בחירות 2013

"התלכדות המונית של כלל הציבור לפעול להצלחת רשימת יהדות-התורה ג' בבחירות שיתקיימו מחר", קובעת הכותרת הראשית של "המבשר", עיתון חרדי חדש יחסית (2009), שהוקם אחרי שפלג חרדי בראשות משפחת פרוש (דגל-התורה) מאס בשותפות התקשורתית עם חסידי גור בעיתון "המודיע".

"היהדות החרדית עדיין תחת הרושם הכביר שהשאיר כנס 'קידוש שם שמים' שהתקיים בירושלים להצלחת המערכה בראשות מרנן ורבנן גדולי ומאורי ישראל גאוני וצדיקי הדור שליט"א", נכתב בכותרת המשנה. "אלפי פעילים נערכים להביא לניצחון בבחירות ולהגביר את כוחה של הרשימה. צי אדיר של כלי רכב ישנע עשרות אלפי מצביעים לקלפיות. מטה יום הבחירות מקיים תדרוכים מזורזים לאלפי חברי ועדות הקלפי ברחבי הארץ במטרה לשמור על כל קול. חשש כבד לתוצאות הבחירות שיביאו לביצוע גזירות הדת ובראשן גיוס בני הישיבות".

מסגרת גדולה לצד הלוגו מודיעה על "פסק הלכה ממרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א", ולפיו "כל העדות והחוגים בלי יוצא מן הכלל מחויבים להצביע לרשימה שסימנה ג'" (אגב, הכותרת הסמוכה מבשרת כי "צוות משפטנים מורחב מטפל בנושא פסילת העמותות בחריש". סיקור המכרזים בחריש ב"המבשר" יכול אולי להיות נושא לא רק לביקורת התקשורת. גם ההכרזה על "תדרוכים" לחברי ועדות הקלפי צריכה לעניין את המשטרה), ואם הפתוס הפתטי הזה לא הספיק, כותרת נוספת על השער מוסרת כי גם "דעתו של הרבי מחב"ד זי"ע להצביע עבור הרשימה החרדית ביותר, וללא ספק שזה ג'".

אפשר לגחך על ההטיה הבוטה באופן מדהים כל-כך של העיתונות החרדית, לצחוק על האופן שבו עסקני הציבור הזה מתייחסים אליו – גם באמצעות עיתונאיהם – כאל עדר אינפנטילי, ולהזדעזע מההעדר המוחלט של כל זכר לעיתונות חופשית ומקצועית מדפי הנייר המכריזים על עצמם כעל "עיתון" (וביתר דיוק: "העיתון של היהדות הנאמנה"). אבל האמת היא שבמערכת הבחירות האחרונה, שני העיתונים הכלליים הנפוצים במדינת ישראל התקרבו באופן מחפיר לרמה הירודה של עמיתיהם החרדיים. היום ההידרדרות באה לידי ביטוי בראש וראשונה בסיקור מינויו של שר התקשורת והרווחה משה כחלון, הנחשב פופולרי בציבור ושהודיע כי לא יתמודד על מקום בכנסת הבאה, ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל על-ידי ראש הממשלה נתניהו.

"תרגיל ברגע האחרון" היא הכותרת הראשית מוקפת המרכאות של "ידיעות אחרונות", המתייחסת למינוי מתחת ללוגו המתקתק "בחירות 2013 – עוד 24 שעות". כותרת המשנה אינה מסגירה מיהו הדובר, אולם מציעה כמה תגובות למהלך – כולן מלבד אחת (זו של נתניהו, "כחלון יוזיל את הדיור") שליליות: "תרגיל, צעד היסטרי" (שלי יחימוביץ'), "הציבור לא טיפש, ביבי מנע את הוזלת הדיור" (אריאל אטיאס), "זה סופרטנקר נגד ירידה בסקרים" (ציפי לבני), ומדווחת גם על "מכשולים למינוי" ("כחלון לא מוותר על נסיעה ארוכה לארה"ב, ודרושים שינויי חקיקה").

