הזחיחות שהפגינו אנשי הספורט בערוץ 1 באצטדיון בקריית-שמונה ביום שני שעבר שטפה את המסך בזרמים לחים. החנופה ודברי השבח לקריית-שמונה הקבוצה ולקריית-שמונה העיר נשפכו לפני ובמהלך שידור המשחק המרכזי בליגת-העל. קשה היה להחליט מי במוקד הכבוד והיקר – קבוצת עיירת הגבול או העיתונאים והפרשנים מהעיר הגדולה, שהטריחו את עצמם כדי לחלוק כבוד לתופעה ולהצמיד אותה לחיק הקונסנזוס.
אלא שקריית-שמונה לעולם לא תהיה אחת משלהם. פעם בעונה מטפסת לשם ניידת השידור הכבדה, על שמונה המצלמות שלה, החוטים והכבלים, הטכנאים, הצלמים ואנשי ההפקה, שיירה כבדה ממטען וחשיבות עצמית, וכל אלה מודים לאל הטוב שזו גיחה כמעט חד-פעמית לחור הנידח.
עירוני קריית-שמונה כבר יוצאת מגבולות הקוריוז של "הפתעת העונה" ומתמקמת לה עמוק במקום הראשון בטבלה, אחרי ניצחון על הפועל תל-אביב. וזה לא קורה אחרי ארבעה מחזורים מקריים, אלא אחרי סיבוב משחקים שלם, כך שהתופעה כבר יציבה.
ממרום מקומה הנוכחי משקיפה הקבוצה הזו על קבוצות פאר שמשתרכות מאחור, כמה מהן הרחק מאוד מאחור. קריית-שמונה לא לבד. לצדה רצות העונה בצמרת גם אשדוד, עכו ורמת-השרון, קבוצות שבהערכות של מגזיני פתיחת עונה מקוטלגות אוטומטית למרכז טבלה או למאבקי הישרדות הרואיים. אלא שהעונה הזו הן מאיישות את חמשת המקומות הראשונים. איך מגיבים בטלוויזיה לתופעות הללו? האם קבוצות הפריפריה יבואו לביטוי גם בדקות שידור חיות?
מצ'רלטון אין מה לקוות להחלטות ענייניות על רקע ספורטיבי. השיקול הענייני היחיד של מנהליה ועורכיה הוא מחויבות למנויים, וכיוון שרובם נמנים עם אוהדי הגדולות, אין מצב שתראו שידור של קרב הענקיות החדש בין קריית-שמונה לעכו. צ'רלטון הוא גוף שידור ציני, כך שנשארנו למעשה עם הערוץ הציבורי, שבימים שבהם הכסף הגדול מכתיב את התנהלות הערוצים המסחריים, הוא הסיכוי היחיד לשפיות.
אלא שגם הערוץ הציבורי, כך נראה, נכנע לאטו לתרבות הרייטינג. ולא שרייטינג היא מלה מגונה, אבל מדובר בערוץ שיכול להרשות לעצמו להגיע לכל מקום במדינת ישראל, שהוא לא רק ירושלים, תל-אביב, או חיפה. וכיוון שארבע קבוצות הפריפריה, שממוקמות מתחילת העונה בחלק העליון, זכו עד כה לשני משחקים בשידור ישיר, שניהם של קריית-שמונה, ואף לא משחק אחד שבו היו מעורבות עכו, רמת-השרון או אשדוד, נראה שמשהו רקוב בקבלת ההחלטות של מחלקת הספורט ברוממה.
בכתבה מעניינת במיוחד חשף בשבוע שעבר טל וולק ב"גלובס" הסכם שידורים חדש שנרקם בין ההתאחדות לכדורגל ובין הטוטו: שישה מיליון שקל יחולקו בין הקבוצות שמשחקיהן ישודרו העונה ב"משחק המרכזי", על-פי נקודות רייטינג. כדי לקבל את הסכום הזה, קבעו חכמי הטוטו, צריכים משחקי ליגת-העל לגרוף במצטבר 320 נקודות רייטינג. לשם השוואה, נכתב בכתבה ב"גלובס", בעונה שעברה זכו המשחקים המרכזיים ששודרו בערוץ 1 ב-303 נקודות. כלומר, העונה צריכים להשתפר עוד קצת.
הטוטו מכוון את עצמו לחשיפה מקסימלית, שהרי הליגה הזו נקראת על שם אחד ממפעלות ההימורים שלו, ולפני כל משחק עומדים ילדי קבוצת הכדורגל המקומית ומנענעים במרץ יריעת בד ענקית שעליה רשום "ליגת וינר". חשוב שכמה שיותר יראו את הפרסומת הזו וירוצו למלא טפסים, ולכן כדאי להתאחדות לכדורגל לגרום לכך שערוץ 1 ישדר אך ורק משחקים עם פוטנציאל צפייה גבוה.
אלא שחוקי המשחק הטלוויזיוניים שקבע הטוטו תלושים מיחסי הכוחות החדשים בליגת-העל. בעצם, הטוטו – שמתגאה בהקצאות כספים לענפי ספורט נידחים ולמקומות יישוב מרוחקים, שמסייע בהקמת אצטדיונים בפריפריות – חוטא לייעודו. הוא משקיף על הליגה הזו מאותה נקודה שממנה מביטים עליה חמדני ערוצי התשלום. כמו בצ'רלטון, כך גם בטוטו ובערוץ 1 לא סופרים ממטר את הקטנות. לא את עכו ולא את אשדוד, וכשכבר נוסעים עד קריית-שמונה, התחושה היא שעושים לה טובה, כולל הנפת דגל של צדק חברתי כי הגענו עד הלום כדי לתת לה כבוד בשם הטלוויזיה הישראלית ובשם המדינה. אבל בשבוע הבא, אל דאגה, אנחנו חוזרים לעניינים – עם קרב מרכז הטבלה הלוהט בין מכבי חיפה למכבי נתניה.
