יצר ההקנטה

"המדינה תכיר ברבנים רפורמים וקונסרבטיבים ותשלם את שכרם", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "לראשונה: המדינה תממן שכרם של רבנים רפורמים", נכתב בזו של "מעריב". גם על שער "ישראל היום" מתפרסמת כותרת: "לראשונה: המדינה תכיר ברבנים רפורמים וקונסרבטיבים". "ההחלטה מהווה הישג היסטורי במלחמתן של התנועות הלא-אורתודוקסיות להכרה על-ידי הממסד", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב". "השר לשירותי דת יעקב מרגי מאיים: 'אתפטר לפני שאצטרך לשלם לרב רפורמי'".

ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, היותה שנויה במחלוקת, הנפץ הפוליטי והחברתי הטמון בה – כל אלו אינם מצליחים להביא את הידיעה אל שער "ידיעות אחרונות", והיא נדחקת לחציו העליון של עמ' 14. "הישג היסטורי לרפורמים בתום שבע שנים של דיונים", נכתב בכותרת הגג לדיווח התמציתי של טובה צימוקי ועקיבא נוביק, המלווה בתמונת פרופיל מטושטשת של "הרבנית הרפורמית מירי גולד, שהובילה את המאבק". כמו בעיתונים האחרים, השניים מדגישים כי מדובר בהחלטה עם סייגים רבים ושונים.

ב"הארץ" ממשיכה תסמונת הכותרת הראשית המגויסת, דהיינו, העורכים בוחרים להאיר בזרקור על סוגיה שאינה במרכז סדר היום הטבלואידי ומתאימה לעמדה האידיאולוגית של העיתון, אולם עושים זאת כלאחר יד, בלי להשקיע במוצר העיתונאי שעליו מאיר הזרקור. כך הכותרת הראשית מפנה לידיעה לא ארוכה של יאיר אטינגר, ותו לא (עמ' 3, המוקדש להרחבה יומית בענייני החדשות, מנוצל לדיווח מתורגם מה"ניו-יורק טיימס" על מדיניות הלוחמה בטרור של הנשיא האמריקאי; לא משהו שלא היה יכול להתפרסם בשבוע שעבר או בחודש הבא). אפילו "ישראל היום" בעל מדיניות הדיווח הקמצנית מקדיש לנושא, מלבד דיווחון קצר (עדנה אדטו ויהודה שלזינגר), שני טורי דעה ממותגים, "בעד" ו"נגד" (למרות ששניהם, בעצם, לגמרי "נגד").

אחד מהטורים, של דובר יו"ר ש"ס לשעבר רועי לחמנוביץ', מעניין במיוחד (השני, של השר לענייני דתות יעקב מרגי, פרימיטיבי כצפוי). הדתיים והחרדים, כותב לחמנוביץ', צריכים "לחבק את החלטת היועץ ולא להילחם בה", משום ש"זה לא יעזור", כי "הכרסום האנטי-אורתודוקסי הוא הרבה מעבר לאווירה או טרנד", אלא "מלחמת קודש" של שופטים, אנשי ציבור ופוליטיקאים, ומשום ש"זו תהיה הזדמנות לעולם האורתודוקסי להוכיח מה זו קהילה שפועלת בשטח לעומת קהילות הפועלות היטב דרך משרדי יחסי-ציבור, עתירות לבג"ץ וארגונים חוץ-פרלמנטריים. תחרות מאז ומעולם הוציאה מן המתחרים את המירב והמיטב. יש לצדד בה – גם אם הדבר יצריך מעט ארגון מחדש של המחנה – ודאי כאשר היא בלתי נמנעת".

מסר דומה מהדהד גם מטור הפרשנות המאלף של שמואל רוזנר ב"מעריב", העיתון שמספק היום את הסיקור הנרחב ביותר להחלטת היועץ המשפטי לממשלה. "ככל שיוסרו החסמים, ככל שיסתמן שוויון, כך יידרשו התנועות הליברליות להוכיח שיש להן יכולת לתקשר עם החברה הישראלית לא רק דרך בתי-המשפט, אלא גם בהידברות ישירה. שיש להן כוח משיכה אמיתי. שהן יותר מאשר מפלט לישראלים שאין להם חשק להתעסק עם הרבנות", נאמר בציטוט שהעורכים בוחרים להדגיש.

