ה-16 ביוני 2008 היה יום חג בערוץ הספורט. לראשונה מאז ייסודו של אתר האינטרנט של הערוץ, הוא הצליח לעבור את המתחרה המר ONE ולקפוץ למקום הראשון בדירוג אתרי הספורט על-פי סקר החשיפה המקובל על התעשייה: 13.6% לעומת 12.8%. מאז אותו סקר החליפו שני האתרים מקומות מדי חודש, הפער ביניהם היה זניח, אחוז לפה, שני אחוזים לשם, הבדל של כ-50 אלף קוראים מדי שבוע שנעו לכאן או לשם. כל זה על-פי סקר TIM, שמנסה לשקף חשיפה למותג, אבל לא נשען על נתוני אמת.

בכל השנים הללו טענו ב-ONE כי התוצאות שלהם בפועל טובות בהרבה מהתמונה שעולה מסקרי TIM, אבל עבור המפרסמים זו היתה האינדיקציה הגלויה הבולטת. באו בשבוע שעבר המספרים של ועדת המדרוג החדשה לאינטרנט ועשו סדר במאבק הצמוד בין שני אתרי הספורט: ONE מדורג גבוה בהרבה מעל ערוץ הספורט, עם 611 אלף גולשים מדי חודש, כשהוא אף מקדים את אתרי "מעריב" ו"הארץ".

לערוץ הספורט 411 אלף גולשים בלבד, ואפילו ספורט ynet עובר אותו. הפער בין ONE לערוץ הספורט הוא שמונה מקומות בדירוג הכללי של האתרים בישראל. כך קובע המדגם הזה, המקובל כמעט על כל אתרי האינטרנט ומשרדי הפרסום, את יחסי הכוחות בתחום אתרי הספורט מחדש.

במאמר מעניין שפורסם בשבת בוואלה ניסה פז חסדאי להסביר את העליונות של ONE ואת היקף החשיפה הגדול שלו לעומת מספר הצופים במגרשים ההולך וקטן והרייטינג הנמוך של "המשחק המרכזי" בערוץ 1. "וואן", כתב חסדאי, "לא מפגינים מחויבות אמיתית לליגת-העל עצמה, אלא לקבוצות גוררות הרייטינג. נדיר מאוד שהמוליכות, אשדוד וקריית-שמונה, יזכו לכותרת ראשית. הכותרות הראשיות כמעט תמיד ילכו לארבע הגדולות: חיפה ובית"ר, מכבי והפועל, ללא קשר למצבן בטבלה. הסגנון הזה מותאם היטב לישראל. הרי אין פה אהבת כדורגל אמיתית, אין מסורת או התעניינות תרבותית עמוקה בכדורגל או בליגה, יש אך ורק אהדת קבוצות".

חסדאי סיפר איך למרות הדחייה שלו מהצמד אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' ברדיו 102 ("פרצי צחוק בהמיים וסגנון דיבור עממי ונמוך"), הוא מקשיב להם בכל זאת. לצד הבוז העמוק שהוא רוחש להם, הוא כותב, קשה לו להעביר תחנה. "האמביוולנטיות הזאת יוצרת כוח מסתורי שגורם לאנשים להיכנס חמש פעמים ביום לוואן [...] מה שעובר להם בראש זה 'בוא נראה מה עכשיו עשו הליצנים האלה'. העניין בענף הוא לא ספורטיבי, אלא בעיקר מתוך לגלוג וסקרנות משועשעת. את המשחק עצמו לאף אחד כבר אין סבלנות לראות. כל מה שנותר זה רק ההווי שמסביבו, והקומדיה העצובה שמאפיינת אותו".

אתר ערוץ הספורט, שהשקיע בשיפור ויזואלי, ניסה בשנים האחרונות לרדת לגובה התכנים של ONE – יותר רכילות או פרסומים ראשונים מהירים מדי שהפכו לברווזים, אך מתברר כי סקרי TIM היטיבו איתו יותר מדי, ותוצאות האמת (שגם עליהן יש מערערים) הנחיתו עליו מכה קשה. למרות תוכני הווידיאו העצומים והבלעדיים שיש לו, בערוץ הספורט עדיין לא מצאו תשובה לפופולריות של האתר המתחרה.

בשורה התחתונה, ONE חוגג את עליונותו ובוודאי יתרגם את התוצאות האחרונות לרווחים בשוק הפרסום. כל אלה, ואני בתוכם, שהתבססו על סקרי החשיפה של טלסקר וניתחו מגמה מסתמנת שלפיה הקוראים לא רק רדודים אלא גם מחפשים תכנים רציניים, מוזמנים לאכול את הצג שעליו כתבו.

ONE הוא תמונת מראה לעם היושב בציון. מזללות ג'אנק-פוד הן העסק היותר בטוח בתחום המזון, ו-ONE מיטיב להגיש לקוראיו את מה שהם אוהבים. במזללה של ONE הלקוחות מוכנים לבלוע כל טקסט שמוגש להם, גם אם הוא פגום מבחינה עיתונאית או ספורטיבית.