ההפניה לטור הפרשנות של סימה קדמון היא "הקרקע בוערת", לא פחות, וזה על מועמד לראש הממשלה שלראשונה זה שנות דור יש קונסנזוס כי אין מולו אף מועמד שיסכן את המשך כהונתו אחרי הבחירות. "הוא שידר פאניקה", קובעת קדמון, בטור ובשער שכל כולם משדרים פאניקה מתוצאות הבחירות מחר והוכחה לכוחו המתמעט של העיתון שהיה של המדינה. "בתגובה לפניית יאיר לפיד, פסל השופט רובינשטיין את שידור מסיבת העיתונאים עם כחלון – וקבע: 'תעמולה אסורה'", מתנחמת כותרת המשנה.

מסיבת העיתונאים נמשכת על שער "ישראל היום", העיתון המפלגתי הראשון בישראל המתכחש להיותו כזה. "כחלון יעשה מהפכה בדיור, כמו בסלולר", מודיעה הכותרת עטוית המרכאות. הפעם אין ספק מיהו הדובר. כותרת המשנה מדווחת בחמש מלים על "הביקורת" על המינוי, וב-19 מלים על הביקורת ("בליכוד זועמים") על פסילת שידור מסיבת העיתונאים. משני צדי כותרת המשנה ומתחת לדיוקנו של כחלון המחייך מתפרסמות הפניות לשני טורי פרשנות: "דווקא זו תעמולה אסורה?", קובל מתי טוכפלד. "'הפצצה החכמה' של נתניהו", קובע חזי שטרנליכט (הפנינה התורנית: המשבר הכלכלי ב-2008 היה "שנה גורלית שספק אם היתה כה קשה כמותה משחר האנושות". שתדעו). להיכן נעלם הפרשן הבכיר והמתוגמל ביותר בעיתון, דן מרגלית, שטוריו מופיעים תמיד בכפולה הפותחת וזוכים להפניה מהשער? האם אין לו דעה על המינוי המחטפי? היום, רק מי שיטרח לדפדף עד עמ' 37 של העיתון, למדור הדעות, יוכל לגלות כי יש למרגלית דעה, והיא אינה אוהדת ואפילו עוינת ממש, באופן יוצא מגדר הרגיל: פסילת שידור ההודעה על המינוי היתה נבונה, ההודעה עצמה היתה פגומה, היא מצביעה "על דאגה גדולה בחוגי הליכוד", היא "לא תצלח משום שתתפרש כבהלה", והיא אפילו "רעה מבחינה מוסרית".

גם העיתונים האחרים מדווחים על מינוי כחלון בכותרותיהם הראשיות. "נתניהו: רפורמת דיור כמו בסלולר, יחימוביץ': מינוי סרק שמעיד על פאניקה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "רה"מ נתניהו מינה את משה כחלון ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל", נכתב בזו של "מקור ראשון". ואילו ב"הארץ" הכותרת היא "יממה לבחירות: עימות חריג בין נתניהו לשופט רובינשטיין על תעמולה אסורה". "מכוכב לגימיק", עולב שלום ירושלמי באופן משכנע למדי בכחלון, בטור הפרשנות המרכזי ב"מעריב". "אקט תעמולתי עירום, גימיק בחירות שקוף וחלול", מטיח יוסי ורטר ב"הארץ". לצדו קובע נחמיה שטרסלר כי "זה יהיה המינוי הקצר ביותר בהיסטוריה. באותה פניקה מהירה שבה הוצג לציבור, כך ייעלם".