עוד בכפולת העמודים 5-4 המוקדשת לנושא ב"מעריב": דיווח של חיים גריידינגר ונועם שרביט, ראיון שעורך גריידינגר עם הרבה גולד ("קיבלתי כוח מהנערה שסללה את הדרך לבנות לקורס טיס") בליווי תצלום נורמלי שלה, וטור פרשנות נוסף, של דדי צוקר. "אתמול לא התרחשה מהפכה", הוא כותב. "היענות היועץ המשפטי להצעת בג"ץ היא פסיעה שקולה ומדודה של המדינה, שרק יצר ההקנטה של החילונים הופך אותה לדרמה מרעישה". מדובר, כותב צוקר, "בצעד מינהלי גדול עבור קהילה קטנה. יש מעט מאוד יהודים רפורמים במדינת ישראל". ובכלל, הוא מוסיף, "מה שמחתם של החילונים עושה במקום הזה? הרפורמים הם זרם דתי שזכה עכשיו להכרה בזכותם ליהנות מתקציבי מדינה (במועצות האזוריות בלבד, כזכור) [...] אבל הרי החילוני האמיתי, אם לחזור לאמת החילונית הבסיסית, לא רוצה במעורבות של המדינה בחיי הקהילות הדתיות, לא כן?".

ובינתיים, בסוריה

"שגרירי אסד – החוצה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", המפנה לדיווח על "צעד דיפלומטי חריג ומתואם" שבמהלכו גירשו ארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, הולנד ושווייץ את שגרירי סוריה. "צרפת: לא שוללים התערבות צבאית – באישור מועצת הביטחון", מסתיימת כותרת המשנה. גם על שער "מעריב" מתפרסמת כותרת: "לוחצים על אסד", "ארה"ב ומדינות באירופה סילקו את השגרירים של סוריה. אמ"ן: אסד עשוי לשרוד שנים". ועל שער "הארץ": "נציגי סוריה מגורשים מהמערב; נשיא צרפת: 'איני שולל תקיפה'". על שער "ידיעות אחרונות" אין הפניה לדיווח על הנעשה בסוריה או על תגובת מדינות המערב. ידיעה בעניין מודפסת בשולי עמ' 5: "אחרי הטבח: מגרשים את השגרירים".

במדור הדעות של העיתון, תחת הכותרת "בוא בשאר'לה, הולכים", כותב אמנון שמוש: "כל הכבוד למודיעין שהודה שהערכתו לגבי סוריה היתה מוטעית. מי לידינו יתקע שהערכותיו לגבי תקיפה באיראן ותוצאותיה אינן מוטעות ומסוכנות פי כמה".

האנשים של מרזוק

אחרי שפיגר מאחור במהלך הימים האחרונים, חוזר "ידיעות אחרונות" לעסוק באופן בולט בסוגיית המהגרים והפליטים מאפריקה המסתננים לישראל (כן, כן, השתמשתי בכל שמות התואר במשפט אחד). אופן העיסוק של "ידיעות אחרונות" בנושא, בנוסח עיתונות הריאליטי שהיתה נפוצה בזמן העורך הקודם, שילה דה-בר, יכול לתרץ (גם אם לא להסביר) את רפיונו הזמני: "תיעוד נדיר", נכתב בכותרת המשנה מתחת לכותרת הראשית "המסתנן", "דני אדינו אבבה התחזה לפליט אריתריאי וחי במשך שבוע במקום הכי נפיץ בישראל". הפרטים, מבטיחה הכותרת, בעמ' 2 ובעיתון של יום שישי. באופן נדיר, נראה שזו הבטחה שיש לה הפעם כיסוי.

"אני מתכונן ללילה ראשון על הספסל בגינת לוינסקי. הסיכוי להירדם קלוש", נכתב בציטוט מהטקסט של דני אדינו אבבה על השער, "יותר מדי דברים רוחשים מסביב: מסתננים שמשוחחים בבליל שפות, נרקומנים, זונות. 'אתה רוצה כסף לאוכל?', אומרים לי, 'תגנוב טלפונים. ככה שורדים פה'". בקטע הקצר המתפרסם בעמ' 2 של העיתון מתאר אדינו אבבה, כתב "ידיעות אחרונות" שעלה מאתיופיה, כיצד הסתנן אל גינת לוינסקי, אולם עיקר הדברים הוא תיאור אווירת הפחד מהתפרעויות גזעניות: "ובינתיים, ההפגנה מתעצמת. שוב ושוב נשמעת האזהרה באוויר: 'תיזהרו מהאנשים של מרזוק!'. 'מי זה מרזוק?', אני שואל אריתריאי שעומד לידי. 'מה, אתה לא יודע מי זה ברוך מרזוק?', הוא עונה. פתאום אני מבין".

