פעם יצאה חברת דייהו בקמפיין תחת הסלוגן "Daewoo - the biggest company you’ve never heard of". מדורי הכלכלה בארץ סובלים מתופעה דומה: מעטים המדורים שהתוכן בהם משפיע בצורה מיידית ומורגשת כל־כך על חייהם של הקוראים. יחד עם זאת, מספרם של המעיינים בו קטן יחסית עוד פחות מזה צולחים את הרפרוף על הכותרות ומתעמקים ממש בכתבות ובטורים. האם זה מפני שהטיפול התקשורתי בנושאים כלכליים נעשה בשפת סתרים מקצועית נעלמה, שמכַוונת מעל לראשם של קוראים ומאזינים הדיוטות, או שאולי מטבע הדברים, הדיווח על הנעשה בתחום הכלכלי דורש ידע והבנה תיאורטיים יותר מאשר תחומי סיקור אחרים? אם אמנם נכון שהבנת הנקרא הכלכלי מצריכה יכולת לשרטט את התמונה הכוללת, נראה סביר לצפות שלפחות העוסקים במלאכה יפגינו את מידת ההבנה הנדרשת, תהיה אשר תהיה.

פרופ’ ידידיה שטרן, מומחה למשפט מסחרי באוניברסיטת בר־אילן ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שהמצב רחוק מלהשביע רצון. "מקריאה שוטפת ארוכת שנים במדורים הכלכליים של העיתונים היומיים", הוא אומר, "אני מתרשם שהרבה מהדברים נכתבים מתוך היכרות עמומה בלבד של המשמעויות הכלכליות. יש פער גדול בין מה שמצופה מהכתב לדעת ובין מה שהוא יודע בפועל, ודווקא בתחום הכלכלי, שבו יש ספרות מקצועית רחבה ונגישה שניתן להפנות אליה את הכתבים בקלות. באותה מידה נראה שאין להם גם תובנות משמעותיות שנצברו מניסיון נרחב בשטח. התוצאה מסתכמת הרבה פעמים בדיווחים שטחיים ורכילותיים, שמתמצים בדברוּר הצדדים המעורבים ולא נוגעים בהשלכות הכלכליות על המשק, הענף, העובדים או הצרכנים".

התוכנית לחלוקת האופציות של בנק לאומי לציבור, שפירסם משרד האוצר באפריל השנה, היא המחשה טובה לטענות הללו. מדובר באירוע תקשורתי משמעותי, פיסה אחת מהפאזל הכללי של מדיניות האוצר, קלה לבליעה ונוחה לשיווק, שהתגלגלה מעל דפי החדשות ובמדורי הכלכלה במשך כמה ימים. דיווחי העיתונים התמקדו במימד ההצהרתי, הפוליטי, אפילו האישי: מה הם היעדים שסימנו לעצמם הוגי התוכנית, מה עומד מאחורי התזמון שלה, איך יצאה מן הכוח אל הפועל, מי תומך בה ומי מתנגד נראה שהחושים העיתונאיים של הכותבים שלחו אותם לחשוף בעיקר את מה שמאחורי הקלעים של העסקה.

לכאורה, אין בכך פסול. עיתונאים כלכליים רבים מתארים חלוקת עבודה שבה כתבי השטח מלקטים את הידיעות, והפרשנים מנתחים לעומק את המשמעות הכלכלית של הדברים. אך בפועל התמונה שונה: מעבר ל"מה" וה"איך", הדיווחים כוללים גם תובנות כלכליות על האירוע שלרוב מופיעות ללא עוגן מקצועי ברור, מלבד של הצדדים הנוגעים בדבר. גד ליאור, למשל, כותב ב"ידיעות אחרונות" ב־28.4, יום פרסום המהלך של בנק לאומי, ש"תהליך ההפרטה נמשך זמן קצר, הוא יעיל, מערב את הציבור בשוק ההון ומכניס במהירות כסף רב לקופת המדינה... מדובר בהפרטה חברתית שתקטין את האי־שוויון, תוך מתן הטבה משמעותית לציבור". כך עלול לקרות גם אם הפרשנות שמופיעה בגוף הכתבה שונה מזו שמספק הפרשן המקצועי. במגזין "ממון" של אותו עיתון קובע סבר פלוצקר יומיים לאחר מכן כי "שי לחג מהאוצר בשווי של 600-700 ש"ח הוא דבר נחמד, אך ההשפעה שלו על רמת החיים שלנו תהיה מזערית, אם בכלל".

