כפי שפורסם ב"העין השביעית" ("רשת הצלה", 17.4), ההסכם בין זכייניות ערוץ 2 וארגוני היוצרים מבקש לשנות מן היסוד את תנאי המכרז שהזכייניות התחייבו לו. טענת הצדדים כי התנאים המקוריים אינם ניתנים לביצוע מבחינה כלכלית מעלה את השאלה, כיצד ייתכן שמכרז שעליו עבדו חודשים ארוכים, שבהכנתו הושקע ממון ציבורי רב, שקיבל ייעוץ כלכלי עצמאי ממיטב החברות בתחום, ושעליו התחייבו שתי הזכייניות – מתברר כמכרז שתנאיו אינם אפשריים? וחמור לא פחות: אם תנאיו של המכרז אפשריים, מדוע הרשות השנייה אינה מאלצת את הזכייניות לעמוד בהתחייבויות שלקחו על עצמן?

החודש לפני שלוש שנים התקיימה במלון דן קיסריה ישיבת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שבה הוכרע כי קשת ורשת גברו על הצעות הזכייניות כאן וטלעד במכרז המחודש לערוץ 2. על-פי הפרוטוקול, הישיבה נפתחה בהקראת הפרמטרים לזכייה במכרז, כשדורון אבני, היועץ המשפטי של הרשות, מזכיר לחברי המועצה כיצד יש לקבוע את הניקוד להצעות של כל קבוצה וקבוצה. בין היתר הזכיר אבני כי "לפי סעיף 3.5.2 למכרז, בסמכות המועצה לפסול הצעה שהתוכנית העסקית שלה לא ריאלית ובלתי ישימה [...]. היועצים הכלכליים אמנם הביעו דעתם כי אין אף אחת מהתוכניות העסקיות שהיא לא ריאלית או לא ישימה, אולם הם המליצו על הפחתה מסוימת בציון לכל אחת מההצעות בשל סבירות נמוכה או נמוכה יחסית או לא טובה – לא חשובה המלה המדויקת שבה השתמש כל יועץ – של חלק מסוים בתוכנית העסקית".

שני המשרדים שסיפקו ייעוץ כלכלי למכרז, שאותם הגדיר אבני באותה הזדמנות כ"שני משרדי ייעוץ כלכלי מהמובילים בארץ", היו א. חפץ ושות' וגיזה-זינגר-אבן. שניהם המליצו שלא לפסול אף הצעה מחמת אי-יכולת ליישמה, אך ביקשו להפחית נקודות בציון הסופי של כל קבוצה לפי שיקולים של היתכנות כלכלית. במשרד גיזה-זינגר-אבן המליצו להפחית נקודות באופן הזה: לטלעד 6, לכאן 2, לקשת 4 ולרשת 4; ואילו במשרד חפץ המליצו להפחית כך: לטלעד 3.5, לכאן 3.5, לקשת 5 ולרשת 4.5. לאחר דיון קצר החליטו רוב חברי המועצה לאמץ את הצעתו של חפץ, וזו אכן התקבלה, תוך תיקון ההפחתה לקשת מ-5 נקודות ל-4.643.

כעת, לאחר שגם היוצרים הסכימו לטענת הזכיינים כי המחויבויות המקוריות שנטלו על עצמן אינן ריאליות במציאות הכלכלית הנוכחית, האם עולה מכך שהיועצים הכלכליים שגו בתחזיותיהם?

אבי חפץ טוען כי תפקידם של אנשי משרדו כלל לא היה לבדוק את ההיתכנות העסקית של הצעות הזכיינים. "לא יעצנו לכתיבת המכרז, לא אמרנו מה יש לדרוש מהזכיינים. רק בדקנו שההצעות עומדות בדרישות", הוא אומר.

בתשובה לשאלה איך ייתכן שכיום הן הזכיינים והן היוצרים טוענים כי תנאי המכרז אינם ריאליים אומר חפץ: "אני לא יודע ואני לא בקי. לא היה לנו מעמד ייעוצי בחלק הזה, רק בדקנו שמה שהרשות דרשה מופיע בהצעות הזכיינים”.

