על הפחד".

אירוע היסטורי נוסף זכה השבוע לשתי גרסאות שונות. בדברי ההספד שנשא בנימין נתניהו מעל קבר אביו חזר ראש הממשלה על תיאור הרגע שבו הגיע, לאחר נסיעה ארוכה, לבית הוריו באיתקה כדי לבשר להם על נפילת יונתן נתניהו.

"הגענו לשביל שבו גרתם אז", אמר נתניהו, "ואני ראיתי אותך הולך מבעד לחלון הזכוכית הגדול, ראיתי אותך הולך ומהרהר כשידיך כדרכך שלובות מאחורי גבך, ולפתע הפנת ראשך וראית אותי. ומבט של פליאה נשפך על פניך ואמרת, 'ביבי, מה אתה עושה כאן?'. וכהרף עין מבטך התחלף בהבנה איומה. זעקת זעקה מרה. ואחר-כך זעקה גם אמא".

זו הגרסה הקבועה של נתניהו, שעליה הוא חוזר כבר שנים. תיאור דומה, כמעט זהה, מצטטת רונית ורדי בספרה הביוגרפי על בנימין נתניהו "ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?", כולל השמשה הגדולה, הידיים של אביו ששלובות מאחורי הגב, השמחה שמתחלפת בהבנה נוראה. גם בספרם של בן כספית ואילן כפיר "נתניהו – הדרך אל הכוח" מוזכרים החלון, הידיים מאחורי הגב והמבט המתחלף בעיני אביו. שני הספרים הללו יצאו לפני כ-15 שנה.

אבל לבנציון נתניהו, מתברר, גרסה שונה. בראיון שהעניק לאמנון לורד ב-2003, ושחלקים ממנו מתפרסמים הבוקר במוסף "יומן" של "מקור ראשון", מתאר נתניהו האב כיצד שמעו הוא ורעייתו על הפעולה המוצלחת באנטבה, ועל כך שאחד מחיילי צה"ל נהרג.

"היא ישבה בחלון", אומר נתניהו האב על רעייתו צילה, "והסתכלה כל הזמן על הדלת. היא אמרה, יש לי רק בקשה אחת: שלא אראה את ביבי. מפני שהיא הבינה שאם יקרה משהו [...] וצילה כל הזמן אומרת: אני רק לא רוצה לראות את ביבי. היא חיפשה אותו בטלפון ולא הבינה מדוע אינה משיגה אותו. פתאום היא רואה את ביבי מגיע ונכנס. הוא חיבק אותה".

הכותרות הראשיות

ב"ידיעות אחרונות" אמנם לא מדווח על תקנון מפלגת יש-עתיד של יאיר לפיד, אך בכותרת הראשית של העיתון מהדהד הקמפיין שמובילה המפלגה שלו בדבר גיוס לכל, "הסוגיה שלפיד מבקש להיבנות עליה", כהגדרת ברנע.

"הדיל של נתניהו והחרדים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר. "אנשי רה"מ סיכמו עם הסיעות החרדיות: תסירו את התנגדותכן לבחירות ב-4 בספטמבר – ואנחנו נדאג לפיזור מהיר של הכנסת לפני ההצבעה על 'חוק הגיוס", נכתב בכותרת המשנה לראשית.

"נתניהו בחן אפשרות לרוץ עם ליברמן ברשימה משותפת" היא הכותרת הראשית של "הארץ", השאובה מטור הפרשנות הקבוע של יוסי ורטר במוסף "השבוע".

"ש"ס מסירה את הכפפות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". שלום ירושלמי מדווח כי בתנועה מאיימים כי "אם יחליט אריה דרעי להתמודד ברשימה עצמאית לכנסת, תיחשף קלטת מלפני חמש שנים, שבה נשמע המנהיג הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, משמיץ אותו ומתנער ממנו".

"היועמ"ש שוקל לחדש החקירה בפרשת הרפז", מבשרת הכותרת הראשית של "ישראל היום". עדנה אדטו מפרטת בעמ' 5 של העיתון. "ברק יכול להיות שבע רצון על כי בקשתו מתקבלת", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה.

קרובי המשפחה של "ישראל היום"

מדי פעם מעיר מדור זה על השימוש הנפוץ בתיבה "נס" בדיווחים חדשותיים. עיתון אמור לדווח על המציאות, לא על טענות להתערבות של כוח עליון במציאות (אלא אם כן יש הוכחה להתערבות כזו, ואז – אדרבא). הבוקר צורף ל"מקור ראשון" קונטרס בשם "מגזין הנסים של המשפחה של רשב"י", חוברת קטנה וצבעונית המקדמת, לקראת ל"ג בעומר, את הסברה כי הדלקת נר לזכרו רבי שמעון בר-יוחאי מזכה בנסים ונפלאות.

