איור: רונן ארליך

איור: רונן ארליך

"בצער רב וביגון קודר", כתב הגולש המכונה נור בפורום שכול ואובדן בוואלה-IOL המיועד לאנשים שיקיריהם נפטרו, "אחרי נסיונות כושלים של טיפול נמרץ והנשמה מלאכותית ,ברצוני להודיע על מותו בטרם עת של ידידנו יואל ז"ל"...

מבקר מזדמן היה מתרגש לראות כי חברי הקהילה הווירטואלית ליוו במשך חודשים חבר קהילה שבן משפחתו גסס. הגולשת מצדה, למשל, כתבה: "אינני מכירה אותך, נור, אך אני משתתפת בצערכם". אלא שאז נשלחה ההודעה הבאה מהגולש בני: "אלו בדיוק, נור, המלים שחיפשתי לחתונת העוולה ויואל. בצער רב וביגון קודר יואל ועוולה התחתנו - סופית. "קצת משונה, אלא שבני מרחיב בהודעה הבאה: "היה לנו מקום מפגש. יואל היה בעל הבית. יואל ועוולה התחתנו. חתונה אמורה להיות דבר משמח - חתונתם של יואל ועוולה אינה כזו".

חילופי הדברים האלה הם רק כמה טיפות בים המלים שנשפכו בשבועות האחרונים בפורומים השונים ברשת הישראלית (המתנהלים בוואלה, תפוז, רשת אורט, YNET ואחרים), בעקבות המיזוג בין שני הפורטלים הגדולים בישראל, IOL ו-וואלה. מי שהרבה לגלוש בפורומים בעברית מבין כל מלה שכתבו אנשי פורום שכול ואובדן, מי שלא - דרוש לו הסבר. "יואל "הוא, בפי הגולשים, IOL ,הפורטל מקבוצת "הארץ" שרכש לעצמו, עד המיזוג, מוניטין כאתר המוביל בארץ לפורומים וקהילות. הכינוי שלו מעיד על כך שהפך עבור הגולשים שלו לדמות וירטואלית אמנם, אבל בעלת ערך רגשי רב, שייצגה עבורם בית שבו יכלו למצוא חברים, שותפים לגורל או שותפים לתחום עניין. "עוולה", הלא היא חברת וואלה, כיום הפורטל הגדול בישראל, היא זו שגזלה מגולשי "יואל" את הבית. המיזוג בין שתי החברות, שהתרחש בחודשים האחרונים, הביא, באורח מפתיע, להתפוררות הפורומים שטיפחו ב-IOL מאז הקמתה ב-95' ולהיעלמותה של מרבית ה"היסטוריה" של הפורומים עד המיזוג, כלומר הדברים שהחליפו ביניהם הגולשים וחומרים שאספו בתחומי העניין שלהם.

הסערה הזאת התחוללה בעיקר בעולם הווירטואלי, הרחק מתשומת לבו של כל מי שאינו מרבה לגלוש באינטרנט לצורכי שיחה, החלפת דעות ויצירת קשר. אלא שהדברים שהביעו הגולשים במהלכה העידו עד כמה קיומו של כלי התקשורת הזה הוא חזק ואמיתי בעולמם ולבבותיהם של המשתמשים בו. המתבונן מבחוץ יתקשה להבין על מה בכלל הסערה ואיך אפשר להיקשר באופן עמוק כל-כך לשיחות דרך המחשב. מי שהיה בפנים לא יבין איך אפשר שלא להבין.

כ-250 פורומים (אתרים המאפשרים לגולשים לנהל רב-שיח סביב נושא מסוים על-ידי השארת הודעות וקריאת הודעות של אחרים) פעלו ב-IOL במגוון רב של נושאים (רפואה, עזרה הדדית, תרבות, אמנות, בידור, מחשבים, אינטרנט, רוחניות, כלכלה, עסקים, מדע, אהבה, ספורט וכושר וכו'). סביב חלק מהפורומים פעלו קהילות שהרחיבו את המידע בנושא הנדון (בקהילה ניתן למצוא מאמרים, פרסומות והפניות לקישורים רלבנטיים ברשת). הפורומים נחשבו אחד הנכסים הבולטים של IOL, שקנה לעצמו שם של "אתר הקהילות". וואלה, לעומת זאת, נודע כפורטל הישראלי החזק ביותר, שהצטיין במערכת חדשות המתעדכנת תדירות ובמספר רב של גולשים. המיזוג הכלכלי של שני הפורטלים הגדולים (אך הלא-רווחיים) היה אמור לשלב את היתרונות של כל אחד מהם, אלא שלא כך קרה בפועל.

