נכחתי במשחק הכדורגל ביום שישי באיצטדיון וינטר, שתצלומי המהלומות ממנו הסעירו את המדינה. על כל מכה ובעיטה ועם כל רגע שהסלים את המצב, היה ברור שזו תהיה שעתם הגדולה של פרשנים, פובליציסטים ויתר המושכים במקלדת. אחד הנזקים הגדולים של תקרית המכות הוא גודש טקסטים ודעות מומחים, שבאלפי מלים מנתחים את הסיבות והשורשים ומציעים פתרונות. הטורים יהיו ממוחזרים ולעוסים מפרשיות עבר, הטון אותו טון. השמות והמקומות משתנים, המהות נשארת. מה שהיה הוא שיהיה. זכות הדיבור לדברנים הגדולים של הענף, עד לסערה הבאה.

"הכל מתחיל מחינוך", משחרר העיתונאי רון עמיקם מ"מעריב" אבחנה מקורית בראיון לעיתונאית מירי אליקים מערוץ 1. בעיתון שלו מציע עמיקם לשלוח את השחקנים המעורבים בתגרה ישר לכלא. "הכדורגל הישראלי חולה מאוד", מאבחן שלומי ברזל ב"הארץ", ורותם את ההידרדרות לעוד הזדמנות לסגור חשבון עם החולה האמיתית, הלוא היא החברה הישראלית. באותו עמוד יודע אלון עידן מי צריך לתת את הדין: "אבי לוזון צריך להתפטר". הוא לא היחיד.

שלמה שרף ב"ישראל היום" פונה ליו"ר ההתאחדות כנציג ההמונים: "הציבור מאס בך". א. טבק, "מעריב", מאבחן עייפות אצל היו"ר המושמץ ומציע: "אולי הגיע הזמן לפרוש". יונתן הללי, כמה עמודים בהמשך, דווקא בונה על השעיר לעזאזל: "לוזון חייב לחבר את כולם ולנוע קדימה".

שער "מעריב"

שער "מעריב"

"מדוע הם שתקו לאורך השנים?", זועם עמיר פלג מ"ידיעות אחרונות" על חברי הנהלת ההתאחדות ומצרף עוד כמה ראשים לעמוד הקלון. "לנתק את הכדורגל מההתאחדות", לוקח עמנואל רוזן ב"ידיעות" את ההצעה עוד צעד קדימה. "חייבים להקים מינהלת", בונה בוני גינצבורג בערוץ 1 קומה ביורוקרטית חדשה, אבל פז חסדאי בוואלה משוכנע שאין טעם: "מצטערים חברים, אין עם מי לדבר, אנחנו מיואשים ומדוכאים". אמנון אברמוביץ' ב"ידיעות" דווקא מאמין: "הכדורגל חולה קשה, לא אנוש. ניתן להחיותו".

דן מרגלית ב"ישראל היום" מקונן: "הבריונות ניצחה". שרת הספורט, לימור לבנת, עולה על הבמה שמספק לה "ישראל היום" וגם היא יודעת מה הכדורגל צריך: "פעולות החייאה". אביעד פוהורילס מ"מעריב" מזהיר: "בשבוע הבא יהיו פה שני הרוגים, ומסביב ייהום הסער". באתר ערוץ הספורט מציע צביקה שרף פתרון מקורי: "להתחיל את המהפכה מלמעלה". אריה מליניאק מתלונן ב"ידיעות" איפה היו כולם כשהוא הזהיר והתריע כל השנים. ב"מעריב" פוסח בן כספית על שתי הסעיפים: "להחזיר את הכדורגל לציבור ואת הלוזונים למכבי פתח-תקווה", וטל וולק ב"גלובס" מוסיף: "בדרך למטה שייקח גם את אח שלו".