יורם שווגר, יועץ התוכן הבכיר למכרז, טוען כי "המכרז, מבחינה כלכלית, היה ריאלי". לדבריו, "כמות הכסף שהזכייניות התחייבו להשקיע במכרז היא כמות נכונה לערוץ מסחרי באיכות טובה, והתנאים הסביבתיים הם לא הגורם הקריטי".

בתשובה לשאלה אם המכרז ריאלי כלכלית גם אם הזכייניות ישקיעו את הסכומים שהתחייבו להם בסוגה עילית ולא בשעשועונים אומר שווגר: "בלי ספק, לעשות דרמה טובה זה לא הרבה יותר כסף, זה רק יותר הכנות. לפעמים כשרוצים כסף מהר טועים לחשוב שכדאי לצאת כבר עם הדרפט הראשון”.

אך מנגד, כאמור, טוענות הזכייניות כי הדרישות מהן אינן ריאליות. ולא רק הקבוצות שזכו טוענות זאת, גם דורית ענבר, ששימשה מנכ"לית טלעד בעת המכרז וקודם לכן היתה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, מסכימה. לדבריה, "את טלעד פסלו משום שהיא היתה היחידה שהציעה הצעה ריאלית. מי שהגיש הצעת אמת לגבי המכרז מצא את עצמו ככלי ריק”. לפי ענבר, ההצעות של רשת וקשת התקבלו משום ש"לרגולטור היו עיניים גדולות" ו"הוא חשב שאם הבטיחו לו, הוא יוכל לקבל".

בתשובה לשאלה אם ההצעות שניתנו על-ידי הזכייניות הזוכות נוסחו מלכתחילה לנייר בלבד ולא למציאות, אומרת ענבר: "הרף שהוצב על-ידי הזכייניות הזוכות לא נועד כדי שיעמדו בו, אלא רק כדי לזכות. מי שהימר על כך שיציע הצעות מאוד בלתי סבירות ובסופו של דבר יוותרו לו, צדק. אני לא יכולה לומר מה היתה הכוונה שבלבם של המציעים, אבל אני חושבת שכולם אנשי עסקים טובים וכולם ידעו בדיוק מה הם כותבים".

עוזי פלד, מייסד טלעד, שותף לדעה כי לזכייניות לא היתה כוונה לספק את מחויבויותיהן. "היה כאן משהו שנעשה ביודעין – קודם כל נקבל את הזיכיון, ואחרי זה כבר נסדר את הדברים", הוא אומר, ומוסיף כי תנאי המכרז לא היו יכולים להתממש מלכתחילה: "כל מי שקצת שכל מקצועי בקודקודו וקרא את המכרז ידע שאין שום דרך לעמוד בדרישות שלו ושמי שיזכה בו לא יעשה זאת".

כעת, לנוכח ההסכם המתגבש בין היוצרים לזכיינים, מצטרף פלד לתביעה של מוטי זיסר, מבעלי קבוצת כאן, ודורש לקבל פיצויים על הכספים שהשקיעה טלעד בהכנות למכרז.

פלד: "לטלעד נגרמו נזקים אדירים מההפסד במכרז, החל ב-250 עובדים שפוטרו וכלה בהעדר הכנסות. טלעד הפסיקה לפעול משום שהתייחסה למכרז במלוא הרצינות, ואם יש כוונה לחזור מן המכרז, ראוי שהרשות תיקח בחשבון גם את המפסידים במכרז, שהשקיעו סכומים ניכרים – טלעד, למשל, השקיעה למעלה מ-10 מיליון שקלים – כחלק מההסדר. ללא ספק צריך לכלול באותה חבילה גם מתן פיצויים למי שהפסיד".

מצד אחר, יש גם מי שטוען כי ניתן לאכוף את התנאים המקוריים של המכרז, אך לרגולטור אין רצון לעשות זאת.