כדאי לשים לב לתגובת ערוץ 1 לכתבה ב"גלובס": "השיקול העיקרי בבחירת המשחק המרכזי הוא העניין התחרותי וחשיבותו בהתאם לטבלה. ערוץ 1 עושה מאמץ גדול להגיע בשידור המשחק המרכזי גם לפריפריה". מלים כל-כך יפות וכל-כך ריקות. המשחק בין חיפה לנתניה זניח מבחינת חשיבות טבלאית. שתיהן רחוקות מהצמרת וגם מהתחתית.
אפשר היה להבין אם היו משדרים השבוע את בית"ר ירושלים מול באר-שבע, השקועות בתחתית, אבל רגע, מה עם מוליכת הטבלה הגאה מהצפון הרחוק, שנפגשת עם הפועל חיפה, שניצחה בשני משחקיה האחרונים את מכבי תל-אביב ומכבי חיפה? ואיזה "מאמץ גדול" עושה בדיוק ערוץ 1 אם בחמישה חודשים נסעו שדריו רק פעמיים לקריית-שמונה, ולא הראה כלל את עכו, רמת-השרון ואשדוד, ושידר רק פעם אחת מהפריפריות סכנין ובאר-שבע?
ערוץ 1, שמשדר את המשחק המרכזי זו העונה השלישית ומשקיע במשדר הזה כשעתיים וחצי מדי שבוע, מועל בתפקידו כערוץ של כלל המדינה, ובעיקר חוטא למערכת השיקולים העניינית והתחרותית. גם ראשי הטוטו חייבים לשנות את שיטת הדירוג שקבעו ולבנות טבלת תמריצים שאינה על בסיס רייטינג, אלא כזו שגם הקטנות יוכלו לקבל בה חלקים מהעוגה. מצב שבו הגדולות נהנות גם מהקצבות של קופת הרייטינג, בעוד שאותם פירורים עשויים להשביע קבוצות כמו עכו ורמת-השרון, הוא בלתי שוויוני ולא צודק.
בספרד קמה זעקה על אותו עניין. קבוצות הליגה איימו לשבות או להקים ליגה משלהן, משום שהכסף הגדול מתמלוגי הטלוויזיה זורם לברצלונה ולריאל מדריד. גם בישראל עלולה "טבלת הרייטינג" החדשה לעורר את תגובת הקטנות. כבר בסוף-השבוע האחרון נרשמה מחאה ראשונה: נסים מלכה, ראש עיריית קריית-שמונה, כעס על אי-שידור המשחק בשבת, ואף הודיע כי ישקול לקרוא לאוהדי הקבוצה להחרים את צ'רלטון.
מלכה קצת פיספס את ערוץ 1, שהוא כתובת מרכזית לא פחות. לא שהערוץ הממלכתי יקרוס בגלל כמה סרבני תשלום אגרה מאצבע הגליל, אבל כשבוני גינצבורג, עמית הורסקי ודני נוימן יחזרו לשדר מקריית-שמונה, מתישהו ואיכשהו, כשכבר לא תהיה ברירה, אל תאמינו למליצות שיוצאות מפיהם על כמה שקריית-שמונה חשובה לליגה ולמדינה.
קריית-שמונה, בקטנה
רגעים של נחת נרשמו בשבת באתר ערוץ הספורט: בעוד יתר האתרים העדיפו ללוות בכותרת הראשית את המשחק בין בית"ר ירושלים לבאר-שבע, בערוץ הספורט התמקדו במשחק של המובילה מקריית-שמונה, כולל מעקב ישיר אחרי כל אירוע. כשבאר-שבע כבשה בטדי, מיהרו בערוץ הספורט להחליף את הכותרת הראשית, וזה בסדר, בגלל השער. אבל כשהחל משחקה של מכבי תל-אביב מול האחרונה בטבלה, הפועל פתח-תקווה, זנחו באתר הזה את קריית-שמונה לאנחות, על אף שמהצפון בקעו דווקא שאגות שמחה על כיבוש שער ניצחון והגדלת הפער בצמרת. כשמכבי תל-אביב משחקת, לא משנה אם זה לבעוט ברגל או לקלוע לסל – סדרי העדיפויות הקדושים נשמרים.
צל"ש מאוחר ל"מעריב": שערי מוספי הספורט בעיתונים ב-8 בדצמבר הוקדשו להדחתה הסנסציונית של מנצ'סטר יונייטד מליגת האלופות. ב"מעריב" בחרו לנשוך שפתיים ולדבוק בהחלטתם המקורית מתחילת הערב – ראיון עם מאמן קריית-שמונה, רן בן-שמעון. החלטה לא פשוטה, אבל אמיצה.
התיקונים
ב"וואלה" כיבדו בשבת לכמה דקות בכותרת הראשית את נצחונה של קריית-שמונה, ואגב כך חשפו שתצלומי הכוכבים החדשים מהצפון הרחוק עדיין לא מעודכנים אצלם. בצילום נראה אדריאן רוצ'ט, כובש השער לקריית-שמונה, בחולצה של "גלעד עדיין חי", מחווה שערכו קבוצות הליגה למען החייל החטוף בשלהי העונה שעברה.
אין גבול לחמדנות? בערוץ הספורט יש מבצע לסלולרי שבו יותר משתלם להיות מנוי לחודש מאשר לחודשיים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il