גם ב"מעריב", שם מתפרסם דיווח יומי משכונת התקווה של כתב שלא התחזה למהגר אלא פשוט לעיתונאי, פותח יובל גורן וכותב: "מפלס המתח בשכונות דרום תל-אביב יעלה היום לשיאים חדשים, אם עדיין נותרו כאלה, לקראת הפגנה נוספת שיקיימו הערב תושבי השכונות [...] אבל עוד לפני ההפגנה, שיש לקוות שתסתיים בשלום, המציאות בשטח רותחת. מדי כמה שעות מתקבלים דיווחים מאריתריאים ומסודנים על התנכלויות מצד תושבים בשכונות הדרום".

לצד הדוגמית מחוויותיו של אדינו אבבה, המובאת תחת הלוגו "דברים שרואים משם", מספק "ידיעות אחרונות" גם דברים שרואים מכאן: טור של נח קליגר ודיווח של תלם יהב. קליגר, הכותב ב"ידיעות אחרונות" על עניינים הקשורים לשואה, מוחה על ההשוואה בין הגזענות היהודית הנוכחית כלפי השחורים מאפריקה ובין הגזענות הגרמנית שהובילה לשואה. עיקרו של ההבדל, לפי קליגר, אינו טמון בהתנהגות הפרטים, אלא ביחס המדינה: הרייך השלישי תיכנן לפגוע בזרים, ואילו הממשל הישראלי מעוניין לעזור להם. זו קביעה שיש לבחון אותה היטב: הרי האנשים של מרזוק – הלא הוא ברוך מרזל – חבריו לדרך ולרעיון, מכהנים כחברים בכנסת ישראל.

הדיווח של יהב מוקדש לנתונים עדכניים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנמסרו אתמול על-ידי ד"ר גלעד נתן לוועדת הפנים, כך יהב. הנתונים מבססים את ממצאי המחקרים שערך מרכז המחקר והמידע בשנים קודמות, ולפיהם, כדבר כותרת הדיווח: "זרים מעורבים בפשע פחות מהישראלים". "רק 0.55% מסך ההליכים הפליליים בשנה האחרונה התנהלו נגד זרים", בעוד ששיעור הזרים באוכלוסייה עומד על 3%, זאת על אף שנרשמה "עלייה קלה" לעומת שנים קודמות. גם שיעור עבירות המין המבוצעות על-ידי זרים נמוך מהשיעור באוכלוסייה הכללית.

הדיווח של "ידיעות" מלווה בסלוגן "זרים, לא מה שחשבתם", אולם הוא מוטה לרעת ה"זרים" – דהיינו, הבאים מאפריקה – משום שבנתונים נכללים גם כל התיקים שנפתחו נגד שוהים בלתי חוקיים פלסטינים. כמובן, אפשר להפוך עוד ועוד בנתונים: כך ניתן לטעון, בצדק, וכפי שעולה מהמחקר עצמו של ד"ר נתן, כי עבירות רכוש רבות שמבוצעות על-ידי זרים (כמו גניבות פלאפונים ואופניים המוכרות היטב לתושבי דרום תל-אביב, ושמתנהל בהם מסחר ער לאור יום במדרחוב נווה-שאנן) כלל אינן מדווחות למשטרה. מנגד, יש לשקלל בדו"ח את העובדה כי כמה מהעבירות הן עבירות של זרים נגד זרים, וגם אלו, מן הסתם, אינן מדווחות ברובן. נוסף לכך, גם עבירות התקיפה של יהודים נגד זרים אינן מדווחות, ברובן או בכללן.

ברוח הסלוגן "זרים, לא מה שחשבתם", יש להתעכב לא רק על תמונת המציאות העולה מן הנתונים שמציגה המשטרה או מציגים מחקרים, אלא על תמונת המציאות של הפשיעה בקרב הזרים שמשרטטים העיתונים עצמם, ו"ידיעות אחרונות" בראשם. עורכי "ידיעות אחרונות" שחיברו את הסלוגן "זרים, לא מה שחשבתם" הניחו כי בראשם של הקוראים קבועה כבר תפיסה מוקדמת ביחס לזרים. אלו מן הסתם אותם עורכים שהדגישו בכותרות את עובדת היותם של חשודים בעבירות מין נתינים אפריקאים. זה אותו "ידיעות אחרונות", ואיתו עיתונים אחרים, שלא נתן לנתונים להכתיב את סדר היום, אלא צבע אותו בשחור ואדום ממצולות הנפש.

