הקיצוצים ב"הארץ" הופכים למוחשיים: מדור הספורט הוא הנפגע הגדול. החל מהיום (5 בפברואר) הוא חדל להיות מוסף עצמאי ונאלץ גם להיפרד מכמה כותבים. המוסף, שמנה 12 עמודים בימי ראשון ו-8 בימי השבוע האחרים, נדחס כעת לשווה ערך של 4.5 עמודים בתוככי העיתון. פחות או יותר מספר הדפים של מדור הספורט האלמנטרי של "ישראל היום" – הרעה ניכרת למנויים אוהדי ספורט.

המאמץ לדחוס למיטת סדום של שלושה עמודים נטו את כל אירועי סוף-השבוע פגע קשות גם באיכות. ליגת-העל בכדורגל עוד שרדה איכשהו את התספורת, אבל הטורים וסיקור הענפים האחרים נפגעו מאוד מהאנורקסיה שנכפתה עליהם.

בעמוד הראשי של "הארץ" פורסמה הבהרה לקוראים: "מדור הספורט יחזור להיות חלק מעמודי החדשות, כפי שהיה במשך רוב שנות הופעתו של העיתון". מכבסת מלים שלפיה המוסף העצמאי היה בעצם טעות, וכעת מחזירים עטרה ליושנה ותגידו תודה. האנשים הרציניים בשוקן חושבים שספורט הוא עניין שולי בתרבות הישראלית ודינו להיות אחרון בסולם העדיפויות.

כדי להגיע לכפולה הפותחת של הספורט צריך לדפדף ארבע פעמים פנימה מהשער האחורי, או חמש קדימה מהעמוד הראשי. זאת בניגוד למדור של יום שישי, שממוקם דפדוף אחד בלבד מהסוף. ללמדך שראשי העיתון דווקא מתחשבים בפלח הקוראים אוהדי הספורט: כתחליף לסיקור נרחב הם נשלחו לעמל את אצבעותיהם.

החבילה לא הגיעה. ראיון עם ניצן חן

אם יש הישג שניצן חן גאה בו הרי זה הסדרת שידורי הספורט. "הלוואי וההצלחות שהיו לי מהספורט היו בכל העשייה שלי", הוא אומר. אם לשפוט את הקדנציה של חן כיו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין לפי טיפולו בשידורי הספורט – אפשר לסכם אותה בחיוב. היו לו כמה כשלונות, כמו חבילת השידורים הצרה שלא צלחה. הוא גם חטף אש מהיוצרים והבמאים, אבל לא פשוט להיות בסדר עם כולם בשוק מצומצם ואכזרי.

חן מסיים את תפקידו בעוד כשלושה חודשים ("ארבע שנות רגולציה הן די והותר") לא לפני שיכריע בגורל מכרזי הערוץ הערבי וערוץ מורשת, שיעלו בקרוב בכבלים ובלוויין. לצדם מונחת כעת על שולחן המועצה גם ההחלטה בנוגע לשלושה ערוצי תשלום חדשים בספורט – כולם במסגרת שידורי HD. החלטה לא דרמטית, שמסמלת את אחת החזיתות הדרמטיות של הרגולציה על הטלוויזיה הרב-ערוצית: זו של שידורי הספורט.

עד סוף 2009 שרר כאוס בהסדרת שידורי הספורט בכבלים ובלוויין. החלטות ברורות בנוגע למותר ולאסור לא היו בנמצא, וערוצי התשלום שיחקו בצרכנים וסיפחו תכנים מערוצי הבסיס כראות עיניהם. הניסיון לעשות סדר בבלגן הוליד החלטות בשיטת טלאי על טלאי וכשל מלעקור את זליגת התכנים. "היו קרבות עקובים מדם על אגו, תככים וזכויות שידור", מגדיר חן את המצב כשנכנס לתפקיד. "יצאנו לדרך בניסיון לעשות סדר בכשל השוק הזה". כך נולד מפרט השידורים, שמגדיר בדיוק מה וכמה צריך להיות משודר בכל אחד מאפיקי ערוץ הספורט, שהיה ועודנו השחקן המרכזי בתחום, לצד צ'רלטון ו-ONE.