עו"ד ניסן שריפי היה אחד מ-15 חברי מועצת הרשות השנייה שהשתתפו באותה ישיבה במלון דן קיסריה, ולדבריו, לפני ההכרעה קיבלו חברי המועצה ייעוץ כלכלי משכנע, שבדק את ההיתכנות העסקית של התוכנית, דו"חות כספיים של המציעים, דו"חות עתידיים אפשריים לאור נתוני התפתחות המשק הישראלי והתפתחות שוק הפרסום, וכיוצא באלה. לדבריו, הבעיה אינה בייעוץ הכלכלי, שכן במכרז נכללו "ערובות כבדות ביותר, אפשרות לחלט ערבויות מהזכיינים ואפשרויות להטיל עליהם סנקציות חריפות", כלשונו. הבעיה, לטענתו, טמונה במידת התקיפות שמפגין הרגולטור.

שריפי: "משום מה, מועצת הרשות השנייה מתחמקת מליישם את הכלים הללו ולהפעיל את הסנקציות נגד הזכיינים. ייתכן מאוד שכמה מחברי מועצת הרשות חייבים את הכיסא שלהם לזכיינים".

באיזה אופן? הם הרי לא ממונים על-ידי הזכיינים.
"חלק ניכר מהחברים כיום מונה על-ידי דליה איציק, ודליה איציק כשרת תקשורת היתה שרה בעייתית... ואני אומר לך מהיכרות של מקור ראשון שהיה לה קשר טוב מאוד עם הזכיינים, כולל עם כמה מראשי הזכיינים. לדעתי אלה שחייבים את הכיסא שלהם לזכיינים או לדליה איציק דרך הזכיינים הם אשר בולמים אפשרות ליישום סנקציות נגד הזכיינים".

תגובות

מדוברת הרשות השנייה נמסר: "זה שהיוצרים ו/או הזכיינים טוענים שהמחויבויות גבוהות מדי עדיין לא הופך זאת לעובדה. הרשות השנייה קבעה באמצעות המכרז לערוץ 2 תנאי סף או תנאי מינימום בסוגות השונות, והמתמודדים בחרו בעצמם, מתוך הבנתם המקצועית והכלכלית, מה להציע במסגרת המחויבויות במכרז. בימים אלה הנושא שהעלית נבדק. הרשות תביע את עמדתה לאחר שתסיים את הבדיקה, תוך שקלול כל העמדות וביניהן החוק, האינטרס הציבורי ועמדות הצדדים”.

נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה, אומרת בתגובה לטענותיו של שריפי על מינויים פוליטיים: "קצתי באנשים מהסוג של ניסן שריפי. זה אפילו לא ראוי לתגובה. תהליך המינוי של חבר במועצת רשות השנייה לא מאפשר זאת. שר התקשורת פונה ללמעלה מארבעים גופים ומבקש המלצות, אחר-כך בונים תמהיל רציני ומשמעותי, ממלאים טפסים, הולכים לוועדה למינוי בכירים, אחר-כך באים לממשלה ומפרסמים את השמות במשך כמה שבועות באתר הממשלה כדי שאם למישהו יש התנגדות בעניין הזה הוא יגיב. אז לטעון שהזכיינים הלכו לדליה ואמרו לה, לכי תמני אותה או אותו כי אנחנו רוצים לקבל משהו? זה מגוחך".

דאבוש מוסיפה ואומרת כי "הכשל של המכרז היה בשאלת ההגדרות. ערוץ 2 עומד במחויבויות הכלכליות שלו. הכסף שהתחייבו לו הזכיינים הושקע, השאלה היא אם יצא על סוגה עילית או על שעשועונים וריאליטי. זה הקרב הגדול, והיום יש באמת מצב של טשטוש ז'אנרים שמחייב בדיקה מחדש".

בתגובה לטענה שהרשות העניקה את הזכייה במכרז לקבוצות שלא התכוונו לממש את מחויבויותיהם אומרת דאבוש: "אני בטוחה שכשחברי המועצה דאז קיבלו את ההחלטות שלהם, זה היה מתוך תפיסת עולם שאומרת שמה שהזכיינים התחייבו אליהם הם אכן יממשו".

אילן אוסטפלד, יועץ התקשורת של יו"ר הכנסת דליה איציק, אמר בתגובה כי "מדובר בגיבוב של שטויות המעיד אך ורק על אומרו”.

ממשרד יחסי-הציבור של חברת גיזה-זינגר-אבן נמסר: "גיזה-זינגר-אבן מנועה מלהגיב מתוקף הסכם ההתקשרות עם הרשות השנייה".