גם ב"גלובס" רוב הפרשנות מנתחת את התנהלותם של הצדדים במהלך. כותרת המשנה לטור הפרשנות של סטלה קורין־ליבר מה־28.4 מפרטת: "מי האיש שהגה את תוכנית האופציות, מי היה ה-ח"כ הצעיר שתמך בה בהתלהבות, מדוע נתקעה, כיצד חזרה לחיים, מה הקשר בינה ובין ועדת מראני, ומה צריך לעשות הלאה". כתבות אחרות בנושא מביאות את תגובות המערכת הפוליטית ואנליסטים בשוק ההון, אלה שנהוג לכנות "גורמים בעלי עניין".

איור: אפרת בלוססקי

בדיווחים אלה ודומיהם בכלי תקשורת אחרים בולט העדרו של מחקר מעמיק. מלבד כמה הערות אגב חפוזות, לא הובאו, למשל, סיפוריהם של משקים אחרים בעולם שבהם בוצעו מהלכים דומים. השוואה כזו היתה יכולה לסייע בניסיון לקבוע את סיכויי המהלך כאן אצלנו. כמעט שלא תוארו גם השפעות אפשריות על המשק בכללותו, בעוד שמשרד האוצר התהדר במהפכנות הצעד שהוא מוביל ככלל, נקודת מבט המובילה היתה זו של השפעות מקומיות ומיידיות, כמו התנודות במחיר מניית הבנק.

הביקורת המושמעת על מידת העומק המקצועי שמספקים המדורים הכלכליים אינה מופנית, חשוב לציין, לכתבים הבכירים. מרבית כלי התקשורת מחזיקים בעמדת מפתח אדם אחד או יותר שיש לו או להם ניסיון והבנה בתחום. אלא שקומץ כתבים ועורכים אלה אינם מעורבים, כמובן, בכל ידיעה ודבר פרשנות המתפרסמים באכסנייתם. דבריו של עורך כלכלי זוטר לשעבר ב"מעריב" (שמעדיף להישאר בעילום שם) מאפשרים לעמוד על החשיבות שמייחסים במערכות העיתונים לרקע המקצועי של אנשי המערכת. "כשהתקבלתי לעבודה לא התיימרתי להיות בעל רקע בכלכלה, ובמערכת גם לא ממש התעניינו לדעת", הוא מספר. "היה חשוב להם להבין בעיקר מה הרקע שלי בעריכה. ובאמת, הכללים הבסיסיים של חדש, חשוב ומעניין תקפים גם פה. את מה שהיה חסר לי מבחינת הידע התיאורטי השלמתי עם צבירת הניסיון. ובכלל, אתה מסתמך הרבה מאוד על הכתב בכל מה שקשור לתוכן הכתבה, כולל המשמעויות הכלכליות של הסיפור. הוא האוטוריטה".

ומה הסטנדרט של הבנה כלכלית בקרב הכתבים?
גם הוא מבוסס, למיטב ידיעתי, בעיקר על צבירת ניסיון. בתקופה הראשונה של עבודתו, כשהכתב נזרק למים, חוסר רקע מקצועי הוא בעייתי. המערכת מנסה בפרק הזמן הזה למזער נזקים פוטנציאליים על־ידי השגחה צמודה יותר של בעלי תפקידים בכירים, וזה קורה גם עם עורכים מתחילים.

רבים מהעיתונאים הכלכליים שותפים לדעה שבסיס עיתונאי מוצק לעבודתו של הכתב חשוב בהרבה מההבנה התיאורטית שלו. בדיקה מעלה גם שאין רמה אחידה של ידע מקצועי תיאורטי: חלק מהכתבים הם בעלי תואר בכלכלה או מנהל עסקים, חלקם עברו במהלך תפקידם הכשרות קצרות בנושאים הנוגעים לעיסוקם; נראה שאין בגופי התקשורת דרישה מסודרת להשכלה פורמלית בכלכלה. רוב הכתבים, כאמור, גם אינם מרגישים בחסרונה. "בכל התחומים שעסקתי בהם בשנותי בעיתון, מעולם לא חשתי שחסר לי ידע או הבנה", אומר בני ברק, כתב פיננסי ותיק ב"ידיעות אחרונות", שאינו בעל השכלה פורמלית בתחום. "את הכלים הבסיסיים רכשתי מהשכלתי באוניברסיטה בלימודי עבודה, ואת הידע הייחודי לתחום השלמתי תוך כדי עבודתי, ואני עדיין עושה זאת. מי שתפקידו לדווח, חשוב יותר שיהיו לו ניסיון וקשרים, ואת זה לא לומדים באוניברסיטה. עיתונים מייצרים מוצר שאמור להיות נגיש וקריא, לא ספר מבוא לכלכלה". לא רק מי שאין לו השכלה מוסדית בכלכלה מפקפק בחשיבות שלה לעבודה עיתונאית בענף.