"חשיפה ראשונית", מבטיחה חותמת על שער המגזין, "כוחות קבלה נסתרים פועלים באיראן ובמדינות אחרות בעולם". "כוחות הקבלה נחשפים!", לשון כותרת אחרת בשער המגזין, "הנר הקדוש שמחולל הדים עצומים בעולם כולו". "הצדיק מבטיח הצדיק מקיים!!!", מובהר בשער האחורי.

הכתבה הפותחת במגזין ("פרסום ראשון") מוכתרת במלים "יהודה ניצל בנס" ועוסקת ביהודה נעמד, צעיר בן 18, שנדקר בירושלים על-ידי פלסטיני לפני כחצי שנה. "גילויים ראשונים מהפיגוע הקשה שפורסם בכל כלי התקשורת בארץ", מבטיחה כותרת המשנה.

בראש כפולת העמודים שמוקדשת לכתבה מתנוסס תצלום של כפולת עמודים מתוך "ישראל היום", שם דווח בעבר על הדקירה תחת כותרת הענק "יהודה ניצל בנס". כתבי "ישראל היום" אפרת פורשר ויורי ילון ציטטו בידיעה על הדקירה את אביו של נעמד, שאמר: "ברוך השם הוא יצא מזה בנס ואני מקווה שהוא ימשיך להתאושש". עורך העמוד הפך זאת לכותרת הידיעה.

ב"מגזין הנסים של המשפחה של רשב"י" נכתב כי הנדקר היה בין חיים למוות עד שדודתו פנתה לישיבת המקובלים אור-הרשב"י וקיבלה מהם נר להדלקה. מיד לאחר הדלקת הנר, כך נטען, השתנה באופן דרמטי מצבו של הנדקר. הביטוי "נס רפואי" מובא מפיהם של רופאיו של הנדקר, אך לקוראים מוסבר שהנס אינו קשור לרפואה, אלא לרבי שמעון בר-יוחאי.

בדיווח של "ישראל היום" מלפני חצי שנה, נסיבות ההתאוששות שונות. זאב סופר, מתנדב באיחוד-הצלה שהגיע ראשון לזירת הדקירה, סיפר כי מצא את הפצוע מדמם והעניק לו טיפול ראשוני. הפרמדיק אהרון אדלר ממד"א הוסיף כי "בדרך לבית-החולים הצלחנו לייצב את מצבו". לפי הדיווח של פורשר וילון, "עם הגעתו לבית-החולים נכנס יהודה לחדר הניתוחים, יצא מכלל סכנה ומצבו מוגדר כעת בינוני ויציב". ובכל זאת, ההחלטה של עורך העמוד שבו פורסמה הידיעה לקחת את הביטוי שבו השתמש אביו של הנדקר ולהפוך אותו לכותרת הידיעה מאפשרת למגזין המיסיונרי לספק לקוראיו ראיות לכאורה למהימנות טענותיו.

הבוקר, אגב, בעמ' 21 של "ישראל היום", מתפרסמת מודעה המקדמת את "סגולת הנר" של רבי שמעון בר-יוחאי.

עליהום

במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מתפרסם ראיון שהעניקה נועה מימן לאלקנה שור. אחד הציטוטים מפיה שמודפס בהבלטה קורא: "במחאה החברתית היה אמבוש. לאנשים היה טוב ללכת על הטייקונים. היה לי מאוד לא נעים עם חלק מהשלטים. עוד שנייה היו מציירים צלבי קרס על אנשי עסקים. בכלל, טייקונים זו מלה שאני שונאת. איפה קוראים להם טייקונים? אנשי עסקים, בעלי הון, בסדר. אבל מה זה טייקונים?". אגב, "מעריב" הוא העיתון של איש העסקים נוחי דנקנר ונועה מימן היא בתו של יוסי מימן, בעל ההון שגרף כ-350 מיליון דולר מעסקת הגז המצרית, לפני שזו התפוצצה.

ב"גלובס" מסביר אלי ציפורי כיצד הצליח נתניהו להתגבר על המחאה החברתית. "במהלך חכם, הסיטו נתניהו ויועציו את האש מחלקה הדי משמעותי של הממשלה ביוקר המחיה והפערים החברתיים לעבר המגזר העסקי", כותב ציפורי.