"לצד הקרב העסקי על כמה ירוויחו אלי עזור [הבעלים של צ'רלטון] או אביב גלעדי [הבעלים של ערוץ הספורט] יש גם קרבות לא רציונליים של יצרים", אומר חן, שמתאר "מלחמת הכל בכל על פרסטיז'ה, שקיימת בשדה של גופי הסדרה אחרים בצורה הרבה פחות בולטת". בקרבות הללו נכווה גם חן. אתר ONE נכנס בו חזיתית, בכותרת ראשית, כשאישר את ערוץ חמש פלוס לייב. תחת הכותרת "מועצת השקשוקה" טענו שתפר דיל בדלתיים סגורות ומכר את הציבור לאינטרסנטים. "זה לא כיף להיות מותקף בצורה אישית וחריפה", מגיב חן. "חלק מתפקיד הרגולטור זה להיות מושא לביקורת כל עוד היא עניינית, אבל כאן הביקורת היתה חריגה מדי, והעובדות מוכיחות שלא התקפלתי. כל בעל עניין וסגנונו", הוא מוסיף.

אלא ש"בשנתיים האחרונות אפשר לזהות התבגרות אצל כל השחקנים בשוק הספורט", טוען חן, "וזאת בזכות יד הברזל שלנו. השחקנים המרכזיים הגיעו למסקנה שהקרבות הלא רציונליים שליוו את נושא זכויות השידור גורמים להם נזק כלכלי ותדמיתי משמעותי. שלושתם הבינו שאסור להם להתעמר בציבור ועליהם להיות קשובים לרחשי לב הצופים".

על ההתעמרות בציבור ניתן ללמוד מדו"ח של מועצת הכבלים והלוויין, המשווה בין מחירי חבילות שידורי ספורט בישראל ובמדינות אחרות: חבילת ספורט בישראל יקרה בצורה קיצונית – בין פי שלושה עד פי עשרה. כך למשל עלותה של חבילת ספורט צרה בצרפת, גרמניה ואנגליה עומדת על כ-100 שקל. בישראל עלותה של חבילת בסיס היא 220 שקל, עוד לפני התוספת על ערוצי התשלום בספורט.

ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, במשרדו בשבוע שעבר (צילום: "העין השביעית")

ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, במשרדו בשבוע שעבר (צילום: "העין השביעית")

אני מכנה את ערוצי התשלום "עריצי הספורט" או "ערוצי סחיטה", אני אומר לחן, האם אתה מסכים להגדרות האלה? "החבילה הצרה יקרה כאן לא רק באשמת חברות הכבלים", הוא משיב. "אשמה הממשלה שלא פתחה את חסמי הכניסה לזכויות, אשמה ועדת הכלכלה שנתנה הגנת ינוקא לערוצי הברודקאסט במתן פרסומות. הגנת הינוקא, על-פי החוק, הסתיימה לפני כמעט עשור, ועדיין חברות הכבלים והלוויין אינן רשאיות לממן פרסומות כדי להוזיל את העלות לצרכן. תאר לך שבשידורי המשחקים מספרד למשל היה ניתן להכניס מקבצי פרסומות. זה היה מוזיל את העלות לצרכן בצורה דרמטית, ובמקרה כזה הכינויים שלך היו צודקים".

ובכל זאת, אני מתעקש, מלווה אותי תחושה שריבוי ערוצי התשלום הוא תוצאה של חמדנות ולא של צורך קיומי. מדוע הכסף שמקבל ערוץ הספורט מהוט ומיס (חן: "אני לא יכול לומר את המספר המדויק כי זה סוד מסחרי, אבל מדובר בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה") אינו מספיק כדי להציע לצרכן מחיר נוח יותר? כיצד הסכום האדיר שמצטבר מכ-200 שקל שמשלמים 1.6 מיליון משקי בית המחוברים לכבלים וללוויין מדי חודש אינו מאפשר לבעלי החברות להסתפק ברווח נאה גם במחירים זולים יותר?

לפי חן, התשובה היא המציאות הכלכלית השונה מאוד. "הרווח של חברות הכבלים הוא בשוליים", הוא טוען, "הן בקושי מרוויחות. כשאתה בודק את המאזן הכספי של הוט ושל יס, אתה מגלה שאין כסף לשידורים. כמה צרכני ספורט חזקים כמוך יש במדינת ישראל? בסך-הכל חצי מיליון. אין פה שוק כמו באנגליה, שם 50 מיליון משלמים על משחק כדורגל. ההארד-קור של הספורט אצלנו הוא חצי מיליון. שוין, כמה אתה יכול להרוויח מחצי מיליון?".