מדיניות תמוהה וכוחנית שנקטה חברת וואלה במהלך המיזוג הביאה לירידה חדה בפעילות הכללית בפורומים, ולמעשה להרס התשתית שנבנתה בעמל במשך השנים על-ידי IOL והאנשים שמינתה לניהול הפורומים. מממוצע של כ-14 אלף הודעות ביום בכל הפורומים של IOL ירד מספר ההודעות לאלפים בודדים בפורומים של וואלה-IOL לאחר המיזוג (ביום כתיבת הכתבה, למשל, כ-5,500 הודעות ביממה). על-פי החלטה, עברו הפורומים להתנהל בתוכנה של חברת וואלה, שנחשבת מיושנת ופחות ידידותית למשתמשים. כשלושים מנהלי פורומים, רובם בולטים ומעורבים, פוטרו, אחרים עזבו מרצונם ורבים מהפורומים עברו, בהחלטת חבריהם, לפורטלים אחרים. (תפקיד מנהל הפורום להעלות שאלות, לתת תשובות או להפנות למקורות בנושאים העולים לדיון בפורום. כמו כן עליו לשמור על נאותות השיח, בהתאם לכללי השימוש באתר. במסגרת זו הוא יכול למחוק הודעות).

המדיניות שנקטה וואלה הותירה מנהלים של פורומים רבים המומים ופגועים, וכן גולשים מבולבלים וזועמים שביטאו את דעתם בעשרות הודעות בכל פורום אפשרי. חלקם הודיעו על חרם צרכנים נגד וואלה.

איתן גולדברג ניהל פורום ייחודי שיועד למשפחות שילדיהן התאבדו. הוא אב לבת שהתאבדה, ולאחר שראה כי ב-IOL מזמינים אנשים לפתוח פורומים בנושאים שונים, הציע את הנושא ונענה בחיוב. "לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לבנות את הפורום ולייצבו עם משתתפים קבועים. מראש היה ברור שזהו פורום שלא יפנה לקהל רחב, ולא בכך חשיבותו. זה היה מקום ביטוי לאנשים שחוו טרגדיה ובחיים לא יפנו לפסיכיאטר".

יום אחד קיבל גולדברג טלפון מניר רפואה (אחד משני מנהלי הקהילות בוואלה-IOL) והתבשר על סגירת הפורום שלו ביום שלמחרת משום שאינו מלווה באיש מקצוע. "אמרתי לו, 'אתה רוצה לסגור בפנים את הפורום לאנשים שעברו חוויות כל-כך קשות ושוב להפוך אותם ללא לגיטימיים?'. ביקשתי שלפחות ייתן לי חודש כדי להוציא את כל החומרים מהאתר, אבל כלום לא עזר. הגיליוטינה ירדה והפורום נסגר". גולדברג השיג פסיכיאטר שהסכים להיות יועץ מקצועי בהתנדבות, אלא שבוואלה האריכו את תהליך האישור, הפנו את גולדברג שוב ליועץ המשפטי, ואז העלבון כבר היה עמוק מדי. גולדברג פתח את הפורום מחדש בתפוז, אלא שכל החומר שאסף עבור חברי הקהילה, מאמרים וקישורים, וכן חילופי הדברים בין החברים בפורום, כל זה נותר על השרת של וואלה ואינו נגיש לו.

בפורום המיועד לנפגעי תקיפה מינית עלו דימויים אחרים כדי לתאר את הפגיעה. אילנה סובול, מנהלת הפורום, השאירה מכתב התפטרות פומבי לחברי הפורום שלה, ובו נכתב בין השאר: "אנו חשים באובדן של ממשק שהיה נוח ומעולה, של הקהילה עם התכנים, של אפשרות החיפוש, של הודעות מאז הקמת הפורום שהלכו לאיבוד, של הבהירות והידידותיות של הממשק הישן... מעל לכל כואבת הרגשת הכפייה, ובקהילה כשלנו למלה כפייה יש משמעות כואבת וכבדה".