"הצבעה למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה עשויה לחזק את הליכוד", נכתב ברצועה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". המשפט נתון במרכאות. מי הדובר? האדמו"ר מפשיסחא? הרבי זי"ע? (התשובה הנכונה: שלי יחימוביץ'). עמ' 10 מוקדש לקולות הצפים, או לפחות לארבעה מהם הנשאלים בנוגע להתלבטויותיהם. אחד מתלבט בין העבודה להתנועה, שלושת האחרים מתלבטים בין מפלגות ימין: "בפעם שעברה הצבעתי לביבי, אבל בגלל המצב הכלכלי לא ברור לי אם אוכל לקנות אי-פעם דירה"; "תמיד הייתי בימין וכל חיי הצבעתי לליכוד. הפעם אני מתלבט"; "בבחירות האחרונות הצבעתי לנתניהו, אבל הפעם עדיין לא החלטתי" (ווטסון, האם אתה מבחין כאן בתבנית?). עמ' 16 מוקדש לכנס הבחירות המסכם של ציפי לבני, בלוויית תמונתה כשהיא מחייכת, ומוכתר בכותרת המסגירה "תפילת נעילה". לא נמסרו זמני ההתכנסות בבית-הכנסת שבמערכת העיתון.

"בעוד 24 שעות: ישראל הולכת להצביע", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום", "מזג האוויר צפוי להיות נעים". אם פוקס-ניוז יתבעו פעם את "ישראל היום" על הפרת זכויות יוצרים בשל השימוש בסלוגן "הוגן ומאוזן", אנשי החינמון יוכלו להחליף אותו בקלות ב"מזג האוויר צפוי להיות נעים".

כלכלת בחירות

ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" מתייחס סבר פלוצקר לשאלה שנשאל נתניהו על-ידי הפרשנים, והנגזרת מהגירעון הגדול: האם יעלה מסים? זו השאלה הלא נכונה, כותב פלוצקר, משום שבניגוד לאינסטינקט הפופולרי, המסים בארץ אכן נמוכים והמומחים (מוועדת טרכטנברג ועד נגיד בנק ישראל) תומכים בהעלאתם. השאלה החשובה היא זו התאומה: האם יעדיף על העלאת המסים "מסע קיצוצים אכזרי" בהוצאות הממשלה ובשירותים לאזרח.

המוסף מגיש גם מהלומונת אחרונה לנתניהו: "נתונים עגומים על מצבו של המשק הישראלי בסוף 2012", נכתב בכותרת ידיעה בעמוד הפותח. הידיעה המרכזית בעמוד מציגה תוצאות מחקר של כלכלני אחד הבנקים, שבדקו כיצד הגיבה הבורסה לבחירות ב-25 השנה האחרונות. באינפוגרפיקה המצורפת בולט החץ האדום המופיע ליד תמונתו של נתניהו, שהבורסה ירדה עת נבחר ב-1996 וב-2009.

"לאן נעלמו נתוני יחס חוב-תוצר?", שואלת כותרת טקסט של אדריאן פילוט ב"גלובס". "הערכות: לראשונה זה שנים יחס חוב-תוצר עלה – בכ-1% ב-2012", נכתב בכותרת המשנה. "האוצר מכחיש שהעיכוב בפרסום קשור בבחירות". "יחס חוב-תוצר", כותב פילוט, הוא "הפרמטר הפיסקלי החשוב מכולם".

בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מתפרסם פרויקט נחמד של תומר אביטל, שחיבר שאלון בנושאי כלכלה על סמך הבטחותיהן של המפלגות בנושאים כלכליים, כדי לסייע לבוחר לזהות את המצע הכלכלי הקרוב ללבו. בכפולת העמודים הבאה סקירה צבעונית של מיקי פלד על השינויים במצב הכלכלי האישי בתקופת הכנסת ה-18.

במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב חור אוריאל ניזרי כי בכנסת שעברה נחקקו יותר מ-600 חוקים, וכי יו"ר ועדת הכנסת, חבר-הכנסת מהליכוד יריב לוין, "השלים את חקיקתם של 40 חוקים חדשים – שיא של כל הזמנים". סופה של הסקירה מוקדש לעלות שכרם של חברי-הכנסת, אולם היא אינה מכילה כל התייחסות לעלות החקיקה הנרחבת של הכנסת ה-18, למקורות המימון שלה או לקשר בינה לבין הגירעון הגדול שצברה הכנסת היוצאת.