בנסיבות החדשות יש טעם להזכיר: דין גוף תקשורת אינו כדין מכולת שכונתית, שתפקידה להתאים את הסחורה לצורכיהם הבסיסיים של הלקוחות ותו לא, ושהמדד היחיד להצלחתה הוא שורת הרווח הכספי. לגוף תקשורתי גם תפקיד חברתי, חינוכי ותרבותי, שיכול להיות לפעמים רווחי פחות ולדרוש שלא להחניף לצרכים הנמוכים ביותר של קהל היעד.

גוף תקשורת משמעותי אמור לאתגר את צרכניו, ולצד בידור ורכילות, שני מוצרים שאין להכחיש את נחיצותם, להציע גם אמות מידה מקצועיות, תכנים מעמיקים, מחויבות מוסרית, רף גבוה של שיח ומחשבה. גוף תקשורתי שהופך את מדד הפופולריות שלו לאלוהים מועל בתכלית קיומו.

מדד ועדת המדרוג החדשה חשוב לא רק לצורכי "מיתוג מחדש", אלא גם לשם שיקוף של מציאות עגומה שיש למצוא דרכים יצירתיות להתמודד איתה, לא להצטרף אליה. רבים מהאנשים הפועלים בתקשורת הספורט הם לפני הכל אוהבי ספורט אמיתיים. זה המצפן העיקרי שעליהם ללכת בעקבותיו.

פרימו של הבוקר

ההתנצלות של משה פרימו, פרשן ערוץ הספורט, בפני אוהדי מכבי חיפה יכולה להיכלל כאחד מרגעי הקאלט של פרשנות הספורט בישראל. פרימו, 52, לשעבר שדר בכיר ב"שירים ושערים" ברשת ב' ופרשן ONE, נחת לפני כשנה בערוץ הספורט ומאז מופיע בצוות תוכנית סיכום המחזור מדי מוצאי שבת.

לפרימו מוניטין כחובב דרמות ובלגנים. מאלה שמפטרים וממנים בהבל פה. ה"אופירה אסייג של ערוץ הספורט", הגדיר אותו אלון עידן ב"הארץ". בשל פועלו זה הפך לאחת מדמויות החיקוי ב"בובה של לילה", אותה מגלם אלי יצפאן.

בתוכנית שסיכמה את מחזור אמצע השבוע ביום רביעי שעבר (28.12.11) תקף פרימו את אוהדי מכבי חיפה שמקללים את המאמן ואת השחקנים, והדגיש: "אני שונא את הקהל של מכבי חיפה". מנחי אולפן "חדשות הספורט" הגיבו בבהלה ("תרגיע"), הפרשן שלמה שרף נזף בו, אבל פרימו הביט בהם בשלווה וחזר על דבריו בקור רוח: "ממה שאני רואה, אני ממש שונא אותם".

אוהדי מכבי חיפה הגיבו בזעם, והנהלת המועדון שלחה מחאה רשמית. התוצאה: פרימו פירסם למחרת באתר הערוץ התנצלות: "אני מצר על ההתבטאות המוטעית. אין בכלל ספק שאני לא שונא, לא את מכבי חיפה ולא את אוהדיה של הקבוצה, שהביאה רק כבוד לכדורגל הישראלי".

התבטאות השנאה נראתה מחושבת, ולא פליטת פה. פרימו חזר על דבריו, כמו ידע שעוד תבוא שעתו היפה להתנצל וכולם יזכרו הרבה יותר טוב מי זה משה פרימו. ההתנצלות נראתה מאולצת ואף מגוחכת. ערב קודם הוא "ממש שונא", ולמחרת "אין בכלל ספק שאני לא שונא".

פרשן שמכבד את עצמו לא יכול להרשות לעצמו להתבטא בצורה כה גורפת ולהכריז שהוא שונא ציבור שלם של אוהדים כאחרון הטוקבקיסטים, אבל אין בנמצא התנצלות עיתונאית שנשמעת משכנעת יותר מהדיבור האותנטי שהוביל אליה.

אם בשבועות הקרובים יתחמשו בערוץ הספורט בטונות של חנופה לאוהדי מכבי חיפה, זה רק משום שאלפים מהם הם לקוחות 5 פלוס לייב. כשערוץ הספורט מעסיק פרשן פרובוקטיבי, שייקח בחשבון שבמחיר כלול גם גול עצמי.

נוימן רוכב שנית

מפרשן לפרשן מתעצב ומתחדד צדה המתלהם של תקשורת הספורט. בכל פעם שדני נוימן מפרשן את המשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל-אביב, הדציבלים, האינטונציות ואוסף השטויות שהוא מפריח גורמים לצופה להתכווץ במבוכה. זה קורה בעיקר במשחקים בין שתי הקבוצות הללו כיוון שנוימן שיחק בבית"ר, אוהד אותה ומתעב את הפועל כחלק מהיריבות ההיסטורית. ביום רביעי שעבר הן שוב נפגשו, והפרשן נוימן רשם ערב מביך נוסף.