מיכל, מנהלת הפורום שעסק באימוץ, פוטרה מיד לאחר המיזוג. היא אם לשתי ילדות מאומצות והקדישה לילות ארוכים לבניית הפורום, שהיה ייחודי וראשוני בישראל. הוא אפשר שיח אנונימי בין ילדים מאומצים, הורים מאמצים והורים ביולוגיים, דבר שאינו מתאפשר בשום כלי תקשורת אחר. אב מאמץ שניהל דיאלוג מרגש עם בתו המאומצת בלי שידע שזוהי בתו עד שהזדהתה בפניו, ילד מאומץ שאיתר את אמו הביולוגית דרך הפורום - אלו היו רק כמה מהחוויות שעברו יחד המשתתפים בפורום בשלוש שנות קיומו. מיכל: "קיבלתי עשרות אי-מיילים שסיפרו לי איזה חלק תפס הפורום בחייהם, זה ממש קרע לי את הלב, אבל גם דרבן אותי לקחת את חברי הפורום ולמצוא להם בית חדש באתר קהילות אחר". חוויות דומות חזרו על עצמן בפורומים אחרים.

הקהילות והפורומים של IOL היוו דגם מוצלח במיוחד לסוג חדש של תקשורת שמאפשרת רשת האינטרנט, תקשורת שמביאה למימוש ערכים דמוקרטיים יותר מכלי התקשורת המסורתיים. אם כלי התקשורת המוכרים יוצרים אבחנה ברורה בין יוצרי התוכן ובין צרכניו, הרי שקיומם של פורומים וקהילות משנה את המאזן הזה ומאפשר לכל אזרח להיות יוצר תוכן וצרכן שלו בעת ובעונה אחת. עו"ד נמרוד קוזלובסקי, מומחה לדיני אינטרנט: "השופט חשין, בפסק-דין שכתב בנוגע לעתירה שהגישו אנשי ש"ס במטרה למנוע מאופיר פינס לערוך צ'אט במהלך מערכת הבחירות, עמד על הייחוד של המדיום הזה. כצרכן תקשורת אתה לא יכול להשפיע מעבר לזפזופ. פה, בפעם הראשונה, אנשים מעורבים באמת. אתה מאזין ומשתתף. כוחו של היחיד עולה בצורה משמעותית. זה לא רק חופש הבחירה בכלי התקשורת שלי, אלא גם יכולת להתבטא באופן יצירתי בכר הביטוי שבחרתי לי".

הדרך שבה בחרו אנשי וואלה לנהוג בנכס שקיבלו מ-IOL עומדת בניגוד מוחלט לגישה הזו. מנהלי הקהילות ניהלו את הדיונים בפורום באופן שוטף, לפעמים יומיומי, ממחשביהם האישיים, בהתנדבות (מלבד כיסוי הוצאות ההתחברות לרשת ומתנות שהיו מקבלים מדי פעם מהחברה), בדרך-כלל מתוך עניין בנושא הנדון. ב-IOL שמרו על קשר רצוף עם כ-250 מנהלי הפורומים, הקשיבו לצורכיהם והגיבו על הצעותיהם. בוואלה שלאחר המיזוג התקבלה המעורבות של מנהלי הקהילות כבלתי לגיטימית ומאיימת על דרג הניהול הבכיר. מנהלי פורומים שניסו לתת עצות ולהשפיע על גורל הקהילות פוטרו באחת.

פרופ' עזי ברק, פסיכולוג מאוניברסיטת חיפה, המתמחה בפסיכולוגיה של האינטרנט, ניהל פורום בשם "אדם ואינטרנט" ב-IOL. "לאחר המיזוג לא הודיעו למנהלים שום דבר, לא ביקשו להכיר אותנו ולא הציגו את תוכניותיהם לגבי הפורומים. התחילו לרוץ שמועות על שינויים שיחולו בפורומים, והגולשים נכנסו ממש לחרדה והיסטריה". פרופ' ברק ניסה להציע את עזרתו לאחראים החדשים על ניהול הקהילות, אירית רגב וניר רפואה, נסיונות שהסתיימו בפיטורים פתאומיים. זמן קצר אחר-כך פוטר גיל צ'פניק, רופא צעיר שניהל פורום פעיל ומוצלח במיוחד שעסק במכשיר הפאלם-פיילוט ומשך חברות טכנולוגיה לפרסם באתר. צ'פניק התקשר לשאול שאלה, ומצא את עצמו מפוטר.