חצי מיליון צופי ספורט זה לא מספר מכובד למדינה כמו ישראל?

"אפילו על הליגה האנגלית צ'רלטון שילמה מחיר אסטרונומי, לא יכול להגיד לך מספר, אבל מדובר בערוץ פיי [תשלום] שגם בתקופת תור הזהב שלו לא מגיע ל-80 אלף מנויים. שוק שידורי הספורט בישראל הוא אטרקטיבי ביחס לכל מדינה בעולם. הבעיה היחידה היא האיזונים בין ערוצי הברודקאסט לערוצים בתשלום. ספורט עולה הרבה מאוד כסף, אבל בכבלים ובלוויין אין פרסומות. אם זה היה תלוי בי, מזמן הייתי נותן. המלצנו לא אחת ונתקלנו בקירות אטומים, בגלל שרוצים להגן על ערוצי הברודקאסט.

"יש פה תעשייה מדממת מאיפה שלא תסתכל על זה. המחוקק העדיף מכל מיני סיבות להגן יותר על ערוצי הברודקאסט בגלל שהם מדורת השבט, בגלל שהם משדרים חדשות ואקטואליה, ובגלל עוגת הפרסום המצומצמת. אני מאמין שלפחות בתחום הספורט זה רק עניין של זמן עד שיפתחו אותו לפרסומות". אם גם אז יישארו המחירים בעינם, "תהיה צודק בביטויים החריפים והמעליבים שלך עליהם", הוא חוזר ומדגיש.

כעת, על כל פנים, התשלום הגבוה וריבוי ערוצי התשלום חיוניים, סבור חן. כך ערוץ הלייב נועד "לתמרץ את ערוץ הספורט לרכוש תכנים שמהם ייהנו גם צופי הערוצים הפתוחים שלו, אם זה תחרויות ג'ודו או התעמלות". חן חושף את הכינוי שלו לתהליך המיקוח בין הרגולטור והגופים המפוקחים: "החלטנו להחזיר טיפה את ההגה לכיוון נוסחה שהמשחקים המרכזיים ישודרו בערוצים פתוחים, אבל מאפשרים להם איזשהו תמריץ, או כמו שאני קורא לזה, 'תרומות ומעשרות'. למשל, ריאל מדריד תהיה בבסיס, ברצלונה ב-5 פלוס ומשחק של חטאפה מול סביליה יכול להיות בלייב".

פתרון אלגנטי לבעיה היה יכול להיות האפשרות לרכוש חבילת שידורים ייעודית, צרה: "העובדה שאין לצרכן יכולת בחירה גורמת למשל לאדם שלא אוהב ספורט לסבסד ספורט, או לאדם שהוא אלמן או רווק לממן ערוצי ילדים, שהם תשעה במספר. האנומליה הזו היא לא בריאה". אולם זהו פתרון שחן כשל מלספק עד כה. "אני נלחם על זה", הוא אומר כעת, "אני מקווה שבמשמרת שלי עוד אצליח להרים את הסיפור של חבילה צרה למצב של אמירה ברורה ומחייבת את חברות הכבלים, גם אם בסוף זה יגיע לצרכן רק בעוד חצי שנה או שנה".

בכל מקרה, הוא מדגיש, חייבים למצוא את האיזון שיאפשר ללקוח לצרוך רק את מה שהוא מעוניין לצרוך, "בלי לשפוך את התינוק עם המים ולגרום לקריסה של חברות הכבלים וממילא לצמצום של עולם התוכן. הרי לפני חברות הכבלים והלוויין היתה רק פלטפורמה אחת ששידרה ספורט – הערוץ הראשון. בלי חלילה לפגוע בבית-הגידול שלי יותר מ-20 שנה, מלאי הספורט בשידור הציבורי היה מאוד מוגבל. לא היה פלורליזם ולא הגיוון שיש היום על המסך".