עודד חרמוני, כתב "הארץ" לתחומי היי־טק והון סיכון, בעל תואר שני במנהל עסקים, מדגיש גם צדדים אחרים של העבודה: "אפילו התנודות בנאסד"ק הן לא רק תהליך כלכלי. יש להן אספקטים פסיכולוגיים ואנתרופולוגיים שבעזרתם אפשר להבין את תנועת המשקיעים, וצריך לקחת בחשבון גם השפעה של גורמים חוץ־כלכליים כמו אירועים פוליטיים משמעותיים. הרבה פעמים צריך לצאת מהבועה הכלכלית, ואת זה אפשר לעשות גם בלי השכלה כלכלית". דברים דומים אומר גם עודד שחר, כתב ערוץ 1 ובעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים. כמו רבים אחרים בתחום, הוא מתמקד בחשיבות הניסיון לעבודת הכתב: "דווקא בגלל שיש לי השכלה פורמלית, נוח לי להגיד לך שזה לא חיוני. ידע תמיד עוזר, אתה נתקל כל הזמן במונחים מאוד מקצועיים. אבל אין מה להשוות את זה לניסיון. היום, כשאני מקבל הודעה מבנק ישראל, אני מחלץ ממנה את הכותרת בעשרים שניות. אני מקבל את ספר התקציב בשעה 18.30, וכעבור שעה אני כבר יכול לעלות עם זה לשידור. זה נובע מניסיון, ואין לזה מתחרים". חשוב, כמובן, לזכור ששחר הוא כתב בעל ותק רב - 25 שנה - שמעטים בתחום יכולים להתהדר בו.

גם נועה קולפ, כתבת גלי־צה"ל, המסקרת בעיקר היבטים של המדיניות הכלכלית, לא מייחסת חשיבות לרקע עיוני בתחום. קולפ משלימה כעת לימודי תואר ראשון בכלכלה, וטוענת שלא חשה תרומה משמעותית לעבודתה מצד הלימודים. "הכתבים הכלכליים הטובים הם ממש לא בהכרח אלה שיש להם תואר. תוך ארבעה חודשים אפשר ללמוד את כל המושגים בכלכלה. אין פה שום דבר שאי־אפשר להבין בהסבר קצר. רוב הדברים הם פשוטים: הבורסה ירדה, הבורסה עלתה, הדולר עלה, הדולר ירד כתבה שמעבירה את הסיפור בצורה בהירה ונהירה לא היתה זוכה, אולי, לציון גבוה מפרופסור לכלכלה, אבל היתה מקבלת 100 בעיתונות".

האם יש בתמונה הזאת משהו ייחודי למדורי הכלכלה או שאולי מדובר בתופעה רחבה יותר, שנוגעת להתנהלותה של התקשורת על כל ענפיה? קשה אמנם להכחיש שהגישה לתחום הכלכלי דורשת הכרה בסיסית של עולם המונחים והתהליכים יותר מאשר בכל שטח סיקור אחר. הדבר לא נובע בהכרח ממורכבות התחום - כתב לענייני בריאות עשוי להיתקל בעבודתו בהליכים רפואיים ומונחים מקצועיים מורכבים לפחות באותה מידה, אלא שהוא יצליח, על פי רוב, להעביר את הסיפור בשלמותו גם מבלי להידרש לתיאור מדוקדק של מכונת דיאליזה חדשה, נניח, או להשוואה בין דרכי ההפצה של הסארס מול נגיפים אחרים. כאשר עיתון מפרסם טור שאלות ותשובות שמפרט איך ומתי יקבל כל אזרח את האופציות למניות לאומי, אך אינו מסביר כיצד הוא עשוי להיות מושפע משינויים אפשריים ברווחת המשק, הקורא מקבל תמונה חלקית בלבד. להתרחשות כלכלית יש השלכות במגרשי משחק רבים, וללא הכרת המנגנונים השונים ותגובות השרשרת הרלבנטיות, קשה להגיע להבנה אמיתית ומספקת.