"הכדורגלנים הצעירים מפתחים לעצמם מודלים לחיקוי מעולם סרטי המאפיה", מספק אמיר זוהר ב"גלובס" זווית קצת שונה. שרון דוידוביץ' ב"ידיעות" מאזרח את הדימוי: "זה לא יהודים או ערבים, זה ערסים". חמי אוזן ב"וואלה" מיואש לגמרי: "אין לנו כוח להבין, אין לנו עניין וזמן, לוזון חייב לפנות את כסאו". אורי קופר ב"ידיעות" מצטרף למקוננים: "הכל נבל, הבאיש". אמיר שלח ב-one חושף תובנה שטרם שמענו: "חייבים להתוות דרך".

גם תורם של חשבונות הנפש הגיע. "האם הספורט שלנו הידרדר עד כדי כך, או שמא האנשים שמסקרים אותו הידרדרו כהוגן?", תוהה נמרוד עופרן ב"וואלה". גם שחר פרנהיימר בוואלה מכה על חזה העיתונות: "התקשורת ניפחה את המותג השחוק 'הכדורגל הישראלי' לכדי בועה נוצצת".

ב"כלכליסט" מחליט אוריאל דסקל לשבור את כל הכלים, מודיע שהוא מפסיק להתייחס לכדורגל הישראלי המקצועני וקורא לעמיתיו להצטרף אליו. "אחרי חודש שאף אחד לא יסקר אותם, הם יפסיקו לחשוב שהשמש זורחת להם מהתחת", הוא כותב בדף הפייסבוק שלו. הם שם, אנחנו כאן, כאילו לא כולם אכלו מאותו המסטינג.

כאמור, זוהי שעתם הגדולה של מנפחי התובנות הגורפות, אמני השורה התחתונה, אספני תוכניות המגירה, המכים הסדרתיים על חטא ומתנשפי ההלכה-לי-המדינה. שעה דרמטית, שעה היסטורית, המתגלמת באלפי כניסות ומאות טוקבקים. אבל רק שעה. עוד מעט היא תיגמר, ואיתה תתפוגג גם אשליית הזבנג-וגמרנו. המציאות תזכיר שהיא עשויה מרגע ועוד רגע, ששיקום הוא מהלך מורכב, שהתנאי להצלחתו הוא צניעות ובעיקר עבודה אפורה, יומיומית, גם של מי שעושים את הכדורגל ברגליהם ובממונם ובכשרונם, וגם של המסקרים אותם. רק שם, בעבודה השגרתית, המקצועית, תיבחן הצלחת השינוי בתרבות הספורטיבית בישראל.

ובינתיים, ברחובות

הסכסוך המעניין הבא נמשך כבר חמש שנים, ולא נמצא לו עדיין פתרון. המקומון "ידיעות רחובות" מרשת ידיעות-תקשורת נמנע כמעט לחלוטין מלסקר את הפועל מרמורק מליגה א', וזאת עקב סכסוך עם האיש החזק בקבוצה, חנן עדני. לפני כחודש שלח אוהד הקבוצה, נאור בן-משה, מכתב למערכת העיתון ובו קבל כי "זכות הציבור לדעת" נמנעת מאוהדי הקבוצה. "אין ספק שנקטתם גישה קיצונית ומפלה בעניין הפועל מרמורק, כיוון שחלק מהקוראים אינם מקבלים את המידע אותו הבטחתם לתת במסגרת תפקידכם", כתב.

עדני, 71, מנהל את הפועל מרמורק זה 40 שנה. יו"ר מיתולוגי, דמות צבעונית, שופע פנינים. לפני כשש שנים קיבל עדני את הג'ננה על כתב "ידיעות רחובות" אבי נעים, הודיע שאינו רצוי יותר במגרש שלו, וגזר שכל עוד נעים מסקר את הקבוצה, אין שיתוף פעולה איתו. "אבי נעים הוא אוהד הפועל רמת-גן", מסביר עדני ל"העין השביעית", "ובאותו זמן מרמורק היו במאבק עלייה עם רמת-גן. הוא חיפש אצלי רק לכלוך כדי שהקבוצה שלי תינזק ורמת-גן יעלו, ואז הודעתי לו ולעורך שלו שהוא לא ידרוך כאן יותר".