לסיכום, תוכנית הסיכום. המשך הראיון עם ניצן חן

המועצה השליטה סדר עם החלתו של מפרט השידורים, אבל ערוץ הספורט הצליח לדחוף בכל זאת שתי עיזים חדשות: תוכנית סיכום המחזור והמשחק המרכזי בליגה הלאומית הועברו לפני שנתיים לחמש פלוס לייב. הצופים זעקו חמס, והמועצה עמדה חסרת אונים. מדוע? "אני בעד להגן על כל המפעלים, אבל זה בלתי אפשרי", מודה חן. "הבעיה היא שאף אחד לא רצה לרכוש את הליגה הלאומית. יש לה קליינטורה מאוד מצומצמת, בסך הכל 5,000 צופים. אם לא היינו מאפשרים לליגה הלאומית להיות בחמש פלוס לייב, אין סיכוי שהליגה הזו היתה משודרת".

ולגבי תוכנית הסיכום, למה לא התערבתם מיידית והלכתם מול ערוץ הספורט ראש בראש?

"זו שאלה שגם אני שאלתי. אבל אנחנו לא רוצים להפסיד בבג"ץ. מדיניות השידורים שלנו היא מדיניות קניינית שגובשה לפני שנים רבות וקבעה עם איזו הסדרה אפשר להתווכח. המועצה אומרת מעל עשר שנים שהיא לא מגנה על מגזין משחק".

זה לא מגזין, אלא חדשות.

"אבל זה לא שידור חי".

גם חדשות הספורט אינן משחק בשידור חי, ובכל זאת קבעתם שהתוכנית חייבת להיות בערוץ פתוח. ערוץ הספורט חיכה עד שתאשרו את מפרט השידורים, ורק אז חתם עם ההתאחדות על רכישת תוכנית הסיכום והליגה הלאומית.

"אולי אם היינו רואים מראש...".

אז לא ראיתם מראש, למה שלא תלכו עם זה אפילו לבג"ץ ותדרשו להעביר את התוכנית לערוץ פתוח?

"אני מסכים איתך. שמע, אני מודה שאף משרד לא רוצה להפסיד בבית-משפט, זו הפרסטיז'ה של זה".

אף אחד לא אמר שתפסידו, וגם אם כן, לפחות נדע שהרגולטור הלך עם הצרכנים עד הסוף.

"יש פה זכויות קניין, והיו דעות שאמרו שהסיכוי פה לא לטובתנו, ולכן הלכנו להידברות. גם ערוץ הספורט יודע שממעל מרחפת האופציה שנלך לבית-משפט. אנחנו הלכנו איתם להידברות, ועכשיו התקצירים משודרים בשעה אחת ורבע בלילה באינטרנט".

לראות משחק באינטרנט זה לא כמו בטלוויזיה. ומה עם אלה שאין להם אינטרנט?

"המדינה יכולה להגיד שתוכנית הסיכום טעונה הגנה ואז להגן עליה בלהט, ואני מסכים עם ההערה שלך, או החצי נזיפה, שבין אם נפסיד בבג"ץ או לא... יכול להיות ששגינו. אם נוסיף את זה למפרט, מעבר לבעיה הקניינית, לא בטוח שתהיה קליינטורה לדבר הזה".

בטח שתהיה. כשתוכנית הסיכום שודרה בזמנו בערוץ 1, הרייטינג נע סביב 10%.

"אז למה ההתאחדות לכדורגל לא הצליחה למכור את זה לאף שחקן?".

כי ערוץ 1 הלך על המשחק המרכזי, ערוץ 10 עם כל הבעיות שלו, וקשת לא רוצה להיכנס לתחום הספורט.

"אז נתת את התשובה בעצמך. בגלל כל חוליי תעשיית הטלוויזיה, כשקשת לא במשחק, ערוץ 10 קורס, ערוץ השידור הציבורי בקושי מחזיק את עצמו, אז אנחנו נפיל את זה על הכבלים והלוויין? מי ישלם את כל זה?".

אז תוותרו להם על משהו אחר, אבל הלחם והמרגרינה חייבים להיות בערוץ בסיס.

"אז גנבת לי את המשפט מהפה. אני מודה שבתוכנית העבודה של 2012 בתחום הספורט מצאנו פתרון ביניים. אולי זה לא המצב המיטבי, אבל אנחנו נעשה שימועון קצר עם הציבור ונשאל אם אפשר לוותר על משהו לטובת תוכנית הסיכום. אם נגיע למסקנה שעוד רבים חושבים כמוך, אז אנחנו יכולים לעשות טרייד-אוף. נניח במקום 25% מהליגה האדריאטית, תנו רק 10% ותחזירו את תוכנית הסיכום לערוץ הבסיס. העיקר שאתה ושכמותך יהיו מרוצים".