ארז פילוסוף, ממקימי הפורטל וואלה וכיום סמנכ"ל וואלה-IOL, אומר כי תהליך המיזוג נעשה בדיוק לפי התוכניות של החברה. לדבריו, "כל המהומה היא תוצר של פעילות של מנהלי פורומים שיש להם דלת פתוחה לתקשורת והקשיבו להם. זו סערה בכוס קפה בתוך הברנז'ה של המיץ של הזבל". עוד הוא מסביר: "האסטרטגיה של וואלה שונה מזו של IOL. אנחנו פונים להמוני בני-אדם. אנחנו רוצים פורומים שהרבה אנשים יוכלו להשתתף בהם, ולא שיהיו קליקות סגורות שבהם אנשים נכנסים ואומרים 'הי' ו'מה נשמע' ומדברים רק אחד עם השני. ב-IOL הנאמנות היתה למנהל הקהילה, ואנחנו לא רוצים את זה. הנאמנות צריכה להיות לסביבת הקהילות הכללית של וואלה".

כלומר, סגרתם את בית-הקפה השכונתי ואתם מצפים שהגולשים יקדמו בברכה את סניף מקדונלד'ס החדש.
אין מה לעשות, זה נכון. וואלה היא מקדונלד'ס ו-IOL היתה דוכן שווארמה שכונתי. מי שלא יכול להסתגל לשינוי לא יהיה איתנו. הצעקה קמה בעיקר מכיוונם של מנהלים ממורמרים. לא שמענו תלונות של גולשים בקו הפתוח שהעמדנו לרשותם, רק שאלות טכניות. אנחנו ארגון מקצועי שפועל לפי סטנדרטים בינלאומיים, לא ישראליים.

גם פילוסוף וגם אירית רגב, האחראית על הקהילות מטעם וואלה, מכחישים כי המיזוג הביא לעזיבה המונית של גולשים. רגב: "הפורומים לא עברו שינוי מסיבי, והרייטינג שלנו עלה. התנועה בפורומים לא ירדה". לטענתה, וכך גם לטענת פילוסוף, מספר ההודעות אינו מדד נכון לבדיקת הפופולריות של הפורומים, אלא מספר ה"משתמשים הייחודיים", כלומר מספר המחשבים השונים שמתחברים לאתר. פילוסוף: "לנו יש יותר משתמשים, שכותבים פחות הודעות. הרבה פורומים ב-IOL היו קליקות סגורות שדיברו כל היום ביניהם. זוהי דינמיקה שלא מעניינת אותנו".

הנתונים שמסרו מנהלי הפורומים ב-IOL מציירים תמונה שונה. נורית גזית, מי שניהלה את קהילות IOL עד יציאתה לחופשת לידה, אומרת כי ב-IOL הגיע מספר המשתמשים הייחודיים בפורומים ל-120 אלף בחודש. לפי הנתונים של פילוסוף, מספר המשתמשים הייחודיים בפורומים של וואלה-IOL עומד כעת על שישים אלף בחודש בלבד.

האובדן המשמעותי ביותר שהתרחש עם המיזוג הוא זה של ההיסטוריה של מרבית הפורומים. חומרים רבים שיצרו הגולשים בקהילות נעלמו עם המיזוג ואין להם יותר גישה אליהם, גם לא לצורכי שמירת החומר במקום חלופי. מדיניותה של וואלה-IOL כלפי מה שיצרו הגולשים בפורומים מעלה שאלות עקרוניות לגבי מהות היחסים בין הגולשים ובין מעניקי שירות התקשורת: למי הזכות על מה שנכתב בפורומים ומהי המחויבות של חברת אינטרנט המקצה מקום על השרתים שלה לגולשים ולחומר שהם יצרו והפקידו אצלה למשמרת?