פרשנויות מרעננות

כתבת השער של "גלריה" מתורגמת מה"גרדיאן": ראיון עם ג'וני מאר, גיטריסט הסמיתס, לרגל צאת אלבום הסולו הראשון שלו. "זה היה לא מצ'ואיסטי", הוא מסכם את ההשפעה התרבותית-חברתית של להקת העבר שלו, ש"המציאה את האינדי" אחרי הפאנק והפוסט-פאנק. הכתב, דייב סימפסון, כותב על מאר כמי ש"השם שיצא לו הוא של אחד האנשים הנחמדים ביותר ברוק".

"רגע לפני שבועות האופנה הנוצצים, והרחק מבירות אירופה, מתקיימות תצוגות אחרות שחשיבותן רק עולה: אלו החושפות את קולקציית טרום סתיו", מוסרת כותרת משנה לכתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" באותו מוסף. סטלה מקרטני הציגה "פרשנויות מרעננות למוקסינים" במסיבה "עם בלונים מוזהבים, מגדל של כוסות שמפניה ודוגמניות בשמלות ערב בגזרה ישרה".

המלחין צ'רלס אייבז (1874–1954) "לא הוביל, ובכלל לא התכוון להיות מנהיג מוזיקלי, ובדוחק אפשר להגדירו 'פורץ דרך'", כותב – שוב באותו מוסף – נעם בן-זאב, "אבל הוא כנראה בין הבודדים שאכן הצליח להקדים את זמנו". שלושת הרבדים ביצירה "השאלה ללא מענה", כותב בן-זאב, "נפרדים זה מזה בטונאליות שלהם, בגוון שלהם, במקצבים שלהם ובמידת האנרגיה והעקביות והיציבות שלהם; ובכל זאת מתקיימים ביחד. לכאורה נעדר הקיום הזה כל חוקיות; אין בו מתח והרפיה כבכל מוזיקה שנכתבה עד אייבז, אין מלודיה, עליות ומורדות, או צורה מעגלית מקובלת – ובכל זאת נוצר יקום נהיר על-ידי ההצטברות של שלושתם". אייבז "החליט לא להפוך את המוזיקה למקצוע", עבד כסוכן ביטוח ואף הקים חברה משלו והיה למיליונר. הוא נחשב לאמריקאי הראשון ש"כתב מוזיקה קונצרטית שהמרכיב הראשי בה היה אורח החיים האמריקאי".

ג'ובניקים

"תעשיית הסדרי החוב בישראל הולידה ג'וב חדש שמבוקש בקרב כלכלנים, עורכי-דין ורואי-חשבון – מומחה חוב – הממונה מטעם בית-המשפט ומטרתו היא לחוות דעה על ההסדר המתגבש", נפתח החלק השני בסדרה האקטואלית של "כלכליסט" על הסדרי חוב, "אלא שבדיקת 'כלכליסט' מעלה ספקות לגבי יכולת מומחי החוב לפקח על התנהלות הגופים המוסדיים, וחושפת את הבעייתיות הטמונה בעצם פעילות המומחה" (רחלי בינדמן וניר צליק).

הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא סקופ של גולן חזני, שהיה הראשון לזהות: "סטלה הנדלר תמונה למנכ"לית בזק", זאת אחרי פרישתו של המנכ"ל אבי גבאי. גבאי צבר בשש שנות עבודתו כמנכ"ל 52 מיליון שקל ("לפחות", מוסיף "גלובס"). ידיעה לא ארוכה בעמ' 22 של העיתון מוקדשת לפתיחת הפורום הכלכלי בדאבוס מחרתיים. כותרתה, "העשירים הרוויחו מספיק כדי לחסל את העוני ארבע פעמים", שאובה ממחקר של אוקספם המראה כי "ב-2012 גדל הונם של 100 האנשים העשירים ביותר בעולם ב-240 מיליארד שקל".