עליית מדרגה

פרסומים ראשונים שוברים פה ושם גם את שיא השפל של עצמם, בעיקר כשהם מתפרסמים באתר המתמחה בכך, ONE. השיטה עבדה גם השבוע: קודם מפרסמים, אחר-כך מתחילים לבדוק, ובהמשך מתיישרים לפי אתרים אחרים. ONE לקח צד במאבק בין אוהדי הפועל תל-אביב לבעלים אלי טביב. הידיעות המתפרסמות לאחרונה באתר מדבררות את טביב יותר מבכל מקום אחר בתקשורת הספורט. ביום רביעי האחרון הגדיל ONE לעשות בידיעה שדיווחה על "רימון עשן שנזרק לחצר ביתה של אשתו של טביב".

כותרת המשנה קבעה מה שהמשטרה טרם הצליחה להוכיח: "עליית מדרגה חריפה באלימות אוהדי הפועל נגד טביב". גם הידיעה עצמה החלה במסקנה גורפת: "האלימות בקרב אוהדי הפועל תל-אביב מגיעה לשפל נוסף". הכותבת, אופירה אסייג, מתארת את מה שקרה, בעילגות אופיינית: "לפני כחודשיים זה היה כשטביב ישן בשלוש לפנות בוקר, והבוקר טביב במיאמי ואשתו, דנה אשכנזי, עם בתה הקטנה בת ה-3 נחרדת כאשר לחצר ביתה בשכונת תל ברוך בצפון ת"א נזרק רימון שהרעיד את כל השכונה. דנה מיד צלצלה למשטרה וחבלן משטרתי שהגיע למקום תיחם את האיזור ויצר בהלה בקרב השכנים".

הידיעות הראשונה (למעלה) והשנייה ב-ONE. מצאו את ההבדלים

הידיעות הראשונה (למעלה) והשנייה ב-ONE. מצאו את ההבדלים

אלא שרימון עשן לא יוצר שום רעש, ודאי שלא מרעיד שכונה שלמה. בהמשך נכתב באתרים אחרים כי הרימון נמצא בחצר הבית בלי שפעל כלל. אוהדי הקבוצה זעמו על ONE שהטיל עליהם את האשמה ואף דרשו לשקול תביעה נגדו. טביב צבר שונאים רבים, שלכל אחד עשוי להיות מניע לפגוע בו. יום קודם פורסמה ב"מעריב" כתבה גדולה על כ-30 גורמים שונים התובעים את הפועל תל-אביב או נמצאים בהליכים מולה. מדובר בקבוצות, שחקנים, סוכנים, מסעדות וספקים. סכום התביעות הכולל מגיע ל-42 מיליון שקל.

ב-ONE הבינו בהמשך שהלכו רחוק מדי ותיקנו את עצמם תוך כדי תנועה. כותרת המשנה בידיעה המתוקנת מחקה את האשמה מאוהדי הפועל תל-אביב. "עליית מדרגה חריפה באלימות נגד בעלי הפועל תל-אביב", נכתב. הפתיחה החדשה היתה מסויגת: "החשד הוא שמדובר באוהדי הפועל תל-אביב".

ומה באשר לרימון שהחריד שכונה שלמה על אף שלא התפוצץ? הרימון ש"הרעיד" את כל השכונה הפך לרימון ש"הלחיץ" את כל השכונה.

עליית מדרגה באלימות? לא בטוח. יותר מדויק לקבוע שמלכת עיתונות הספורט הצהובה רשמה עוד עליית מדרגה בפרסום בלתי אחראי. אפילו ב-nrg לא עברו על כך לסדר היום. "אתר ONE", נכתב בטור דעה ציני מאת אורן יוסיפוביץ, "הוא אתר מכובד, מדויק ואמין". את היתר אפשר לקרוא כאן. לא בכל יום אתר ספורט מתנגח באתר מתחרה בגלל ידיעה לא מדויקת. עליית מדרגה נרשמה גם כאן.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il