"פרופ' יוסי יונה: 'אני נגד העליהום על המגזר העסקי'", לשון כותרת במדורו של יהודה שרוני המתפרסם במוסף "עסקים" של "מעריב". שרוני שוחח עם יונה, יועץ לאנשי המחאה החברתית, ושמע ממנו כך: "הדרישות מופנות בראש ובראשונה כלפי ממשלת ישראל, שהיא הגוף הסוברני והכתובת למחאה שלנו [...] אני נגד העליהום על המגזר העסקי כי הוא חשוב, ובפירוש לא נגד הקפיטליזם. אבל גם המגזר העסקי צריך להפגין סולידריות חברתית. הייתי רוצה שאנשי עסקים יגלו מחויבות חברתית עמוקה יותר. אני עדיין מצפה לוורן באפט ישראלי שיגיד שהמדינה אינה גובה מספיק מסים".

תוכן שיווקי

בעמודי החדשות של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום מאת אורי בינדר לרגל השקת "ספר הזהב לחקלאות ולהתיישבות". הספר יצא לאור בהוצאת מעריב והופק על-ידי עדנה זיו, מנהלת עיתוני ההתיישבות מקבוצת מעריב. אירוע ההשקה, כך מדווח, נערך במועצה האזורית אשכול.

"ההחלטה להפיק את הספר בקבוצת מעריב, כמו ההחלטה לקיים את הטקס כאן בעוטף עזה, משתלבות בדרך של אי.די.בי וקבוצת מעריב לשמש גוף תוכן תקשורתי המשפיע על השיח בישראל", מצוטט בידיעה מנכ"ל מעריב, טל רז.

בעמודי החדשות של "מקור ראשון" מתפרסמת ידיעה מאת יוחאי עופר על "העשן האלקטרוני שכובש את צה"ל". "הסיגריה האלקטרונית שאינה מכילה עשן אמיתי הפכה לתופעה בבסיסים", נכתב בכותרת המשנה. "לוחם בגולני: 'בחדר האוכל, בדיונים ובתדריכים, גם מפקדים וגם חיילים מעשנים את הסיגריה הזו'".

בידיעה עצמה מצטט עופר טענות ששמע מאנשי שירות המכירות של משווקי הסיגריות. אלה אמרו לו כי "חיילים לא מעטים רוכשים את הסיגריות האלקטרוניות, בטענה כי מצד אחד היא מפיגה את השעמום בקלות ואינה פוגעת בבריאות. מצד שני, הם מבזבזים פחות כסף בהוצאות שוטפות על סיגריות".

ענייני תקשורת

רועי ברק דיווח אתמול ב"גלובס" כי רבים מהפרילנסרים בגלי צה"ל יאבדו את מקום עבודתם.

רועי גולדנברג שירטט באותו עיתון את האפשרויות העומדות בפני אתר נענע10, המוצע למכירה.

ב"מעריב" מדווחת מזל מועלם כי אמש התקיים משאל טלפוני בקרב מתפקדי מפלגת העבודה ובו נבדקה תמיכתם בידוענים שונים כמועמדים מטעם המפלגה לכנסת. בין השמות שהועלו גם העיתונאים אורלי וילנאי וגיא מרוז, מרב מיכאלי ומיקי רוזנטל.

את איילת שני מעניין לדעת איזו אמא היא אילנה דיין. "מעניין אותי לדעת גם איזו אמא את", היא אומרת לדיין בשיחה שמתפרסמת במדורה "אני בשיחה", הרואה אור ב"מוסף 'הארץ'".

לי-אור אברבך מבהיר ב"גלובס" מדוע התקשורת נכנסת למערכת הבחירות של 2012 חלשה מתמיד: ברשות השידור מזיזים הצדה עיתונאים דעתנים; "חדשות 10 של בחירות 2012 הן כה חלשות, עד שלא יעזו לתקוף את מי שבוודאות יהיה באותו מקום גם ביום שאחרי וכעת דורך עם הרגל על צינור החמצן"; ובאשר לחדשות 2 – "החברה מצויה עדיין בסכנת פירוק אם אחת מהזכייניות של ערוץ 2 תפרוש לרישיון".

במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מובהר כי "השורה האחרונה בשירו של יהושע גרנט ('תרבות וספרות', 25.4) צריכה להיות 'כְּנִיחוֹחֵי טַיוּן וְזַעְתָּר וּמָרְוָה', ולא כפי שפורסם".