ביום שלישי האחרון הרצתה אילנה דיין בכנס סגור שנערך בישיבת-הסדר בפתח-תקווה, ועסקה לא מעט בתפקודה הקלוקל של התקשורת הישראלית. היא נתנה לתקשורת ציון "נכשל" במבחן סיקור הנסיגה מעזה, טענה כי ללשכת ראש הממשלה היתה אז שליטה במוקדי הכוח של התקשורת הישראלית (שאותם היא מזהה כ"ידיעות אחרונות" וערוץ 2), וסיכמה כי זו עוברת תהליך ארוך של רדוקציה הגורמת לה להעדיף סיפור שמצטלם טוב על פני העלאת שאלות עומק. אלא שבמקביל לדברי הביקורת שלה על מצב העיתונות בישראל, נראה כי גם דיין עצמה מעדה קלות מבחינה מקצועית.

על הדברים שאמרה דיין דיווח עידן יוסף באתר nfc, שצירף לידיעה גם קטע וידיאו שבו היא נראית אומרת את הדברים.

לפי דיווחו של יוסף, סיפרה דיין שנשיאת בית-המשפט העליון, דורית ביניש, אמרה לה כי "בפסיקתה להורות על מיגון בתי-הספר בשדרות, נבע שיקול הדעת מההנחה כי 'אין אחרי ולא כלום'". בלי להיכנס לשיקולי הדעת של השופטת ביניש, פרט מעניין שהוזכר בידיעה בהקשר זה הוא כי דיין, מהמנוסות בתחום, נתנה פומבי באולם מלא קהל לפרטים שנמסרו לה שלא למטרת פרסום. השיחה בינה ובין בייניש, שממנה נשאב הציטוט, הוגדרה מראש כ"שיחה שלא לייחוס ולא לציטוט".

בתשובה לשאלות "העין השביעית" אומרת דיין כי לא ראתה את הפרסום באתר nfc, אך ממה ששמעה עליו היא מתרשמת כי דבריה לא הובאו במדויק, שכן לא התכוונה כלל לומר שנשיאת בית-המשפט העליון רואה את עצמה כאחרונה במובן של "אני ואפסי עוד".

דיין: "במסגרת ההרצאה, כשרציתי להמחיש מדוע בית-המשפט העליון נאלץ לפעמים לקבל החלטות במקום שבו גופים אחרים אינם פועלים, נתתי את הדוגמה שהנשיאה בעצמה נתנה לי מפסק הדין על שדרות".

וזו דוגמה שניתנה לך בשיחה שלא לציטוט ולא לייחוס?
דיין: "נכון שזה היה במסגרת שיחת רקע, ולכן לא פירסמתי את הדברים, לא ב'עובדה' ולא בגלי-צה"ל".

בכל זאת סיפרת זאת בכינוס פומבי.
"יש בעייתיות בפרסום דברים רגישים משיחות רקע, אבל זו לא איזו דוגמה מרעישה, אין כאן גילוי שמרעיד את אמות הספים. גם בשיחות רקע יש דברים שהם בנאליים, והפרט הזה הוא בנאלי".

האם לא המקור הוא שקובע את הכללים בכל הקשור לציטוט וייחוס?
"אני מסכימה, אבל בכל זאת כולנו מפעילים איזשהו שיקול דעת. אני לא חושבת שהיתה פה איזו חריגה מכלל. לא חשפתי שהיא התכוונה לאשר את עסקת הטיעון של קצב ובסוף עשתה אחרת. אני יודעת שהיא עצמה נותנת את הדוגמה הזו בפורומים שונים".

תגובת דוברות בית-המשפט העליון: "לא נגיב לאירוע שבו לא נכחנו".