אחד משורשי הסכסוך הוא ראיון שהתפרסם ב"זמן רחובות" ובו התבטאות קשה של עדני נגד אוהדי הקבוצה. עדני מודה שזרק מלים לא במקום וכינה את האוהדים "סמרטוטיאדה", אבל העיתון, הוא מתעקש, הוציא דברים מהקשרם והראיון עלה לו בסכסוך עם האוהדים ובחרם מנויים. סמוך לאותו זמן זעם עדני על ראיון שערך נעים עם שחקן צעיר בקבוצה והודיע כי אם יתפרסם, הוא יקנוס את השחקן ב-2,500 שקל. הכתבה כבר היתה מוכנה לדפוס, אבל במקומון החליטו להתחשב בשחקן והיא הוסרה ברגע האחרון. מאז, למעשה, החליטו במערכת המקומון לא לכתוב יותר על הקבוצה, אולי בתקווה שעדני יישבר מהחרם של המקומון הגדול באזור ולא יקשה על עבודתם.

לפני כשלוש שנים נערכה פגישה בין עורך מדור הספורט אז, משה שמאי, ובין עדני, בניסיון ליישב את הסכסוך. יו"ר מרמורק הודיע כי אבי נעים הוא טאבו, שמאי השיב כי עדני לא יקבע לעיתון איזה כתב יסקר את הקבוצה, והנתק בין הצדדים נותר בעינו.

מי שנפגעים בינתיים הם קוראי ומנויי "ידיעות אחרונות" אוהדי מרמורק, שמדי יום שישי מדפדפים לשווא בעמודי הספורט של המקומון, ושוב נותרים מתוסכלים. כך למשל קבוצות מליגות נמוכות יותר, כמו מכבי שעריים ובני-יצ'אלאל, זוכות לסיקור קבוע. ביום שישי האחרון התמודדה מרמורק בקרב צמרת מול מכבי יבנה מהמקום הראשון, אבל ב"ידיעות רחובות" לא נכתבה על כך מלה אחת.

מדור הספורט ב"ידיעות רחובות" מיום שישי האחרון

מדור הספורט ב"ידיעות רחובות" מיום שישי האחרון

האוהד והקורא בן-משה, תושב רחובות בן 50, החליט לא לשתוק יותר. "אני תוהה היכן הגבול?", כתב למקומון. "האם במקרה של סכסוך עם ראש העיר, יוסי שבו, לא תפרסמו מידע על פעולותיה של עיריית נס-ציונה ותתעלמו מעיר שלמה? או מקרה קיצוני שבו כל קבוצות הכדורגל באזור יאסרו עליכם לסקר אותן, האם אז כל מדור הספורט יופיע ריק? שבוע אחרי שבוע במשך שנים? אם כך נופלות ההחלטות בחדר המערכת, תשקלו ברצינות להחזיר את המפתחות ולתת לעיתונאים מקצוענים לעשות את עבודתם ולשרת אותנו, הקוראים".

במערכת "ידיעות רחובות" טוענים כי הפועל מרמורק אינה מוחרמת באופן גורף, והיא מוזכרת מפעם לפעם, אבל תוהים מה הם צריכים לעשות כשעדני מתעקש לקבוע מי הכתב שיסקר את הקבוצה, מערים קשיים על כניסת כתביהם וצלמיהם למשחקים ולא מוכן לאפשר להם לראיין שחקנים. יצוין כי נעים כבר לא מסקר את קבוצות הספורט של רחובות, והכתב הנוכחי הוא מוטי חביב, אלא שהחרם של העיתון על מרמורק נמשך.

"אבי נעים לא ידרוך כאן כל עוד אני חי במרמורק", פוסק עדני, "וזה לא הרבה זמן, שנתיים מקסימום. עם מוטי חביב אין לי בעיה, הוא עיתונאי ותיק שאני מכיר שנים, הוא מוזמן לכתוב עלינו, אבל אני זה שיקבע את מי יראיינו. זו זכותי כבעל הקבוצה. אני למשל לא רוצה שיראיינו שחקן צעיר. כל פעם שבחור צעיר נותן גול, בתקשורת עושים ממנו אלוהים, מנפחים לו את האגו, עושים אותו שפוט שלהם, ואז השחקן הזה מתחיל להדליף ועושה לי בלגן בקבוצה. אם שחקן נתן סטירה בחדר הלבשה, אני צריך לקרוא את זה בעיתון? אם 'ידיעות רחובות' רוצים לראיין מאמן או איזה שחקן ותיק, אין לי בעיה".