ענייני תקשורת

ביום שישי האחרון ניתח נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" את התמורות בקרב שרי הליכוד, ש"חלק מהם שברו בכוח ימינה". "התהליך שעבר גדעון סער הוא אולי הדוגמה הבוטה ביותר", כתב ברנע. "משר חינוך בעל חזות ליברלית, שמתמרן בזריזות בין דרישות הממלכה לדרישות המפלגה, הוא הפך לפוליטרוק, משרתם של האלמנטים המסוכנים ביותר בימין. התקשורת מרבה להתעניין בשבועות האחרונים בשאלה עם מי הולך סער לישון. חבל שלא התעניינה יותר במה שהוא עושה כשהוא קם בבוקר". האמת היא שהתקשורת כלל אינה מתעניינת בהרגלי המיטה של סער, ועיתונאים המנסים לעשות זאת נחסמים:

"לידי המבקש", כתב עו"ד אלעד מן בבקשה המפורטת שהגיש לבית-המשפט כדי שיחקור את העבירות לכאורה שהתרחשו ב"מעריב" בתקופת נוחי דנקנר וניר חפץ, "הגיעו עדויות אודות פסילת סיפורים נוספים [...] ופרשה חמורה הנוגעת לשר החינוך, מר גדעון סער (אשר חפץ הוא מקורבו), והידועה לכלי תקשורת נוספים ואף פורסם אודותיו אצל הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין ובאתר news1, עניין אשר הביא עד כדי החלטה על פיטוריו של כתב בכיר וותיק בעיתון, מר שלום ירושלמי, על-ידי העורך חפץ".

אבל לא רק מה שסער עושה בזמנו הפנוי אינו נחשף לביקורת עיתונאית (ואף להפך ב"ידיעות אחרונות"), גם פעולותיו כשר חינוך זוכות לפרגון. "מומחי ההערכה של משרד החינוך: 'ההתפארות בשיפור בהישגים במבחנים הבינלאומיים – מופרכת", נכתב היום בכותרת דיווח של אור קשתי על שער "הארץ". כשסער התפאר לפני שבועות מעטים באותם הישגים, העיתונות סיקרה את הנושא בנימה ביקורתית משתנה – למעט "ישראל היום". "ידיעות אחרונות", אותו עיתון שבו פירסם ברנע את ביקורתו, היה העיתון שהתמסר בקלות הרבה ביותר לגרסתו של סער.

עורך "הארץ" אלוף בן קובע במאמר במדור הדעות כי "המנצח המסתמן במערכת הבחירות לכנסת ה-19 הוא יאיר לפיד".

"העליון ביטל את הצו שחייב את חברת ההפקות Castaway לקיים משא-ומתן עם ערוץ 10 על המשך הפקת 'הישרדות'", מדווחת זוהר שחר לוי ב"כלכליסט" (אגב, השופט שהחלטתו בוטלה הוא גדעון גינת, מי שאסר כעת על שידור תחקיר "עובדה" על שמעון קופר).

"כתשובה לערוץ הים-תיכוני החדש בלוויין, ערוץ 24 מעלה רצועה לילית", מדווחת גילי איזיקוביץ ב"גלריה".

מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מפרסם בכפולת האמצע שלו (עם הפניה מהשער) ראיון מפרגן עם בעלים של מפעל וודקה בינלאומי ("מלך השוטים"), ש"יודע שיש עוד הרבה עבודה כדי ללמד אותנו לשתות שוטים גם בבית כמו האירופים, ולא רק במסיבות". מדוע "ידיעות אחרונות", שהקמפיין הבולט ביותר שלו השנה (אחרי המלחמה בנתניהו) היה נגד תרבות השתייה והאלימות שהיא גוררת, מתחנף לאיל אלכוהול? "ישראל הגזימה בחוקים החדשים נגד פרסום אלכוהול", נכתב בכיתוב התמונה. אם כן, יש נושא לקמפיין של 2013.