כמעט בכל פעם ששחקן בית"ר תוקל על-ידי שחקן תל-אביב, נוימן צעק, "זה צהוב!", כאילו היה אחרון האוהדים ביציע. דבריו לאורך המשחק, המקוטלגים תחת הערך "פרשנות", היו בדרך כלל להג צפוי וטרחני, שכלל אמירות תמוהות שהגיעו לשיאן ב"אפולה אדל, שוער הפועל תל-אביב, הוא השוער הטוב ביותר ששיחק בליגה הישראלית מאז ומעולם". מדובר בשוער חדש יחסית, שמשחק בארץ חמישה חודשים בלבד, טרם הוביל את קבוצתו לשום תואר ולא הטביע את חותמו בענף.

דני נוימן (משמאל) בערוץ 1 (צילום מסך)

כשמגן בית"ר, אלי דסה, נפצע, הפך הפרשן לדוקטור וקבע כי כנראה מדובר בקרע ברצועות. מדוקטור הפך נוימן למומחה כושר כשהוסיף ואיבחן: "עכשיו זה ברור, כנראה שזה בגלל חימום לא טוב". בהמשך התברר שדסה שבר את עצם השוקית, פציעה שאינה קשורה לטיב החימום.

כשבית"ר פיגרה בשער וסטיבן כהן נכנס למשחק, הודיע נוימן שהחילוף רע וקבע שתכף הפועל תשתלט על מרכז המגרש, דבר שלא קרה. בהמשך אמר כי לבית"ר אין שחקן שיודע לסיים מהלכים ולבעוט שער. בקושי סיים את המשפט ובית"ר כבשה והשוותה ל-1:1. ואלו רק כמה מאמירות טיפשיות שיצאו מפיו של האיש. היה זה עוד יום עבודה כושל של האוהד-פרשן בערב מעצבן במיוחד של "המשחק המרכזי" מרוממה.

3 קטנות

הסופר של מוזס. לא רק משה שיינמן, גם זאב גולדשמיט, "ידיעות אחרונות", משווק את קלפי ה"סופרגול", מיזם השייך בחלקו לקבוצת "ידיעות". בכתבת עמוד ב"24 שעות" הוא מתאר את שוק קלפי הכדורגל בסינמה-סיטי. גילוי נאות של האינטרסים מאחורי הכתבה לא היה. עצוב שעוד עיתונאי ספורט מקצועי משמש עט להשכיר בשירות המו"ל.

מציבים רף. בשבוע שעבר פורסם בספורט "ידיעות אחרונות" לוח שנה ענק שריכז את כל אירועי הספורט לשנת 2012. אפשר היה למצוא שם את אליפות אירופה באופני הרים, רכיבה על סוסים, אליפות העולם בטניס שולחן, אליפות אירופה בטרמפולינה ועוד ועוד, העיקר למלא את הלוח בכמה שיותר. מעניין כמה מהאירועים האלה יזכו ב"ידיעות" לאזכור מינימלי, וחלילה לא על חשבון שטחי הדיווחים הגועשים מבצת הכדורגל המקומית.

התפטר, לא פוטר. בטור הקודם, בקטע שעסק במלחמת הגילוי הנאות בין עיתונאי הספורט, צוטט רון קופמן שאמר בתוכנית "יציע העיתונות" כי עבודתו של אלון עידן כעורך אתר הספורט הופסקה בעבר. יצוין כי עידן התפטר מרצונו מאתר ערוץ הספורט, והוא אף הזכיר זאת באחד מטוריו בספורט "הארץ".

התיקונים

קריית-שמונה דוהרת במקום הראשון, בתקשורת הספורט מתחילים לעכל את הכוכב החדש בזירה, אבל עדיין מתקשים להסתגל ליתר הקבוצות הקטנות שנושמות אוויר צמרות. ב-ynet נכתב ביום רביעי שעבר שקריית-שמונה פתחה פער של תשע נקודות. זה נראה להם טבעי, משום שפער התשע היה מהפועל תל-אביב הגדולה שבמקום השלישי, בעוד שהקבוצה הקטנה שנקראת מ.ס. אשדוד ומדורגת שנייה רחוקה מקריית-שמונה רק שש נקודות. אבל מי סופר אותה.

בסיום המשחק המרכזי בערוץ 1 בין אשדוד למכבי תל-אביב הציגו טבלה לא מעודכנת, שממנה נשמטו שלוש נקודות ממאזנה של מכבי חיפה – הניצחון שלה על נתניה ששודר שבוע קודם לכן באותו ערוץ. כשהטבלה ריצדה על המסך, בוני גינצבורג ביכה את מצבה של חיפה והוסיף: "היא אפילו לא בשמינייה הראשונה" (על אף שבאותו ערב היא דורגה שביעית). 

בערוץ הספורט ציטטו ידיעה מרעישה מעיתון ספרדי, בלי לשים לב שנפלו למתיחת "יום התמימים" בספרד, שמקביל ל-1 באפריל.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il