עדני אומר שהוא מבין את האוהדים, אבל מודיע חד-משמעית ש"לא אתן לפגוע בציפור הנפש שלי, הפועל מרמורק. קבוצות גדולות ממני מתבוססות בדמן בגלל עיתונאים קטנים. על כל פיפס קטן קמה סערה גדולה. הייתי בצמרת, עליתי ליגה, והם חיפשו רק לכלוכים. אין לי דרך להילחם בעיתון גדול כמו 'ידיעות'. אני לא מבית חנון ולא אתחנן בפני העיתון שיסקרו אותי. הדרך היחידה שלי להילחם בהם היא לקנות 'מעריב', וזה מה שעשיתי כמה שנים. אם כי לאחרונה אני קונה גם 'ידיעות', וזה רק בגלל שהטבלאות שלהם בימי ראשון יותר ברורות, עם אותיות גדולות יותר".

במערכת "ידיעות רחובות" ביקשו שבועיים כדי לבדוק שוב את התנהלותם מול הקבוצה, גם כיוון שלפני חודש התמנה עורך חדש, שחר אמאנו.

אפשר להבין ללבם של אנשי המקומון, שנתקלים ביו"ר שדורש להחליף את הכתב וסוגר בפניהם את הקבוצה. התנהלויות כאלה אינן נדירות ביחסים שבין התקשורת ובין קבוצות. לא פעם נוקטים עיתונים סנקציות זמניות כשכתב אינו מורשה להיכנס למשחק, על אף שברשותו תעודה מטעם ההתאחדות לכדורגל. במקרים כאלה נהוג לסקר את המשחק בצורה מצומצמת – תוצאה בלבד, בלי הרכבים ובלי ציונים לשחקנים, ותוך הסבר לקוראים. אבל כאן מדובר בחרם ממושך מאוד, שבו העיתון נלחם בקבוצה על חשבונם של הקוראים. יש דרכים רבות לעקוף טאבו מסוג זה ולסקר את הקבוצה על אפו וחמתו של מי שמונע מהם. זה מתסכל ולא אידיאלי, אבל כשהמפסידים הגדולים הם הקוראים, הימנעות מסיקור היא מעילה בתפקידו של העיתון.

הכושי עשה את שלו

בערוץ 1 הנחיתו לפני חודש וחצי במפתיע את יורם ארבל לעמדת שדר המשחק המרכזי. מי שציפה לרוטציה בין ארבל לשדר הקבוע, עמית הורסקי, קיבל עד עכשיו נוק-אאוט מוחלט לטובת השדר הוותיק: ארבל שידר מאז ארבעה משחקים רצופים בליגת-העל. האם הצנחתו של ארבל ודחיקתו של הורסקי הן חלק ממאבקי הכוח שבגללם, בין היתר, החליט אורי לוי להתפטר מתפקידו כמנהל מחלקת הספורט?

סצינה דומה נרשמה השבוע גם בערוץ הספורט, וגם כאן מעורב ארבל. הוא זה ששידר במוצ"ש האחרון את ברצלונה מול ריאל מדריד (16.5% רייטינג). לא ברור מדוע הועדף ארבל על פני השדר הקבוע, נדב יעקבי.

הורסקי ויעקבי מילאו את תפקידם במשך כל העונה ופתאום, לקראת סיומה, ברגעי אליפות והכרעה, הם הוזזו באופן תמוה. אצל יעקבי העלבון אולי צורב יותר בגלל היותו מזוהה עם שידורי הליגה הספרדית. לפעמים אף שידר שני משחקים בזה אחר זה. מהמקרים הללו בשני הערוצים נודף ריח רע של "הכושי עשה את שלו".

התיקונים

שוב זה קורה באתר ערוץ הספורט. טקסט שיווקי נטו שוחה בטבעיות לצד ידיעות מערכתיות. בלי בושה.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il