ובכל זאת, ייתכן שהחורים בתמונה שמקבל צרכן התקשורת הכלכלית נובעים גם ממקום שונה. יש, כמובן, מי שקורא בשם אחר למה שמכנים חלק מהעיתונאים, במלים עדינות, "התמקדות בצד החדשותי", "הגשת מוצר נגיש וקריא" או "פישוט התמונה המורכבת". כתבים ועורכים מדברים על שטחיות ורדידות בעיתונות כעל תופעה כללית ולאו דווקא נחלת המדורים הכלכליים בלבד. "התקשורת היום היא סנסציונית ורדודה לא רק בכלכלה, אלא בהרבה תחומים אחרים", אומר עודד שחר. "הדיווחים היום הרבה יותר מהירים, הרבה יותר כותרתיים. זה דבר ידוע ולא ייחודי לתחום הזה דווקא".

"ידע הוא כוח", אמר מי שאמר. מי שחסר אותו עלול להיות חשוף יותר למניפולציות שיעשו בו מקורות הדיווח. הסכנה הזו אינה אורבת בהכרח רק לכתבים הכלכליים. מערכת היחסים בין מודלף למדליף נגועה באינטרסים בכל תחום עיתונאי. אך אם נכונה הטענה שהסיקור הכלכלי דורש ידע מקצועי מעמיק יותר מאשר בתחומים אחרים, הרי שנדרשת גם מטרייה מקצועית יעילה יותר שתחסום נסיונות לעשות שימוש בכתב על הרקע הזה. "ההבנה נותנת ביטחון בהתנהלות שלך מול גורמי ההתייחסות", מעיד עודד שחר. "הרבה מרואיינים פונים אליך בהתנשאות ושואלים: ’אגב, יש לך רקע בכלכלה? כי אחרת לא תבין אותי’. כשאתה מסוגל לענות בחיוב לשאלה הזו, המעמד שלך מול מקור הידיעה הרבה יותר ברור".

רמת ההבנה הכלכלית בגופי התקשורת נוגעת גם לשאלת אפיון קהל היעד שלהם. ההבדלים ניכרים לעין: מדור כלכלי, שפניו לקוראים יודעי דבר, לוקח כמובן מאליו רמת הכרה מסוימת של הזירה העסקית הוא ישתמש בשפה שזר עשוי בהחלט שלא להבין. מי שמכוון לקורא הממוצע, לעומת זאת, חייב לפשט את הדברים. "עיתונים כמו ’גלובס’ ו’הארץ’ פונים בעיקר לקהילה העסקית מטבעם", אומר עודד חרמוני. "זה דורש הבנה רבה יותר מצד הכותבים, אך מצד שני, לקהל הקוראים עצמו יש יותר ידע והבנה והוא מגיב הרבה יותר לכל טעות. ’ידיעות אחרונות’ ו’מעריב’ פונים לקהל יותר רחב ונטול הבנה כלכלית ברובו, ולכן אם הם מטעים את הציבור, יש לכך השלכות נרחבות הרבה יותר". נועה קולפ מגלי־צה"ל חושבת שהכתבים ה"עממיים" יותר עומדים באחריות הזאת בהצלחה: "הרבה פעמים אני מפשטת את המושגים בצורה שקצת חוטאת לדיוק, אבל אני לא מעוותת את הדברים. זה שאני יודעת מאתיים אחוז מהחומר לא אומר שאני משדרת מאתיים אחוז ממנו למאזינים, וזה נכון גם לגבי כתבים אחרים שמדווחים לקהל דומה. לכן אנשי מקצוע מקבלים הרבה פעמים רושם מוטעה כאילו הכתבים הכלכליים לוקים בהבנה". מידת התמקצעות שונה של המדורים הכלכליים גוררת גם מידה שונה של מורכבות התמונה שהם מציגים, בלי ספק אבל את המרחק בין פישוט לעיוות הרבה יותר קל לחצות כשאין כלים מקצועיים הולמים. 

יאיר לוי הוא סטודנט לכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב

גיליון 52, ספטמבר 2004