החברה היא זו שמקצה את המקום הווירטואלי, כלומר מקום לאינפורמציה דיגיטלית על השרת שלה, אבל את התוכן, הנכס העיקרי של האתר, זה שיוצר את העניין ומושך את הגולשים לבקר שוב ושוב, יוצרים הגולשים עצמם. הגולשים אינם חשים בעלות על המקום הווירטואלי, למעשה לא אכפת להם היכן הוא באמת (ואכן רבים מהפורומים עברו בקלות יחסית לפורטלים אחרים), אבל יש להם תחושת בעלות על היצירה; על הדברים שכתבו והגוף החברתי שיצרו בעצם נוכחותם. הם מצפים מהחברה שמאחסנת את התוכן שיצרו, כך עולה מתגובותיהם במשבר הנוכחי, שתשמור עליו ותכיר בערכו, ולא תגרום להיעלמותו.

עו"ד קוזלובסקי: "למעשה הגולש טוען, אני הסכמתי ליצור תכנים בהנחה שימשיכו לשמש אותי ואת האחרים. אין לזה עיגון בחוזה ההתקשרות, מה שמצמצם טענה משפטית, אבל ניתן לטעון למה שמכונה 'זכות מוסרית', המעוגנת בחוק זכויות יוצרים וקובעת שאין לעשות שינוי, סילוף, פגימה או הורדת ערך ביצירה. אלא שפירוש כזה מחייב את החברה להמשיך להחזיק את הפורום באוויר, וזה לא נשמע לי הגיוני. אולי אפשר לבקש מהחברה שתיידע באופן מסודר על השינוי ותאפשר גישה אל החומרים לפני כן, אבל אי-אפשר להכריח אותה להמשיך לנהל את הפורום".

חברת וואלה-IOL, כמו חברות אינטרנט אחרות, אכן דאגה להגן על עצמה בהתקשרותה עם הגולשים. תנאי השימוש באתר קובעים כי זכויות היוצרים והקניין הרוחני על כל מה שמופיע באתר הן של החברה. סעיף אחר קובע כי החברה רשאית להפסיק את השירות ואת הגישה לתוכני האתר ללא כל הודעה מראש.

עו"ד חיים רביה, המייעץ לאתרי תוכן ופורטלים (אך לא לוואלה-IOL), מסביר: "זכות היוצרים הראשונה שייכת כמובן ליוצר עצמו, דהיינו לגולש, והוא, בעצם הסכמתו לתנאי הפורום, נותן לבעלי האתר רשיון שימוש בדברים שכתב. היצירה שלו מתפרסמת ומופצת בכל העולם. החוק אינו מתייחס למחיקה, אבל זה נכתב במפורש בתנאי השימוש בפורום וגם משתמע מעצם טיבו של המדיום. אתה מקבל שירות חינם מאתר, אתה לא יכול לצפות שהיצירה שהשארת שם תתקיים לנצח".

בעולם אין תקדים לתביעה של גולשים נגד אתר שהעלים את מה שכתבו בו, אולי משום שרוב התביעות עוסקות דווקא בהפצה של יצירות ולא בהעלמתן, ומשום שבכל מקרה המונח "גולשים" לא מתאר גוף מאורגן, אלא המוני פרטים שהתחברו לרגע ונפרדו אחר-כך. פילוסוף מבטיח להשיב את הגישה לחומרים הישנים בעוד שלושה חודשים, אבל לא ברור מדוע נעלמו מלכתחילה, ומדוע לא קיבלו הגולשים עד עתה הודעה על כך.

המקרה של וואלה-IOL הוא בעל חשיבות משום שהוא ראשון מסוגו, ולכן מכריע בעיצוב תרבות הרשת הישראלית גם בעתיד. ככזה הוא סמן רע. חברת וואלה-IOL נהגה ביהירות ובזלזול, לא כחברה שהיא בראש ובראשונה מעניקת שירות. מנהליה התעלמו מן האספקטים החשובים ביותר של שימוש ברשת, אלו הרגשיים והחברתיים. הם בחרו להתעלם מהמרקם האנושי הייחודי שנוצר בגוף שקיבלו לידיהם, וצעד כזה נתפש בעיני הגולשים כבגידה באמון.

ענת באלינט היא סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית ועיתונאית

גיליון 34, ספטמבר 2001