ענייני תקשורת

ב"ידיעות אחרונות" העיוות בנתונים פועל לרעת המהגרים והזרים, ב"הארץ" הוא פוגע באוכלוסיית המתנחלים: אתמול התפרסם במדור הדעות של "הארץ" בעמ' 2 מאמר של הפרופ' למשפטים איל גרוס, שתחת הכותרת "סכנה לבטחון הפלסטינים" טען כי "אם אוסרים על פלסטינים להיכנס לישראל מפני שלישראלים נשקפת מהם סכנה בטחונית (לדעתי, איסור גורף כזה הוא פסול), יש לאסור על ישראלים להיכנס לשטחים בשל הסכנה הבטחונית הנשקפת מהם לפלסטינים", והמשיך וטען כי "מבחינות מסוימות הסכנה הבטחונית הנשקפת לפלסטינים ממתנחלים חמורה מזאת הנשקפת לישראלים מפלסטינים".

גרוס הצליח לתמצת את הביסוס העובדתי לטענותיו לכדי משפט אחד הנתון בסוגריים: "לפי נתוני בצלם, מאז 2000 הרגו אזרחים ישראלים 50 פלסטינים בשטחים, בנוסף למקרי אלימות רבים שלא הסתיימו במוות". בארגון הימין פרספקטיבה בדקו את הרשימה עצמה, המתפרסמת באתר בצלם תחת הכותרת "פלסטינים שנהרגו בידי ישראלים בשטחים", ומובאים בה שמות ההרוגים ונסיבות מותם: כמעט מחצית נהרגו אחרי שיידו אבנים, דקרו או ירו ביהודים. לגבי אחרים כלל לא ידוע אם אכן נהרגו על-ידי יהודים, משום שנסיבות מותם אינן ידועות. הרשימה כוללת 45 שמות, ולא 50 (אם כי היא מעודכנת רק עד 2008).

אגב, לפי הרשימה המקבילה של בצלם, מספר האזרחים הישראלים שנהרגו על-ידי פלסטינים בשטחים מאז 2000 עומד על 254. בתוך גבולות הקו הירוק נהרגו עוד 500 אזרחים על-ידי ערבים.

ב"מעריב" מפרסמים ידיעה תחת הכותרת "אחרי האסון: רחל חוזרת לבית-הספר". באחת משתי התמונות נראה "דודה רונן כהן" כשהוא נושא את הילדה בזרועותיו. כזכור, הילדה בת ה-7 איבדה את כל שמונת בני משפחתה בתאונת דרכים לפני כשבוע. "מנסה להתאושש" היא כותרת הגג. נראה שמציצנות עיתונאית בטקסט ובתמונה אל פרטי חייה של ניצולה מטרגדיה היא הדרך של "מעריב" לעזור בנסיון ההתאוששות.

במדור החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווחים על מותם של 17 איש, פציעתם של 200 והרס בתיהם של רבבות בחבל אמיליה-רומאניה באיטליה, תחת הכותרת "הטרגדיה של חבל הפרמזן". זאת משום ש"חבל אמיליה-רומאניה מוכר כחבל האוכל האיטלקי בזכות תעשיית הפרמזן והחומץ הבלסמי". אם חס וחלילה תתרחש רעידת אדמה ברחוב מוזס, יוכלו לדווח בעיתוני איטליה על טרגדיה בחבל הטעם הרע.

"זה בסדר גמור להיות 'פרו-פלסטיני', אבל השאלה היא כמה רחוק אתה מרשה לעצמך ללכת עם הדוקטרינה הזאת", שואלת לילך סיגן בטור במדור הדעות ב"מעריב", המספק תשובה מיניה וביה: עד להפרעה להצגת תיאטרון. זה כבר קו אדום. בסיום הטור היא מציעה למתנגדים לביקורת על ישראל להיוועץ בשיילוק, הסוחר מוונציה. רק היום, ב"מעריב". להשיג בדוכנים.